טיפים והמלצות

 אתר גני חוגה הוא אחד המקומות הנעימים ביותר לבלות בהם ביום קייצי בעמק המעיינות. בחום הלוהט של העמק אפשר ליהנות מרחצה במעיינות חוגה שזורמים בין שלוש בריכות יפות וצלולות. בתוך אחת הבריכות יש מגלשות ואומגות שגולשות ישר למים, ומסביב יש מדשאות רחבות עם עצי דקל, שולחנות פיקניק ופינות מנגל. שעצי דקל מצלים עליהן. על המדשאות יש מתקנים מתנפחים לילדים, ובמקום יש גם בריכת דיג ואפשרות לשכור סירות בתשלום נוסף. כל מה שצריך לבילוי משפחתי רגוע. אפשר להגיע למקום לבילוי יומי אבל, נהדר להישאר ללילה או יותר, וליהנות מכל המתקנים של המקום. את האוהלים ניתן להקים על המדשאות. אתר הקמפינג מגודר, מאובטח ומואר, ויש בו שירותים ומקלחות, אפשרות להתחבר לחשמל, מטבחון עם אפשרות להשכרת מקררים ומזנון. ניתן גם לשכור מזרנים. יש אפשרות ללון בקמפינג משודרג – אוהלים מונגוליים ממוזגים, עם רצפת עץ שעליה מחצלות ומזרנים ומיני מקרר.

התארחנו 5 משפחות עם 13 ילדים בקיבוץ שלוחות, החדרים היו נקיים מצוידים ונעימים, חדר האוכל סודר עבורנו, האוכל היה מעולה. שהינו שישי שבת באוירה מסבירת פנים עם שירות וטיפול אישיים הרגשנו אחמי"ם במקום תעסוקה לילדים בכל הגילים. ממש מומלץ,אנחנו נחזור לשם בעתיד. כל הכבוד לצוות.

מושב אילניה (סג'רה) , הסמוך לכפר תבור, נהנה בשנה האחרונה מפריחה תיירותית. מטיילים באים לטייל באתרי המושבה הוותיקה וליהנות האטרקציות התיירותיות החדשות שנפתחו במקום. לצד אלו נפתחו צימרים רבים. חמדתיה, מתחם האירוח של עתליה ואלי תרועה, הוא האחד המוצלחים שבהם, אם לא באזור הגליל כולו. אלי ועתליה שחזרו במשך חמש שנים, תוך הקפדה על כללי השימור ההיסטורי, בית וחצר איכרים מראשית המאה המאה הקודמת, והסבו אותם למתחם הכולל ארבע יחידות אירוח (החמישית בהקמה) בתוך גן קסום.  הן בשחזור והן בתחזוקת המקום ניכרת הקפדה על עקרונות ירוקים ופרמקלצ'ר, כמו שימוש מרבי בחומרי בנייה מקומיים (אדמה מקומית, קש, גללי חמורים ואבן מקומית), מחזור מים ושימוש במים אפורים להשקייה, שירותי קומפוסט (שניצבים בכל חדר בנוסף לשירותים רגילים), אנרגיה סולארית ככל שהדבר מתאפשר וחקלאות אורגנית. למרות אופיו הירוק של המקום, חדרי האירוח מפנקים מאוד ומאובזרים בכל מה שצריך (כולל אח, מערכת סטריאו וטלוויזיה עם מסך LCD למי שלא יכול בלי). בחדרים אמבטיה יפהפייה, רצפות מצויירות ופרטים ארכיטקטוניים מקסימים, וניכרת בהם הקפדה גם על הפרטים הקטנים, כמו סבונים איכותיים משמן זית, דיסקים וכיבוד הכולל יין שמיוצר במקום, מיץ, חלב, פירות, שוקולדים וחטיפי תמרים ואגוזים. לכל בית יש מרפסת וערוגה בה גדלים ירקות וצמחי תבלין. בחצר הפנימית יש כל מה שצריך בשביל לתפוס שלווה: ערסלים, נדנדות, מיטות שיזוף ומזרוני מים פזורים בין העצים ומזמינים רביצה כשברקע מנגנים פעמוני הרוח. לצד אלה יש בריכות נוי עם צמחיית מים ודגים. על כל אלה אפשר להשקיף מבריכת השכשוך המקסימה הבנויה אבן ונראית כבריכה טבעית. במבנה נפרד ואינטימי מצוי ג'קוזי רחב ענק הבנוי גם הוא מאבן. ארוחת הבוקר הנהדרת לא שגרתית וכוללת מגוון סלטים מיוחדים, לחם, גבינות, גלילות חצילים במילוי גבינה, מאפים במילוי גבינה ועשבי תיבול, ריבות, עוגה, גרנולה ועוד. הכל תוצרת בית, כולל הירקות שנקטפו מהגינה וגבינות מהחלב של הדיר המשפחתי. אם תרצו, תוכלו להצטרף למארחים בחליבת עיזים, במסיק זיתים או בבציר ענבים ודריכתם. המקום מתאים לזוגות ולמשפחות.

הכוכב הראשי בבקתות "בצל הזית" בשדמות דבורה הוא הר תבור הנשקף מן המרפסת. ארוחת בוקר על המרפסת, מול נופו של הר תבור, יכולה להיות פתיחה מושלמת ליום נפלא. אבל לבקתות "בצל הזית" יש עוד הרבה מה להציע. בקתות העץ ממוקמות במרחק לא רב זו מזו ומוקפות בעצי זית. הבקתות מתאימות ללינה של זוגות ומשפחות והן מאובזרות בג'קוזי ובקמין ללילות החורף הקרים. גולת הכותרת היא החצר המטופחת ורחבת הידיים, שכוללת מדשאות, צמחייה ירוקה ושפע של פרחי נוי, פינת ברביקיו, נדנדות לילדים ולמבוגרים, פינות ישיבה מוצלות מול הנוף ובריכת שחייה הפעילה בעונת הקיץ.

קיבוץ קדרים זכה למיקום נפלא ונוף מנצח: מן העבר האחד הוא משקיף אל נוף הכנרת וצפת, ומן העבר השני אל הרי הגליל. מיקומו הופך אותו לבסיס מצוין ליציאה לטיולים בגליל התחתון ובאזור הצפון בכלל. במקום יש 17 יחידות אירוח מרווחות המתאימות למשפחות, וכן חמש בקתות עץ שמציעות אירוח מפנק יותר, כוללות גם ג'קוזי ומתאימות בעיקר לזוגות (אם כי ילדים יכולים לישון בגלריה). סביב החדרים יש מדשאות עם נקודות תצפית מרהיבות, מגרשי משחקים ופינות ברביקיו. בשטח הקיבוץ יש גם מגרשי ספורט ופינת חי, והמתארחים ביחידות האירוח יוכלו ליהנות מכניסה לבריכה של קיבוץ עמיעד הסמוך.

בבוסתן ציפורי יש את כל מה שאפשר לבקש מחופשה כפרית משפחתית או זוגית. ארבע יחידות האירוח צבועות בצבעים חמים ופזורות בינות לעצי אורן, זית, רימונים ותאנים. הבתים לא מפוארים אבל הם חמימים ונעימים, בנויים בסגנון כפרי ומרוהטים בריהוט עץ. הילדים ישמחו במיוחד ללון בגלריית העץ הגדולה. סביב הבקתות יש מדשאה רחבת ידיים עם פינות ישיבה ומשחק. במדשאה יש גם אזור מנגלים למי שמתעקש. הג'קוזי, אם אתם לא יכולים בלי, נמצא בחדר, אבל יש גם בריכת עיסוי גדולה שמשותפת לכל היחידות ומשקיפה לנוף הרי הגליל. במקום אפשר ליהנות גם מארוחות בוקר כפריות. לסיכום: נעים, טעים ולא יקר.

בעקבות הכתבה "טיול ערבית" שהתפרסמה במסע ישראלי החלטתי לסייר עם בעלי בנצרת לאחר כשלושים שנה שלא הייתי בעיר. לפי הכתבה עשינו את הסיבוב המומלץ בעיר העתיקה, ואין מילים בפינו להודות לכם על החשיפה הנפלאה לטיול זה. אנשי העיר הדהימו בנכונות לעזור ובמאור הפנים. התחלנו בהר הקפיצה, שהוא הנוף המומלץ ביותר להתחלה של ביקור באזור. בטעות נכנסנו אל מרכז המשפחה הקדושה לחינוך מיוחד על שם דון גואנללה, שהוא בית ספר איטלקי לילדים עם מוגבלויות. זהו מבנה מדהים ביופיו, עם שטח נקי ומטופח באופן יוצא מן הכלל. משם הגענו לכנסיית הבשורה היפהפייה ולכנסיית יוסף הקדוש. היינו אצל טוני ואחיו, מנהלי אל־באבור, שהם אנשים מסבירי פנים וחמים המשפצים את טחנת הקמח, קיבלנו הסברים על המקום והרחנו ריחות נפלאים של תבלינים. נכנסנו לגלריית קקטוס והחלטנו לבקר בבית המרחץ עם עוד כמה זוגות (בגלל המחיר הגבוה; מחיר לסיור לשני אנשים שווה למחיר לקבוצה). קיבלנו הסבר נפלא ממר אליאס והרגשנו כמה כואב לו שלא משמרים היטב עתיקות בכיכר מעיין מרים – והוא צודק. הוא הראה לנו איך שברו מרזב אבן עתיק בכיכר! חייבים לשמור על המקום ההיסטורי הזה, שהוא פנינה שאין כמוה בעולם.
במרכז הרב־תרבותי לאמנויות הבמה דיוואן אל־לאג'ון פגשנו את השחקן גסאן עבאס שהסביר פנים והצטערנו שלא תכננו להישאר ללון בנצרת, כי אז יכולנו לראות את ההצגה בתיאטרון באותו הערב. כשניגשנו לבית ההארחה פאוזי עאזר אין, פגשנו במעוז ינון לפני הכניסה, וכשראה שאני מחזיקה במסע ישראלי אמר מיד: זה כאן! הבחור מקסים, ואף אצלו לא היה מקום ללון, על כן מומלץ בחום להזמין מראש.
אצל אל־מוכתר קנינו כנאפה, ובעלת הבית אף היא אישה מדהימה עם כנאפה יוצאת מן הכלל.
הבטחנו לעצמנו שנחזור לנצרת, ובקרוב, כדי להתרשם מכל מה שעדיין לא ראינו ולחזור ולהתענג על מה שכבר ראינו.

 פארק המעיינות ששוכן במערב עמק בית שאן, למרגלות הגלבוע, כולל בתוכו כמה מעיינות שופעים וגם קטע של נחל הקיבוצים שזורם בתוך הפארק. הקמת הפארק ושיקום האזור באו לאחר שנים של הזנחה ונזקים שנגרמו ממכוניות אשר חנו על שפת הנחל ומאשפה שהשאירו אחריהם המטיילים באזור. אחרי עבודות שיקום ושיפוץ נרחבות, נפתח הפארק במתכונתו הנוכחית ונאסרה הכניסה למכוניות. כיום ניתן לסייר בשטח הפארק ברגל, באופניים (אותם ניתן לשכור במקום), ברכבים חשמליים אותם שוכרים במקום ובשאטל (רכבת קרוניות), שעובר בין המעיינות. לאורך הדרך אפשר ליהנות מהנופים השלווים של השדות החקלאיים ובריכות הדגים, אבל גולת הכותרת היא כמובן המעיינות היפים. עין עמל ועין חומה הם מקורותיו של נחל הקיבוצים שחוצה את הפארק. בהמשך המסלול מגיעים לעין מודע, שהוא מעיין גדול בלב חורשת אקליפטוס גדולה. מי המעיין נאספים בבריכה גדולה ומטופחת. אחד המעיינות היפים ביותר הוא עין שוקק, שיוצר בריכה גדולה, יפה ומוצלת, שמימיה צלולים להפליא. בכל המעיינות ניתן לטבול ואף לרחוץ ביום חם, וכאלה יש לא מעט בעמק. גם בחורף, כשהכל מסביב ירוק ופורח, החוויה מהנה במיוחד.

 נראה שכל משפחה עם ילדים מכירה כבר את גן גורו, אבל ביקור במקום עם ילדה בת ארבע הוא הזדמנות מצוינת לספר למי שעוד לא היה או למי שהיה וכבר שכח, שכדאי לחזור במהרה. ברחבי הפארק המטופח אפשר לפגוש בעלי חיים מאוסטרליה הרחוקה: מינים שונים של קנגורו, עופות כמו לורי, אמו, קזואר וקקדו, וגם קואלות מתוקות להפליא. יש גם חווה אוסטרלית עם חיות חווה אופייניות ליבשת אותן ניתן ללטף. גולת הכותרת היא, ללא ספק, המתחם בו הקנגורו מסתובבים באופן חופשי. כאן הילדים, וגם הוריהם, זוכים למפגש אינטימי ומרגש במיוחד עם הקנגורו. אפשר לראות אותם שותים מהנחל הקטן ומקפצים בחדווה, וברגע שהילדים מתחילים לצבור אומץ הם יכולים ללטף אותם. הקנגורו, כך נראה, לא מפחדים מהמגע האנושי ומתמסרים בהנאה לליטופים. אם רוצים להעמיק את הקשר, אפשר גם להאכיל אותם (אך ורק במזון המיוחד שאותו רוכשים במקום). צחקוקי האושר של הילדה כשהקנגורו ליקק את כף ידה היו אחד משיאי הטיול באזור. גם הנדנדה שבצידה האחד יושב קנגורו גדול ודמות הקנגורו שאפשר להיכנס לכיס שלה (וכמובן להצטלם) תרמו לשמחה. את ההאכלה אפשר להמשיך בצפריית הלורים, בה מתעופפים עשרות לורים צבעוניים שאותם ניתן להאכיל בשיפודי פירות. אנחנו ראינו איך אחד הלורים חוטף את התפוחים לכל חבריו, מה שכמובן עורר התרגשות גדולה. בפארק יש אטרקציות נוספות, כמו חמישה מבוכים מסוגים שונים ובדרגות קושי שונות. הפארק כולו מוצל מאוד כך שנעים להיות בו גם ביום קיץ חם. רצוי לשלב את הביקור באזור עם אחת מהאטרקציות הסמוכות כמו גן השלושה או פארק המעיינות.

אם יש לכם בבית ילד הרפתקן שהימים הגשומים מחרפנים אותו, סעו לבית הספר לקרקס בכפר יהושע. ודאי תיהנו גם מהדרך, עמק יזרעאל תמיד יפה, ובעונה הזאת במיוחד, עם השדות הירוקים והעננים הכבדים שמונחים על העמק כמו פרוות זאב. כדאי שהשעמום יתקוף דווקא בימי ראשון ורביעי, אז מתקיימים בבית הספר שיעורים מגוונים, ויש הרבה מה לראות.
ב-2002 עברה העמותה לקידום אמנויות הקרקס לבניין קולנוע ישן בכפר יהושע. הבניין שנבנה בסגנון באוהאוס ידע ימי זוהר משנות החמישים עד שנות השבעים של המאה שעברה, ומאז ננטש ואכלס בעיקר יונים, חתולים ורוחות רפאים. המקום מעט מוזנח, אבל ההוד הישן עוד ניכר בו. בחזית חצר גדולה, ובכניסה אולם עמודים מרשים שבקצהו במת עץ חדשה ויפה שעליה מתרחשת רוב הפעילות הלוליינית.
ילדים בכל הגילים מאתגרים את עצמם בתליות מסובכות ובלהטוטים מורכבים, מקפצים על טרמפולינות, מתגלגלים על כדורים גדולים, מג'אגלגים, מצחיקים ומה לא. מנהל בית הספר דייוויד בארי מסכם את העניין: מקום רציני שבו הילדים יכולים להשתעשע.
שימו לב, כשמגיעים שלא במסגרת סדנה או שיעור, מדובר בהתבוננות בלבד שגם אותה צריך לתאם מראש (הצפייה בחינם). 

הגעה: בכניסה לכפר יהושע פונים שמאלה, במזלג לוקחים את הדרך השמאלית, ובכיכר פונים שוב שמאלה וממשיכים עד הבניין עם העמודים 
שעות: א'-ה' 18:30-16:30, ו' 14:00-10:00, שבת 20:00-17:00. יש לתאם מראש.

שלוש משפחות שחברו להן יחדיו הקימו בלב מושב ציפורי את בית הבד האורגני ריש לקיש. בית הבד שמוקף בעצי זית קם לפני כמה שנים ואוחז בתפיסה אקולוגית: המבנה היפהפה בנוי מבוץ מקומי והטיח הטבעי מצופה בשמן זית להגנה מפני הגשם. השמן שנכבש בו מופק מזיתים אורגניים בלבד, ואפילו השירותים המעוצבים היטב הם שירותי קומפוסט (יש גם רגילים).
תהליך הפקת השמן, משלב המסיק דרך הכבישה ועד האריזה, נעשה בהקפדה מקסימלית על שמירת הטעמים והמרכיבים המזינים של הזית.
בית הבד פתוח למבקרים, אפשר לסייר, לשמוע הסבר ולרכוש שמן זית בעל טעם עז ועשיר, זיתים, ריבות, סבונים משמן זית ועוד. גם לילדים יהיה מה לעשות, יש במקום חלקת ירקות אורגניים, בריכות טיהור מים עם צמחיה ומרחבים להתרוצץ. הביקור והסיורים ללא תשלום. 

שעות: ה'-ו' 19:00-9:00, שבת עד 15:00, א'-ד' בתיאום מראש

מסעדת קימל התל אביבית מושכת מזה שנים מעריצים של השף שאול בן אדרת. עכשיו אפשר ליהנות מהמטבח המשובח שלו גם בנופי עמק יזרעאל המקסימים. הסניף החדש של מסעדת קימל ממוקם במורד הגלבוע ומהחלונות נשקפים שדות חומים-ירוקים יפים כמו ציור. אולי אנחנו משוחדים (אחת מאיתנו נולדה לא רחוק מפה), אבל בעינינו אין יפה מהנוף הפסטורלי הזה. בין המנות הקלאסיות שיוצאות מהמטבח אפשר למצוא קדרת זנב ברוטב יין אדום, אוסובוקו טלה עם ירקות שורש, אנטריקוט בגריל עם דמיגלס יין אדום ואוכף טלה וכבד אווז בפורט וערמונים קלויים. אהבנו גם את הגרסה המקומית לפיש אנד צ'יפס – כאן המנה האנגלית הצנועה מורכבת מנתחי דג קוד הטבולים בבלילת בירה ומוגשים עם מיונז לימוני.
לטובת משפחות מטיילות שעוצרות לארוחה, יש תפריט ילדים שמדגים כי מישהו פה מכיר היטב את נפשם של הקטנטנים, שכן אפשר למצוא בו, בין השאר, פסטה בלי רוטב (המנה החביבה על אחד הילדים הפרטיים שלנו), כדורי בשר ברוטב עגבניות, מיני המבורגר ושניצלונים.

קטי ועפרה הוא קפה נחמד מאוד בקרית טבעון, ששמר על אופיו המשפחתי בעשר שנות קיומו. בפנים רק חמישה שולחנות, השאר בחוץ, ברחבה, שם ניגנה תזמורת אירית ביום שישי שבו ביקרנו. בתפריט: מרקים (24 שקל) של יוטקה מהרדוף, כלומר הכל אורגני, מאפים תוצרת בית (25-5 שקל), כריכים וסלטים מתובלים בעשבי תיבול מהגינה הביתית (23 שקל לחצי כריך עם סלט ועד 35 שקל לכריך עם סלט). טעים וטרי. במשקאות החמים סוגים מעניינים של שוקו וסחלב (15-10 שקל). וגם עוגיות מצוינות (פקאן-לימון לדוגמה), סקונס ולחם תבלינים לנשנוש לצד הקפה. כדאי להתקשר לבדוק אם יש מקום.
פתוח: א'-ה' 22:00-8:00 (לפעמים גם אחרי, כדאי להתקשר), ו' עד 15:00 נכים: יש מדרגה בכניסה, אין שירותים מותאמים, כשר בלי תעודה, המטבח חלבי וסגורים בשבת.

נכנסנו לבית הקפה רוטמן שבקיבוץ לוטם בערב חורפי. האח בערה וקולות פצפוץ של עץ נשרף נשמעו בחלל ספון העץ. בפנים היה חם וטוב, עם הריח הנעים הזה שיש לבתים המוסקים בעצים. אל האווירה הביתית מצטרפים שלל חפצים ישנים וענתיקות הפזורים בחדרים: שולחנות, פמוטי נחושת, חביות, קומקומים עתיקים, בובות. המרפסת הגדולה הצופה לנוף הגלילי ונפתחת בקיץ, מרוהטת בסגנון דומה. אם יתמזל מזלכם תזכו גם להאזין לנגינתה של מאיה רוטמן, מבעלי המקום, נגנית נבל מקצועית. לאחר סיום הארוחה ולהשלמת החוויה מומלץ לסור לחנות הצמודה לבית הקפה. מאיה מוכרת בה פיצ'פקס עתיקים מכל העולם: צעצועים, מכוניות קטנות, מריונטות, כלי אחסון ועוד.
איך כל זה התחיל? עמיקם רוטמן, שדרן רדיו המגיש תוכנית אישית בימי שישי ושלישי בקול ישראל, ורעייתו מאיה החליטו לעזוב את רמת השרון ולעבור לגליל. "הוקסמנו מהנוף והחלטנו להתיישב בקיבוץ לוטם", מספר עמיקם, "אבל בכלל לא חשבנו לפתוח מסעדה. היה כאן מבנה חרב של מסעדה ישנה שממנה נשקף נוף יפהפה, אז חשבתי שלמסעדה חדשה בטוח יגיעו אנשים. עבדנו כמו משוגעים, הגבהנו את הרצפה, הבאנו ריהוט, ורק בסוף נזכרנו שבמסעדה צריך גם אוכל. גייסנו קבוצה של אנשים מהאזור ופיתחנו תפריט מקומי פשוט וטוב".
כמי שאכל שם יותר מפעם אחת, אני ממליץ על קבב טלה עם אגוזים, עשבי תיבול וכיפת אורז צהוב ברוטב תמרים או רוטב טחינה מזרחי. לאכול את זה ליד האח עם נגינת נבל ברקע, זה תענוג חורפי אמיתי. 

שעות: מדי יום מ-9:00  עד אחרון הלקוחות 
כשרות: לא כשר
גישה לנכים: גישה נוחה 
מחיר: ארוחת בוקר זוגית – 110 שקל, קבב טלה – 65 שקל

השכמנו קום והיינו בין ראשוני האורחים של בית הקפה שבמתחם תחנת הדלק בצומת השיטה. המקום התמלא במהרה בתושבי האזור שבאו לפתוח את היום עם קפה טוב. בארוחת המוזלי (27 שקל) היו סלט פירות, גרנולה, יוגורט ודבש. ארוחת הבוקר השנייה (35 שקל) כללה חביתת עשבי תיבול, לחם, גבינות, ריבה וחמאה. עם הארוחות הוגשו קפה ומיץ. הבראוני שאכלנו ליד הקפה היה סיום מוצלח לארוחה. דרך חביבה להתחיל את היום.
בשורה התחתונה: הוא: הקפה מצוין. היא: האוכל סביר.
שעות: א'-ה' 24:00-6:30, ו' 1:00-6:30, שבת 24:00-7:30 נכים: נגיש, אין שירותים מותאמים ריבוע: לא כשר

מה שזכרנו מטיולים קודמים בבית שאן הם דוכני הפלאפל והשווארמה השגרתיים, ולכן הגענו לעיר בלי ציפיות גדולות מההיצע הקולינרי. אבל לפני כחודש נוספה לעיר אפשרות מרעננת, מסעדת הדגים החלבית ברבוניה. אלי ביטון, שכבר ניהל מסעדה בתל אביב, החליט לחזור למקורותיו ולתת לתושבי האזור ולמטיילים בסביבה סיבה טובה לעצור בבית שאן. בתחילת הארוחה הוגשו סלטים שגרתיים. מרק הדגים (30 שקל) שאיתו המשכנו היה טעים, ועזר לנו להפשיר ממזג האוויר המקפיא. התפריט כולל גם סלטים ופסטות, אך רצוי להתמקד בדגים. הפילה דניס בגריל (82 שקל) היה מצוין, ופלטת הדגים המטוגנים (68 שקל) כללה שלושה סוגי דגים והיתה שגרתית. המנות גדולות ויש בהן גם תוספת של תפוח אדמה אפוי או ירקות מאודים, שהתגלו כגזר גמדי ושעועית ירוקה. לכו על התפוח אדמה.
בשורה התחתונה: הוא: חידוש מרענן בבית שאן. היא: מקום נעים לעצור בו אחרי העתיקות.
שעות: א'-ה' מ-12:00 עד לקוח אחרון, ו' מ-11:00 עד שעתיים לפני כניסת שבת, במוצאי שבת משעה אחרי יציאת השבת נכים: נגיש, אין שירותים מותאמים ריבוע: כשר עם תעודה

אל חוות התבלינים הגענו ביום שישי בערב עם ציפיות גבוהות. שמה של המסעדה יצא למרחוק כמקום ששווה נסיעה מיוחדת. משפחת מס מגדלת בחווה תבלינים וירקות ומשתמשת בהם במגוון המנות המוגשות במקום. הנוף הנשקף מהחלונות מרהיב. האח הבוערת והסועדים שגדשו את השולחנות שיוו למקום אווירה חמימה. אבל בהמשך הערב נכונה לנו אכזבה. פתחנו בפטריית פורטובלו עם גבינת צאן (32 שקל) ובקרפ עירית ממולא בכבד עוף (40 שקל), ושניהם היו סתמיים למדי. הסלט הירוק עם אגסים וגבינת פקורינו (45 שקל) היה טעים. הארוחה מלווה בלחמים מצוינים. המנות העיקריות אכזבו: הפילה מיניון (95 שקל) והסטייק אנטריקוט (79 שקל) שחו ברוטב יין דליל והיו צמיגיים. הקרם ברולה (29 שקל) היה נוזלי מעט, אך פינוקי השוקולד המריר (34 שקל) הצליחו להמתיק את אכזבתנו, והיו המנה הטעימה בארוחה.
השירותים הלא נקיים רק הוסיפו לתחושת חוסר ההתאמה בין המחיר הגבוה לתמורה. נדמה שהמקום מתאים יותר לארוחת צהריים קלה בשעה שבה אפשר ליהנות מהנוף.
בשורה התחתונה: הוא: הבשר מאכזב. היא: אבל אין מתחרים למיקום ולאווירה.
שעות: ב'-שבת 21:00-12:00, ו' 22:00-12:00, א' סגור נכים: יש שלוש מדרגות בכניסה, אבל אפשר לבקש מראש רמפה; אין שירותים מותאמים ריבוע: לא כשר