טיפים והמלצות

בטיול שלנו לצפון איטליה הגענו אל העיר וארזה (Varese). העיר עצמה היתה משעממת, ודי מהר יצאנו ממנה לצפון־מערב. ביציאה מהעיר היה הר ירוק שבפסגתו ישב כפר קטן, עוד אחד מהכפרים האיטלקיים שמרחוק נראים כאילו לא השתנה בהם כלום מאז ימי הביניים, ושמו סאקרו מונטה די וארזה (Sacro Monte di Varese). הכביש התחיל לעלות על ההר, וממול ראינו שער גדול מאבן שממנו מטפסת דרך מרוצפת באבנים שדשא צומח ביניהן. בסוף העלייה, בתוך יער, עמדה כנסייה קטנה ויפה. עצרנו את הרכב והתחלנו לטפס ברגל. הכנסייה היתה סגורה, וכשהצצנו פנימה ראינו פסלים שמתארים איזו סצנה. גילינו שהשביל מתפתל ימינה וממשיך לעלות בתוך היער לעוד כנסייה, שונה במקצת. שכנעתי את אשתי שעוד כנסייה אחת וחוזרים. גם שם היו אותם פסלים אבל בסצנה אחרת, וגם שם השביל התפתל, ובסופו עמד עוד שער יפה ואחריו מזרקה. ככה, אחרי כל פיתול, כשכבר חשבנו שהגענו לסוף השביל, חיכתה עוד הפתעה. לאט לאט הבנו שהסוף יהיה רק למעלה, בכפר היפה. במשך שעתיים טיפסנו ביער, הכנסיות הולכות ונהיות יפות יותר, השערים גדולים יותר והנוף מרשים יותר. בסוף חיכה לנו הכפר המדהים הזה, שגם מקרוב נראה כמו ב"שם הוורד". בתים יפים וסמטאות צרות, ריקות מאדם. בראש הכפר עמדה כנסייה עם צריח מרובע ומרשים, כמו שיש בכל כפר, ופסל גדול שמשקיף על הבקעה הגדולה של וארזה.
ליד הכנסייה היתה מסעדה קטנה וריקה עם מרפסת אל הנוף. מלמעלה ראינו את השביל שטיפסנו בו, ובין העצים הציצו גגותיהן של הכנסיות שבדרך. ישבנו במסעדה במשך שעה נוספת וטעמנו את הקפה והקינוחים הטובים ביותר שטעמנו באיטליה. אולי כי הטיפוס היה קשה כל כך, אולי כי הנוף היה יפה כל כך, ואולי כי הם היו פשוט מצוינים.