טיפים והמלצות

בעקבות הכתבה "טיול ערבית" שהתפרסמה במסע ישראלי החלטתי לסייר עם בעלי בנצרת לאחר כשלושים שנה שלא הייתי בעיר. לפי הכתבה עשינו את הסיבוב המומלץ בעיר העתיקה, ואין מילים בפינו להודות לכם על החשיפה הנפלאה לטיול זה. אנשי העיר הדהימו בנכונות לעזור ובמאור הפנים. התחלנו בהר הקפיצה, שהוא הנוף המומלץ ביותר להתחלה של ביקור באזור. בטעות נכנסנו אל מרכז המשפחה הקדושה לחינוך מיוחד על שם דון גואנללה, שהוא בית ספר איטלקי לילדים עם מוגבלויות. זהו מבנה מדהים ביופיו, עם שטח נקי ומטופח באופן יוצא מן הכלל. משם הגענו לכנסיית הבשורה היפהפייה ולכנסיית יוסף הקדוש. היינו אצל טוני ואחיו, מנהלי אל־באבור, שהם אנשים מסבירי פנים וחמים המשפצים את טחנת הקמח, קיבלנו הסברים על המקום והרחנו ריחות נפלאים של תבלינים. נכנסנו לגלריית קקטוס והחלטנו לבקר בבית המרחץ עם עוד כמה זוגות (בגלל המחיר הגבוה; מחיר לסיור לשני אנשים שווה למחיר לקבוצה). קיבלנו הסבר נפלא ממר אליאס והרגשנו כמה כואב לו שלא משמרים היטב עתיקות בכיכר מעיין מרים – והוא צודק. הוא הראה לנו איך שברו מרזב אבן עתיק בכיכר! חייבים לשמור על המקום ההיסטורי הזה, שהוא פנינה שאין כמוה בעולם.
במרכז הרב־תרבותי לאמנויות הבמה דיוואן אל־לאג'ון פגשנו את השחקן גסאן עבאס שהסביר פנים והצטערנו שלא תכננו להישאר ללון בנצרת, כי אז יכולנו לראות את ההצגה בתיאטרון באותו הערב. כשניגשנו לבית ההארחה פאוזי עאזר אין, פגשנו במעוז ינון לפני הכניסה, וכשראה שאני מחזיקה במסע ישראלי אמר מיד: זה כאן! הבחור מקסים, ואף אצלו לא היה מקום ללון, על כן מומלץ בחום להזמין מראש.
אצל אל־מוכתר קנינו כנאפה, ובעלת הבית אף היא אישה מדהימה עם כנאפה יוצאת מן הכלל.
הבטחנו לעצמנו שנחזור לנצרת, ובקרוב, כדי להתרשם מכל מה שעדיין לא ראינו ולחזור ולהתענג על מה שכבר ראינו.