טיפים והמלצות

מלון פאר על חוף קופקבנה, שמתאים גם לאנשי עסקים שרוצים לשלב עבודה עם שיזוף. במקום מסעדה, שני ברים, מרכז עסקים, חדר כושר, וגולת הכותרת: הבריכה על גג המלון ממנה ניתן להשקיף לחוף ולקורקובדו. במקום מגוון סוגי חדרים, בכולם אמבטיה צמודה ומרפסת הפונה לים.

בד אנד ברקפסט מקסים הממוקם בבית אחוזה משנות ה-60 בסנטה תרזה, הרובע ההיסטורי של העיר. המקום נמצא במרחק דקות הליכה ספורות ממסעדות, ברים ומועדוני סמבה. לחופים המפורסמים של העיר אפשר להגיע במרחק נסיעה קצרה, אבל אפשר לטבול גם בבריכת השחייה שמקום. גולת הכותרת של המקום היא הגנים הנהדרים שמשתרעים של שטח של 1,700 מ"ר ובהם קופים קטנים ופרפרים צבעוניים, עצי פרי, צמחייה טרופית ופרחים נדירים. כדאי לדעת שהרחוב מאובטח בשעות הלילה. החדרים מעוצבים בסגנון רטרו עם פרטי אספנות וחפצי אמנות של אמנים ברזילאים. כל החדרים ממוזגים ומצוידים במרפסת.

למרות שמו, ההוסטל הזה לא שוכן על חוף הים, אבל הוא נמצא באזור שקט במרחק הליכה מחוף קופקבנה וממסעדות וחנויות רבות. ההוסטל הזה נותן תמורה מצוינת למחיר: הקפדה על בטיחות (דבר שיש לו חשיבות רבה בריו), חדרים נקיים (כולם משותפים), צוות ידידותי ומטבח מצויד. זה לא המקום לחובבי המסיבות ובהחלט אפשר לישון כאן כל הלילה, אבל יש בהוסטל לאונג' נחמד, בר וחדר טלוויזיה.

האכסנייה הזו היא מהמפורסמות ביותר בדרום אמריקה, ולא בזכות חווית הלינה (חדרי ענק עם מיטות קומותיים ואפילו מיטות בנות שלוש קומות), אלא בזכות האווירה: בר תוסס בו אפשר לשתות קפרינייה ומוחיטו במחיר מצחיק, מסיבות שנמשכות עד הבוקר, ג'קוזי ספא גדול במרפסת המלון ומיקום במרחק דקות הליכה ספורות מחוף הים.

לגסטהאוס הידידותי הזה יש שני פלוסים בולטים: מיקומו, בקצהו הדרומי של חוף קופקבנה, ומרתה, בעלת המקום. הגסטהאוס ממוקם בפנטהאוז בקומות ה-11 וה-12 של בניין משנות ה-40 המעוצב סגנון ארט דקו, ומהמרפסת שלו נשקף נוף נפלא של החופים ושל הר הסוכר. מרתה בעל המקום היא אשה לבבית ושופעת טיפים והמלצות על מסעדות, טיולים, אירועים ופינות חן סודיות שיהפכו את הטיול בריו למוצלח. במקום יש מטבח משותף לשירות האורחים, חדר משותף עם ספרייה, משחקים, די.וי.די, טלוויזיה גדולה ומערכת סטריאו. החדרים נעימים ונקיים וכוללים אמבטיה ושירותים צמודים וכספת. 

אם אתם מטיילים דלי תקציב שמחפשים אכסניה טובה ב-Ilha Grande, זה המקום בשבילכם. מדק העץ אפשר לראות נוף משגע של ים, סירות דייגים והרים. המקום מנוהל על ידי כמה צעירים מקומיים שמכינים כמה פעמים בשבוע ארוחות ברביקיו ומזמינים את חבריהם המוזיקאים לנגן בבר האכסניה.

המדריך המקומי (ישראלי לשעבר) אשר ליווה אותנו בעת שהותנו בריו דה ז'נרו הבין מיד שאנחנו טיילי חופים מושבעים. לאחר מספר ימים של סיורים בכל מה שחשוב לראות בריו ובכל מה שצריך ורצוי לראות בריו וכמובן לאחר שרבצנו בכל החופים המפורסמים במקום, ביקשנו לנסוע על קו החוף לתור אחר חופים נוספים שבסביבות ריו. וכך מצאנו את עצמנו נוסעים ברכב עם המדריך שאינו מפסיק להעביר מבטים בעלי סיפוק עם הנהג לקראת ההפתעה שהכינו לנו ליום טיול זה. נסיעה של שעה מערבה לאורך ה-
West coast of rio de janeiro
אל איזור הנקרא: Berra de Tijuca-"באהא דה טיזוקה". קצת אחרי האזור המאוכלס הנקרא Berra (יש שם קניון ענק) יורדים מהכביש המהיר אל שביל קטן עם שלט מעט דהוי המורה אל החופים. החלטנו לרדת מהרכב ולצעוד ברגל אל עבר המראה עוצר נשימה של קו החוף. החופים מדהימים ביופיים. אלה הם חופי הפרא: Grumari ן- Prainha. לדעתי, אין מצב לשהות בריו ולא להיזרק ליום מושלם בחופים הללו. את היום שלמחרת, שלא יהיה ספק, בילינו כאן..

ריו דה ז'נרו בורכה ביער העירוני הגדול ביותר בעולם. 40 ק"מ רבוע של יער זה כל מה שנותר מיער הגשם שהקיף פעם את ריו. הגענו לברזיל בחודש דצמבר שמבחינת אקלים אמור היה להיות יבש אך כיאה לקלים טרופי ישנן הפתעות .. סיירנו ביער כאשר גשם קל לא הפסיק לטפטף מעלינו מה שהעשיר והעצים את האוירה. אוירה של משהו אחר מעבר חד מג'ונגל הבטון של ריו אל הג'ונגל הטרופי הנראה כסביבה פרהיסטורית כשסביבנו מפלי מים נעימים, שפע של עצים יפהפיים ושרכים ענקיים והמון שלווה. לקחנו מדריך מקומי (ישראלי יורד) ששפע הסברים וגם סיפורים על עצמו.. עטופים במעילי גשם סיירנו בשבילים המסומנים ביער ולא פיספסנו אף מפל. במקום מספר מסעדות ואפילו חנות למכירת מפות ומזכרות מקומיות. שווה !

בקיץ 2001, בעת שגרנו בוונצואלה במסגרת שליחות חינוכית, יצאתי לטיול עם רעייתי, שני ילדי, אז בני ארבע ושבע, ואמי. אחרי נסיעה של תשע שעות מקראקס לסיודד בוליבר, עיר הבירה של מחוז בוליבר, התמקמנו במלון ויצאנו לחפש דיל באחד ממשרדי הנסיעות לקנאימה. בעיר עצמה יש רובע ישן הבנוי בסגנון קולוניאלי טיפוסי וכן טיילת על גדת האורינוקו. כעבור יומיים יצאנו לדרך: מטוס קל הביא אותנו לשמורת הטבע קנאימה. שם שטנו על נהר קרוני אל לגונת קנאימה המתהדרת במפלי מים סואנים. המשכנו במעלה הנהר כשלוש שעות, ופנינו לאחד היובלים, נהר צ'ורון. הערוץ הולך ונעשה צר, והשיט נעשה הרפתקני, בין בולדרים ונגד הזרם, כשהציוד קשור היטב לירכתי הסירה. צוקי ענק מכל עבר, ואז הוא מופיע: מפל אנחל בכבודו ובעצמו. אמנם רק שניים-שלושה פסי זרימה צרים, אבל הגובה – לא להאמין. הטיול שלנו נערך בעונה היבשה כשאין מים רבים בנהר או במפל, אבל גם כך – הלוואי עלינו… 

אחרי חוויית המפל מגיעים לאי בלב הנהר ומתארגנים ללילה: ערסלים נתלים בזריזות תחת גג פח, חבלים נמתחים כדי שיהיה אפשר לתלות בגדים לייבוש, מה שלא ממש עוזר, כי הגשם ירד ללא הפסקה. הלינה בצפיפות, ערסל נוגע בערסל, הרחצה במי הנהר, אבל יש תא שירותים עם אסלה, שיש לנקותה לאחר כל שימוש: ליד התא מונח דלי שבו מביאים מים מהנהר כדי לשטוף את האסלה. ארוחת הערב כללה עופות שלמים משופדים מעל מדורה. אנחנו שומרים כשרות, ולכן הסתפקנו במצרכים שהבאנו עימנו. קיבלנו אישור מיוחד מהצוות להשתמש בכירת הגז המאולתרת כדי לבשל פסטה כשרה למהדרין בסיר משלנו. החבר'ה המקומיים לא כל כך הבינו מה אנחנו עושים, אבל שיתפו פעולה עם הבקשות המוזרות שלנו. 

למחרת, טיפוס של שעה בג'ונגל החם והלח כדי להגיע לנקודת תצפית קרובה יותר למפל. זהו אחד המראות המרשימים ביותר שחוויתי מימי. פשוט אין מילים. ובחזרה לקנאימה. הפעם אנחנו על טפנו וקשישינו מקבלים צ'ופר- לינה במיטות של ממש, מכוסות בכילה. מסביב, תוכים ושאר שוכני היער. לפני חשכה אנחנו עוד מספיקים לטייל למפל סאפו. חוויה רודפת חוויה. למחרת, לאחר רחצת בוקר בלגונת קנאימה, סמוך למפלים הסואנים, אנחנו חוזרים בטיסה בפייפר זעיר בן חמישה מושבים חזרה לסיודד בוליבר, בעוד הטייס קוצץ את ציפורניו ומעיין במדור הספורט. השילוב של הנוף הפראי של הרי השולחן, "טפוי" בשפה המקומית, הג'ונגל, האווירה המיוחדת וכמובן גיבור הסיפור- המפל האדיר, כל אלה יצרו את אחד הטיולים המדהימים והבלתי נשכחים שמשפחתי ואני חווינו. מומלץ לכל מי שמזדמן למדינה המיוחדת הזאת, ונצואלה.

לחובבי הרכיבה על אופניים קיים מסלול נחמד בקרבת העיירה El Chalten בארגנטינה. יוצאים מהעיירה דרך הרחוב הראשי בכיוון הנגדי לכניסה הראשית, לאורך הנהר. לאחר כחצי שעה בשביל עפר יהיה שלט עץ ולידו פניה שמאלה לשביל צר יותר העובר בחורש טבעי. בסוף השביל יש מפל יפה. חוזרים לכביש העפר וממשיכים ישר בצומת בה פנינו קודם לכן, וממשיכים עוד כשעה בדרך עם נופים יפים של הנהר וההרים מסביב, כאשר החזרה לעיירה הינה מאותו השביל.

ניתן להגיע מקוסקו למאצ'ו פיצ'ו בפרו בשלוש דרכים, שתיים מהן מאוד תיירותיות: טרק של 4 ימים (“אינקה טרייל") ונסיעה ברכבת לכפר אקווס-קליינטס, שלמרגלות האתר. הדרך השלישית מעט יותר מסובכת ולא כל כך מוכרת למטיילים, אבל היא משמעותית יותר זולה. צריך להוסיף חניית ביניים באחד הכפרים בעמק הקדוש של האינקה: נוסעים לשם באוטובוס, ומחליפים שם לאוטובוס אחר שמגיע לאקווס קליינטס. כדאי לברר בקוסקו איך בדיוק לעשות את זה – למי שלא מעוניין לטייל ברגל ויש לו זמן, זה יכול לחסוך עשרות דולרים.

מומלץ לקחת מקוסקו בפרו את הסיור לעמק הקדוש של האינקה. העתיקות שבעמק מרשימות מאוד – בייחוד פסל ענק (מעל 100 מטרים גובה) שחצוב בהר מעל העיר Ollantaytambo.

בעיר היפה והתיירותית סלטה (Salta) שבארגנטינה יש חיי לילה תוססים. הפאב Barney Gomez, הקרוי על שמה של הדמות המצוירת מ-”The Simpsons” מציע אווירה טובה עם מוזיקה משתנה, וכן מגוון רחב של משקאות אלכוהוליים.

מסעדת Cabaña Las Lilas בפוארטו מדרו, בואנוס איירס בארגנטינה היא מסעדת בשרים מצוינת, אידיאלית כדי להבין למה הארגנטינאים גאים כל כך בבשר שלהם. 

במסעדת La Bistecca בפוארטו מדרו בבואנוס איירס קיים מבחר מעולה של בשרים ופסטה בשיטת tenedor libre (אכול כפי יכולתך).

בית הקפה Café Tortoni בבואנוס איירס בארגנטינה נוסד ב-1858 ומעוצב בסגנון אר-נובו. כאן ישבו אמנים, סופרים, משוררים ופוליטיקאים, בהם קרלוס גרדל, לורקה, בורחס, סראט, ארנסטו סבטו והילרי קלינטון. בכל ערב יש הופעה אחרת: טנגו, ג'אז, ועוד. 

בין שלל ה-Parillas (מסעדות גריל בשרים) הנמצאות במרכז בואנוס איירס (Buenos Aires) בארגנטינה, נמצאת המסעדה Cervantes II. ניתן לראות את מידת הצלחתה ע"פ כמות התיירים והמקומיים שסועדים שם בכל ערב. לעיתים צריך להמתין למקום ישיבה, אך הציפייה משתלמת.

הלכנו מהמלון שממול אל מסעדה קסומה ואוכל מעולה – כל מנה מעשה אומן במחיר סביר.
במיוחד הבשרים (איך לא?).