טיפים והמלצות

מעל אפיק הוואדי, מאחורי אורוות סוסים, מונח בית הנופש של יוסי ורגינה גרינברג – אחוזת השחר. זהו בית אבן יפה שמשני קצותיו יש פתחים – לשתי יחידות הנופש. שני חדרי שינה בכל יחידה, וסלון גדול ומרפסת אל הוואדי. אין טלוויזיה, יש מיזוג אוויר מרכזי ויש מערכת סטריאו ופינת מטבח מאובזרת היטב שאפשר לבשל בה. בחוץ מנגל לשימוש הנופשים (בשר אפשר לקנות בכפר יאסיף הסמוך, ראו בהמשך). אפשר להזמין מסז'ים טיפוליים וקייטרינג משובח, מערבי או יפני. קסם ושקט, וגם כאן אין שכנים בעיניים. נכים: אין גישה לנכים, יש מדרגות בתוך היחידות.

 חאן שקדי – מאהל לינה לקבוצות בנאות הכיכר, דרום ים המלח. מדובר באירוח באווירה כפרית/מדברית המתאים למשפחות, קבוצות ומתעניינים בנופש פעיל. במתחם לינה באוהלים מעוצבים ומחוממים, מטבח, שירותים, מקלחות ומדורה מרכזית.
אנו גם מציעים טיולי ג'יפים באיזור ים המלח, המכתשים והערבה.

התארחנו 3 משפחות בלודג'ים (בקתות תאילנדיות) בחוות נחל בוקר. הבקתות מרווחת מאד, עם מרפסת מטבחון ושירותים , מרוהטות בריהוט נח ונעים. היה ממש מוצלח. משה בעל החווה היה מאד חביב והמליץ על מסלול טיול באיזור. ארוחת הערב במסעדה הייתה מעולה.

מלון ספא בוטיק בן 52 חדרים, שבו לא תשמעו צרחות ילדים כי אין כניסה לילדים מתחת לגיל 18, לא תריחו עשן סיגריות כי אסור לעשן, ולא תשמעו שיחות טלפון קולניות כי אסור לדבר בניידים במרחבים הציבוריים. מותר להירגע, להסתובב בנעלי בית ובחלוק לבן וליהנות מהמתקנים במלון האינטימי, שאמנם חוסה בצל האח הגדול הרודס פאלאס, אבל מנותק ממנו לחלוטין. במלון חדר כושר וחוגים, מפלי מים לעיסוי, בריכות תרמו־מינרליות, טיפולי ספא ומזנון נשנושים בריאים, הכל בחסות החיים הטובים. אפשר להזמין חבילת פינוק רומנטית או חופשת בנות מפנקת. אל תהססו לבקש מה שבא לכם, המלון קשוב לאורחיו. גישה לנכים: אין חדרים מותאמים.

שכונת בַּקעה בירושלים היא אזור מגורים שבו בתי אבן, חלקם ארמונות. בית קטן בבקעה הוא אחד מהם שהוסב לפני כחמש שנים למלון קטן – ארבעים חדרים, חלקם לזוגות וחלקם ליחידים, ובהם כמה סוויטות. החדר שראיתי קצת צפוף אבל נקי, ויש בו אמבטיה ושירותים וחלונות גדולים מחופים וילונות, עם אדנים עמוקים. למטה בגינה יש בית קפה. נכים: אין גישה. (איור: יוחנן לקיצביץ)

לשלומי המאירי יש אחוזה גדולה בקצה העליון של המושבה – אחוזת המאירי. את הבניין המרכזי, בן שתי קומות, הוא שיפץ בעצמו במשך 15 שנה ממצב של גל חורבות, תוך שמירה על אופי הבנייה והעמודים הגדולים. הבנייה והשיפוץ עדיין נמשכים אבל המקום נפתח כבר לפני כשלוש שנים. כל בניין ביישוב הוא חתיכת היסטוריה, וזו של בית המאירי גם מתועדת בקלסרים גדולים. עכשיו משמשת הקומה העליונה, במפלס הרחוב, למגורי המשפחה, ובקומה התחתונה, הפונה לנוף הצפון, חמישה חדרי אירוח מטופחים ובקתה מוקפים בבוסתן גדול. בכל אחד מהם טלוויזיה, ג'קוזי ומטבחון מצויד. בקתת העץ היא ששבתה את לבי במיוחד – רק שם אפשר להתפרקד במיטה אל מול הנוף הנשקף מהחלונות הגדולים, ובחוץ מרפסת שמעליה תלויים אשכולות פרחי מטפס תכלכלים. גם החדרים יפים, ושקט מבורך שורר במקום. מקבלים רק זוגות בלי ילדים.
 נכים: הרבה מדרגות על צלע ההר. (צילום: אירית זילברמן)

מצפה הכוכבים של גבעתיים הוא המצפה היחיד בארץ שלא נועד רק למטרות מחקריות אלא גם להנאה. עיריית גבעתיים והאגודה הישראלית לאסטרונומיה הקימו את המצפה לפני כשלושים שנה כדי לקרב את הציבור לאסטרונומיה.
המצפה, הממוקם על הגבעה הגבוהה ביותר בגוש דן, מקיים במהלך החורף בימי חמישי ובשאר השנה גם בימי שלישי ערבי קהל שכוללים הרצאת מבוא לאסטרונומיה, הרצאות עומק מרתקות של מרצים מקצועיים, ואת גולת הכותרת: צפייה בכוכבים בטלסקופים אמיתיים של אסטרונומים (ולא, הטלסקופ שאיתו אתם מציצים לשכנים לא עונה להגדרה הזאת). כשמסתיים ההסבר עולים במדרגות הלולייניות למרפסת, ושם מחכים באפלה מוחלטת כמה טלסקופים שכבר מכוונים אל גרמי השמים. הכלל הנפלא במקום אומר שכל אחד יכול להסתכל כמה שהוא רוצה, השמים לא בורחים לשום מקום. 

שעות: ג' וה' מ-20:00 (בחורף רק בימי חמישי) 
מחיר: 20 שקל למבוגר, 15 שקל לילד, 10 שקלים לסטודנט, חייל או גמלאי 
הערות: מומלץ להתקשר מראש ולשאול מה מצב הראות; המצפה מתאים לילדים מגיל שמונה ומעלה

רציתי לחלוק אתכם חוויה מוצלחת שהיתה לנו בחופשה בתורכיה. יצאנו עם שני ילדים קטנים לשבוע נופש באנטליה. רוב הנופשים האחרים שפגשנו העדיפו להישאר בתחום המלון וליהנות מהבריכות הרבות ומשלל הארוחות והחטיפים שהוגשו בכל שעות היום. אנחנו דווקא רצינו לראות נופים ולחוות ולו במעט ממה שהאזור מציע. בחרנו לצאת לרפטינג בנהר קופרולו. שעה נסיעה מאזור המלונות והגענו לעולם אחר. נהר רחב, על הגדות צומחים עצים גדולים ומשני הצדדים נישאים הרים ירוקים. בסירה שלנו היתה עוד משפחה מספרד עם שני בנים בגיל הילדים שלנו. הילדים הצעירים ישבו במרכז הסירה, הגדולים יותר מקדימה, כל מבוגר קיבל משוט וכך יצאנו לדרך. בחודשי הקיץ הנהר עמוס מאוד, אבל למדנו לתמרן די בהצלחה,ובכל פעם שהגענו למפלון והמים הקרים ניתזו עלינו צווחנו בשמחה. 

אני ממליצה לכל מי שמתכנן לנסוע לאנטליה לבדוק במלון אם מתארגנת קבוצה שיוצאת לרפטינג. רק אל תשכחו לקחת קרם הגנה (שמונה שעות בשמש הקופחת!) ובגדים יבשים להחלפה.

בצדי הדרך בוואדי ערה ניצבים דליים שחורים של ירקות ופירות, ואפשר לקנות חצילי באלדי או תפוחים מתוקים ועסיסיים. נסיעה על פני ערה, ערערה, כפר קרע, אום אל פחם, מעלה שאלה: האם אי פעם נכנסתם פנימה ליישובים שעל ההר כדי לצרוך אמנות? מי שרוצה לענות על השאלה הזאת בחיוב, כדאי שייכנס לגלריה לאמנות באום אל פחם. הגלריה, שעתידה להפוך למוזיאון, הוקמה ב-1996, והיא היחידה במגזר הערבי בארץ. זו הסיבה שהיא הפכה למקום מפגש חשוב לאמנים ממגזרים ומתחומי עיסוק שונים, מהארץ ומחו"ל.
נאמנה למסורת האירוח המקומית, מציעה הגלריה ספלון קפה חם ומתוק למבקרים. ככה, בניחותא, בלי שומרים חמורי סבר ובלי שטיחים חרישיים, אפשר לעבור בין העבודות ולהרגיש את הערך החברתי המוסף של האמנות המוצגת במקום. 
בקומת הגג של הגלריה פועלות סדנאות יצירה בתחומים שונים, ויש גם קפיטריה וספרייה קטנה. ממרפסת הגג נפרש המדרון הצפוני של הר אלכסנדר (אסכנדר), ונגלית אום אל פחם. בחודשי הקיץ מתקיימת במרפסת פעילות אמנותית, בעיקר בקרמיקה ובפיסול, ובחורף אפשר לבקר בגלריה ואז להמשיך לעיר, לטעום כנאפה, לאכול ממתק בשם קטאייף חמים ומתוק של סולת ואגוזים ולדמיין שאתם חלוצי שלום ביקום מקביל. 

הגעה: מצומת אום אל פחם נוסעים מזרחה בשדרה. לאחר שלוש כיכרות רואים מימין פנצ'רייה ומשמאל סניף של בנק הפועלים. פונים ימינה בעלייה. הבניין הראשון מימין הוא סניף קופת חולים, והבניין שמולו הוא בניין הגלריה. יש מפה באתר האינטרנט 
שעות: א'-ה' ושבת 18:00-09:00, סגור ביום ו' 
מחיר: 10 שקלים דמי כניסה

יש אנשים שהחורף עושה להם רע, הבית הסגור, העצים העירומים, הקור, הרטיבות. אלו אותם אנשים ששום שרב, חמסין או גל חום לא שובר אותם, והם נשארים תמיד נאמנים לקיץ. הם גם בטוחים ששום דבר לא פורח בחורף, מה שהופך אותם מיד למועמדים לביקור בחממת הסחלבים של קיבוץ מעלה החמישה שבהרי ירושלים.
הסחלבים העדינים והנפלאים מעדיפים לפרוח דווקא בחורף. הפריחה המרהיבה נמשכת חודשיים עד ארבעה חודשים, ומפאת האסתטיקה המושלמת והארוטית שלהם אי אפשר שלא לחשוד שהם עשויים פלסטיק. אחרי שמקבלים הסבר על התנאים הדרושים לגידולם מגלים שכל אחד יכול לגדל שכיית חמדה כזאת בבית. החממה שבמעלה החמישה היא משתלת סחלבים ומרכז מידע ולימוד למגדלים ולסקרנים. גדלים בה כעשרים סוגים של סחלבים בצד צמחים טרופיים וצמחי אור אחרים. בין הסחלבים המוצגים בחממה אפשר למצוא למשל את הסחלב שמפירותיו מפיקים וניל (שנף).
מכיוון שלצמחים המפונקים דרושה תחזוקה שוטפת וקפדנית, המקום מציע גם פנסיון לסחלבים המכונה "מלון אורכידיאה". במלון מתאכסנים סחלבים לשיקום אחרי הפריחה או סחלבים שבעליהם עוזבים את הבית לתקופות ארוכות ואינם יכולים להעניק לצמח שלהם טיפול. ביום גשום משמשת חממת הסחלבים מסתור מושלם וריחני. 

מיקום: משמאל לכניסה לקיבוץ מעלה החמישה, מאחורי קשת אבן 
שעות: א'-ה' 17:00-07:00, ו' 16:00-10:00, שבת 17:00-10:00

ירושלים היא עיר מבלבלת. לא רק למי שנוהג ברחובותיה המשופצים אלא גם למי שמנסה להתחקות אחרי ההיסטוריה שלה. סמטאות האבנים של העיר הזאת מגוללות 3,000 שנה של כיבושים ומלחמות, טקסים של שלוש דתות, מלכים, קיסרים, כוהנים, נביאים ומי לא. מלבד כל הטיפוסים שהסתובבו בעיר, יש מאות פרטים היסטוריים שקשה מאוד להרכיב מהם את התמונה הכוללת, ולא אחת מתערבבים השמות והשנים.
כדי להבין מה-קדם-למה-קדם-למי תוכלו לצלול לתוך תהליך ארוך ומייגע של סיורים וקריאת ספרי היסטוריה, אבל יש דרך קצרה ונעימה יותר: מעלית הזמן. המעלית הירושלמית מפשטת את התהליך, והיא מבוא נהדר לכל סיור בבירה. בפחות משעה מטפס הצופה שלב אחרי שלב בהיסטוריה של העיר ונחשף לסיפורים, לדמויות ולאתרים ההיסטוריים, החל בעקדת יצחק וכלה במלחמת ששת הימים.
הביקור במעלית הזמן הוא חוויה מסעירה ומטלטלת (תרתי משמע): אולם קולנוע קטן מאכלס מושבים שנעים על שישה צירי תנועה בתיאום עם המסכים שיוצרים אשליית תלת ממד. באוזניות תשמעו את השחקן חיים טופול בעברית ובחמש שפות נוספות. הכל יחד יוצר חוויה לונה פארקית בת ארבעים דקות שבצדה שיעור חשוב בגלגוליה ההיסטוריים של העיר. 

שעות: א'-ה' 17:00-10:00, ו' 14:00-10:00, שבת 18:00-12:00; בחגים מתארכות שעות הפעילות 
מחיר: 49 שקל לאדם; הכניסה מגיל 5 ומעלה

בזמן שאנשים מתחמקים משלוליות ומחפשים גג יבש להתחבא מתחתיו, יש אחרים שמשתמשים בקירות ובתקרה כמדרכה. טיפוס מקצועי על קירות, ולא משעמום, מתבצע בארץ באתרים פתוחים, על קירות טבעיים ועל קירות מלאכותיים (טיפוס ספורטיבי) חיצוניים ומקורים.
קיר איילת שבקריית אונו הוא אתר מקצועי ומקורה עם יותר מאלף מטר רבוע של קירות טיפוס (כולל קירות בולדרינג המאפשרים תרגול טכניקות ללא חבלים ואבטחה). ובצד טיפוס חופשי של מקצוענים וחובבנים מתנהלים במקום חוגים והרצאות בנושא.
לרשות טיפוסים חובבי טיפוס עומדים לא מעט אתרים דומים שמפעיל המרכז הישראלי לטיפוס ספורטיבי, בהם קיר הטיפוס המקורה בקיבוץ העוגן ומרכז הטיפוס באשדוד. 

שעות: א'-ד' 22:30-16:30, ה' 24:00-16:30, ו' 17:00-11:30, שבת 23:30-20:30

ההורים שלה מגיעים לביקור. מלבד ההכנות הדרושות הכוללות ניקוי חפוז של הדירה ומילוי המזווה, מוטלת עלינו המשימה החשובה לבחור מסעדה ראויה לארוחת שישי. לאחר שמספר אופציות סבירות נפסלו מנימוקים שונים ומשונים, הגענו ליועזר בר יין. יועזר היא אחת המסעדות הידועות ביפו וממוקמת בחלל ישן ומרובה קשתות אבן היוצר תחושה אפלולית ורומנטית. המקום ידוע במבחר היינות הגדול והמגוון שלו, מה שהציב לאבי המשפחה אתגר לא פשוט. לבסוף נבחר היין האיטלקי רוסו די ברבי בציר 2005 (100 ש"ח). לאחר שתם טקס רחרוח היין וטעימתו ולאחר ששמענו תיאור מדויק של ניחוחותיו השונים, זכינו גם אנחנו לטעום ממנו. מסקנותינו: טעים מאוד. לאחר שהתבסמנו קלות פנינו למלאכת המחשבת של הזמנה לשולחן משפחתי. כשמגיעים למקום כמו יועזר רוצים לטעום ממגוון מנות. וכאן נכנס לתמונה האופי של כל אחד מבני המשפחה: מצד אחד של השולחן ניצבים הוותרנים, שיעדיפו תמיד את שלום הבית. מנגד יושבים האסרטיביים שיזמינו בדיוק את מה שהם רוצים, ושהאחרים יתפשרו. אחרי הרבה: "רגע, מה אמרת שאתה מזמין?"נפל דבר.
פתחנו בפטה דה קמפן (45 ש"ח), פטה כפרי גס שלווה בחרדל ומלפפונים חמוצים בטעם של פעם, שהיה מצוין. הסלט הירוק ברוטב ויניגרט (38 ש"ח) היה טרי וטעים אם כי חסר ייחוד במקצת. מוח העגל המעודן בשמן זית וצלפים (58 ש"ח) הוא לבדו סיבה מספקת להגיע למסעדה. למנה עיקרית הזמנו נתח קצבים (144 ש"ח). הנתח, שזכה לשמו כיוון שהקצבים נוהגים לשמור אותו לעצמם, לא אכזב, והיה מלא טעמים, אך דרש מעט עבודת לסת. נזיד הפטריות (88 ש"ח) הוא פתרון טעים לצמחונים אשר כף רגלם דורכת בטעות במעוז הקרניבורים הזה. הנזיד, שבושל בציר ירקות שורש ושמנת, היה נהדר. גם למנה העיקרית בחר אבי המשפחה (הנמנה על האסרטיביים) במנה המוצלחת ביותר: טלה שבע שעות עם ירקות שורש (128 ש"ח) שהיה פשוט נפלא. למרות השובע לא יכולנו לעמוד בפני הקינוחים היצירתיים. מנת הג'לי שמפניה עם פירות (38 ש"ח) הוגשה על מראה, ונראתה יפה כפליים. זוהי אחת המנות היצירתיות בארץ ביופיין ובטעמן. ענני הווניל ברוטב פסיפלורה (32 ש"ח) היו מעין גלידה אוורירית וטעימה במיוחד. גם קרם הקרמל (32 ש"ח) היה טעים ולא מתוק מדי.
היא: אוכל נפלא עם אווירה. הוא: אוכל מוקפד, אבל במחיר הזה – רק לאירועים מיוחדים. 

כשרות: לא כשר, נכים: מדרגה נמוכה בכניסה, השירותים לא מותאמים לכיסא גלגלים.
שעות פתיחה: א'-ה': 1:00-12:30, ו' ושבת: 01:00-11:00. 
עסקיות: א'-ה' 18:00-12:30, ו' 18:00-11:00, 99 שקל. רצוי להזמין מקום מראש.

 אחת הטברנות הטובות בעיר, שכיאה למיקומה ליד נמל הדייגים מגישה מנות דגים מצוינות. אבל גם חובבי הבשר לא מקופחים.

מסעדה נעימה עם מגון רחב של מנות קפריסאיות ובינלאומיות  ובהן פסטות, דגים, סטייקים, כבש וברווז בכמה צורות הגשה. האוכל טעים והמנות גדולות, אבל כדאי להשאיר מקום לקינוחים הביתיים המצוינים. תפריט ילדים מציע בחירה בין פיצה, ספגטי ונקניקיות, ולקינוח גלידה.

מסעדה משפחתית נעימה עם מרפסת יפה עם גפנים מטפסות ואוכל קפריסאי טעים וטרי. המוצרים כולם מקומיים, הירקות האורגניים מגיעים מהשדה המשפחתי. אפילו הצ'יפס עשויים מתפוחי אדמה אורגניים. הבעלים ישמחו להסביר לכם את הרכב המנות הפחות מוכרות.

מסעדה צרפתית שבה תוכלו ליהנות ממאכלים צרפתיים טיפוסיים כמו ברווז ברוטב תפוזים או עוף ממולא ויש גם סטייקים טובים. יינות צרפתיים מיובאים משלימים את הארוחה. יש תפריט קבוע במחיר סביר.

מסעדת פיקרדו בעיר התחתית מגישה אוכל קפריסאי-יווני טוב בלוויית יינות מהיקב המשפחתי. מנות מסורתיות כמו מוסקה ודגים על האש ובתנור. אוהבי הבשר ייהנו מסטייקים איכותיים, עשויים כהלכה.