טיפים והמלצות

מלון בוטיק מעניין ולא שגרתי ברחוב 118, על גבול הארלם. 
המלון מציע במחירים מפתיעים נוחות ופאר לא שגרתיים למנהטן. ברוב החדרים יש מטבח מאובזר, ג'קוזי, מיטות ענקיות ומכשירי אלקטרוניקה משוכללים.
ההגעה קלה: נוסעים ברכבת התחתית בקווים 2 או 3 עד רחוב 116 ומשם הולכים ברחוב לנוקס ופונים לרחוב 118. 
אחת האפשרויות המעניינות במקום היא להצטרף לאחד מסיורי ההיכרות בהארלם שיוצאים מפתח המלון. 

אל הדירה של נמרוד הגענו דרך האתר. לא הכרנו אותו לפני כן אבל הפכנו ידידים טובים אחרי כן, זה עניין של אישיות חיובית.אנחנו משפחה של אמא, אבא וארבעה ילדים מלאי מרץ. הדירה ממוקמת בווילג', מרכז החיים השוקק של הצעירים במנהטן, מלא בתי קפה, מסעדות ומרכולים זולים.
שהינו בדירה שבוע מלא. הדירה מספקת כל מה שצריך בבית נורמלי. לא בדיוק ארמון בקינגהם, אבל מספיק בכדי שכולנו נישן, נתרחץ ונאכל בצורה נוחה ונעימה. לזוגות ומשפחות יהיה ממש נוח. הדירה נקייה, יש מנקה קבועה, מצעים חדשים ובעיקר מיטה מפנקת להורים. במטבח ניתן להכין בקלות ארוחה משביעה וטעימה.
והכי חשוב, נכון שנמאס לנו מבעלי בתים שרואים הכול דרך החור שבגרוש? אז הנה אחד, שיודע גם להתקשר באמצע השבוע, ככה סתם לשאול אם צריך משהו ואיך אפשר לסייע.

ציון 5 (מתוך 5)

אני מאלה שאוהבים לבדוק מראש, להתכונן ולפחות מנטלית להיות מוכן למשימה. עבודה זו עבודה. את מצפה רמון אני מכיר עוד מפעם. חלק גדול מהשירות הצבאי ביליתי בשכנות אליה ועד היום אני מעדיף לחצות אותה בדרכי לאילת. הדרך, לטעמי, הרבה יותר מעניינת מהאלטרנטיבה המזרחית.

ועכשיו הפונדק. ליתר ביטחון נכנסתי למילון לוודא שמה שאני חושב על פונדק הוא אכן נכון. כן, זה בדיוק מה שחשבתי: "פונדק הוא מבנה שבו יכולים עוברי אורח לקבל מקום לינה ולצרוך מזון ומשקה. לרוב מדובר בשהות קצרה של יום עד יומיים, בטרם ממשיכים השוהים בדרכים …". הבנתי.

פונדק רמון הוא מלון ידידותי במיוחד לרוכבי אופניים

הגענו למצפה רמון. זו ממש לא אותה מצפה מלפני 20 שנה. כבר בכניסה לעיירה שמענו את השקט. השלווה והרוגע השפיעו מיידית עלי ועל זוגתי ופתאום מצאנו עצמנו לוחשים זו לזה. בחזית המלון חנייה חופשית וליד הדלת הלא מסתובבת לא חיכה לנו שוער במדים. התחלה טובה. בדרכנו לקבלה, מבט חטוף מהיר וקצר ימינה (הרי אומרים ש-30 השניות הראשונות בהיכרות הן הקובעות, בכל התחומים) גילה לנו לובי רחב וצבעוני מלא ספות ועליהן כריות ופינות ישיבה המקנות תחושה של בית, משפחה, קירבה.

בדרך לחדר חיפשתי את המעלית, אך לשווא. אין מעלית. אל דאגה, מסבירה החייכנית מהקבלה, את המזוודות והתיקים אנחנו (הם) נביא אליכם לחדר. ובאמת, לא נורא. מקסימום שלוש קומות… נכנסנו לחדר. חדר? דירה! כאן קוראים לזה סוויטה, אני אומר שזה יותר מסוויטה: שלושה חדרים – חדר שינה להורים, חדר שינה נוסף עם שתי מיטות, סלון, שירותים ומקלחת, מטבח מאובזר עם כל מה שצריך לבישול ופינת אוכל. הסוויטה מרווחת, נקייה ומרוהטת בטוב טעם ומשרה אווירה ביתית ומקרבת.

בריכת השחייה של פונדק רמון

אחרי הכרות ראשונית עם הדירה/סוויטה החדשה שלנו (הרגשנו בבית), מנוחה קצרה תוך כדי שתיית האחת קפה והאחד תה שהכנו לעצמנו במטבח שלנו (לא צריך להביא כלום, יש הכל), ירדנו לבריכה. הבריכה גדולה, מקורה ונעימה, ובצמוד לה סאונה יבשה ורטובה. הנאה מושלמת.

והנה גולת הכותרת: האוכל. נתחיל בארוחת הערב. בופה, מגוון גדול ורחב של מתאבנים, סלטים, מרקים, בשר ודגים בכמה סגנונות, תוספות צבעוניות וקינוחים, שלמרות הפרווה ההכרחי (כשר כמובן) אי אפשר לוותר על אף לא אחד מהם. ארוחת ערב כיד המלך. וארוחת הבוקר. לרובנו אין בבוקר תיאבון ובדרך כלל בבית אנחנו מדלגים עליה. לא בבתי מלון, שם אנחנו מכוונים שעון מעורר שלא נפסיד. על בתי המלון מוטלת משימה לא קלה לפתות ולגרות אותנו וכאן בפונדק רמון הם מצליחים בגדול.

חדר שינה בסוויטה. דירה של ממש עם כל מה שצריך לחופשה מושלמת

המלון, החדר, הבריכה והסאונה, האופניים להשכרה, האוכל, הכל מדהים, אבל המרגש והמרשים ביותר הם האנשים. אנשי הצוות ששירתו אותנו באדיבות ובמסירות ויותר מזה – בחיוך אמיתי. הרגשנו בבית, בבית שאוהבים אותנו.

סיכום:

תאילנד מצטיינת בלא מעט מלונות מפנקים, אבל בשביל פינוק מלכותי כדי להרחיק לחוף קאטה נוי בפוקט, שם אפשר להתגורר בבית הקיץ של האמן והארכיטקט Mom Luang Tridhosyuth Devakul, צאצא של המלך מונגקוט ראמה הרביעי. במקום יש 26 וילות המעוצבות בסגנון תאילנדי מסורתי, פזורות בינות לגנים טרופיים ומציעות נוף פנורמי לים. הוילות נחלקות לסוגים שונים, בחלקן בריכה פרטית, כולן מרווחות מאוד ובכולן יצירות אמנות וריהוט עתיק. אלו שלא זוכים ליהנות מבריכה פרטית בחדר יכולים לטבול באחת משלוש הבריכות של המלון או מחוף הים היפהפה הצמוד. במלון שלוש מסעדות משובחות ולאונג' רומנטי שבו אפשר ליהנות ממשקה לקראת השקיעה. עוד במלון ספא מפנק שבו ניתן ליהנות ממגוון טיפולים.

האי פוקט הוא האי הגדול בתאילנד המוקף במימיו הנוצצים של ים אנדמאן. חופים עטורים דקלים עם חול נוצץ ולבן, מפרצים חבויים, מערות, יערות הגשם הסבוכים וכפרי הדייגים הציוריים הופכים את האי ליעד תיירותי מועדף ומצליח. המלון המדהים והמהודר בסגנון תאילנדי ממוקם במפרצון המבודד קארון נוי שבחוף קארון- החוף הארוך והלבן. מיקום מושלם למחפשי שלווה ושקט. במלון בריכה מדהימה וענקית יושבת לה אל מול הים. מדשאות רחבות עטורות בדקלים מפרידות בין הבריכה לחוף. המפרץ כולו רק לאורחי המלון. מדי שעה מסתובבים להם על החוף מלצרים עמוסים בפירות חתוכים ושתיה מרעננת המוגשת לאורחים. במלון מספר מסעדות הפתוחות סביב השעון: תאילנדית,יפנית, הודית, איטלקית ועוד. בכל ערב ניתן לבחור באחת המסעדות וכל הארוחה משולבת בהופעה המותאמת לאופי המסעדה. בתי קפה ובארים פזורים במלון. ספא מפנק ומועדון בריאות, ספורט ימי לאורחי המלון, דוכני עבודות יד מקומיים המתארחים במלון בשעות אחרה"צ, חנויות, משרד טיולים ועוד. החוויה המעצימה ביותר במלון היא מראה מדהים ביופיו ובלתי נשכח של המפרץ הנשקף ממרפסת החדר בכל בוקר ובכל שקיעה.. (חדר עם נוף לים חובה!)

המקום של קאיה הוא גסט האוס שמכיל חדרים גדולים ונקיים (בכל חדר יש טלויזיה, מקרר, מזגן, וכמובן שירותים ומקלחת צמודים עם מים חמים). המחירים באופן יחסי לפוקט מאוד זולים, בייחוד בעונה הלא מתויירת.
הגסט האוס נמצא כ-5 דקות הליכה מחוף הים היפה והתוסס בו ניתן לעשות ספורט ימי.
הגסט האוס גם נמצא ממש ממש ליד בית חב"ד – יתרון עצום.
את המקום מנהלת אישה מקסימה בשם קאיה. היא גם מוכרת טיולים ואטרקציות באיזור. אין ישראלי שלא היה אצלה, ולא שיבח אותה עד אינסוף. היא אמינה וישרה וטובת לב.
אני הייתי אצלה, וכל כך אהבתי אותה, שהתנדבתי לבנות לה אתר.
אתם מוזמנים להכנס ללינק לאתר ולראות את החדרים של הגסט האוס ותמונות מחלק מהטיולים והאטרקציות.

על מפות קדומות מצוינים מקומות מסוכנים או לא נודעים באזהרה: "כאן יש דרקונים". גם רובע ברונקס זכה לאזהרה כזו מזמן. מאז שנות השבעים נתפס כל השטח שמצפון לנהר הארלם כמקום שאין מבקרים בו. אוהבי תרבות יודעים שאין דרך טובה מזאת לשמר ייחוד תרבותי. באין מבקרים, מתעכבות השכונות המגוונות והיפות של הברונקס מלהשתנות, ומשהו מאווירת ניו יורק הישנה חי ונושם פה.

השכונה המעניינת ביותר בברונקס היא אכן המבודדת ביותר. הרכבת התחתית מתנכרת לבלמונט (Belmont) האיטלקית הוותיקה שבלב הרובע. מי שייסע אליה ברכב פרטי או במונית מתחנת הרכבת Fordham יגיע לניו יורק של נעורי פרנק סינטרה: בערב מזומרות נעימות נפוליטאניות בחזית טרטוריות קטנות, וביום מגולגלים סיגרים בתוככי שוק מקורה שמציע גם פרושוטו לא רע בכלל. לאחר הביקור בבלמונט תיראה לכם ליטל איטלי שבמנהטן כמלכודת תיירים ממוסחרת.

שכונה מיוחדת אחרת בברונקס היא סיטי איילנד (City Island), אי של ממש באגן לונג איילנד (Long Island), שאפשר להגיע אליו במעין גשר. אין בו חופים לבנים עם עצי קוקוס, זה בכל זאת הברונקס, אבל מסעדות הדייגים של האי מלאות אווירה, בעיקר בסופי השבוע, ועצם הביקור בפינה כה חריגה ובלתי מתוירת של עיר שנדמתה מוכרת שווה את כל תלאות המסע.

אל תטעו, יש בברונקס גם שכונת פאר: ריברדייל (Riverdale) שלגדות ההדסון היא נווה רוגע שחומות אבן ישנות מתפתלות בין בתי הפרברים הנאים שלו, הד לעברו החקלאי של האזור. מצד שני, אפשר ליהנות מהברונקס גם בלי לנסות להתחמק מהסטיגמות שדבקו בו. דרום הרובע עודו מחוספס למדי ואינו מומלץ לשוטטות, אבל אזור דרך פורדהאם (Fordham Road) שבלבו הומה אדם, נוח למדי ורוח שורשי ההיפ הופ בהחלט מורגשת בו. שדרת גראנד קונקורס (Grand Concourse) המתפתלת בסמוך מעניינת מבחינת אדריכלות ותכנון עירוני. היא משתרכת בלבו של יער בתי המגורים ומשקפת יותר מכל דבר אחר את רובע ברונקס, או Boogiedown, כפי שהוא מכונה בפי תושביו. לדעתי, אין סביבה עירונית יותר מזו בניו יורק ובעולם כולו. לאוהבי האורבניות מומלץ שלא לוותר על החוויה.

הגעה: קו 4 של הרכבת התחתית מגיע לדרך פורדהאם (תחנת Fordham Road/Jerome Avenue). אפשר להישאר לחוות את השכונה או להמשיך ב-Car Service (מוניות לא צהובות שפעילות ברבעים החיצוניים) לבלמונט. התחנה הסופית של קו 6, Pelham Bay Park, היא הסמוכה ביותר לסיטי איילנד, ואילו תחנתו הצפונית ביותר של קו 1, Van Cortlandt Park/242 Street, היא השער לריברדייל.

בניין הספרייה הציבורית של ניו יורק (The New York Public Library), עם שני פסלי האריות שלצדי המדרגות (הנושאים את השמות סבלנות וגבורה), נבנה ב-1911 בסגנון רנסנס איטלקי במקום שבו עמד בעבר ארמון הבדולח הניו יורקי. רצפות ועמודים משיש, תקרות גבוהות מעץ מגולף וגרמי מדרגות אדירים יוצרים פאר קלאסי שנדיר לראות במבני ציבור. כל הפרטים הקלאסיים משרים אווירה של כבוד לעולם הרוח ופותחים צוהר לאדריכלות שאינה קיימת עוד. על פני יותר מ-120 קילומטר של מדפים ניצבים 43 מיליון פריטים, בהם כתבי יד נדירים ועתיקים בצד חוברות קומיקס, מפות בצד מגילות, ומיליוני ספרים. רוב הפריטים נגישים לכל, ויש גם מחשבים רבים עם אינטרנט חינם (לפעמים צריך לחכות קצת בתור עד שתתפנה עמדה). באולם המרכזי מוצגת מדי פעם תערוכה של כתבי יד ואוצרות של המוזיאון, וזוהי הזדמנות בלעדית לראותם.

סיפור הספרייה, שנוסדה ממיזוג של כמה ספריות פרטיות, מגולף באבן בחזית הבניין. בעיר שבה כה רבים המבנים הפונקציונליים, היעילים, הטכניים, הספרייה היא אבן חן ארכיטקטונית, וזאת מלבד הפעילות התרבותית המקיפה הנערכת בין כתליה. כדאי לצפות בחזית הבניין מעבר לכביש ואז להיכנס פנימה ולעלות לאולמות העיון שבקומה השלישית, לבה הפועם של הספרייה המרשימה.

לעתים מתקיימות בקומה הראשונה תערוכות בנושאים מיוחדים, וכן אפשר להצטרף לסיור מודרך של שעה וחצי בבניין. פסלי האריות הפכו כבר מזמן לנקודות ציון לפגישות, כי קל כל כך לקבוע לצדם: "ניפגש ליד האריה הימני, או השמאלי…". שימו לב בעת ההליכה באזור הספרייה כי במדרכות של הרחובות הצדדיים הוטבעו בברונזה מעוטרת ציטטות מכתביהם של סופרים ומשוררים. כך אפשר לספוג תרבות גם דרך הרגליים.

מיקום: 5th Ave. & 42nd St.
הגעה: בכל אוטובוס שיורד לאורך השדרה החמישית או בכל רכבת שמגיעה לרחוב 42 (השדרה השישית) או לתחנת Grand Central.

בדרום ברוקלין, על חוף האוקיינוס האטלנטי, שוכן קוני איילנד (Coney Island), שכבר מזמן אינו אי. תור הזהב של פארק השעשועים העתיק של קוני איילנד היה בשנים 1945-1880, אז היה הגדול ביותר בארצות הברית. אבל בעוד שמאז נבנו פארקים גדולים ומשוכללים הרבה יותר, הלונה פארק המקומי כאילו קפא בזמן, וזהו סוד קסמו. הליכה לאורך הטיילת, בקיץ או בחורף, מעלה זיכרונות מסרטים רבים שצולמו בה.
קוני איילנד הצטיין תמיד במגוון טיפוסים אקסצנטריים שחלקם מאכלסים את המופעים המוזרים בלונה פארק. כל אלו מתגמדים מול הנבחרת שמעמידה חברת הנקניקיות Nathan's Famous Hot Dogs: מדי 4 ביולי מפיקה החברה את האירוע האקסצנטרי ביותר בניו יורק ואולי בארצות הברית כולה – תחרות אכילת הנקניקיות המפורסמת.
בקיץ תוכלו ליהנות בכל יום שישי ב-21:00 ממופע זיקוקין מרשים.
הגעה: לקחת את קווי הרכבת התחתית D, Q או N עד לתחנת Coney Island – Stillwell/Surf Avenue, שהיא האחרונה בברוקלין.

בכרך הסואן שאינו נח לרגע שולבו בכל פינה אפשרית גינות קטנות, כתמי ירק וצבע שנועדו לצמצם את ההשפעה המנכרת של רצף בטון ואספלט. בשל גודלן הן זכו לכינוי גינות כיס (Vest Pocket Gardens). יש בניו יורק כ-750 כאלה, ובכמה מהן מגדלים התושבים ירקות. אחת הגינות היא פארק גרינאייקר (Greenacre) שברחוב 51, בין השדרה השלישית לשנייה. עם הכניסה אליה מרגישים בעולם אחר: בגינה קטנטונת, בינות לגורדי השחקים, יושבים דיירי האזור, קוראים ספר או עיתון, פותרים תשבץ, משוחחים, לוגמים משקה. כמו נעצר הזמן. אין כאן ולא כלום מהקצב המטורף של ניו יורק, והצליל השולט הוא פכפוך מפל המים שברקע. פה מסוגל הניו יורקר הממוצע, שבמקום אחר חושש אפילו ליצור קשר עין, לחייך ולפתוח בשיחה. עיתונאי אחד כינה את המקום נווה מדבר. ממש לידו נמצא בית הכנסת שאליו מגיעים יהודים שעובדים באו"ם (Sutton Place Synagogue). הגן פתוח בכל ימות השבוע ונסגר עם רדת החשכה. הכניסה חופשית. הגעה: קו 6 לתחנת Street/Lexington Avenue st51 ומשם מזרחה כ-350 מטר ברגל, או באוטובוס של השדרה השנייה (downtown) או השלישית (uptown), או ברגל מהשדרה החמישית מזרחה לאורך רחוב 51 (הביקור יכול להשתלב בסיור בבניין האו"ם, בתחנת Grand Central ועוד).

גינות כיס נוספות: בפינת רחוב 42 והשדרה הראשונה נמצאת גינה שקטה אחרת שמתאימה למנוחה לאחר סיור בבניין האו"ם. הגינה פתוחה בכל שעות היממה, והכניסה אליה חופשית. גן דאג המרשלד פלאזה (Dag Hammarskjold Plaza) נמצא ברחוב 47, בין השדרה הראשונה לשנייה, כ-300 מטר מהכניסה לבניין האו"ם. בימי הקיץ מתקיים כאן שוק ירקות ופירות ססגוני. יש כאן מזרקה מוארת בלילה, ספסלי ישיבה וגינה קטנה על שם קתרין הפבורן שגרה באזור בעבר. הגעה: באוטובוס היורד בשדרה השנייה או בזה העולה בראשונה או בשלישית. ברכבת התחתית: לכו מזרחה מתחנת Street/Lexington Avenue st51.

באותו אזור תמצאו את פארק ג'יימס גרנט פלאזה (James Grant Plaza) שברחוב 44, בין השדרה הראשונה לשנייה. הגעה: באוטובוס כנ"ל או ברכבת תחתית עד Grand Central ומשם ברגל שני רחובות צפונה ושלוש שדרות מזרחה. 

הגן המזרחי ביותר באזור זה הוא פארק פיטר דטמולד (Peter Detmold), שנמצא בקצה המזרחי של רחוב 51, על גדת הנהר המזרחי. לאזור הזה היסטוריה ארוכה, כי כאן הוקמה בשנת 1693 חווה חקלאית שנקראה מפרץ הצב (Turtle Bay), שם שמשתמשים בו כאן עד היום.

אם יש בניו יורק אתר מופלא שאינו מוכר למבקרים בה, זהו דגם העיר במוזיאון קווינס (Queens). העיר כולה, על בתיה, עציה, סמטאותיה, מזחיה, גשריה, מדרכותיה ומה לא, פרושה על רצפתו של המוזיאון, בין תערוכות מינוריות שילדים מבתי הספר של הרובע מובאים לראותן. בעצם, אין מקום טוב מזה לקחת אליו אורח המבקר בעיר לראשונה. רק פה אפשר אולי לתפוס את ממדיו של הכרך.
הקמת הפנורמה, כפי שמכנים אותה אנשי המוזיאון, החלה לקראת היריד העולמי של 1964. הדגם עודכן שוב ב-1970 וב-1992. סרט בצבעי דגל ארצות הברית נכרך סביב מגדלי התאומים לאחר נפילתם, וכיום מושלמות עבודות עדכון נוספות, בהתאם לשינויים בעיר. לאחר 1992 כלל הדגם לא פחות מ-895,000 מבנים קטנטנים. מטוסים זעירים נראים כשהם נוחתים בשדות התעופה מן התקרה החשוכה, אוניות יוצאות את הנמל ושבות אליו. מחזה עוצר נשימה ומבדח בעת ובעונה אחת.
מיקום: הפארק נמצא צמוד לשכונות קורונה (Corona) ופלאשינג (Flushing) בקווינס. הדגם נמצא במערב הפארק, בסמוך ליונוספרה 

בין פארק באטרי לבואולינג גרין ניצב מבנה נהדר ששימש בעבר את שירות המכס האמריקאי. הבניין נבנה ב-1907 בסגנון האמנויות היפות (בוזאר), והיום הוא השלוחה הניו יורקית של מוזיאון האינדיאנים האמריקאים (National Museum of the American Indian) של המכון הסמיתסוני. התצוגות עוסקות במורשת האמרינדיאנית, אבל גם למי שאינו מעוניין לבקר במוזיאון עצמו מומלץ לצפות בבניין מבחוץ, בעיקר בצדו המערבי ובחזיתו, ולהיכנס לראות את המבואה המרכזית שלו, אליפסה מעוטרת בציורים.
 

 מסעדה ביתית עם מאכלי ים ודגים מצוינים.פיצות מצוינות. אוירה ושירות מעולה.

בביקורנו בגליל ובגולן אנחנו תמיד מחפשים מסעדה אידיאלית – כזו שנגישה לנו, מגישה אוכל טעים ושנעים להיות בה. את השילוש הקדוש – אוכל-נוף-מיקום קשה למצוא למרות שלל המסעדות שמציע חבל ארץ זה, ולעתים קרובות אנחנו נאלצים לוותר על אחד מהתנאים שהצבנו. מסעדת מושבוצ במושב רמות הפתיעה אותנו בגדול כשענתה על כל תנאינו – נוף משכר ומרהיב של הכנרת הנשקף מכל חלונותיה, אוכל מעולה ומיקום מצוין. ומבלי שציפינו – קיבלנו גם בונוס של שירות נעים מאוד ומקצועי (על ידי המלצרית הנחמדה, עינב).
הנוף, נתחיל ממנו, הוא גולת הכותרת של המסעדה. מהדשא הירוק הנושק למסעדה שהסועדים יוצאים אליו להצטלם ומחלונות המסעדה הצמודים אליו נשקפת כחולה ורחבה – הכנרת, שבגללה נסענו כמה שעות. מושב רמות – טוב, לא צריך לספר, הפך בשנים האחרונות למעין כפר נופש גדול שמציע שלל אטרקציות תיירותיות מכל הסוגים, ומסעדת מושבוצ משתלבת בו היטב. היא משקפת בשמה את הדואליות שאפיינה את המושב עם הקמתו – רצו להקים מושב, אך חיו כמו בקיבוץ.
והאוכל – נו, האוכל – הוא כזה שגורם לך להוציא את הארנק בשמחה. נתחיל דווקא עם הבירות המצוינות בזלת ופס שנמכרות כאן מתוצרת מבשלות מקומיות, לצד יינות שכולם מיקבי בוטיק מרמת הגולן. הבזלת היא בירה מעולה שהפתיעה אותי, שונאת הבירות, בטעמה העדין. המנות הראשונות במושבוצ מושקעות כאן לא פחות מהעיקריות. מומלצות במיוחד נקניקיות מינכן הנהדרות עם כרוב כבוש (44 ₪) שהזכירו לי את גרמניה, מרק בצל צרפתי מתקתק וערב לחיך (28 ₪) וסלט תפוחים ורימונים (44 ₪, שהגיע עם חמוציות במקום רימונים) – מתובל וטעים מאוד. המנות העיקריות כולן נדיבות ומציעות מגוון רחב של בשר מצוין שמיישנים, חותכים ומכינים במקום, וכמובן – דגים (ומחיריהן נעים בין 70 ל-140 ₪). ומבין המנות האחרונות מומלצות בעיקר שוקולד בננה ברולה (39 ₪) ומלבי עם שערות חלבה ורוטב תות (36 ₪) – שתיהן נטרפו על ידי אבי ואני, שבימים כתיקונם עומדים בפני פיתויים כאלה.
המסעדה מותאמת במיוחד למשפחות עם ילדים. בני בן השבע, איל, טרף את מנת הילדים (שכללה פסטה טעימה ולצדה ירקות חתוכים בקערה עם הפתעה קטנה – קלח תירס, שתייה וכדור גלידה לקינוח – כל זאת תמורת 49 ₪) ואחר כך – כשאנחנו בלסנו – יצא לשחק כדורגל בדשא עם ילד שפגש במסעדה בעוד אנו צופים בו מהחלון.
מסעדה מצוינת, זה ברור, ולא רק אנחנו חשבנו כך. יעידו על כך גם עשרות הסועדים שהציפו את המקום במוצאי שבת אחד של אוגוסט ומילאו כל שולחן פנוי.
ציון: חמישה כוכבים

מסעדת Casino del Diavolo שוכנת בין עצי זית בדרך המוליכה ממטרה אל בורגו לה מרטלה בדרום איטליה. במסעדה ארבעים סוגי אנטיפסטי: גבינות, ירקות מוחמצים וטבולים בשמן זית, בצלצלי פרא ועוד. למנה ראשונה יש מבחר פסטות טריות – כדאי לטעום את המנה עם הקטניות (legume) ואת מנת צ'ימה די ראפה (cima di rapa), שתיהן אופייניות לאזור. למנה שנייה מומלץ להזמין טלה בעשבי תיבול (agnello condito con erbe). 

בעיירת הדייגים הציורית מרינה דל קנטונה (Marina del Cantone), השוכנת במפרץ מקסים שבחוף אמלפי בדרום איטליה, נמצאת מסעדת Taverna del Capitano המתמחה במאכלי ים ובבשר. המסעדה, שזכתה לשני כוכבים במדריך מישלן, היא פנינה אמיתית עם מנות יצירתיות בהגשה ייחודית. חוויה גסטרונומית של ממש. 

במסעדת Osteria di Salvatore Cucco שבגראבינה בדרום איטליה אפשר למצוא מטבח מסורתי נפלא של האזור ואווירה כפרית חמה. מגישים כאן פסטה ברוטב אספרגוס (orcchiette con asparagi), בשר טלה מבושל או על הגריל, מבחר גבינות ויינות מקומיים טובים. 

מומלץ מאוד לאכול במסעדת ל'אנטיקה (Ristorante L'Antica Trattoria) בסורנטו שבאיטליה, בניהולו של אלדו דוריה, שהיא מסעדה נפוליטנית אמיתית כבר 84 שנה.