טיפים והמלצות

מלון ספא בוטיק בן 52 חדרים, שבו לא תשמעו צרחות ילדים כי אין כניסה לילדים מתחת לגיל 18, לא תריחו עשן סיגריות כי אסור לעשן, ולא תשמעו שיחות טלפון קולניות כי אסור לדבר בניידים במרחבים הציבוריים. מותר להירגע, להסתובב בנעלי בית ובחלוק לבן וליהנות מהמתקנים במלון האינטימי, שאמנם חוסה בצל האח הגדול הרודס פאלאס, אבל מנותק ממנו לחלוטין. במלון חדר כושר וחוגים, מפלי מים לעיסוי, בריכות תרמו־מינרליות, טיפולי ספא ומזנון נשנושים בריאים, הכל בחסות החיים הטובים. אפשר להזמין חבילת פינוק רומנטית או חופשת בנות מפנקת. אל תהססו לבקש מה שבא לכם, המלון קשוב לאורחיו. גישה לנכים: אין חדרים מותאמים.

מדובר במלון הקרוב ביותר לשדה התעופה: בתוך שלוש דקות הליכה מגיעים מהטרמינל ללובי ולהפך. סנטרל פארק הוא מלון בן פחות משנתיים שמעדיף סולידיות על פני הפנינג רעשני ופיצוח גרעינים. 170 החדרים מרוהטים באיפוק, יצירות אמנות מקוריות מעטרות את הקירות, והכל נקי ושקט. בקומה מינוס אחת יש בית קפה לנשים בלבד, פאב אירי, מגרש סקווש, מועדון לילה, ספא, חדר כושר ושולחנות ביליארד. אם תרצו להשתמש, תבקשו בקבלה ויפתחו לכם. משהו קטן העיק על ההנאה: תור ארוך שהשתרך בחדר האוכל בבוקר העיד שהמלון לא ערוך לתפוסה מלאה. נכים: גישה נוחה. 

(צילום: יניב כהן)

"חאן שחרות" ממוקם על מצוק מעל יטבתה, בנוי בהתאם לנוף הבראשיתי ומשמש מרכז יציאה לטיולים באזור ולסדנאות רוחניות שונות ומשונות. אפשר לצאת לטיולי גמלים בני שעתיים עד יומיים, לשכור ג'יפ או מדריך, ולהשתתף בסדנאות תיפוף, ריקודי בטן, אמנות ויצירה. מסעדת החאן מגישה ארוחת רועים או ארוחת ניגובים בטעם מדברי.

מלון דן אילת הוא מהמפוארים בעיר, חמישה כוכבים ומומלץ בעיקר בזכות המסעדות שלו, ששתיים מהן שוכנות על הטיילת:
"רגטה" – איטלקית ים תיכונית עם מבחר פסטות, סלטים, מאכלי ים וקינוחים, והמסעדה המזרחית "שיפודי הבוסתן". במלון יש גם פארק "דנילנד" לילדים, מועדון לבני נוער ודיסקו לגדולים.

אכסניה עם 27 חדרים, מקצתם משותפים, מקצתם לזוגות. יש שני אגפים, ישן וחדש, אבל גם בישן החדרים נקיים ומריחים טוב, עם שירותים ומקלחת בחדר ומזגן או מאוורר. יש מטבח מרכזי משותף וחצר עם שולחנות פיקניק ומיטות שיזוף. רוב באי המקום הם בני נוער, גולשים וצוללנים. נכים: הגישה לא נוחה.

כפר נופש חדש ונחמד שמזכיר קיבוץ: בתים עם גגות רעפים וביניהם שבילים וירוק. במלון כמאתיים חדרים מעוצבים בסגנון צעיר, וכך גם האווירה. בסוויטות מכשירי DVD, ויש חדרי משפחה וחדרים זוגיים עם או בלי מטבחון. הבריכה היא מוקד העניין, וסביבה מתקבצים כל תושבי הכפר הזמניים. למקום שני יתרונות בולטים: הראשון הוא שהכל מישורי, כך שיש גישה נוחה מאוד לנכים (כשביקרנו התארחה במקום קבוצה של נכי צה"ל), והשני הוא שהמלון נמצא מול גשר שמקצר מאוד את הדרך לחוף.

(צילום: פוני צלמים shoot)

קוסקוס משובח אפשר לאכול במסעדה המרוקאית "ללו", שבעליה מבשלים עם כל הלב מנות פשוטות וטעימות. יש גם סלטים טובים, בשר ודגים.

לארוחת בוקר: "לחם ארז" – לחמים ביתיים עם זיתים, חצילים זרעונים ומה לא, עוגות שמרים, כריכים מצוינים וסלטים. מומלץ לבחור בארוחת טעימות. המחירים בינוניים וכדאי גם לקנות הביתה.

אחרי שתמצאו את המחבוא של אדי, וזה לא קל (אדי בטח היה אלוף אילת במחבואים), תרגישו כאילו הזמן עצר מלכת בשנות השמונים המוקדמות. לרגע חשבנו שדאג וטוני עם הגולף הנצחי עומדים להתיישב על הבר. התפריט מגוון מאוד עד כדי מתפזר, וכולל דגים, פסטה, פירות ים, בשר, עוף, עגל ועוד, בשלל סגנונות. לזניה היא בהחלט מנה מומלצת להתחיל בה, אם כי שמו של המחבוא יצא למרחוק בזכות פילה הבקר. גם הקורדון בלו שווה. מקום פשוט ונעים שמתהדר בתואר המסעדה הוותיקה באילת. גישה לנכים: יש מדרגות בכניסה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: ב'־שבת מ־18:00, סגור ביום א'.

שני שיקולים עוזרים לתיירים ברחבי העולם לבחור מסעדה מקומית: אם היא מלאה ואם סועדים בה מקומיים. בג'קניס (שילוב של ג'קי ונסים) התקיימו שני הכללים. בצהרי שישי השתרך תור ארוך של אנשים שביקשו לקחת אוכל הביתה, וסביב השולחנות ישבו משפחות שנראו אילתיות. זה היה בבחינת אישור מדעי לכך שמדובר בהצלחה מקומית, אם כי רוב התושבים שדיברנו איתם אמרו שג'קניס טובה, אבל שיבחו את מסעדת ללו, גם היא מרוקאית. ללו סגורה בשישי־שבת, אז הסתפקנו בסגנית. התפריט רשום על הקיר, ליד תמונות של ג'ורג' וקרמר מסיינפלד, והמנות גדולות, טריות ומפנקות. הקוסקוס עם קציצות הבשר טעים, וגם החריימה והסלטים. בתפריט יש גם שניצל, גולש, צלי ועוד, אבל הלכנו על מומלצי הבית. האווירה חמה ומשפחתית, עד כדי כך שהמלצרית הביטה בנו בדאגה כשלא סיימנו מהצלחת. כשר עם תעודה. נכים: גישה נוחה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: א'־ה' 11:00-17:00, ו' 11:00-15:00.

קרוב למעבר טאבה, צמוד למלון הנסיכה, נמצאת שלוחה של המזרח הרחוק. מסעדת מיי גרדן עוצבה בטייוואן והורכבה בארץ. הכיסאות, התמונות, הכלים, השף, הכל מעוצב בשיטת מייד אין צ'יינה במובן החיובי של המילה. אפילו התבלינים מיובאים מסין. התפריט מציע עשרות מנות, בהן מרקים, מנות פתאי ואורז, שרימפס, קלמארי, עוף, בקר וברווז. האווירה המיוחדת מלווה במוזיקה תואמת, ויש גם חדרים פרטיים. בערבים מוגש סושי, אבל החלטנו לדבוק במנות הסיניות, כי 1.3 מיליארד סינים (נכון לזמן כתיבת ההמלצה) לא טועים. נכים: גישה נוחה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: מדי יום 13:00 עד חצות.

בשר, בשר ועוד בשר. פדרו היא גן עדן לחובבי בשר. המסעדה ממוקמת רחוק מהמרכז התיירותי ונראית כאילו נלקחה מכפר ארגנטינאי, בלי יומרות או תחכום מיותר. אולי זו הסיבה שגם אילתים מגדירים אותה מסעדת חובה. אחרי לבטים קשים בחרנו למנה ראשונה סינטה כבושה והתענגנו על כל ביס (מומלץ להזמין עם לחמניות הבית). פילה הבקר היה רך מאוד, ופילה היען נטול השומן והכולסטרול היה חגיגה של עסיסיות. יש מנות עסקיות, ובתפריט תמצאו גם עוף ודגים, אבל כדאי להתמקד בבשר. לאחר שקינחנו בפרפה ריבת חלב הגענו למסקנה: זה מקום שיודע לטפל בבשר באהבה, והבשר מחזיר לו באותו מטבע. נכים: גישה לא נוחה, רמפת כניסה תלולה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: מדי יום 18:00-23:00. הערה: בימים ה', ו' ושבת כדאי להזמין מקום מראש.