טיפים והמלצות

אל הדירה של נמרוד הגענו דרך האתר. לא הכרנו אותו לפני כן אבל הפכנו ידידים טובים אחרי כן, זה עניין של אישיות חיובית.אנחנו משפחה של אמא, אבא וארבעה ילדים מלאי מרץ. הדירה ממוקמת בווילג', מרכז החיים השוקק של הצעירים במנהטן, מלא בתי קפה, מסעדות ומרכולים זולים.
שהינו בדירה שבוע מלא. הדירה מספקת כל מה שצריך בבית נורמלי. לא בדיוק ארמון בקינגהם, אבל מספיק בכדי שכולנו נישן, נתרחץ ונאכל בצורה נוחה ונעימה. לזוגות ומשפחות יהיה ממש נוח. הדירה נקייה, יש מנקה קבועה, מצעים חדשים ובעיקר מיטה מפנקת להורים. במטבח ניתן להכין בקלות ארוחה משביעה וטעימה.
והכי חשוב, נכון שנמאס לנו מבעלי בתים שרואים הכול דרך החור שבגרוש? אז הנה אחד, שיודע גם להתקשר באמצע השבוע, ככה סתם לשאול אם צריך משהו ואיך אפשר לסייע.

ציון 5 (מתוך 5)

בניו יורק קיימות גם אכסניות זולות יחסית. הנה שתיים שחוויה ללון בהן:
Jazz on the Park רחוב 36 W 106th St טלפון: 1-212-9321600
Chelsea Star רחוב 300 W 30th St טלפון: 1-2447824־212

לקראת הקריסמס רצינו זוגתי ואנוכי לנסוע לבית מלון בניו יורק ולהתפנק שם, אך לאחר בירורים רבים הבנו שבתי המלון בניו יורק פשוט יקרים מדי . קיבלנו המלצה לבדוק את היצע הדירות להשכרה בניו יורק באתר של חברת לניר. בהתחלה חששנו מעט , אך שיחה קצרה עם הצוות ומספר הצעות מצאו לנו דירה נהדרת ברחוב 77 ממש ליד סנטראל פארק. מבחינת חסכון ההפרש היה גדול מאוד, דבר שהשאיר לנו טעם של עוד.

דירת נופש נעימה בת שני חדרי שינה, מטבח, חדר אמבטיה וסלון מרווח.
בדירה אינטרנט אלחוטי וטלוויזיה בכבלים.
מחיר הדירה הינו 120$ ליום למשפחה, 80$ לזוג ו70$ ליחיד.
הבית ממוקם באזור יהודי טוב בקווינס, 15 דק' נסיעה משדה התעופה JFK
ו20 דק' נסיעה ברכבת התחתית למנהטן.
ליד הבית ישנו בית כנסת וכן מרכז מסחרי ובו מגוון חנויות ובתי קולנוע.
יעקב, אשר משכיר את הדירה, ישמח לעזור בכל מה שקשור להתמצאות בסביבה, דרכי הגעה וכד'.

 אנו משפחה בת 4 נפשות , שכרנו דירה במנהטן מתבל חופשות, קיבלנו שירות מעולה שכלל הסבר מפורט , מחיר מצויין בהשוואה למלון ויחס אישי.
אנו ממליצים בחום על תבל חופשות , יעילים ואדיבים ואין ספק שבנסיעתנו הבאה נשתמש בשירותיהם

תיירים שמבקשים לגלות את הצד המערבי של ניו יורק נעצרים בדרך כלל מדרום לרחוב 100 מתוך תשישות או מתוך חרדה שהנה הנה הם מגיעים לשכונות שבהם ייאלצו להתפשר על ביטחונם האישי. אבל הסוכרייה האמיתית של האזור, ואולי של העיר כולה, נמצאת מעט מצפון לשם. הכוונה היא לשכונת מורנינגסייד הייטס (Morningside Heights), שהיא בעינַי השכונה הטובה בניו יורק.
מורנינגסייד הייטס היא אידיליה ניו יורקית. זו ניו יורק אמידה שאינה חיה רק את חיי הממון, ניו יורק אינטלקטואלית אבל גם ססגונית, סואנת ונינוחה, יפהפייה אך לא בנלית. זוהי ניו יורק של חיים נוחים אבל לא מסנוורים, של פנאי מקומי ולא תיירותי, ניו יורק כעיר אמיתית. 
במעלה שדרת ברודוויי ובמורדה מצויים בתי קפה, מאפיות ומסעדות מהנחמדים במנהטן. החיים הסטודנטיאליים של אוניברסיטת קולומביה ניכרים בכל פינה, שעה שהקמפוס עצמו מציע חצר מפוארת עטורת אדריכלות מרשימה, פעילות תרבותית ואווירה משכילה ונעימה.
מורנינגסייד הייטס היא גם בסיס מצוין לחקירת הארלם הסמוכה. הצד המערבי של הארלם היסטורי ומעניין מהמזרחי, ומומלץ לצאת לטיול רגלי בעקבות בתיו הנאים, התיאטראות שבהם גובשה המוזיקה האמריקאית השחורה ותרבות הרחוב המיוחדת. המוזיקה המתנגנת במועדוני ג'אז כמו St. Nicks, על רחוב 149 ושדרת סנט ניקולאס (St. Nicholas), נשמעת טוב במיוחד אחרי ארוחת ערב על ברודוויי בסביבות הקמפוס, ובכלל, השילוב בין הטיפוח של מורנינגסייד הייטס לחספוס של שכנתה הוא המפתח האמיתי ליום אדיר.
הגעה: תחנת Cathedral Parkway (110th Street) /Broadway Avenue על קו 1 מנחיתה את המבקר היישר בלבה של השכונה, אף שלמיטיבי לכת מומלץ לטפס אליה במעלה ברודוויי.
 

כמאתיים מטר ממזרח לשדרה החמישית, לאורך רחוב 42, נמצא טרמינל Grand Central. זהו עוד מבנה בסגנון האמנויות היפות (בוזאר) שנבנה ב-1913. המבנה הוא שכיית חמדה אדריכלית, בייחוד לאחר השיפוץ שנעשה בו לקראת תחילת המילניום. קשה להאמין, אבל כרישי הנדל"ן כמעט הביאו להריסתו, ורק מאבק עיקש של רבים וטובים, בהם ז'קלין קנדי-אונאסיס, הצילו אותו.
כדאי להתבונן במבנה מבחוץ, בייחוד בחזיתו הדרומית. שימו לב לפסלים שעל הגג שמתארים דמויות מהמיתולוגיה היוונית. מומלץ להיכנס פנימה לאולם המרכזי, שם ניצב השעון המפורסם. אפשר להצטרף לסיור מודרך שנמשך כשעה.
אם נתקפתם רעב תוכלו לרדת לאזור המסעדות בקומה התחתונה, שם יש מכל וכל: ממזון כשר למהדרין ועד מסעדת מאכלי ים כמו The Oyster Bar. 

בלב שכונת מורנינגסייד הייטס (Morningside Heights), בצמידות לאוניברסיטת קולומביה ועל גבול הארלם, נמצאת אחת הקתדרלות הגדולות בעולם: סנט ג'ון האלוהי (Saint John the Divine). בניית הקתדרלה מעולם לא הושלמה, ושני המגדלים שאמורים לסוכך על הכניסה עדיין אינם במקומם, אולם גם כך מדובר באחד המבנים המרשימים ביותר שתראו אי פעם.
מי שמבקר בקדתרלה  יוכל להתרשם ללא הפרעה מהמזבח של הבישוף, מהספסלים של נערי המקהלה, מההיכל המרכזי ומהוויטראז'ים הענקיים. יהיה זה חטא להגיע לכנסייה ולא להתהלך בגן הפסלים הצמוד אליה ולפגוש את הטווסים שמסתובבים בו חופשיים.

קלויסטרז (Cloisters) הוא מנזר שהוא בעצם מוזיאון, שלוחה של המטרופוליטן. הבניין נבנה בסגנון ימי הביניים מחומרים שנלקחו ממנזרים צרפתיים מהמאות התשיעית עד ה-15. בבניין יש כמה אולמות, ובהם כ-5,000 פריטים מתחילת המאה התשיעית לספירה ואילך: פסלים, שטיחים, פריטי אמנות כנסייתית, ויטראז'ים ועוד. בייחוד מפורסמים שטיחי הקיר הפלמיים העתיקים והנהדרים.
שלווה שורה בגינות שבמתחמי המוזיאון, בעיקר כשמוזיקה גרגוריאנית מושמעת ברקע אחת לשבוע. נוסף על כך, מדי כמה שבועות נערכים במתחם קונצרטים.
קלויסטרז נמצא על גבעה בפארק פורט טריון (Fort Tryon) שבקצה הצפוני של האי מנהטן, והוא מעניק למבקרים תצפית מרהיבה על נהר הדסון והסביבה.

מבין דבר המליץ לי בחום על המוזיאון היהודי, ולשמחתי גיליתי את אחת הפנינים הנשכחות בעיר. על השדרה החמישית, בין המטרופוליטן (Metropolitan) לגוגנהיים, חבויה הפתעה קסומה למי שכבר עשה את מסלול המוזיאונים המוכר ורוצה משהו קצת אחר. גדולתו של המוזיאון הוא בגודלו, או נכון יותר בקוטנו. המוזיאון קטן ולא מאיים, ובשעתיים-שלוש אפשר לחקור את רובו. התערוכות הקבועות עוסקות בהיסטוריה יהודית ובחפצי יודאיקה. לדעתי, הייחוד האמיתי של המוזיאון טמון בתערוכות המתחלפות שהוא מציג.
מתברר שצריך לעלות על מטוס ולטוס תשע שעות בשביל שיהודי חילוני יסכים לגעת בלי היסוס בזהותו היהודית.

מדרום לגן זה נמצא פארק באטרי (Battery), שנקרא כך כי כאן ניצבו פעם סוללות התותחים שנועדו להגן על החוף. בגן שפע אנדרטאות לכבוד אישים מעברה של העיר, לזכר אירועים היסטוריים כמו הגעת ההולנדים והגעת היהודים הראשונים, לכבוד חיילי ארצות הברית שנהרגו במלחמותיה. ולזכר קורבנות הפיגוע במגדלי התאומים.

בפינת רחוב גרוב (Grove) בווילג' נמצא מועדון קטנטן שנקרא Arthur’s Tavern. הסירו דאגה מלבכם, לא מדובר במסעדת דגים יוונית שבה ינופצו צלחות על הרצפה לצלילי פריטת בוזוקי. המועדון מביא לבמה רפרטואר מרשים של נגני ג'אז מקצועיים וחובבנים. וכאן, בניגוד למועדון הג'אז הידוע Blue Note, לא גובים תשלום בעבור הכניסה.
החוויה במועדון הקטן ייחודית מאוד ואינטימית, בעיקר אם הצלחתם לתפוס מקום ממש ליד הבמה ולהקשיב לבדיחות של הנגנים. אני הגעתי לשם בערב שישי, שבו מנגנת בקביעות להקת הבית של המקום: חבורה של גברים בני שישים-מגרדים את השבעים שמנגנים כל הערב, יוצרים אווירה טובה ומזמינים נגנים מהקהל שרוצים לנסות את כוחם על הבמה. המועדון הזה מייצג בעיני צד אחד בניו יורק שאינו עטוף בניילון נצמד ועם הרבה סיליקון. סביבה אמיתית ונינוחה. אגב, יש לי חשד סביר שהקישוטים שתלויים במועדון הם מחגיגות הכריסטמס של 1981.

McSorley's Old Ale House הוא בר המעוצב בסגנון אירי שנפתח ב-1854. אפילו לינקולן בילה בו. הכל נעשה כאן למען שימור האווירה: החל בשבבי עץ ונסורת על הרצפה וכלה בקירות עמוסים בקטעי עיתונים, צילומים ומזכרות מהעבר. מאמרים ושירים נכתבו על הבר הזה, ואמנים פרסמו אותו בציוריהם. בשנות הארבעים זכה McSorley's לתואר "הבר הידוע ביותר באמריקה" לאחר שהמגזין Life הקדיש סדרת כתבות לאווירתו ולחיי לקוחותיו הקבועים. אמנם יש בבוסטון ברים נושנים עוד יותר, אבל McSorley's הוא הבר הפתוח ברציפות הוותיק ביותר בארצות הברית כולה. אזהרה: ייתכן שהחרדל בכוסות שעל השולחנות זקן כמו הבר עצמו. הוא בהחלט קרוש. המלצר (זה תמיד אותו מלצר מבוגר) כעוס ולא סימפטי, ובכל זאת זה המקום הטוב ביותר לשתות בו בירה בפתיחת ערב של הרפתקאות באיסט וילג'. השולחנות העגולים מעטים, כך שהמבקרים נאלצים לשבת בחברת זרים ולשוחח איתם, והבירה שמופקת במקום מגיעה תמיד בשתי כוסות קטנות במקום בכוס אחת גדולה, וכך מתקבלת תחושה של צ'ופר. מדהים לגלות שרק ב-1970 הותר לנשים להיכנס למקום.

קפה-מסעדה ג'אז, כך ה- Garage מגדיר את עצמו. את האוכל והקפה לא ניסיתי, אבל ישבתי על הבר, לגמתי אלכוהול ושמעתי ג'אז. ה- Garage הוא אופציה מתוחכמת יותר מ-Arthur’s, וגם כאן תוכלו לשמוע מוזיקה חיה אבל באווירה הדורה יותר, במקום מעוצב ומוקפד. המוזיקה טובה, אין ספק, אבל אין פה הרגשה ביתית. זה מקום כיפי מאוד לבוא עם חבורה, כי יש הרבה מקום לשבת. ובכלל, ה- Garage מומלץ מאוד לבילוי בשעות הערב היותר מאוחרות, כי ההופעות פה מתחילות בדרך כלל אחרי 22:30 ונמשכות עד שתיים-שלוש לפנות בוקר. בימי שבת וראשון מנגנים ג'אז גם בצהריים. לפני שאתם מגיעים, הציצו בלוח ההופעות שמתפרסם באתר האינטרנט.

Angelo and Maxie's היא מסעדת סטייקים עם תפריט מגוון הכולל גם מנות שאינן בשריות. האוכל מצוין והמנות גדולות. 

אומרים שהשוקולד ב- City Bakery הוא השוקולד הכי טעים בניו יורק. הכי טעים לאכול אותו מוקדם בבוקר עם מין עוגיית בראוני מלאה בצ'נקים של שוקולד שמבטיחה לספק את התשוקה הכי גדולה בעולם לשוקולד.

במאפיית Tai Pan העמוסה באנשים אפשר לדגום קינוחים ומאפים אקזוטיים מהמזרח הרחוק. הם לא בהכרח טעימים, אבל הם מסקרנים מאוד וזולים, אז אפשר לקנות את מה שתופס את העין ולזרוק אחרי ביס. כדורי הבצק השומני המצופה שומשום וממולא במחית שעועית אדומה מתוקה הם ממכרים. מיני עוגיות אחרות, לעומת זאת, שיש להן מראה של מדוזה וטעם של מדוזה, לא יכבשו, אבל לפחות תוכלו להגיד שניסיתם.