טיפים והמלצות

 המלון הזה, עם המיקום המושלם שלו על שפת אגם לואיז הטורקיזי, מול נוף עוצר נשימה של הרים מושלגים וקרחונים, נראה כאילו נלקח מתוך גלויה, והוא אכן מככב בלא מעט גלויות לתיירים. אבל לא רק מיקום מנצח יש למלון הזה שהפך לאגדה. המלון העצום בגודלו (550 חדרים) נחשב לאחד המלונות היוקרתיים והאלגנטיים בעולם, וארחיו נהנים לא רק מנופים מרהיבים אלא גם משירות מקצועי ואוכל מצוין. למרות שמאוד מפתה לא לצאת מפה, בקרבת המלון מוצעות המון פעילויות בחיק הטבע – משבילי הליכה, דרך רכיבה על סוסים ועד שייט בקאנו, ובסוף יום גדוש בפעילויות ניתן להתפנק בספא של המלון. 

 מתחם נופש ששוכן במיקום אידיאלי בלב הטבע, בסמוך לנהר האתבסקה, עם נוף נפלא שנשקף מכל פינה. מסביב יש שבילי הליכה, ומבעד לחלון הבקתה יש סיכוי לא רע לפגוש מקרוב את חיות הבר של האזור, כשדישונים, איילים, זאבים ודובים הם לא מחזה נדיר במקום. במתחם יש בקתות עץ או עץ ואבן, אשר נבדלות זו מזו בגודל ובאבזור אבל כולן מרוווחות ומשופצות. הבקתות מתאימות ל-5-2 אורחים, ובמרביתן יש מטבח מאובזר, אח ועמדת ברביקיו בחצר. במתחם יש גם בריכה מחוממת קטנה שמשקיפה על נהר האתבסקה. 

 מלון דירות חמים ונעים בבאנף, מוקף בנופים המדהימים של הרי הרוקי. בכל דירה – חדר שינה, סלון עם אח וספה נפתחת, אמבטיה ומטבח מצויד בהכל – מקרר, מדיח כלים, מיקרוגל, כלי מטבח, מגבות ועוד. דבר חשוב נוסף  – יש wi fi בחינם. מומלץ למשפחות שרוצות מקום נעים לחזור אליו אחרי יום של טיולים באזור. 

 אחרי שחרשתי את הארץ בצימרים חביבים, ששימשו לי כנקודת מוצא לטיולים באזור, עלתה בדעתי המחשבה – מדוע לא לעשות חופשה קצרה ומהנה בעיר? במקום עוד טרק – קיבלתי את שוק הכרמל הססגוני, במקום טבילה בנחל – את חוף הים, ובמקום מכולת מקומית קטנה וחסרת מעוף – שלל מכולות, סופרמרקטים, מסעדות ובתי אוכל. בין לבין טיילתי ברחוב גאולה הנשפך לים, מקום מגוריו של אבי בילדותו, ונכנסתי עם בני הבכור, איל, לחנות ספרים קטנה ומדליקה – גדושת ספרים מהרצפה ועד התקרה.

את דירות הים מצאתי אחרי חיפוש מייגע וארוך בין שלל האופציות שמציעה העיר הגדולה, תל אביב. חיפשתי מקום שיהיה גם קרוב מאוד לים, גם קרוב לאטרקציות אחרות, גם נעים, גם לא יקר, גם מרווח, והכי חשוב – שתהיה בו חניה חינם. לך תמצא חניה במחיר שפוי בעיר הזאת באמצע השבוע. קשה להאמין – אבל מצאתי. דירות הים ששוכנות על טיילת תל אביב מול חוף בננה ביץ סיפקו לי את כל אלה ועוד. במחיר שפוי (723 ₪ ללילה) קיבלתי דירה מאוד נעימה בקומה גבוהה עם מרפסת מדהימה שצופה לים, חדרים מרווחים ונקיים, מטבח מאובזר וסלון מרווח. מראה הים שנצפה ליושבי הדירה כמעט מכל פינה בה – משובב נפש ממש, והקרבה המדהימה אליו מאפשרת לתת קפיצה קטנה (בחציית כביש בלבד) ולחזור למקלחת לפני הבילוי הבא. אידיאלי לזוגות, מעולה להורים עם ילדים בכל הגילאים, שרוצים להחליף את החופשה המסורתית בצימר מבודד בנופש אורבני מהנה שמספקת עיר החיה סביב השעון. בצירוף צוות נעים, נכון לעזור וידידותי (אך לא מעיק), וחניה חינם – קיבלנו חוויה מושלמת.

מחירים ליחידה ללילה: דירות סטודיו (45 מ"ר – עד 4 אנשים) – 180$ – 280$. דירות שני חדרי שינה (110 מ"ר – עד 6 אנשים ) – 250$ – 500$. פנטהאוזים (דופלקסים של 200 מ"ר – עד 8 אנשים) – 400$ – 800$. כל הדירות עם מרפסות גדולות המשקיפות לים. 

מלון Lindos Mare שוכן במרחק 2.5 קילומטרים מלינדוס. המלון בנוי בכמה מפלסים על גבעה ממנה נשקף נוף יפהפה של מפרץ וליכה. מערכת של מעליות ורכבל מקשרת את המלון עם חוף הים הצמוד, שזכה בתואר "הדגל הכחול" שמוענק לחופים שעומדים בסטנדרטים גבוהים של איכות הסביבה, ניקיון ונגישות. בחוף ניתן לעסוק במגוון פעילויות של ספורט מים. בנוסף לחוף, יש במלון שתי בריכות שחייה יפות וכן בריכת ילדים. ילדים יוכלו לבלות גם במגרש המשחקים ובמועדון הילדים. החדרים מרווחים ונעימים, עם טלפון, חיבור לאינטרנט, מקרר, ומרפסת שמשקיפה לנוף מדהים. עוד במלון: ספא עם מגוון טיפולים, שתי מסעדות וברים.

מרבית הנופשים ברודוס מעדיפים לבלות את חופשתם בחוף הצמוד למלון, ולהסתפק בגיחה לבירה ובטיול ההכרחי ללינדוס. אבל גם לעיר רודוס יש מה להציע לתיירים, במיוחד אם אתם מתעניינים בעיקר בטיולים ולא בבטן גב, מעדיפים סיור בסמטאות ציוריות על רביצה בחוף, או פשוט אם הגעתם מחוץ לעונת התיירות, כשמזג האוויר עדיין לא אופטימלי לבגד ים. מלון הבוטיק Spirit Of The Knights מתאים למי שרוצה לטעום קצת יותר מרודוס, ויחד עם זאת ללון במלון עם הרבה אווירה, אופי וגם פינוקים. המלון ממוקם ממש בלב בעיר העתיקה של רודוס, בין החומות, בבניין ששומר בשיתוף עם המחלקה לארכיאולוגיה של רודוס. המלון חבוי בין הסמטאות בנקודה הגבוהה ביותר בעיר, במרחק דקות הליכה ספורות מהמסגד הסולימני וממגוון עצום של מסעדות, חנויות וברים. במלון הקטן יש בסך הכל שש סוויטות, הנבדלות ביניהן בגודל ובעיצוב, כולן משובצות בפריטים ארכיטקטוניים מיוחדים מיוון, מרוקו, תורכיה, פרס והמזרח הרחוק. אמנם אין למלון חוף או בריכת שחייה, אבל יש ג'קוזי גדול בליבה של חצר מקסימה, וסביבו מיטות שיזוף.

 טיול ברחבי תל אביב בסגווי הוא מהנה, ידידותי לסביבה ומאפשר לנוע במהירות (בהשוואה להליכה ברגל או עמידה בפקקים). כמה חברות מציעות סיורי סגווי בתל אביב. בין המסלולים האפשריים סיור בטיילת רידינג ונמל תל אביב, סיור בפארק הירקון, סיור בטיילת והצצה ליפו ועוד. הסיורים נמשכים לרוב שעה וחצי ועלותם כ-220 ₪.

http://www.segways.co.il/

http://www.segwaytlv.co.il/

http://www.zu-zu.co.il


 

כדאי מאוד לנסוע דרומה מהעיר רודוס, לאורך החוף המזרחי של האי. העיר לינדוס היא פנינה שלא כדאי להחמיץ והמפרצים סביבה הם מהיפים באי כולו.

הביקור באתריה המפורסמים של פריז אינו זול, אבל כדאי לדעת שיש ימים ושעות בהם ניתן להיכנס לכמה מהאתרים הידועים בחינם. ביום ראשון הראשון בכל חודש הכניסה למוזיאון הלובר, מוזיאון אורסיי, מרכז פומפידו ועוד היא חופשית. יש בעיר אתרים נוספים שהכניסה אליהם חופשית בכל ימות השבוע, כמו קתדרלת נוטרדאם, הפארקים ברחבי העיר, גני ורסאי (הכניסה לארמון בתשלום אבל הכניסה לגנים חופשית), מוזיאונים קטנים ומיוחדים ועוד.

כדאי לערוך טיול רומנטי לעת ערב על הטיילת של הר הצופים וביקור בכנסיית המורמונים הסמוכה, שמהמרפסת שלה ניבטים נופי העיר העתיקה והחדשה.

 מפסגת הר הגעש וזוב נשקפים נופים מרשימים של תהומות אפופי עשן ומפרץ נפולי. אפשר לעלות לפסגה ברכבל, באוטובוס או  ברגל בליווי מדריך. 

 עמק קאמוניקה משתרע בין הרי האלפים בחבל לומברדיה ובתחומו הוגדרו כמה שמורות טבע עם מסלולי הליכה ובקתות הרים. האתרים המרכזיים באזור הם Parco Nazionale della Incisioni Rupestri בו התגלו גילופים מתקופת הברונזה והפארק הלאומי Stelvio ובו אגמים ובעלי חיים. 

Balthazar בניו יורק היא מסעדה מעולה שאסור לפספס, אחת מהמסעדות הכי טובות בניו יורק. יש בה אוכל מצוין וסוגים שונים ומשונים של מאכלים. האווירה בה פצצה, המחירים מעל לממוצע, הביקוש יוצא מגדר הרגיל, וצריך להזמין מקום חודש מראש. 

אם תמשיכו במעלה רחוב מאלברי, תגיעו לרחוב גרנד (Grand) הניצב אליו. קחו כמה צעדים ימינה ולא תוכלו לפספס את קפה Ferrara. החלל הגדול, האורות הפלורסנטיים, התור המשתרך והאנשים בבגדי הפוליאסטר שאוחזים בפוסטרים של אל פצ'ינו מעוררים אסוציאציות של יוטבתה בעיר יותר מאשר של האספרסו בר הראשון בניו יורק. גם המקום הזה זועק מלכודת תיירים, אבל לפני שנמלטים, כדאי לנסות שוט כפול של אספרסו מצוין. על הררי העוגיות שמאחורי הוויטרינה – שנראים כמו מכירת חמץ לקראת פסח בבני ברק – אפשר לדלג, אבל שווה להצטייד בקלאסיקות: הקנולי המפורסם – גליל בצק פריך במילוי ריקוטה חלקה ומתוקה, עירום או טבול בשוקולד – מצוין למשל. גם עוגת הנפוליאון האיטלקית ראויה. הכי חשוב לבקש את הקפה והמאפה to go ולהתמקם על גרם מדרגות באחד הרחובות הצדדיים.

לשינוי אווירה כדאי לנדוד צפונה ברחוב מאלברי, לחלקה הצפוני של ליטל איטלי, למה שמכונה אזור נוליטה (Nolita – North Of Little Italy), הבוהמייני והשקט יותר, עם הנגיעות האיטלקיות.
במאלברי פינת ספרינג תמצאו את Lombardi’s. תיכנסו. יש טוענים שזאת הפיצה הטוב ביותר בעיר והוותיקה ביותר. התפריט מצומצם, האווירה מזכירה את הסופרנוס, והפיצה משובחת: דקה ולוהטת היא מגיחה מתנור גחלים, ועליה רוטב עגבניות ביתי ומוצרלה נפלאה. פטריות או כדורי בשר איטלקיים משתלבים יפה עם הפיצה, וחובה להזמין תוספת של הריקוטה השכונתית, שתבוא בצורת גבעות נדיבות, חמות ושמימיות של הגבינה הקטיפתית. אל תשכחו להזמין קנקן קולה ולהצטייד בשטרות. התשלום במזומן בלבד.

בפינת רחוב גרוב (Grove) בווילג' נמצא מועדון קטנטן שנקרא Arthur’s Tavern. הסירו דאגה מלבכם, לא מדובר במסעדת דגים יוונית שבה ינופצו צלחות על הרצפה לצלילי פריטת בוזוקי. המועדון מביא לבמה רפרטואר מרשים של נגני ג'אז מקצועיים וחובבנים. וכאן, בניגוד למועדון הג'אז הידוע Blue Note, לא גובים תשלום בעבור הכניסה.
החוויה במועדון הקטן ייחודית מאוד ואינטימית, בעיקר אם הצלחתם לתפוס מקום ממש ליד הבמה ולהקשיב לבדיחות של הנגנים. אני הגעתי לשם בערב שישי, שבו מנגנת בקביעות להקת הבית של המקום: חבורה של גברים בני שישים-מגרדים את השבעים שמנגנים כל הערב, יוצרים אווירה טובה ומזמינים נגנים מהקהל שרוצים לנסות את כוחם על הבמה. המועדון הזה מייצג בעיני צד אחד בניו יורק שאינו עטוף בניילון נצמד ועם הרבה סיליקון. סביבה אמיתית ונינוחה. אגב, יש לי חשד סביר שהקישוטים שתלויים במועדון הם מחגיגות הכריסטמס של 1981.

McSorley's Old Ale House הוא בר המעוצב בסגנון אירי שנפתח ב-1854. אפילו לינקולן בילה בו. הכל נעשה כאן למען שימור האווירה: החל בשבבי עץ ונסורת על הרצפה וכלה בקירות עמוסים בקטעי עיתונים, צילומים ומזכרות מהעבר. מאמרים ושירים נכתבו על הבר הזה, ואמנים פרסמו אותו בציוריהם. בשנות הארבעים זכה McSorley's לתואר "הבר הידוע ביותר באמריקה" לאחר שהמגזין Life הקדיש סדרת כתבות לאווירתו ולחיי לקוחותיו הקבועים. אמנם יש בבוסטון ברים נושנים עוד יותר, אבל McSorley's הוא הבר הפתוח ברציפות הוותיק ביותר בארצות הברית כולה. אזהרה: ייתכן שהחרדל בכוסות שעל השולחנות זקן כמו הבר עצמו. הוא בהחלט קרוש. המלצר (זה תמיד אותו מלצר מבוגר) כעוס ולא סימפטי, ובכל זאת זה המקום הטוב ביותר לשתות בו בירה בפתיחת ערב של הרפתקאות באיסט וילג'. השולחנות העגולים מעטים, כך שהמבקרים נאלצים לשבת בחברת זרים ולשוחח איתם, והבירה שמופקת במקום מגיעה תמיד בשתי כוסות קטנות במקום בכוס אחת גדולה, וכך מתקבלת תחושה של צ'ופר. מדהים לגלות שרק ב-1970 הותר לנשים להיכנס למקום.

קפה-מסעדה ג'אז, כך ה- Garage מגדיר את עצמו. את האוכל והקפה לא ניסיתי, אבל ישבתי על הבר, לגמתי אלכוהול ושמעתי ג'אז. ה- Garage הוא אופציה מתוחכמת יותר מ-Arthur’s, וגם כאן תוכלו לשמוע מוזיקה חיה אבל באווירה הדורה יותר, במקום מעוצב ומוקפד. המוזיקה טובה, אין ספק, אבל אין פה הרגשה ביתית. זה מקום כיפי מאוד לבוא עם חבורה, כי יש הרבה מקום לשבת. ובכלל, ה- Garage מומלץ מאוד לבילוי בשעות הערב היותר מאוחרות, כי ההופעות פה מתחילות בדרך כלל אחרי 22:30 ונמשכות עד שתיים-שלוש לפנות בוקר. בימי שבת וראשון מנגנים ג'אז גם בצהריים. לפני שאתם מגיעים, הציצו בלוח ההופעות שמתפרסם באתר האינטרנט.