הכל התחיל בינואר השנה, כשתום שלח לי קישור בפייסבוק והוסיף – יולי 2014, תרשום. "מה אני אגיד לך", עניתי לו. "נראה מה יהיה, בלגן, יש אילוצים, ובכלל – למה לדעתך נצליח להרים את הדבר הזה?". 

וזה הקישור שהוא שלח לי:

אתם מכירים את ההרגשה הזאת, שכשדברים באים מהבטן כנראה שהם נכונים, גם אם אין בהם הרבה הגיון? אז מה יש לנו כאן: נהיגה במשך חודש וחצי, לאורך שתי יבשות, חציית רכסי הרים, ימים ומדינות עם שמות, שרבים ודאי לא יצליחו לבטא, שלא לדבר על למקם אותן על המפה…

המונגול ראלי. מלונדון למונגוליה במכונית מקרטעת

המשימה היא לנהוג 18,000 ק"מ ברכב מצ'וקמק, בעל נפח מנוע שלא עולה על ליטר אחד, ולחצות בו את כל המוזכר למעלה, להצליח להתארגן על ויזות, קבוצה, ציוד, ידע טכני בסיסי, שכולל קצת יותר מהחלפת שמן וגלגל, נהיגה במדבריות של קזחסטן ומונגוליה, אינספור קילומטרים ברוסיה, שכבר הצליחה לעצור מגלומנים גדולים מאיתנו, ובמשך כל הזמן הזה ליהנות וגם להצליח לכתוב או לצלם איזה תמונה או שתיים תוך כדי.

במחשבה שנייה – כנראה שזה יהיה הדבר הכי חכם לעשות!

הצוות הישראלי הראשון למונגול ראלי יוצא בשיתוף עם מסע אחר אונליין. 
הטיסות למסע הן באדיבות אמסלם טורס.
מערכת איתור – מגנוס לווייני

האיסור לעלות על דרכים ראשיות מצריך את המשתתפים במונגול ראלי למצוא דרכים צדדיות. מאוד

"העולם הוא ספר, ומי שלא מטייל, קורא רק דף אחד". אני לא נוטה להשתמש במשפטי חוכמה מסוג זה, אבל במקרה הזה, הציטוט של אוגוסטינוס, קדוש נוצרי שאין לו כל קשר להרפתקה שלנו – קולע בול. בואו נצא רגע מהשגרה, מהמצב החברתי הלא פשוט במדינה שלנו, מהאלימות ששולטת ברחובות, מהטייקונים ומיוקר המחיה, ונפתח את הראש. יש הרבה דברים לעשות ותהליכים לקדם, אבל הם ימתינו לנו חודשיים בקיץ הזה של שנת 2014. אולי גם נלמד משהו מהאירוע הרב-לאומי, שקורה כל שנה כבר 10 שנים וכולל 400 מכוניות של חובבנים מכל רחבי העולם, שמתנתקים לחודשיים מהעבודות היומיומיות שלהם ובוחרים לחרוץ קו על המפה שמחברת שתי נקודות, שלא אמורות להתחבר בשום מצב – מלונדון למונגוליה.

אז החלטנו שאנחנו עושים את זה!

זה היה הקטע הקל. עכשיו לעבודה.

במונגול ראלי אין מנצחים או מפסדים, יש רק חוויות שאוספים לאורך הדרך. כמו למשל גלישה בעזרת מכונית

אבל לפני הכל, מי אנחנו?
תום – מהנדס, בימים אלו עובד באפריקה בחברה בטחונית, בן למשפחת יוצרי הטומקאר (הקרוי על שמו), מכונאי מחונן, צלם ונהג שטח חובב.
סתיו – צלם, מטפס, צוללן ובעיקר יוצא לשנה של חופש וגילוי עצמי (אם למישהו יש רעיון אפשר לדבר על זה).
עדי – משוחררת טרייה, שבימים אלו מטיילת בדרום אמריקה ואוספת חוויות שיספיקו להרבה סיפורים לאורך הדרך.
דיאן – החוליה הצרפתית, מעצבת גרפית והאישה עם השכל הישר בחבורה, חיבור של רגע בין שני אנשים והצעה להצטרף לטיול, שנענתה ברגע בכן. 

סליחה, איך מגיעים לאולאן בטור? משתתף במונגול ראלי מקבל מעט עזרה מחבר מקומי

באמצע חודש יולי אנחנו אמורים להיפגש כולנו בצרפת, להיות הבעלים הגאים של רכב קטן (יש הצעות? יש למישהו סבתא שבדיוק רוצה למכור את הקליאו יד שנייה מרופא שלה ואתם חושבים שהרכב יעמוד ב-18,000 ק"מ עם חציית נהרות ומדבריות?), עם כמה מפות לא מעודכנות של אחד מהאזורים הפחות מתוירים בעולם (כמובן שאפשר לנסוע דרך כבישים ראשיים, אבל מארגני המסע דאגו שנימנע מהם), ובגדול – לצאת לדרך.

המסלול המדוייק עדיין לא סגור עד סופו. חשבנו לחצות את אירופה ולהגיע לרוסיה דרך אוקראינה. אז חשבנו. עוד כמה אופציות הן לעשות מסלול צפוני, שכולל את כל הסקנדינביות, משם לאורך סיביר ואז למונגוליה. או לחילופין לחצות את הים השחור לגאורגיה ומשם צפונה דרך רוסיה ולמסלול הרגיל. לפני חמש שנים ירו שם אר פי ג'יאים מהגבעות במלחמת צ'צ'ניה, לא משהו רציני. נראה. תלוי ברוח ההרפתקנית שלנו.

אז מה מחכה לנו? נהיגה של חודש וחצי דרך שתי יבשות ואינספור מדינות, שאת רובן רק מעטים ימצאו על המפה

אחת ממטרות המסע הראשיות היא איסוף תרומות לעמותה לבחירתנו, ואנחנו החלטנו לעשות קמפיין לעמותת אתגרים, אשר מקדמת שילוב חברתי של אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות דרך מגוון פעילויות, קבוצות תמיכה ועוד. תוכלו למצוא עוד פרטים על העמותה בדף איסוף התרומות שלנו, וכמובן אם חשקה נפשכם ואתם מתחברים למטרה – נשמח מאוד לתרומה. כל תרומה תעזור לעמותה בקידום מטרותיה, והכסף עובר בשלמותו לעמותה, אפילו חלק קטן מהכסף לא נשאר אצלנו. תחשבו שאתם קונים שתי בירות בפאב התל אביבי (50 שקל) ושימו אותם שם. בעיני ההשוואה הזאת מכניסה לפרספקטיבה.

רק אני והאופנוע שלי (ומישהו פרוותי להתכרבל בלילה). במונגול ראלי משתתפים גם אופנועים מתחת 125 סמ"ק

זהו עד כאן. עכשיו אנחנו בשלב ההכנות, 20 ביולי מתוכננת ההזנקה. בעזרת השם, בעזרתנו ובעיקר בעזרתכם (תקראו, תשתפו והפיצו – ותעשו לנו לייק בעמוד הפייסבוק You had me at Shalom) – נוכל לשתף אתכם במסע המופלא הזה מחוץ לקופסה. מבטיחים.

מונגול ראלי – ראשי המשימה: לעבור 18 אלף ק"מ – מלונדון עד מונגוליה – אך ורק בדרכים צדדיות. האמצעי: מכונית מקרטעת בנפח מנוע שלא עולה על אלף סמ"ק. המשתתפים: לראשונה מצטרף ל …

הצילומים בכתבה באדיבות מונגול ראלי, כל הזכויות שמורות

הפוסט מונגול ראלי – מתכוננים למסע הופיע ראשון במסע אחר

לפני שנספר לכם למה החלטנו להצטרף למונגול ראלי ומה מצבנו מבחינת ההכנות, הנה כמה פרטי טריוויה מעניינים על המסע המאתגר הזה:

• הפעם הראשונה שבה נערך המונגול ראלי היתה בשנת 2005, אז השתתפו 43 מכוניות. רק 14 מהן הגיעו בהצלחה לקו הסיום באולן בטור. באותה השנה, באחת מהקבוצות הוצעה הצעת נישואין. מזל טוב.

• במהלך השנים שבהן מתקיים המרוץ הזה היתה רק תאונת דרכים קטלנית אחת.

• אחת מהמיומנויות הנדרשות מהמשתתפים במסע היא היכולת לתקן נזילת שמן בלמים או כל קרע אחר במערכות הרכב בעזרת גוש סבון. השיטה הזאת נבדקה באופן אישי בשנת 2012, ונמצאה יעילה במיוחד.

• כמה מהחוקים של המסע: נפח המנוע של רכב משתתף חייב להיות עד ליטר אחד (1.2 ליטר במקרה של קבוצה גדולה), או להיות בעל פן משעשע או יעיל במיוחד. דוגמאות משנים קודמות: כבאיות, אמבולנסים, אוטובוס בית ספר, ניסאן אלמרה עם בובה של יאק על הגג, לימוזינת וולוו בת 10 שנים וכדומה. חוק נוסף מגיע משלטונות מונגוליה: אסור להשאיר רכבים שבורים לאורך הדרך במונגוליה, שכן הדבר מהווה נזק סביבתי גדול. אז או שנוהגים את הדרך חזרה או שתורמים את הרכב בדרך כלשהי.

• לאורך העשור שבו מתקיים המרוץ נאספו לטובת הארגון cool earth (העמותה הרשמית של המונגול ראלי) יותר מ-5 מיליון ליש"ט, לא כולל את התרומות של השנה (ולא כולל את התרומות שכל קבוצה אוספת עבור עמותה שבחרה.

• בשנת 2013 השתתפו שלוש קבוצות שהורכבו מנשים בלבד.

• ודאי כבר הבנתם, ובכל זאת – השנה זאת הפעם הראשונה שצוות ישראלי משתתף במסע.

מונגול ראלי 2013, עצירה קצרה לצפות בזריחה בתורכיה 

ועכשיו, לשאלה ששואלים אותנו כל הזמן: למה? למה אנחנו מצטרפים למסע (שיש שיקראו לו מטורף) מלונדון למונגוליה במכונית מקרטעת?

יש שני סוגים של טיולים בעולם. הסוג הראשון מאפיין אנשים חסרי זמן וכולל גיחות קצרות ליעדים נבחרים ברחבי הגלובוס – אירופה, ארצות הברית, אפילו אסיה לביקור קצר. רובנו מטיילים כך לאורך רוב חיינו. הסוג השני הוא מעין "טיול אחרי צבא" באמצע החיים. אנשים, שלא התאפשר להם לקחת פסק זמן של חודש וחצי או חודשיים מהעבודה ולכן פשוט החליטו לעזוב הכל ולצאת להרפתקה. למען האמת, למרות שהטיול שלנו דורש הרבה זמן, זה לא בדיוק שזרקנו הכל למענו – אנחנו צעירים, בלי עבודות קבועות או משפחות לפרנס ואפשר לומר בלי לחטוא לאמת שאנחנו מעוטי אחריות לחלוטין…

אוכלים אבק גמלים. משתתפים במונגול ראלי בשנה שעברה בעקבות עדר גמלים דו דבשתיים

אנחנו לא מתיימרים לטפס על האוורסט, אפילו לא לסיים את שביל ישראל בהליכה רצופה, אבל אין ספק שמשהו במונגול ראלי, הן בהפקה הנדרשת והן במסע עצמו – שונה ממסע רגיל. אפילו צבע האדמה מתחת לגלגלי הרנו קנגו החבוטה שהצלחנו לגרד הולך להשתנות לאורך הדרך. מסע מסוג זה מעורר תחושה קדמונית של צא ולמד, אולי תחזור שונה. חכם יותר, אולי טוב יותר.

ואחרי ההגיגים, כמה מילים על הלוגו של הקבוצה:

הלוגו של הצוות הישראלי הראשון במונגול ראלי. תודה לנאס"א על ההשראה

הלוגו הוא וריאציה של משימת עבר של נאס"א (אנחנו מקווים מאוד שלא אכפת להם ששאבנו מהם השראה). הקוף מסמל את הטיפשות בהחלטה לבצע את המסע הזה, ברקע – אילוסטרציה של המסלול הצפוי ושמות אנשי הצוות רשומים מסביב. ואם זיהתם את דגל צרפת, זאת לא טעות – אחת מאנשי הצוות שלנו היא צרפתייה.

אחרי שיש לוגו ומכונית, עדיין נשאר עניין ההתארגנות. ראשית, אנחנו צריכים לגבש קבוצה אחת, שמורכבת מארבעה אנשים שנמצאים בארבע נקודות שונות בגלובוס: עבדכם הנאמן בתל אביב, תום נמצא באפריקה, עדי מטיילת מזה חצי שני בדרום אמריקה, ודיאן, כאמור, בצרפת. מכאן, שהחלטות הרות גורל מתקבלות על פי רוב בשיחות בסקייפ.

ככה מארגנים מסע שארבעת משתתפיו נמצאים בארבע מדינות שונות

ועוד משהו. אף מדינה לאורך הדרך לא ממש רוצה שנטייל בה. מסכת שלמה של אישורים, ויזות, מכתבי הזמנה, צילומים, מכתבים מהעבודה לטובת קבלת אשרות. נראה שכל מדינה מבקשת לוודא שאנחנו לא מתכוונים להתנחל בה, אלא רק חולפים בדרכנו למונגוליה. מכל אלה, אציין לטובה את שגרירות אוזבקיסטן, שאנשיה הסבירו פנים וניסו לעזור בכל מה שניתן. בסופו של דבר הצלחנו להחתים את כל הסוררים.

אחרי הויזות, יש את עניין המסלול שעדיין לא סגור. התוכנית המקורית היתה לנסוע דרך אוקראינה לרוסיה, אבל התוכנית הזאת נגנזה בעקבות הטילים שעפים בין שתי המדינות. נשארנו עם שתי אופציות (והרבה דילמות): האחת, לנסוע מדרום הים השחור לגאורגיה ולרוסיה, אבל הדרך הזאת עוברת דרך צ'צ'ניה (או לפחות קרוב מאוד), ולא בטוח שיהיה חכם לנסוע משם. האופציה השנייה היא עיקוף מצפון, דרך ליטא ולטביה, ומשם דרום-מזרחה לאוזבקיסטן וקזחסטן. בינינו, הדבר הכי מטריד פה זה ההורים שלנו, שמן הסתם יעבירו הרבה לילות בלי שינה. כל השאר לדעתי עביר לחלוטין.

נקודת היציאה: לונדון. המטרה: אולן בטור, בירת מונגוליה. הדרך: עדיין לא ידועה

אז אם יש לכם הצעות על המסלול, הרכב, או סתם טיפים מעניינים או הודעה שאתם רוצים שנמסור לסבתא שגרה איפשהו לאורך הדרך בליטא או באוזבקיסטן – נשמח לשמוע מכם. בינתיים אנחנו מחכים להזנקה ב- 20 ליולי ויודעים שיהיה חם ומגניב. וגם תהיה הרבה בירה, אחרי הכל נהיה בלונדון.

 לקריאה נוספת:

מונגול ראלי – ראשי המשימה: לעבור 18 אלף ק"מ – מלונדון עד מונגוליה – אך ורק בדרכים צדדיות. האמצעי: מכונית מקרטעת בנפח מנוע שלא עולה על אלף סמ"ק. המשתתפים: לראשונה מצטרף ל …

הפוסט מונגול ראלי – מעבירים הילוך הופיע ראשון במסע אחר