טיפים והמלצות

 אחד המקומות היותר מיוחדים שהיינו בהם. מוקף בטבע, עם חלונות ענקיים לנופים הדרמטיים של הרוקיז. יש הרבה שטחים ציבוריים, כמו חדר האוכל, הספריה והסאונה, בהם אפשר לשבת בערב ולהתיידד עם אורחים מכל העולם. מעל הכל, מדובר בגן עדן לאוהבי טבע, עם יערות עבותים, פלגי מים ומסלולי הליכה ורכיבה על אופניים שנמצאים ממש בסמוך ללודג'. 

 בד אנד ברקפסט נעים ונקי מאוד במרחק נסיעה קצרה מבאנף ודקות הליכה ספורות מנהר באו, שלאורכו נהנו לטייל מדי ערב. המארחים אדיבים מאוד ויצאו מגדרם כדי שנהיה מרוצים וידעו להמליץ לנו על מסעדות וטיולים באזור. ארוחת הבוקר מצוינת ומשביעה מאוד!

 אתר נופש עם בקתות עץ מקסימות שמוקפות בנופים מרהיבים. הבקתות נבדלות זו מזו בגודלן אבל בכולן מעוצבות בסגנון כפרי ונעים וכוללות מטבח מאובזר ואח מבוערת. יש גם לודג' עם סוויטות מרווחות. במקום פועל ביסטרו מצוין אבל ניתן להכין ארוחות גם בחדר. המיקום אידיאלי לטיולים באזור. 

 המלון הזה, עם המיקום המושלם שלו על שפת אגם לואיז הטורקיזי, מול נוף עוצר נשימה של הרים מושלגים וקרחונים, נראה כאילו נלקח מתוך גלויה, והוא אכן מככב בלא מעט גלויות לתיירים. אבל לא רק מיקום מנצח יש למלון הזה שהפך לאגדה. המלון העצום בגודלו (550 חדרים) נחשב לאחד המלונות היוקרתיים והאלגנטיים בעולם, וארחיו נהנים לא רק מנופים מרהיבים אלא גם משירות מקצועי ואוכל מצוין. למרות שמאוד מפתה לא לצאת מפה, בקרבת המלון מוצעות המון פעילויות בחיק הטבע – משבילי הליכה, דרך רכיבה על סוסים ועד שייט בקאנו, ובסוף יום גדוש בפעילויות ניתן להתפנק בספא של המלון. 

 מתחם נופש ששוכן במיקום אידיאלי בלב הטבע, בסמוך לנהר האתבסקה, עם נוף נפלא שנשקף מכל פינה. מסביב יש שבילי הליכה, ומבעד לחלון הבקתה יש סיכוי לא רע לפגוש מקרוב את חיות הבר של האזור, כשדישונים, איילים, זאבים ודובים הם לא מחזה נדיר במקום. במתחם יש בקתות עץ או עץ ואבן, אשר נבדלות זו מזו בגודל ובאבזור אבל כולן מרוווחות ומשופצות. הבקתות מתאימות ל-5-2 אורחים, ובמרביתן יש מטבח מאובזר, אח ועמדת ברביקיו בחצר. במתחם יש גם בריכה מחוממת קטנה שמשקיפה על נהר האתבסקה. 

 מלון דירות חמים ונעים בבאנף, מוקף בנופים המדהימים של הרי הרוקי. בכל דירה – חדר שינה, סלון עם אח וספה נפתחת, אמבטיה ומטבח מצויד בהכל – מקרר, מדיח כלים, מיקרוגל, כלי מטבח, מגבות ועוד. דבר חשוב נוסף  – יש wi fi בחינם. מומלץ למשפחות שרוצות מקום נעים לחזור אליו אחרי יום של טיולים באזור. 

לצורך עבודתו שהה בעלי בחצי השנה האחרונה בניו יורק, ואני ובנותינו הצטרפנו אליו לחודש מוצלח במיוחד. אחרי ששבענו מהעיר הגדולה ומכל מה שיש לה להציע, החלטנו לבקר בוושינגטון הבירה. רצינו להראות לבנות שלנו שארצות הברית היא לא רק גורדי שחקים, חנויות ענקיות, כבישים מהירים ומסעדות של מזון מהיר. היה חשוב לנו שהן תלמדנה קצת היסטוריה אמריקאית, ואכן וושינגטון לא אכזבה: המונומנטים המוכרים – הבית הלבן, קפיטול היל ועוד – מרשימים יותר במציאות מאשר בטלוויזיה ובסרטים; המוזיאונים נפלאים (הכניסה לרבים מהם בחינם!); גן החיות מקסים, אפילו הרכבת התחתית היתה הפתעה נעימה אחרי זו הרועשת והמלוכלכת שהתרגלנו אליה בניו יורק. ביום האחרון לשהותנו בוושינגטון גילינו במקרה סוד קטן, שהייתי רוצה לחלוק אותו אתכם: בכל יום, פרט ליום שני, בשעה שש בערב יוצא מוושינגטון מונומנט (Washington Monument) סיור רגלי בחינם לאתרים ההיסטוריים של העיר. את הסיור מדריכים בחן רב סטודנטים מקומיים, והוא כולל הסברים מרתקים וגם סיפורים פיקנטיים על הנשיאים. כך למשל למדנו שג'ורג' וושינגטון היה חובב כלבים נלהב. פרטים על הסיור תוכלו למצוא באתר: www.dcbyfoot.com/dcbyfoot.html.
בקיצור, אני ממליצה על ביקור בבירה האמריקאית, ובייחוד על הסיור החביב והמהנה, ומחכה בכיליון עיניים לביקור הבא בעיר – הפעם באביב לקראת פריחת עצי הדובדבן!

העיירה הקטנה פרסה (Percé) נמצאת בקצה המזרחי של חבל קוויבק בקנדה, על חצי האי גספה (Gaspé). העיירה מתקיימת מתיירות, ובצדק. מדובר בפנינה אמיתית. לעיני המגיע לעיירה מדרום נפתח המפרץ שעל חופו שוכנת העיירה הקטנה, לחוצה בין ים להר, ושני איים. שמו של הקטן משני האיים הוא רושה פרסה (Rocher Percé), ומשמעו "הסלע המנוקב". ואכן פעורה בו קשת מרשימה, תוצאת הבלייה הימית. מומלץ להגיע לעיר בשעות אחרי הצהריים המוקדמות, להתמקם באחד המוטלים ולטייל לפסגת ההר הסמוך, סנט אן (Sainte-Anne), ממנה נשקף נוף מדהים ביופיו. ביום שלמחרת מפליגים לאי הגדול, בונאוונטור (Bonaventure). האי עצמו אינו מרשים, אולם מקננים בו עופות ים מהמין סולה צפונית. מפליגים לאי, והסירה הסובבת את האי מאפשרת תצפית מצוינת לתופעה המדהימה של עשרות אלפי עופות הים המקננים. יורדים ממנה במערב האי ומטיילים באחד מהמסלולים המוליכים לאזור הקינון. הצפייה בעופות הים נעשית ממרחק קטן ביותר, והתוצאה המרתקת היא חוויה לכל חובב טבע. העונה המתאימה לביקור היא מאמצע יוני ועד סוף אוגוסט, אז מתרחשים החיזור והקינון. הביקור בפרסה הוא רק חלק מטיול בחצי האי גספה. שדה התעופה הקרוב הוא בעיר קוויבק ואפשר להגיע גם דרך ניו ברנזוויק (New Brunswick).

Top of the Rock, קומת התצפית של בניין מרכז רוקפלר במנהטן היא מקום מצויין לראות ממנו את קו הרקיע של ניו יורק. יש שם פחות תור מבבניין אמפייר סטייט וזה גם עולה פחות. והכי טוב – אפשר לראות מכאן את בניין האמפייר סטייט, שהוא אחד מסמלי העיר המפורסמים ביותר. התצפית פתוחה בכל שעות היום, מ-8:00 ועד חצות.

ביוני 2007 יצאנו לטייל באי ונקובר שבקנדה ונכנסנו לעיירה קטנה בשם צ'מיינוז (Chemainus) בדרך מנניימו לוויקטוריה. תושבי העיירה, 4,500 בסך הכל, התפרנסו בעבר מתעשיית העץ. בערך במחצית המאה העשרים הם הבינו שעליהם למצוא תחליף לתעשייה שקרנה ירד, והחלו ליצור ציורי קיר גדולים המתארים את ההיסטוריה של המקום. עם הזמן הפכה העיירה לגלריה הגדולה ביותר תחת כיפת השמים בקנדה. כרגע יש בה 37 ציורים, גדולים מהחיים, ובעתיד מתוכננים עוד. כל הציורים מתארים את החיים בעיירה מאמצע המאה ה-19. הרעיון הוכיח את עצמו, והתיירים נוהרים אל המקום ומספקים כמובן תעסוקה לתושבים. וכך, עם החנויות המקסימות, בתי האוכל הנחמדים, האירועים, המיקום היפהפה והתושבים מסבירי הפנים, הפכה העיירה למקום מומלץ לביקור.

במהלך אוקטובר 2006 טיילנו בדרום קליפורניה והגענו לאזור הסיירה המזרחית. אזור זה הוא פחות מוכר ומטויל. את המסלול בחרנו בעזרת שני גיליונות "מטיילים" שהבאנו מהבית (35 ו-40), וכן נעזרנו בזוג חברים אמריקאים תאבי הרפתקאות וטבע שחיים בלוס אנג'לס ומכירים את ארצם היטב. בעצתם החלטנו להתמקד באתרים מוכרים פחות, הפזורים לאורך מסלול הטיול שבו בחרנו.
האתרים המומלצים בעינינו הם אזור המאמות לייקס (Mammoth Lakes), בעיקר כשהוא עומד בשיא השלכת. באתר דווילז פוסט פייל (Devils Post Pile) יש תופעות טבע גיאולוגיות ייחודיות המזכירות את תופעת המשושים ברמת הגולן.
אתר מומלץ נוסף, ויחיד במינו, הוא יער האורנים העתיקים (Ancient Bristlecone Pine Forest). זוהי שמורת טבע לא גדולה הממוקמת על רכס ההרים ווייט מאונטיינז (White Mountains), המתנשא לגובה של כ-4,000 מטרים מעל פני הים וחוצץ בין הרי הסיירה נוודה המופלאים ובין המדבריות המזרחיים, בואכה עמק המוות ומדינת נוודה. ייחודה של שמורת הטבע הוא בעצי אורן ענקיים, הנחשבים לעצים החיים העתיקים ביותר על פני כדור הארץ. גילם מוערך באלפי שנים, ולזקן שבהם ניתן השם המתבקש "מתושלח". מדענים שחקרו את גיל העצים במקום קבעו כי רבים מהעצים הם בני יותר מ-4,000 שנה. הם אף איתרו גזע עץ נפול שממשיך לחיות בזכות היותו מחובר עדיין אל הקרקע, ושגילו נאמד בלא פחות מעשרת אלפים שנה!
ההסבר המדעי לגילם המופלג של העצים נעוץ באקלים המיוחד ובקרקע הסלעית. התנאים הייחודיים באזור אינם מאפשרים צמיחת שיחים ועשב. כך, באירועים של סופות ברקים (הנפוצות מאוד באזורים אלה ונחשבות לאחד מאויבי היער העיקריים), השריפות מכלות רק עץ אחד או שניים, אך אינן שורפות את היער כולו, כמו שקורה באזורים אחרים ברכסים הגבוהים.
במרכז המבקרים הקטן שבכניסה לשמורה אפשר לקבל הסברים מפורטים על מחקרים שנערכו במקום וכן מפות שבילים שבעזרתן מטיילים (ברגל בלבד) בשמורה המרהיבה.
למעמיקים שבכם – כדאי להקשיב להסבר על כיול שיטת המדידה בפחמן 14 שנערכה במקום.

כחובבת קולנוע נהניתי מאוד מגיליון 161 של מסע אחר "בעקבות סרטים". מקומות כמו ניו יורק ופריז ואפילו מחוזות כת האיימיש הם צפויים, אבל יש ערים קטנות הידועות בעיקר בזכות סרט שצולם בהן, ואני מבקשת להוסיף המלצה על אחת מהן: עיירת הדיג השלווה בודגה (Bodega) בקליפורניה, שם צולם הסרט "הציפורים" של אלפרד היצ'קוק.
העיירה נמצאת מצפון לסן פרנסיסקו, ועד היום ניכרת בה נוכחות מסיבית של ציפורים. לא בכדי בחר היצ'קוק את המקום השלֵו הזה כרקע לאחד מסרטיו היותר עוכרי שלווה. במקום יש עדיין כמה מבנים שהונצחו בסרט, כמו הכנסייה, בית הספר ומסעדת The Tioles. העיירה בפרט ואזור סן פרנסיסקו בכלל מומלצים מאוד לחובבי היצ'קוק, שצילם באזור גם את "ורטיגו" (סן פרנסיסקו) ואת "צל של ספק" (סנטה רוזה).

 סניף של רשת המסעדות Rainforest Cafe, שמסעדותיה מעוצבות כיער גשם טרופי עם צמחייה ירוקה, מפלים ודמויות של חיות הג'ונגל. התפריט מציע אוכל בינלאומי עם נגיעות אקזוטיות – בורגרים (כולל בורגר טבעוני), מרקים, סלטים, טורטיות במגוון מילויים, פסטות ופירות ים. יש גם תפריט ילדים מגוון. מצוין למשפחות. 

במעדניית Di Palo’s הוותיקה אפשר לראות את הבמאי מרטין סקורסזה, יליד השכונה, שעדיין מגיע לכאן לקניות מדי פעם. 
ביום יפה אפשר לוותר על החוויה הקולינרית התיירותית ברחוב מאלברי, ותחת זאת להצטייד בכיכר לחם איטלקי, זיתים סיציליאניים, כמה סוגים של נקניקים וגבינות ובקבוק קיאנטי ולעשות פיקניק. בעלי המקום, דור רביעי בארצות הברית, יעזרו לכם לברור בין הפקורינו והפונטינה, הפרושוטו והפאנצ'אטה ועוד מאות סוגים של מעדנים שמיובאים מכל חלקי איטליה. המוצרלה, לעומת זאת, עשויה מדי יום במקום, ואל תצאו בלי כדור רך ושמנמן. את כל זה תוכלו לקחת איתכם לגינת דיסאלביו (DeSalvio) בפינת הרחובות מאלברי וספרינג (Spring). תזהו את הגינה לפי מתקני השעשועים בצבעי אדום-ירוק-לבן.

בעיר שמתהדרת באפשרויות הקולינריות שלה יש לא רק מסעדות מעולות אלא גם מקדשי אוכל של ממש. והמקדש המוביל (תואר שעליו אפשר להתווכח כמובן) הוא לדעתנו סניף הדגל של רשת Dean & Deluca בסוהו. בין המדפים והדוכנים המצוחצחים שמסודרים בקפדנות יוצאת דופן תוכלו למצוא נתחי סלמון פראי מהאוקיינוס השקט שהוטסו לסניף מהקצה השני של היבשת, עשרות סוגי שמן זית אקזוטיים, מאפים שנראים כמו יצירות אמנות, קוויאר במחיר מושחת, גבינות איטלקיות ומחלקת קפה מפוארת שרק הריח שבה יוכל להחזיק אתכם ערים במשך שעות. ויש גם לא מעט מגשי טעימות.

כל חובב מוזיקה קלאסית מתחת לגיל שבעים נתקל בבעיה המוכרת: מחירי הכרטיסים לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית בארץ אינם מאפשרים ליהנות ממנה יותר מפעמים אחדות בשנה, והנחות לסטודנטים אין בנמצא.
בניו יורק ציפתה לנו הפתעה נפלאה. את הכרטיסים לקונצרט של הפילהרמונית של ניו יורק הזמנו עוד מהארץ דרך אתר האינטרנט במחיר מלא . הכרטיסים המתינו לנו בקופה, והערב היה נפלא. למחרת, לאור ההצלחה של הערב הקודם, קפצנו בשעות הבוקר המוקדמות לבדוק שמא נשארו כרטיסים למופע של הערב. הפלא ופלא, לא רק שהיו כרטיסים, אלא הם גם הוצעו לנו במחיר לסטודנטים, 12 דולר בלבד. והמיקום היה לא פחות טוב מזה של הכרטיסים שרכשנו במחיר מלא. כדאי לזכור שמספר כרטיסי הסטודנט קצוב, ובדרך כלל משחררים אותם רק ביום המופע, ולכן אין לסמוך על כך שהסדר כזה יתאפשר לכל קונצרט. עם זאת, אם אתם לא נעולים על קונצרט מסוים, ובהינתן המוניטין של התזמורת (די קשה ליפול על קונצרט לא טוב), מומלץ לנצל את ההטבה.
על אף הדמיון בממוצע הגילאים של הקהל בניו יורק ובתל אביב (ובשיעולים הטורדניים), לפחות בניו יורק עושים מאמץ מבורך להקל על הצעירים.
חובה להצטייד בכרטיס סטודנט מראש, עדיף בינלאומי. 

Rice to Riches הוא היכל שהוא שיר הלל אחד גדול לפודינג אורז. עם הכניסה למקום מרגישים כמו בנסיעה בזמן, לא ברור אם קדימה או אחורה. במקום ההיפר-מעוצב בעל המראה הרטרו-עתידני בסגנון "התפוז המכני" פוגש את "אוסטין פאוורס" לקחו את הרפרפת ועשו לה מהפך שהיה גורם לכל סבתא להתהפך בקברה. הפודינג אורז מוגש בטעמים לא שגרתיים כמו רום-צימוקים קובני, לימון-פרג ושוקולד-אגוז. מדיניות הטעימות נדיבה להפליא, אז לפני שמעמיסים את המנה בתוך קערת הפלסטיק בצורת עב"ם, כדאי לטעום. בננה עקשנית עם קוקוס התגלתה כתוקפנית מדי, והמסקרפונה עם הדובדבנים הפתיעה לטובה. הכי מומלץ לקחת את הטעם הקלאסי: עשיר ולא מתוק מדי עם תוספת של פירות צלויים או רוטב קרמל-וניל. בשעות הלילה קלאברים מבושמים מהסוהו מציפים את המקום ומתדלקים בדייסה הרוטטת. מי היה מאמין שפודינג אורז יכול להיות סקסי.

המקום גדול, רועש ומעוצב בקיטשיות. במסעדה שהפכה למוסד עם פתיחתה ב-1902 מגישים אוכל נפוליטני לא מתחכם. מומלץ לפתוח בסלט עלים טריים עם כמות נדיבה של שמן זית, ואסור לוותר על המוצרלה המטוגנת, שהתגלתה כשניצל גבינתי נמס ששוחה ברוטב עגבניות. גם הספגטי ברוטב עגבניות וסרטנים שמגיע בקערה ענקית והקנלוני תרד ברוטב וודקה ורוד מעולים. אל תצפו כאן למחירים של צ'יינטאון. כשתצעדו החוצה, אין סיכוי שתראו גנגסטר נורה בזמן אמת או סבתא שמקשקשת באיטלקית, אבל תמורת עוד כמה ירוקים תוכלו לחזור הביתה עם טי-שירט של מוסוליני.