טיפים והמלצות

התמזל מזלנו, תפסנו טיסה ישירה חד פעמית מתל אביב לזנזיבר. מונית השירות, אם אפשר לקרוא לזה כך, הביאה אותנו עד לפינה הצפונית של האי, ראס נונגווי (Ras Nungwi). היום זו עיירת נופשים צעירים פופולרית, וכבר אז היא היתה סואנת מדי עבורנו. כשהגענו לקו המים הכחולים והצלולים כל כך, העמסתי את האהובה על שתי ידי, וצעדתי את חמישים המטרים עד לסירה. בשעות השפל אפשר לעשות את זה בחצי שעת הליכה, אבל אמצעי התחבורה לקנדווה (Kendwa) פעל בגאות. ניתוק.
ילדים חייכנים הרצים לקראתך בדרך לבית הספר כי אולי יש לך מחברת. נשים קוטפות אצות בשפל, המלכודות הקלועות המונחות על החול הלבן ובהן פירות ים ענקיים שזחלו לתוכן בגאות. טיול לקראת השקיעה המשוונית המרהיבה, בין שפל לגאות, בין לבן בוהק לתכול בוהק. ים בצבע מהמצגות.
לשבת יחד ללא נוע על אי הולך ומצטמצם, המוקף ים סרטנים. אלפים, רבבות של סרטנים גדולים וקטנים, שנעלמים מעינך כשאתה צועד, וצצים רק אם עוצרים ומחכים להם. לאט לאט הם עולים, סוגרים עליכם, והופ, תנועה אחת, והם נעלמו כלא היו. והלילות, שמים זרועי כוכבים כמו שאין בסמוך לציוויליזציות גדולות. העולם עגול ואין לו קצוות, אבל קנדווה הוא מהמקומות שבהם אשליית קצה העולם מוחשית במיוחד. בחוף יש בסך הכל ארבעה גסטהאוסים עם בונגלוס, שתיים ורבע מסעדות, הרבה ים, ומסיבות פול מון שהשכלנו לפספס.