טיפים והמלצות

Aberdeen Lodge הוא בית הארחה קטן ומקסים הממוקם בבית אחוזה מוקף גנים. הוא שוכן באזור Ballsbridge היוקרתי, שני קילומטרים ממרכז העיר, מה שמתאים למי שרוצה להיות במקום שקט, קרוב למרכז העניינים, אך לא בלב ההמולה. החדרים האלגנטיים כוללים מיטות מפוארות וריהוט תקופתי ומשקיפים לגנים היפים. ארוחת הבוקר המצוינת מוגשת בחדר אוכל מרשים המשקיף גם הוא לגנים. בספריה אפשר ליהנות ממנוחה, מספר טוב וגם מתה ועוגיות המוגשים בשעות אחר הצהריים. אורחי המלון מדווחים על שירות יוצא מן הכלל ועל צוות ששמח לעזור בכל, מארגון תחבורה ועד הזמנת מקומות במסעדה.חניה פרטית עומדת לרשות האורחים, אבל מי שלא מגיע מצויד ברכב יכול להגיע למרכז דבלין ברכבת הממוקמת כ-250 מטר מהמלון.

 בן עמי – חווית אירוח וספא בגליל הוא מתחם אירוח חדש, מצוחצח ומושקע במיוחד שנפתח ממש לאחרונה במושב בן-עמי, הסמוך לנהריה. בתוך וילה גדולה ומעוצבת, כזו שאנחנו היינו שמחים לאמץ לנו כבית, יש שמונה סוויטות מוקפדות, שכל אחת מהן נושאת שם של אבן חן כמו מונסטון או אקוומרין. הסוויטות מאובזרות ומפנקות, ובכולן יש מרפסת פרטית עם פינת ישיבה, חדר רחצה מפנק במיוחד עם רצפת חלוקים וראש גשם, טלוויזיית LCD ומכונת אספרסו. בחדר חיכו לנו פירות טריים ומאפינס נהדרים של בננה ושוקולד צ'יפס, שסיפקו באופן מושלם את הצורך במתוק שהתעורר אחרי הנסיעה הארוכה.

בתוך הווילה יש סלון מעוצב שמשותף לכל היחידות, פינת אוכל ומטבח מאובזר, מה שהופך את המקום לאידיאלי לכמה זוגות שמגיעים יחד (למרות שלכל חדר ניתן להיכנס גם דרך המרפסת הפרטית, מה שמקנה פרטיות מלאה גם לזוגות שלא מגיעים בהרכב קבוצתי). גולת הכותרת עבורנו היתה הבריכה הפנימית המחוממת שנמצאת ממש בתוך הווילה, בה בילינו שעות ארוכות.
 

בחצר המטופחת יש בריכת שחייה נוספת, שמתאימה לקיץ, ולצידה בריכת זרמים (ג'קוזי ספא) מחוממת וגדולה במיוחד. מסביב יש דשא, עצים, ודק עם מיטות שיזוף, ריחופיות ונדנדות. תענוג. מדובר במקום המושלם לחופשה עבור מי שרוצה להירגע ולהתפנק, כי מרגע שנכנסתם בשערי האחוזה הזו, לא תצטרכו לצאת. יש במקום מתחם ספא נעים עם סאונה, חדר אמבט שמנים ומגוון גדול של טיפולים. העיסוי השוודי שקיבלתי היה הדבר הכי טוב שהשכמות שלי יכלו לבקש אחרי שעות של ישיבה יומיומית ממושכת מול המחשב. יש במקום גם מסעדת שף כשרה. לא ניסינו אותה, אבל השילוב של שפים בעלי ניסיון (מאור מלכה שעבד במסעדות אדלינה וארנולדס) ואריק דניארו (שניהל את מסעדת ארנולדס), יחד עם תפריט שכולל סלטים יצירתיים לצד מנות כמו קרפצ'יו או אנטריקוט, נראה מבטיח.

אם בכל זאת תרצו לצאת, במרחק נסיעה קצרה תמצאו המון מה לראות ולעשות – עכו העתיקה, חוף אכזיב, ראש הנקרה, מערת קשת ומבצר יחיעם הם רק כמה מהאפשרויות.

 מלון Villa d'Este, ששוכן במיקום חלומי על שפת אגם קומו בצפון איטליה, נבנה ב-1568 כמגורי הקיץ של הקרדינל טולומאו גליו. ב-1873 הוסב המקום למלון פאר, ומאז הוא מככב לא אחת ברשימות שמדרגות את המלונות הטובים בעולם. המלון מוקף בגנים מרהיבים עם טרסות פורחות, עצי ערמונים, מגנוליה, וויסטריה ועוד, מזרקות ופסלי שיש. 152 חדרי המלון נבדלים ביניהם בגודל ובעיצוב אבל כוללים כולם ריהוט עתיק, נברשות מפוארות, ציורי שמן על הקירות, וילונות משי ואמבטיות משיש. בחלק מהחדרים יש מרפסת שמשקיפה לאגם. לפרטיות מלאה כדי ללון באחת משתי הוילות שבגני המלון, שכוללות, בנוסף לחדרי שינה, גם מטבח, חדר אוכל וסלון, ומלאות בריהוט עתיק ויצירות אמנות.

אורחי המלון נהנים משלוש בריכות יפות, כולן מחוממות, אחת מהן נראית כצפה מעל האגם, אחת מקורה ויש גם בריכה לילדים שגם הם אורחים רצויים במלון. יש גם סאונה וחמאם טורקי. מי שמעוניין בחופשה פעילה ייהנה משמונה מגרשי טניס, מגרש סקוויש, מועדון גולף ומבחר פעילויות ספורט ימי.

קורמאייר היא אחת העיירות הציוריות בעמק אאוסטה, וגם אחת מהפופולריות שבהן, בשל קרבתה למונטה ביאנקו. עיירת הנופש פופולרית בכל ימות השנה, כאשר בחורף היא מתמלאת בגולשי סקי ובקיץ מגיעים אליה נופשים בשל היותה בסיס נהדר לטיולים בסביבה. אחרי יום של טיולים נהנים המבקרים מסיור ברחובות היפים, בין חנויות היוקרה, בתי הקפה והגלידריות המשובחות. מלון Bouton d'Or נמצא במיקום מרכזי בעיירה, כשסביבו חנויות בוטיק ומסעדות רבות. זהו מלון משפחתי ובו 36 חדרים בגדלים שונים, לכולם מרפסת או גינה פרטית, אמבטיה, טלוויזיה, מקרר וכספת. המלון מצטיין בשירות חם ואישי, ובעליו שמחים לייעץ לגבי מסלולי טיול ואטרקציות באזור. ארוחת הבוקר עשירה במיוחד וכוללת שטרודל ביתי, עוגות, מאפים, אומלטים, גבינות וכן פירות וירקות שנקטפו בגינה הביתית. ניתן לאכול אותה בגינה המקסימה שצופה להרים.
 

ווילה מהמאה ה-18 השוכנת ממש על גדת אגם מג'ורה היפה הפכה למלון ברמה של 3 כוכבים. המלון מוקף בשטחים ירוקים ויש בו 25 חדרים ושלוש דירות, חוף פרטי, בריכת שחייה קטנה ומגרש משחקים. במרחק לא רב תמצאו שבילי הליכה רומנטיים, מסלולי רכיבה על אופניים ועל סוסים ואפילו מגרש גולף. זהו בסיס מצוין לטיולים באזור, פעילות ספורטיבית וביקור בעיירות ובכפרים המקיפים אותו.
 

מלון אידיאלי למשפחות שמתכוונות לבלות לפחות יום או יומיים בפארק השעשועים הגדול גארדלנד, שכן יש הסעות חופשיות מהמלון לפארק הנמצא במרחק של קילומטר מהפארק, ואפשר גם לרכוש כרטיסים מוזלים דרך המלון. בנוסף, כל האטרקציות של אזור האגם זמינות וקרובות, וכך גם ונציה שנמצאות במרחק כשעה וחצי נסיעה מכאן. לטובת מי שעייף מטיולים ואגמים, המלון מציע בריכת שחייה ענקית, שטחים נרחבים להתרוצץ בהם ואזורי משחקים לילדים. קחו בחשבון שהעובדה שזהו מלון ידידותי למשפחות הופכת אותו לפחות אטרקטיבי לזוגות שמחפשים שקט ורומנטיקה.

ביוני 2007 יצאנו לטייל באי ונקובר שבקנדה ונכנסנו לעיירה קטנה בשם צ'מיינוז (Chemainus) בדרך מנניימו לוויקטוריה. תושבי העיירה, 4,500 בסך הכל, התפרנסו בעבר מתעשיית העץ. בערך במחצית המאה העשרים הם הבינו שעליהם למצוא תחליף לתעשייה שקרנה ירד, והחלו ליצור ציורי קיר גדולים המתארים את ההיסטוריה של המקום. עם הזמן הפכה העיירה לגלריה הגדולה ביותר תחת כיפת השמים בקנדה. כרגע יש בה 37 ציורים, גדולים מהחיים, ובעתיד מתוכננים עוד. כל הציורים מתארים את החיים בעיירה מאמצע המאה ה-19. הרעיון הוכיח את עצמו, והתיירים נוהרים אל המקום ומספקים כמובן תעסוקה לתושבים. וכך, עם החנויות המקסימות, בתי האוכל הנחמדים, האירועים, המיקום היפהפה והתושבים מסבירי הפנים, הפכה העיירה למקום מומלץ לביקור.

במהלך אוקטובר 2006 טיילנו בדרום קליפורניה והגענו לאזור הסיירה המזרחית. אזור זה הוא פחות מוכר ומטויל. את המסלול בחרנו בעזרת שני גיליונות "מטיילים" שהבאנו מהבית (35 ו-40), וכן נעזרנו בזוג חברים אמריקאים תאבי הרפתקאות וטבע שחיים בלוס אנג'לס ומכירים את ארצם היטב. בעצתם החלטנו להתמקד באתרים מוכרים פחות, הפזורים לאורך מסלול הטיול שבו בחרנו.
האתרים המומלצים בעינינו הם אזור המאמות לייקס (Mammoth Lakes), בעיקר כשהוא עומד בשיא השלכת. באתר דווילז פוסט פייל (Devils Post Pile) יש תופעות טבע גיאולוגיות ייחודיות המזכירות את תופעת המשושים ברמת הגולן.
אתר מומלץ נוסף, ויחיד במינו, הוא יער האורנים העתיקים (Ancient Bristlecone Pine Forest). זוהי שמורת טבע לא גדולה הממוקמת על רכס ההרים ווייט מאונטיינז (White Mountains), המתנשא לגובה של כ-4,000 מטרים מעל פני הים וחוצץ בין הרי הסיירה נוודה המופלאים ובין המדבריות המזרחיים, בואכה עמק המוות ומדינת נוודה. ייחודה של שמורת הטבע הוא בעצי אורן ענקיים, הנחשבים לעצים החיים העתיקים ביותר על פני כדור הארץ. גילם מוערך באלפי שנים, ולזקן שבהם ניתן השם המתבקש "מתושלח". מדענים שחקרו את גיל העצים במקום קבעו כי רבים מהעצים הם בני יותר מ-4,000 שנה. הם אף איתרו גזע עץ נפול שממשיך לחיות בזכות היותו מחובר עדיין אל הקרקע, ושגילו נאמד בלא פחות מעשרת אלפים שנה!
ההסבר המדעי לגילם המופלג של העצים נעוץ באקלים המיוחד ובקרקע הסלעית. התנאים הייחודיים באזור אינם מאפשרים צמיחת שיחים ועשב. כך, באירועים של סופות ברקים (הנפוצות מאוד באזורים אלה ונחשבות לאחד מאויבי היער העיקריים), השריפות מכלות רק עץ אחד או שניים, אך אינן שורפות את היער כולו, כמו שקורה באזורים אחרים ברכסים הגבוהים.
במרכז המבקרים הקטן שבכניסה לשמורה אפשר לקבל הסברים מפורטים על מחקרים שנערכו במקום וכן מפות שבילים שבעזרתן מטיילים (ברגל בלבד) בשמורה המרהיבה.
למעמיקים שבכם – כדאי להקשיב להסבר על כיול שיטת המדידה בפחמן 14 שנערכה במקום.

רציתי לחלוק אתכם חוויה מוצלחת שהיתה לנו בחופשה בתורכיה. יצאנו עם שני ילדים קטנים לשבוע נופש באנטליה. רוב הנופשים האחרים שפגשנו העדיפו להישאר בתחום המלון וליהנות מהבריכות הרבות ומשלל הארוחות והחטיפים שהוגשו בכל שעות היום. אנחנו דווקא רצינו לראות נופים ולחוות ולו במעט ממה שהאזור מציע. בחרנו לצאת לרפטינג בנהר קופרולו. שעה נסיעה מאזור המלונות והגענו לעולם אחר. נהר רחב, על הגדות צומחים עצים גדולים ומשני הצדדים נישאים הרים ירוקים. בסירה שלנו היתה עוד משפחה מספרד עם שני בנים בגיל הילדים שלנו. הילדים הצעירים ישבו במרכז הסירה, הגדולים יותר מקדימה, כל מבוגר קיבל משוט וכך יצאנו לדרך. בחודשי הקיץ הנהר עמוס מאוד, אבל למדנו לתמרן די בהצלחה,ובכל פעם שהגענו למפלון והמים הקרים ניתזו עלינו צווחנו בשמחה. 

אני ממליצה לכל מי שמתכנן לנסוע לאנטליה לבדוק במלון אם מתארגנת קבוצה שיוצאת לרפטינג. רק אל תשכחו לקחת קרם הגנה (שמונה שעות בשמש הקופחת!) ובגדים יבשים להחלפה.

פארק דל בואן רטירו (Parque del Buen Retiro) העצום שבמרכז מדריד השאיר לאשתי ולי זיכרונות יפים מארבע שנות מגורינו במדריד כסטודנטים עובדים.

הכניסה הראשית לפארק היא ליד שער אלקלה (Puerta de Alcalá), אך יש אליו עוד כמה שערי כניסה. משם נמתחות שדרות גדולות ורחבות עם עצים עתיקים שהעלים שלהם מחליפים מדי סתיו את צבעם מירוק לאדום וכתום, לצהוב וזהוב. מראה מקסים. בין העצים אפשר למצוא עצי ערמונים גדולים עם פירות יפהפיים הנושרים על השבילים ועל הדשא, ואפשר לאסוף אותם – אבל רק לנוי. מי שינסה לאפות ולאכול את הערמונים האלה, צפויה לו אכזבה מרה. 

בפינות השדרה יש כיכרות ובהם מזרקות ופסלים, כמיטב המסורת האירופית. בשטחו של הפארק מצויים גם שני מבנים גדולים – אחד ישן ואחד מבנה זכוכית מודרני. מבנים אלה הם מוזיאונים, וליתר דיוק הם האגפים החיצוניים של "המרכז לאמנויות של המלכה סופיה", והם מאכסנים בדרך כלל תערוכות מודרניות מתחלפות. 

ליד הכניסה הראשית לפארק מקבלות את פני המבקרים בובות ענק של טלטאביז או של דמויות מסרטים מצוירים של וולט דיסני. הן פונות לילדים, מנופפות להם לשלום, ואפשר להצטלם איתן (תמורת טיפ).

במרכז הפארק יש אגם גדול עם ברבורים ואווזים, ואפשר לשכור בו סירה עם משוטים. מצד אחד של האגם יש רחבה מפוארת בצורת חצי מעגל, עם מדרגות גדולות שעליהן יושבים צעירים, אוכלים ושותים כמה דברים טובים ומדי פעם פוצחים בשירה או בנגינה.

בצדו האחר של האגם יש שדרה גדולה שלאורכה יושבים נגנים ותזמורות רחוב, ואפשר להאזין להם תוך כדי שיטוט, או לצפות במופעי תיאטרון בובות לילדים ולמבוגרים. שחקני התיאטרון רובם ככולם ארגנטינאים שבאים לספרד לכמה חודשים, או שנים, כדי להרוויח קצת כסף. כשטיילנו שם עם בתנו בת השנתיים וחצי, היא היתה פשוט מרותקת לאחד מהמופעים האלה. 

כאן גם פגשתי, בין נגני הרחוב, זמרת ממזרח גרמניה בשם סלייק, ששרה שירים מוכרים באנגלית של סיימון וגרפונקל ושירים מקוריים שלה. התפלאתי לשמוע שברפרטואר שלה יש גם שיר אחד ביידיש ואחד בעברית – "לילה לילה". 

בפארק יש שטח עצום למשחקים ולרכיבה על אופניים, ומדי חודש מאי נערך שם "שבוע הספר" – יותר מקילומטר של דוכני ספרים מכל הסוגים, בכל הנושאים ולכל הגילים (רובם ככולם בספרדית). 

ארוחת צהריים חסכונית אפשר לאכול במסעדת "ויפס" הסמוכה לפארק. המלצה שלי: סלט גדול ועשיר, שמגיע עם רוטב סויה כהה, מתוק ומלא בשומשום, שאשתי היתה צורכת בכמויות כשהיתה בהיריון. התינוקת שלנו נולדה בסופו של דבר לא בספרד אלא בצ'ילה, אבל זה באמת כבר מסע אחר.

אני פחדנית. מודה. נסעתי לבדי לאירלנד וכולי חששות מכף רגל ועד ראש. זה היה אמור להיות טיול התרמילים הגדול שאחרי הצבא (אז מה אם הצבא נגמר לפני שמונה שנים?), והתכוננתי לפי כל הכללים: דיברתי עם אנשים שהיו שם, קראתי על אירלנד, הכנתי תרמיל גדול עם בגדים, מדריכים ומוזיקה – רק לא יותר מדי, כמו שהנחו אותי בפורומים ולפי עצתם של חברים שכבר היו וחזרו עם תובנות. כשנחתּי בדבלין הרגשתי את כל כובד התרמיל, ממש כמו את כובדו של הפחד, יושב על כתפי. כבד, כבד לי הטיול הזה, חשבתי אז.
אחרי לילה של חרדות וחרטות התעוררתי לבוקר בעיר מקסימה. הפחד התחיל לעזוב אותי. טיילתי על גדת הנהר ליפי (Liffey) שחוצה את העיר, ביקרתי במוזיאונים קטנים שנתקלתי בהם תוך כדי שיטוט, דיברתי עם אנשים (בחורה צעירה שמתגוררת באושוויץ סיפרה לי בחיוך עם גומות חן שזו בעצם עיירה ירוקה ויפה, ושהיתה רוצה שיניחו להם כבר בשקט. לא הצלחתי למצוא מילים להשיב לה). ניסיתי להקשיב לשפה שדיברו סביבי ולהבין. אני די בטוחה שזו היתה אנגלית.
התחיל לעבור הפחד, צצה סקרנות. יצאתי מדבלין אל העיר גולוויי (Galway) באוטובוס שהזכיר לי את הטיוליות של צה"ל. ישן, שמנמן ועושה בחילות. הניסיון הלא נעים הזה הוריד אותי אל הכביש והרים לי את היד. אמרו לי שבאירלנד אפשר לקחת טרמפים. פחדתי, בטח פחדתי. מוכנה לקראת הרע ביותר טמנתי את האולר הקטן שלקחתי איתי בכיס הקדמי שבג'ינס.
והאירים עצרו, ומהר, והיו אדיבים ונחמדים בדיוק כמו שסיפרו שהם. בחנתי בזהירות את נהגי המכוניות שעצרו לי. נכנסתי למכונית שבה נהג איש עם ילד קטן (מה הוא כבר יעשה לי?) ונסעתי איתו לעיירה המתוקה קליפדן (Clifden). השד לא היה נורא כל כך. כמה ימים אחר כך חזרתי משם לנמל שליד גולוויי, שממנו מפליגים לאיי אראן (Aran) השקטים והסחופים. נסעתי לשם עם זוג אנשים מבוגרים שעצרו לי בצד הדרך. רק ליד הנמל הבנתי שהם בכלל לא היו צריכים להגיע אליו, הם עשו סיבוב במיוחד בשבילי. אחרי ששבתי מהאיים אל היבשת המשכתי דרומה. אישה בשנות הארבעים לחייה שנהגה בוואן, שני ילדיה ישנים במושב האחורי, עצרה לי בלימריק (Limerick) והיתה סיפור הדרך שלי משם ועד לחצי האי דינגל. וככה זה המשיך.
אז עכשיו תורי: סעו לאירלנד בגלל כל הסיבות הידועות – בשביל הנופים הירוקים, והעיירות הקטנות והפאבים עם המוזיקה החיה בכל ערב – אבל גם בשביל הדרך. בטרמפים. תמיד בזהירות, אבל עם לב פתוח להיכרויות חדשות. זה היה החלק הכי טוב בטיול. והאולר? נדחף אחרי כמה זמן לאיזה כיס שכוח בתרמיל.

חזרנו לא מזמן מחופשה בקרואטיה, ורציתי להמליץ לקוראי מסע אחר על טיול בחצי האי איסטריה (Istria). נקודת המוצא שלנו היתה עיירת הנופש הפופולרית אופטיה (Opatija), שאמנם רבבות תיירים מציפים אותה, אבל היא מציעה ארכיטקטורה מעניינת, גנים יפים וטיילת נעימה שממנה נשקף נוף מרהיב. באופטיה שכרנו רכב ויצאנו לכיוון העיר פולה (Pola), שנמצאת ממש בקצה חצי האי. אל תחמיצו את האמפיתיאטרון הרומי המושלם של פולה. בערבי קיץ יש פה מופעים של להקות וזמרים ידועים, אבל גם בשעות היום כדאי מאוד להקדיש למקום לפחות שעה או שעתיים. מפולה כדאי לנסוע לאורך חוף הים המפורץ עד העיירה היפהפייה רוביני (Rovinj). שעה ארוכה שוטטנו בסמטאות הצרות, ומדי פעם הים הכחול הציץ בין בתי האבן העתיקים. סיימנו בגלידה ממש על קו המים, והפעם העיר העתיקה השקיפה עלינו מראש הגבעה. 

מובן שזאת רק המלצה אחת, על קצה המזלג. קרואטיה מציעה עוד הרבה מקומות קסומים, בהם אגמי פליטביצה (Plitvice) המופלאים, הרי האלפים הדינריים הגבוהים, ועשרות איים קטנים לאורך קו החוף הארוך, שלפחות באחד או שניים מהם מומלץ מאוד לבקר. אנחנו ביקרנו באי קרק (Krk), שבו נמצאת אחוזתו הצנועה של טיטו, שהיה מנהיג יוגוסלביה.

 מסעדה הודית רומנטית עם מראות, שנדלירים, כיפת זכוכית, וילונות קטיפה אדומים ונרות בכל מקום. התפריט כולל מנות של כבש, עוף, דגים והרבה מנות צמחוניות, וכדאי לנסות את שוק הכבש, קארי עוף ודאל עדשים. 

בלב ניו-דלהי, ליד קונאוט פלייס (ברחוב Kasturba Gandhi Marg), צפון הודו, נמצאת מסעדת פאריקרמה (Parikrama), שתשביע לא רק את רעבונכם, אלא גם את עיניכם. המסעדה הזאת מסתובבת לאיטה על מגדל, והסועדים בה סופגים במהלך הארוחה את כל מראות העיר. זוהי אחת המסעדות היקרות בדלהי. במלים אחרות, ארוחה ממוצעת כאן תעלה כמו ארוחה עסקית ממוצעת בתל אביב – בסביבות העשרים דולר. האוכל המוצע במסעדה מערבי כביכול, אבל תוכלו ליהנות כאן גם מבישול הודי משובח ומשירות מלכותי. יש מסעדות טובות ממנה לחובבי המזון ההודי, אבל אין טובה ממנה לשילוב בין ארוחה טובה לבין מבט על דלהי בשקיעה.

 גלידרייה איטלקית מפתה במיוחד ברובע הגותי, ליד הקתדרלה. יש 45 טעמים, בהם טעמים קלאסיים כמו שוקולד, אגוזים או מנגו, לצד טעמים יותר נועזים כמו אבוקדו. הכל טעים להפליא. יש גם גלידות ללא גלוטן. 

 המסעדה היפנית הכי טובה והכי אותנטית שהייתי בה. העיצוב יפני טיפוסי, כלים מיפן, יש אפילו שולחן אחד עם טטמי וכדאי לנסות לשבת בו. האוכל פשוט מעולה – לא רק הסושי, גם הגיוזה וגם הסלטים. המנות קטנות וכדאי לקחת את זה בחשבון, אבל ככה זה ביפן… האווירה מאוד נעימה, עם מוזיקת ג'אז ברקע. קרוב מאוד ללה רמבלה. מומלץ בחום!

 דיינר אמריקאי מעוצב בסגנון רטרו. גם האוכל אמריקאי טיפוסי אבל מאוד טעים – סטייק אנטריקוט מצוין והמבורגרים מעולים, ולראשונות כדאי לקחת אצבעות מוצרלה וטבעות בצל. יש גם מילקשייקים עם המון קצפת וקינוחים אמריקאיים כמו בראוניז, פאי תפוחים או או פנקייקס. אנחנו הגענו לארוחה לילית (פתוח עד 3:00 לפנות בוקר), אבל לדעתי גם משפחות יוכלו ליהנות במקום. 

 מסעדה רומנטית ועטורת שבחים (כולל כוכב מישלן אחד) שמעוצבת בסגנון הבל אפוק. בתפריט: ברווז צלוי; טרטר לובסטר נורווגי עם קוויאר סלמון וקרם שמנת; או תמנון בגריל עם פרוסות דקות של בייקון, צ'יפס בטטה ופירה תפוחי אדמה. מרת היינות עשיר במיוחד, עם מבחר גדול של יינות צרפתיים וספרדיים משובחים.