טיפים והמלצות

המנזר פרטרנה דומוס (Fraterna Domus) נמצא במיקום מרכזי מצוין ברומא. במקום חדרים נאים ושירותים צמודים. שערי המקום נסגרים ב-23:00.

במנזר קזה די סנטה פרנצ'סקה רומנה (Casa di Santa Francesca Romana) בשכונת טרסטברה ברומא חיתה הקדושה פרצ'סקה במאה ה-15. כיום האזור אופנתי ומלא מסעדות וברים. הבית משמש גם מרכז רוחני. שירותים צמודים. המקום נסגר בין 1:00 ל-7:00.

Residenza San Pantaleo ברומא נמצא ליד פיאצה נבונה, בקומה רביעית של בניין ששימש בעבר ארמון. במקום מיזוג אוויר, מעלית ושירותים צמודים. זול יחסית.

Hotel Parlamento ממוקם בקומה שלישית ורביעית בבניין ליד הפרלמנט ברומא. אווירה חמה. ארוחת הבוקר מוגשת במרפסת גג. לחדר 108 היקר יותר, מרפסת משלו. בכל החדרים יש זכוכיות כפולות. מחיר בינוני- זול יחסית לרומא.

מלון קטן ומשפחתי עם שירות אישי מאוד, איכפתי , קיבלנו המן טיפים יעילים , עזרו לנו להזמין כרטיסים באינטרנט למקומות בהם התורים ארוכים (רכבת, וותיקן…)
חדרים נקיים מאוד, אוכל כשר וטעים, ברחוב שקט עם נגישות גדולה לכל מקום.
מומלץ ביותר, סיבה נהדרת לחזור לרומא פעם נוספת…
לסטפנו, הבעלים, יש אחות בארץ שדוברת עברית וניתן להיעזר בה לשאלות ועוד…
למשפחות, יש אפשרות לחדרים עם דלת מקשרת.

ממוקם ברחוב .SICILIA

המלונית צמודה לVIA VENETO הרחוב המפורסם של הדולצ'ה ויטה (החיים המתוקים), קרוב למדרגות הספרדיות, פיאצה ברבריני, פונטנה די טרו, וילה בורגזה, פיאצה דאל פופולו ויה נציונאלה….

חדרים חמודים ונוחים סטייל שנות ה-60,  יש את כל הדברים הנחוצים מיבש שיער, שמפו, חימום, טלוויזה

הצוות אדיב והמחיר זול.

יש גם בית כנסת חמוד במרחק 15 דקות הליכה (ויה בלבו אם אני לא טועה מספר 33).

אני פחדנית. מודה. נסעתי לבדי לאירלנד וכולי חששות מכף רגל ועד ראש. זה היה אמור להיות טיול התרמילים הגדול שאחרי הצבא (אז מה אם הצבא נגמר לפני שמונה שנים?), והתכוננתי לפי כל הכללים: דיברתי עם אנשים שהיו שם, קראתי על אירלנד, הכנתי תרמיל גדול עם בגדים, מדריכים ומוזיקה – רק לא יותר מדי, כמו שהנחו אותי בפורומים ולפי עצתם של חברים שכבר היו וחזרו עם תובנות. כשנחתּי בדבלין הרגשתי את כל כובד התרמיל, ממש כמו את כובדו של הפחד, יושב על כתפי. כבד, כבד לי הטיול הזה, חשבתי אז.
אחרי לילה של חרדות וחרטות התעוררתי לבוקר בעיר מקסימה. הפחד התחיל לעזוב אותי. טיילתי על גדת הנהר ליפי (Liffey) שחוצה את העיר, ביקרתי במוזיאונים קטנים שנתקלתי בהם תוך כדי שיטוט, דיברתי עם אנשים (בחורה צעירה שמתגוררת באושוויץ סיפרה לי בחיוך עם גומות חן שזו בעצם עיירה ירוקה ויפה, ושהיתה רוצה שיניחו להם כבר בשקט. לא הצלחתי למצוא מילים להשיב לה). ניסיתי להקשיב לשפה שדיברו סביבי ולהבין. אני די בטוחה שזו היתה אנגלית.
התחיל לעבור הפחד, צצה סקרנות. יצאתי מדבלין אל העיר גולוויי (Galway) באוטובוס שהזכיר לי את הטיוליות של צה"ל. ישן, שמנמן ועושה בחילות. הניסיון הלא נעים הזה הוריד אותי אל הכביש והרים לי את היד. אמרו לי שבאירלנד אפשר לקחת טרמפים. פחדתי, בטח פחדתי. מוכנה לקראת הרע ביותר טמנתי את האולר הקטן שלקחתי איתי בכיס הקדמי שבג'ינס.
והאירים עצרו, ומהר, והיו אדיבים ונחמדים בדיוק כמו שסיפרו שהם. בחנתי בזהירות את נהגי המכוניות שעצרו לי. נכנסתי למכונית שבה נהג איש עם ילד קטן (מה הוא כבר יעשה לי?) ונסעתי איתו לעיירה המתוקה קליפדן (Clifden). השד לא היה נורא כל כך. כמה ימים אחר כך חזרתי משם לנמל שליד גולוויי, שממנו מפליגים לאיי אראן (Aran) השקטים והסחופים. נסעתי לשם עם זוג אנשים מבוגרים שעצרו לי בצד הדרך. רק ליד הנמל הבנתי שהם בכלל לא היו צריכים להגיע אליו, הם עשו סיבוב במיוחד בשבילי. אחרי ששבתי מהאיים אל היבשת המשכתי דרומה. אישה בשנות הארבעים לחייה שנהגה בוואן, שני ילדיה ישנים במושב האחורי, עצרה לי בלימריק (Limerick) והיתה סיפור הדרך שלי משם ועד לחצי האי דינגל. וככה זה המשיך.
אז עכשיו תורי: סעו לאירלנד בגלל כל הסיבות הידועות – בשביל הנופים הירוקים, והעיירות הקטנות והפאבים עם המוזיקה החיה בכל ערב – אבל גם בשביל הדרך. בטרמפים. תמיד בזהירות, אבל עם לב פתוח להיכרויות חדשות. זה היה החלק הכי טוב בטיול. והאולר? נדחף אחרי כמה זמן לאיזה כיס שכוח בתרמיל.

חזרנו לא מזמן מחופשה בקרואטיה, ורציתי להמליץ לקוראי מסע אחר על טיול בחצי האי איסטריה (Istria). נקודת המוצא שלנו היתה עיירת הנופש הפופולרית אופטיה (Opatija), שאמנם רבבות תיירים מציפים אותה, אבל היא מציעה ארכיטקטורה מעניינת, גנים יפים וטיילת נעימה שממנה נשקף נוף מרהיב. באופטיה שכרנו רכב ויצאנו לכיוון העיר פולה (Pola), שנמצאת ממש בקצה חצי האי. אל תחמיצו את האמפיתיאטרון הרומי המושלם של פולה. בערבי קיץ יש פה מופעים של להקות וזמרים ידועים, אבל גם בשעות היום כדאי מאוד להקדיש למקום לפחות שעה או שעתיים. מפולה כדאי לנסוע לאורך חוף הים המפורץ עד העיירה היפהפייה רוביני (Rovinj). שעה ארוכה שוטטנו בסמטאות הצרות, ומדי פעם הים הכחול הציץ בין בתי האבן העתיקים. סיימנו בגלידה ממש על קו המים, והפעם העיר העתיקה השקיפה עלינו מראש הגבעה. 

מובן שזאת רק המלצה אחת, על קצה המזלג. קרואטיה מציעה עוד הרבה מקומות קסומים, בהם אגמי פליטביצה (Plitvice) המופלאים, הרי האלפים הדינריים הגבוהים, ועשרות איים קטנים לאורך קו החוף הארוך, שלפחות באחד או שניים מהם מומלץ מאוד לבקר. אנחנו ביקרנו באי קרק (Krk), שבו נמצאת אחוזתו הצנועה של טיטו, שהיה מנהיג יוגוסלביה.

אנו שוהים בהיידלברג שבגרמניה, במכון "מקס פלאנק", שאליו הוזמן בעלי לשם כתיבת מאמר. בין לבין אנחנו נוסעים ברחבי גרמניה ומלקטים מפה ומשם, בעיקר היסטוריה יהודית. באחד מטיולינו הגענו לארמון ברוכזל (Bruchsal), ארמון ברוקי משנת 1720 שנבנה על ידי הבישוף של שפייר (Speyer). את גרם המדרגות המפואר תכנן האדריכל המפורסם בלתזר נוימן, שעבודות נוספות שלו ראינו גם בערים אחרות. הארמון נהרס ב-1945 ושוחזר ב-1975.
בארמון יש כמה מוזיאונים, והבולט בהם הוא "המוזיאון לתיבות נגינה" (Deutsches Musikautomatenmuseum). האוסף כולל כ-500 מוצגים, משעוני קוקייה קטנים ועד לתיבות נגינה גדולות ששימשו ברחובות, בבתי קפה ובבתים פרטיים. אחד המוצגים המעניינים במוזיאון היא תיבת נגינה שתוכננה לאונייה טיטאניק, אך למזלה לא הושלמה בזמן.
היום משתמשים באולם הכניסה של הארמון לחתונות, וכשהגענו היו הכנות לחתונה במקום.

רומא מלאה שכיות חמדה שהעין לא שבעה מהן. עיר תיירות מובהקת שבה מבקרים מדי שנה מיליוני תיירים הנוהרים אל הוותיקן, הקולוסיאום, הפורום הרומי, פיאצה נבונה ופיאצה ונציה.
מבצר סנט אנג'לו (Castel Sant'Angelo) אולי אינו אתר התיירות המושך ביותר בעיר, אבל הוא פנינה ששווה השקעה של שעתיים עד שלוש שעות, וחבל להחמיצו.
המבצר שוכן על הגדה המערבית של נהר טיבר, במרחק קטן מכיכר סן פייטרו. זהו מבצר עגול, מוצק וגדול, ומרשים הן בקישוטים שבתוכו והן בנופים הנשקפים ממנו לכל עבר. הוא חולש על סביבתו ובעיקר על הטיבר ועל גשריו היפים מצד אחד, ועל קריית הוותיקן מצד שני. המבנה בולט מזוויות שונות, אולם המבט היפה ביותר עליו הוא מכיוון גשר אנג'לו, אחד הגשרים היותר יפים על הטיבר. הכניסה למבצר היא דרך מתלול ספירלי שבחלקו גם מדרגות המוליך אל רחבה שממנה יוצא סיור בחדרי המבצר המלאים בשכיות חמדה.
לידתו של המקום כמאוזוליאום לקיסר אדריאנוס ובני משפחתו. לאורך השנים הוסיפו לו אפיפיורים שונים הגבהות ותוספות. המבצר, הקרוב לקריית הוותיקן, שימש מעוז הקיסרים, אך גם כבית כלא לאסירים חשובים. מעבר סודי בין הוותיקן ובין המבצר השאיר לאפיפיורים את האפשרות לעבור בסתר בין השניים הלוך ושוב.
מומלץ להשקיע כמה שעות באזור, לבקר במבצר, ליהנות מהתצפיות הנפלאות אל קריית הוותיקן ואל העיר, ולאחר מכן לטייל סביבו.

פינה ירוקה עם אווירה אירית נהדרת. יש שם מרחבים דולים, גני ורדים יפים, חורשות, נחל, בריכות, כמה מבנים עתיקים ובית קפה נעים.
יציאה אל הפארק הזה היא למעשה טיול בטבע. כדאי להקדיש לו כמה שעות.

רומנטיקה היא בין היתר היכולת לייצר סביבה אלטרנטיבית וחלומית אפילו לרגע אחד. שווייץ, הנראית כגלוית נוף ציורית עם מרחבים ירוקים שמנוקדים בפריחה, ניחנת בכך. העיירה לה נובוויל (La Neuveville, שפירושה העיירה החדשה) על שפת אגם ביין (Bienne) קיימת מאז 1315 ועוטה מראה ימי-ביניימי משומר. היא שייכת ליורה הברניזית (Bernese Jura), האזור דובר הצרפתית בקנטון ברן (Berne), בירת שווייץ. לאחר טיול בשבילים העוטפים של העיירה, שממסגרים את האגם השקט והפסטורלי ומלווים מדשאות, ספסלים ופריחה, אפשר להיכנס לעיירה עצמה דרך שער עץ אלון כבד עם צירים גדולים ועתיקים. בפנים מתגלים כל מבני העיירה שעשויים אבן כבדה ומעוצבים בסגנון שמזכיר טירות. המבנים צפופים וגם המדרכות והכביש עשויים מרצפות אבן. מזרקה מקבלת את פני הנכנסים, ודלתות עץ קטנטנות בגובה של ילדים מושכות סקרנים. מאחוריהן מעברים צרים ביותר שאפשרו בעבר הרחוק גישה צפופה בין הבתים. העיניים נמשכות לעבר גגות המבנים הציוריים, וכל צעד פנימה לוקח את המבקרים לעבר, לטיול בין סמטאות עם חנויות קטנטנות ובתי קפה שמעליהם חלונות עץ צבעוניים.
בעבר התפרנסו התושבים מסנדלרות, מדיג ומגידולי ענבי יין. הכרמים הרבים גדלים באזור גם היום ומשמשים לתעשייה פעילה ולא רק כנוף. מדי שנה בתחילת חודש ספטמבר נערך בעיירה פסטיבל יין.
אפשר להגיע לעיירה בנסיעת רכבת שאורכת כשעתיים. הקו היוצא מציריך (Zurich) מצריך החלפה אחת בנוישאטל (Neuchatel) או בביין, תלוי בכיוון שממנו מגיעים. הקו היוצא מז'נבה (Geneve) מצריך החלפה בנוישאטל. אפשר גם לשכור רכב ולהגיע למקום בקלות.
מלון J.-J. Rousseau, מחווה לפילוסוף השווייצרי, נמצא על שפת האגם והוא נציג כמעט בודד של מודרניות באזור. למרות זאת הוא אינו גורע מייחודיות העיירה ומציע חדרים המשקיפים אל האגם.

הטאפאס בר הבאסקי Euskal Extea הוא אחד הטובים בעיר. הבר נמצא בסמטה קטנה ליד מוזיאון פיקאסו ומציע מגוון גדול של טאפאסים מצוינים. 

אחד המקומות האהובים עלי בעולם הוא Cal Pep בברצלונה, זהו טאפאס בר, בו רוב המנות חמות, מוכנות לנגד עיניך על הפלאנצ'ה. מחכים בתור, התיאבון משתולל – ואחר כך קשה להפסיק. מנות מדהימות, החל מבחירה מדוייקת של המוצר ועד ההכנה הפשוטה והנפלאה.

מסעדת הבראסרי "טנוריו" היא מסעדת פיוז'ן בסגנון היי-טקי ניו-יורקי. המסעדה ממוקמת בלב השדרה הכי אלגנטית בברצלונה – Passeig de Gracia. חלל המסעדה יפהפה ומעוצב בסגנון מודרני והאווירה נהדרת. מבחר המנות מרשים, החל מפאייה מצוינת ועד סטייק אנטריקוט משובח – הכל טעים, טרי ומוגש בצורה נפלאה. חוויה נהדרת ומאוד מומלצת לכל מבקר בעיר.

 Hiltl היא המסעדה הראשונה באירופה שחרטה את הצמחונות על דגלה, כבר ב-1898. מאז היא שימשה השראה למסעדות צמחוניות רבות. בשווייץ, שבה מי שלא אוכל בשר צריך לאכול תפוחי אדמה וגבינות בכמות שלא עושה טוב לעורקים, האפשרות לאכול בריא משמחת במיוחד. המסעדה שוכנת במרחק דקות הליכה ספורות מתחנת הרכבת המרכזית ומציעה מגוון גדול של מנות: אינספור סלטים רעננים, מנות מהמטבח ההודי, מרקים, תבשילים, פלאפל, נודלס, קינוחים בריאים ועוד. למי שמתקשה לבחור, יש מזנון עצום שמאפשר ליהנות מכל המבחר. הכל טעים להפליא, האווירה טובה והשירות ידידותי. 

 המסעדה הזו נהנית ממיקום נפלא על שפת אגם ציריך, ומהווה מיקום מושלם לארוחה רומנטית. התפריט מורכב בעיקר מבשרים ותוספות, אבל יש גם מנות צמחוניות כמו קראי ירקות או ריזוטו פטריות. בימי ראשון יש בראנץ' פופולרי עם פנקייקס, בייגל ניו יורקי, רושטי ועוד מטעמים. האוכל נחמד, אבל הסיבה העיקרית להגיע למקום היא הנוף והאווירה. 

מאז נפתחה לפני קרוב למאה שנה, שומרת מסעדת Pavillon על מעמדה כאחת המסעדות הטובות בעיר. המסעדה שוכנת בליבו של פארק ירוק, מה שהופך אותה לאידיאלית לארוחה קיצית. המסעדה שוכנת בתוך גזבו מזכוכית עם נוף נהדר לפארק, ומעוטרת בשנדלירים משנות העשרים של המאה הקודמת. השף, לורן אפרון, מציע תפריט עונתי ועכשווי שמזכה אותו שנה אחרי שנה ב-17 נקודות במדריך גומיו הנחשב.