טיפים והמלצות

אחרי שתמצאו את המחבוא של אדי, וזה לא קל (אדי בטח היה אלוף אילת במחבואים), תרגישו כאילו הזמן עצר מלכת בשנות השמונים המוקדמות. לרגע חשבנו שדאג וטוני עם הגולף הנצחי עומדים להתיישב על הבר. התפריט מגוון מאוד עד כדי מתפזר, וכולל דגים, פסטה, פירות ים, בשר, עוף, עגל ועוד, בשלל סגנונות. לזניה היא בהחלט מנה מומלצת להתחיל בה, אם כי שמו של המחבוא יצא למרחוק בזכות פילה הבקר. גם הקורדון בלו שווה. מקום פשוט ונעים שמתהדר בתואר המסעדה הוותיקה באילת. גישה לנכים: יש מדרגות בכניסה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: ב'־שבת מ־18:00, סגור ביום א'.

שני שיקולים עוזרים לתיירים ברחבי העולם לבחור מסעדה מקומית: אם היא מלאה ואם סועדים בה מקומיים. בג'קניס (שילוב של ג'קי ונסים) התקיימו שני הכללים. בצהרי שישי השתרך תור ארוך של אנשים שביקשו לקחת אוכל הביתה, וסביב השולחנות ישבו משפחות שנראו אילתיות. זה היה בבחינת אישור מדעי לכך שמדובר בהצלחה מקומית, אם כי רוב התושבים שדיברנו איתם אמרו שג'קניס טובה, אבל שיבחו את מסעדת ללו, גם היא מרוקאית. ללו סגורה בשישי־שבת, אז הסתפקנו בסגנית. התפריט רשום על הקיר, ליד תמונות של ג'ורג' וקרמר מסיינפלד, והמנות גדולות, טריות ומפנקות. הקוסקוס עם קציצות הבשר טעים, וגם החריימה והסלטים. בתפריט יש גם שניצל, גולש, צלי ועוד, אבל הלכנו על מומלצי הבית. האווירה חמה ומשפחתית, עד כדי כך שהמלצרית הביטה בנו בדאגה כשלא סיימנו מהצלחת. כשר עם תעודה. נכים: גישה נוחה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: א'־ה' 11:00-17:00, ו' 11:00-15:00.

קרוב למעבר טאבה, צמוד למלון הנסיכה, נמצאת שלוחה של המזרח הרחוק. מסעדת מיי גרדן עוצבה בטייוואן והורכבה בארץ. הכיסאות, התמונות, הכלים, השף, הכל מעוצב בשיטת מייד אין צ'יינה במובן החיובי של המילה. אפילו התבלינים מיובאים מסין. התפריט מציע עשרות מנות, בהן מרקים, מנות פתאי ואורז, שרימפס, קלמארי, עוף, בקר וברווז. האווירה המיוחדת מלווה במוזיקה תואמת, ויש גם חדרים פרטיים. בערבים מוגש סושי, אבל החלטנו לדבוק במנות הסיניות, כי 1.3 מיליארד סינים (נכון לזמן כתיבת ההמלצה) לא טועים. נכים: גישה נוחה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: מדי יום 13:00 עד חצות.

בשר, בשר ועוד בשר. פדרו היא גן עדן לחובבי בשר. המסעדה ממוקמת רחוק מהמרכז התיירותי ונראית כאילו נלקחה מכפר ארגנטינאי, בלי יומרות או תחכום מיותר. אולי זו הסיבה שגם אילתים מגדירים אותה מסעדת חובה. אחרי לבטים קשים בחרנו למנה ראשונה סינטה כבושה והתענגנו על כל ביס (מומלץ להזמין עם לחמניות הבית). פילה הבקר היה רך מאוד, ופילה היען נטול השומן והכולסטרול היה חגיגה של עסיסיות. יש מנות עסקיות, ובתפריט תמצאו גם עוף ודגים, אבל כדאי להתמקד בבשר. לאחר שקינחנו בפרפה ריבת חלב הגענו למסקנה: זה מקום שיודע לטפל בבשר באהבה, והבשר מחזיר לו באותו מטבע. נכים: גישה לא נוחה, רמפת כניסה תלולה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: מדי יום 18:00-23:00. הערה: בימים ה', ו' ושבת כדאי להזמין מקום מראש.

התפריט של מסעדת שומשום הצמחונית־אורגנית נאמר בעל פה, כי הוא משתנה לפי המצרכים שיש בחנות הטבע הצמודה למסעדה. החנות קיימת תשע שנים, המסעדה נולדה לפני שנתיים. הגענו לשומשום לפני שתבשילי הצהריים היו מוכנים, ובעצה אחת עם המלצרית בחרנו פלטת סלטים מורחבת שכוללת חומוס שמזכיר את זה שעושים בסיני, טחינה מעולה, ממרח עגבניות, חציל ופלפלים קלויים, סלט חצילים וסלט ירקות עם זרעי פשתן ולחם. הגוף שלכם יודה לכם, במיוחד אחרי שהאבסתם אותו באוכל של בתי מלון. אל תוותרו על מגוון המשקאות המיוחדים, כמו יוגורט עזים בטעמים ומיצים אורגניים. המלצרית סיפרה שעד כמה שידוע לה, שומשום היא המסעדה האורגנית היחידה באילת, והם קצת פוחדים שיעתיקו מהם. "אנחנו קיבוצניקים נאיבים מסָמָר", הסבירה בחיוך. מתברר שגם בממלכת הקינואה יש חששות. כשר בלי תעודה. נכים: גישה נוחה לחנות ולמסעדה, אין שירותים מותאמים. שעות הפתיחה: א'-ה' 9:00-20:00 ו' 9:00-15:00. סגור בשבת.

נראה שהשף רונן דברת־בלוך במסעדת לורנס עושה את הבלתי אפשרי: הוא מבשל אוכל כשר וחלבי על טהרת דגים וירקות במסעדה שממוקמת במלון בלב אילת המיוזעת. והוא מצליח לנגח כל סטיגמה בדרך לעוד פילה לברק שנימוח בפה. העיצוב אלגנטי ויוקרתי, האוכל מעולה ואסתטי. מדובר במסעדת שף מצוינת שאינה מתפשרת על חומרי הגלם (הדגים הטריים מגיעים בטיסות יומיות מהמרכז). אל תוותרו על סופלה שורש סלרי למנה ראשונה. בגזרת העיקריות תמצאו פלמידה לבנה, פילה מוסר צרוב, פילה לברק, לוקוס בשרני ועוד תמורת 80־120 שקל למנה, והן שוות כל גרוש. גם הקינוחים משובחים. כדי לאזן, דברת־בלוך "חוטא" בהכנת פירות ים במסעדת ג'ולסון הסמוכה. כשר עם תעודה. שעות הפתיחה: א'-ה' 19:00-23:00, מוצ"ש 20:00-23:00. סגור ביום ו'. גישה נוחה לנכים.