טיפים והמלצות

דורון ומיקה מ"בקתה בקדיתא" יארחו אתכם בבקתות עץ מקסימות שבנו במו ידיהם על גבעה נידחת ליד מירון. הנוף מדהים ביופיו, בעיקר בחורף.

אכסניה עם 27 חדרים, מקצתם משותפים, מקצתם לזוגות. יש שני אגפים, ישן וחדש, אבל גם בישן החדרים נקיים ומריחים טוב, עם שירותים ומקלחת בחדר ומזגן או מאוורר. יש מטבח מרכזי משותף וחצר עם שולחנות פיקניק ומיטות שיזוף. רוב באי המקום הם בני נוער, גולשים וצוללנים. נכים: הגישה לא נוחה.

כפר נופש חדש ונחמד שמזכיר קיבוץ: בתים עם גגות רעפים וביניהם שבילים וירוק. במלון כמאתיים חדרים מעוצבים בסגנון צעיר, וכך גם האווירה. בסוויטות מכשירי DVD, ויש חדרי משפחה וחדרים זוגיים עם או בלי מטבחון. הבריכה היא מוקד העניין, וסביבה מתקבצים כל תושבי הכפר הזמניים. למקום שני יתרונות בולטים: הראשון הוא שהכל מישורי, כך שיש גישה נוחה מאוד לנכים (כשביקרנו התארחה במקום קבוצה של נכי צה"ל), והשני הוא שהמלון נמצא מול גשר שמקצר מאוד את הדרך לחוף.

(צילום: פוני צלמים shoot)

יש נופשים שחשובה להם הבריכה, לאחרים הספא הוא העיקר, ויש כאלה שלא יתפשרו על תפריט כריות (יש דבר כזה). לי חשוב שיהיה פן. בעיני מלון טוב הוא מלון שמספק לי מייבש שיער איכותי. בעצם, הייתי משנה את שיטת דירוג בתי המלון ומחליפה את הכוכבים במייבשי שיער. כשהגענו באקראי למלון של פייר אורו עיני. לא זו בלבד שהיה פן בחדר, אלא שכל המקום כולו הקרין השקעה. פייר הצרפתי ומשפחתו מנהלים את המלון הקטן (34 חדרים) בהנאה כבר עשור. פייר קוֹרץ בעיקר לזוגות ועדיף אירופאים. זה לא שהוא לא חובב ישראלים, הוא פשוט לא ערוך לספק תעסוקה לילדודס שמשתעממים ושוברים לו את הלובי. בחצר ג'קוזי וסאונה, ופייר מפזר בדיחות על הדרך. בחורף מתארחות קבוצות שמגיעות בעיקר מסקנדינביה לצלול ולטייל.
נכים: גישה לא נוחה.

הילדים בגרו ופרחו להם, הבית הצופה לים התרוקן, וכך נולד הרעיון: צימר בעיר הכי תיירותית בארץ, מפלט שבו נופשים קצת אחרת, רחוק מהסטריפ המיוזע. היחידה צמודה לבית, אבל עם כניסה נפרדת וחצר פרטית, ויש בה חדר שינה זוגי וסלון עם עוד מיטה זוגית (יש מחיצה אם רוצים). המטבחון מאובזר עם מחשבה על כל פרט: במקרר יחכו לכם חלב, חמאה וריבה, על השולחן יונחו מאפים ותמרים מהעץ בגינה, ובארונות תמצאו כמעט כל מה שיש בבית, כולל קופסאות פלסטיק לקחת אבטיח לים. במקלחת תמצאו מגוון פיצ'פקס כמו בבית: צמר גפן, חוט דנטלי וכדומה. המקום אינו מפואר, אבל יש הרגשה ביתית ונעימה, ובעלי הבית, זאב ורחל, מקסימים וישמחו לתת פרטים על טיולי אופניים. נכים: גישה לא נוחה.

הצימר המקסים בנטף פתוח כל השנה. זוהי דירת שני חדרים גדולה (50 מטר רבוע) מרוהטת ומטופחת בסגנון אישי וחם, עם מטבח מאובזר, בלי טלוויזיה ובלי אמבטיה, כי בחצר, בגן הירק, יש ג'קוזי מרווח מעץ המאכלס בקלות ארבעה אנשים ומשמש בילוי אולטימטיבי בעיקר בחורף. ארוחת בוקר דשנה כלולה במחיר, ואם לא רוצים לצאת אפשר להזמין ארוחות נוספות. נגישות לנכים: בלתי אפשרית.

שני שיקולים עוזרים לתיירים ברחבי העולם לבחור מסעדה מקומית: אם היא מלאה ואם סועדים בה מקומיים. בג'קניס (שילוב של ג'קי ונסים) התקיימו שני הכללים. בצהרי שישי השתרך תור ארוך של אנשים שביקשו לקחת אוכל הביתה, וסביב השולחנות ישבו משפחות שנראו אילתיות. זה היה בבחינת אישור מדעי לכך שמדובר בהצלחה מקומית, אם כי רוב התושבים שדיברנו איתם אמרו שג'קניס טובה, אבל שיבחו את מסעדת ללו, גם היא מרוקאית. ללו סגורה בשישי־שבת, אז הסתפקנו בסגנית. התפריט רשום על הקיר, ליד תמונות של ג'ורג' וקרמר מסיינפלד, והמנות גדולות, טריות ומפנקות. הקוסקוס עם קציצות הבשר טעים, וגם החריימה והסלטים. בתפריט יש גם שניצל, גולש, צלי ועוד, אבל הלכנו על מומלצי הבית. האווירה חמה ומשפחתית, עד כדי כך שהמלצרית הביטה בנו בדאגה כשלא סיימנו מהצלחת. כשר עם תעודה. נכים: גישה נוחה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: א'־ה' 11:00-17:00, ו' 11:00-15:00.

קרוב למעבר טאבה, צמוד למלון הנסיכה, נמצאת שלוחה של המזרח הרחוק. מסעדת מיי גרדן עוצבה בטייוואן והורכבה בארץ. הכיסאות, התמונות, הכלים, השף, הכל מעוצב בשיטת מייד אין צ'יינה במובן החיובי של המילה. אפילו התבלינים מיובאים מסין. התפריט מציע עשרות מנות, בהן מרקים, מנות פתאי ואורז, שרימפס, קלמארי, עוף, בקר וברווז. האווירה המיוחדת מלווה במוזיקה תואמת, ויש גם חדרים פרטיים. בערבים מוגש סושי, אבל החלטנו לדבוק במנות הסיניות, כי 1.3 מיליארד סינים (נכון לזמן כתיבת ההמלצה) לא טועים. נכים: גישה נוחה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: מדי יום 13:00 עד חצות.

בשר, בשר ועוד בשר. פדרו היא גן עדן לחובבי בשר. המסעדה ממוקמת רחוק מהמרכז התיירותי ונראית כאילו נלקחה מכפר ארגנטינאי, בלי יומרות או תחכום מיותר. אולי זו הסיבה שגם אילתים מגדירים אותה מסעדת חובה. אחרי לבטים קשים בחרנו למנה ראשונה סינטה כבושה והתענגנו על כל ביס (מומלץ להזמין עם לחמניות הבית). פילה הבקר היה רך מאוד, ופילה היען נטול השומן והכולסטרול היה חגיגה של עסיסיות. יש מנות עסקיות, ובתפריט תמצאו גם עוף ודגים, אבל כדאי להתמקד בבשר. לאחר שקינחנו בפרפה ריבת חלב הגענו למסקנה: זה מקום שיודע לטפל בבשר באהבה, והבשר מחזיר לו באותו מטבע. נכים: גישה לא נוחה, רמפת כניסה תלולה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: מדי יום 18:00-23:00. הערה: בימים ה', ו' ושבת כדאי להזמין מקום מראש.

התפריט של מסעדת שומשום הצמחונית־אורגנית נאמר בעל פה, כי הוא משתנה לפי המצרכים שיש בחנות הטבע הצמודה למסעדה. החנות קיימת תשע שנים, המסעדה נולדה לפני שנתיים. הגענו לשומשום לפני שתבשילי הצהריים היו מוכנים, ובעצה אחת עם המלצרית בחרנו פלטת סלטים מורחבת שכוללת חומוס שמזכיר את זה שעושים בסיני, טחינה מעולה, ממרח עגבניות, חציל ופלפלים קלויים, סלט חצילים וסלט ירקות עם זרעי פשתן ולחם. הגוף שלכם יודה לכם, במיוחד אחרי שהאבסתם אותו באוכל של בתי מלון. אל תוותרו על מגוון המשקאות המיוחדים, כמו יוגורט עזים בטעמים ומיצים אורגניים. המלצרית סיפרה שעד כמה שידוע לה, שומשום היא המסעדה האורגנית היחידה באילת, והם קצת פוחדים שיעתיקו מהם. "אנחנו קיבוצניקים נאיבים מסָמָר", הסבירה בחיוך. מתברר שגם בממלכת הקינואה יש חששות. כשר בלי תעודה. נכים: גישה נוחה לחנות ולמסעדה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: א'-ה' 9:00-20:00 ו' 9:00-15:00. סגור בשבת.

נראה שהשף רונן דברת־בלוך במסעדת לורנס עושה את הבלתי אפשרי: הוא מבשל אוכל כשר וחלבי על טהרת דגים וירקות במסעדה שממוקמת במלון בלב אילת המיוזעת. והוא מצליח לנגח כל סטיגמה בדרך לעוד פילה לברק שנימוח בפה. העיצוב אלגנטי ויוקרתי, האוכל מעולה ואסתטי. מדובר במסעדת שף מצוינת שאינה מתפשרת על חומרי הגלם (הדגים הטריים מגיעים בטיסות יומיות מהמרכז). אל תוותרו על סופלה שורש סלרי למנה ראשונה. בגזרת העיקריות תמצאו פלמידה לבנה, פילה מוסר צרוב, פילה לברק, לוקוס בשרני ועוד תמורת 80־120 שקל למנה, והן שוות כל גרוש. גם הקינוחים משובחים. כדי לאזן, דברת־בלוך "חוטא" בהכנת פירות ים במסעדת ג'ולסון הסמוכה. כשר עם תעודה. שעות הפתיחה: א'-ה' 19:00-23:00, מוצ"ש 20:00-23:00. סגור ביום ו'. גישה נוחה לנכים.

ממסעדת ג'וזפין יצאנו בהרגשה שחווינו שיא קולינרי. למסעדה יש שיק של צרפתייה קוקטית מתוחכמת, והיא עומדת בגאווה באתגר שמציבות אחיותיה הצרפתיות מתל אביב או מהרצליה. העיצוב והתאורה הולמים היטב את המנות המצוינות שכוללות גם חידושים כמו סלט פיצוחים וצלעות טלה בציפוי פיסטוק. כדאי להזמין אספרגוס בקרם כמהין למנה ראשונה, אתם כבר תודו לנו אחרי שתלקקו את הצלחת. בעיקריות רצינו לטעום מהכל, ובסוף הזמנו קדרת פירות ים בשום, יין לבן ושמנת, שהיא חגיגה לחובבי הז'אנר, וגם פילה לברק עם ניוקי אגוזי לוז. קינחנו בקדאיף, פירות וקרם זביונה. נהנינו מכל ביס, מהשירות המקצועי ומהשירותים, שהם ללא ספק השירותים היפים באילת: קירות זכוכית כפולים מלאים בחולות צבעוניים, ממש מסע להרי אילת מגובה האסלה.
שעות הפתיחה: ב'־שבת מ־18:00, סגור ביום א'. נכים: גישה נוחה יחסית, אין שירותים מותאמים.

(צילום: רוני בלחסן)