בקעת הערבה היא כולה מראות ותצורות מגוונים של מבוכי חָוַור, גבעות של חול וחלוקים, דיונות, חמאדות צחיחות, מצוקים חשופים, קניונים צרים עם גבים וסוואנות אפריקאיות של שיטים. בידודו של חבל ארץ זה, תנאי האקלים שלו ומיעוט יישוביו הותירו אותו נחלתם של מטיילים מעטים, אבל דווקא הערבה היא שמביאה עימה את כל אותן התחושות שיוצאים לחפש בנופי המדבר – ובעוצמה הגדולה ביותר.

אינפוזיה של שקט
וכך, בשעות אחר הצהריים פנינו מדימונה למישור ימין שבדרך למכתש הגדול. עלינו בכביש המפותל לראש מעלה עקרבים. באור הנופל ממערב צפינו אל הערבה ואל הרי אדום המכחילים במרחק. קיבלנו אינפוזיה של שקט.

עצרנו בעיר אובות (שנקרא פעם עין חוסוב), על יד עץ השיזף העתיק והמפורסם והמעיין שמעליו הוא צומח. ענפיו המסועפים של העץ, שרואה את תושבי האזור ואת עוברי האורח כבר מאות שנים, הצלו גם על מִשמר הגמלים האנגלי וגם על הלגיון הירדני ששכן פה עד ששחררו לוחמינו על האזור במבצע לוט. מאוחר יותר עמדה כאן תחנת אגד בדרך לאֻם רשרש (אילת), וליד המעיין ישבו והמתינו פועלים חלוצים שיצאו לכבוש ארץ קשה ורחוקה, עם רומנטיקנים וטרמפיסטים שיצאו לתור את הערבה. סמוך לכאן הצליחו שני חולמים להקים מאחז חקלאי ראשון בערבה תוך לחימה בתנאי הטבע והאקלים הקשים ובמזגו של הממסד שלא תמך. כך הוקמה כאן עין חצבה, שהוכיחה כי תנאי הערבה משובחים לחקלאות.

באור החיוור של טרם שקיעה המשכנו בכביש דרומה עד לכניסה למואה (מדרום לצופר, ממערב לכביש, נ"צ 167700 995650). במקום שילוט בולט ושער בנוי לתפארת. משם יוצאת דרך עפר המוליכה לאחר 800 מטר שמאלה לחניון הלילה המסומן. חנינו בליל כוכבים שקט. באישון לילה נשמעו נביחותיהם הצורמות של השועלים שהתקרבו למחנה.

אצבע אלוהים במצוק עשוש
באור ראשון, כיאה לאורחות המדבר, כבר היינו מוכנים לצאת לדרך. הנסיעה על השביל השחור הובילה אל מואה, תחנת דרכים נבטית אותנטית על דרך הבשמים שהגיעה מתימן ועד עזה. במצודה הנבטית קשה שלא להתפעל מבית הבד העתיק שנותן מושג על היקף החקלאות במקום. צפינו בבקעה ובאזור שמצפון לנו, שבו היו בעבר מעיינות, והבטנו מתחת למצודה, אל מתאר החניון הרומי על מרחצאותיו. במרחק מה מאיתנו נשקפו הבוסתן והדקלים שנטעו כאן חולמי סמשבא, קבוצת יזמים שרצתה לבנות כאן מלון אקולוגי מדברי.

ההשכמה המוקדמת אפשרה לנו לצפות בשפע בעלי החיים באזור, למשל בצבִי המדבר שהיה בעבר נפוץ מאוד בערבה. הבחנו בעקבות רבים של צבועים ושל שועלים, ראינו קוראים, סלעיות, שחורי זנב, ציפור צבעונית וירקרקה ששמה שרקרק גמדי, ועוד מיני עופות רבים ששמחת הבוקר נשמעה בקריאותיהם.

כ-350 מטר מדרום למצודה הגענו לצומת דרכים: השביל השחור מוביל מערבה אל ח'רבת קצרה, ואילו השביל המסומן באדום ובסימון של שביל ישראל מוביל דרומה אל נחל עשוש (שימו לב לסימון באבן הדרך ובשלט במקום). אנחנו המשכנו 4.3 קילומטרים דרומה, עד למפגש עם נחל עשוש. במקום מצוק בולט מצפון-מזרח ושיטה גדולה שמזמינה לשבת בצלה (נ"צ 163600 991000). המשכנו לנסוע בשביל האדום, וחלפנו על פני גבעה שחורה ממזרח לנו – זהו הר געש, ובו משושים שהתבלו. ההר הוא חלק ממערכת וולקנית שעדויות רבות לה אפשר למצוא ממזרח לשבר הסורי-אפריקאי.

אחרי נסיעה של 2.6 קילומטרים מעץ השיטה פגשנו במזלג דרכים: הדרך מערבה בשביל שחור ממשיכה לנחל עשוש, והדרך לדרום-מערב בשביל המסומן באדום ובסימון שביל ישראל מגיעה למעלה עשוש (נ"צ 161900 989100). לחובבי אתגרי רכב כדאי לפנות למעלֶה, שכן הוא קשה ודורש מיומנות, נחישות ולחץ אוויר נמוך בגלגלים. אבל גם לאלה שעולים בו כדאי לחזור אחר כך למסלול לנחל עשוש ולא לוותר על יופיו.

המשכנו מערבה לנחל עשוש ונסענו לכיוון האמפיתיאטרון הגדול. כ-3.5 קילומטרים מהמזלג, בכניסה לתיאטרון, עומד מצפון "זקיף המדבר", עמוד סלע צמוד למצוק המשגיח זה דורות על העוברים ושבים. במצוק עשוש תבחינו בשיכוב הציורי של גיר, קירטון וצור היוצרים מראות מרהיבים של מצוקים משורטטים, ואף עיוותי שיכוב ופיתולי שכבות, ממש "אצבע אלוהים". זה מקום מצוין לחנות בו בצל המצוקים לקפה טוב של בוקר וליהנות מהרוח בקניון.

סולמות וחבלים בקניון ורדית
לרגלי הר נִשפה הבולט ממערב לנו, 12.1 קילומטר ממזלג מעלה עשוש, ציפה לנו מזלג נוסף: שביל שחור דרומה, שביל ירוק לצפון-מזרח (נ"צ 156850 984900). פנינו לשביל הירוק, אל דרך עוקפת מעלה עשוש החולפת על פני הר שצורתו חרוט (נ"ג 272), שכמותו יש באזור עוד אחדים, חלקם גדולים ומרשימים ממנו. לדרך נחל צופר המסומנת באדום ובסימון שביל ישראל הגענו לאחר 4.6 קילומטרים (נ"צ 159250 985300). בצומת זה נוסעים דרומה, ולאחר 8.1 קילומטרים פונים ימינה ועולים על דרך הכניסה המסומנת בכחול לקניון ברק (שימו לב: פנייה ימינה לדרך כחולה קיימת עוד לפני כן, אך אין לפנות בה).

אחרי 500 מטר פנינו דרומה לדרך המסומנת באדום המובילה אל נחל פארן, ובה נסענו עוד 2.1 קילומטרים עד למזלג עם שביל שחור הנכנס לתוך הנחל (נ"צ 161700 975600). נחל פארן הוא הגדול בנחלי הנגב והערבה, והוא חוצה את הנגב ממרחבי כּונתילה שבסיני אל נחל הערבה. הדרך בו מסומנת, אך לא תמיד ברורה. סעו בערוץ. בדרך כלל הקוליס ברור (תלוי בחורף החולף – האם עבר שם שיטפון ראוי אם לא). אנחנו המשכנו בערוץ נחל פארן כשעינינו תרות אחר צבאים, והמאמץ השתלם: הצלחנו לראות קבוצות אחדות.

לאחר 9.5 קילומטרים פנתה הדרך המסומנת לצפון-מערב, לעבר המצוק, אל פתחו של קניון ורדית המסומן בכחול (נ"צ 153300 971800). הקניון הזה מטויל פחות מקניון ברק, אבל הוא שווה. נכנסים עם הרכב עד לסוף דרך הרכב, מצטיידים במים רבים ויוצאים להליכה קלה ונעימה (לא בצהריים!) בשביל הכחול. בקניון הצר והמרהיב גבים גדולים ויבשים בקיץ. בדרך עולים בסולמות חבלים ומטפסים בסולם יתדות. החזרה אל הרכב היא באותה הדרך – אל תנסו לעקוף! משך ההליכה בקניון כארבעים דקות לכל כיוון. חוויה אמיתית לכל המשפחה.

לאחר מנוחה טובה המשכנו עם נחל פארן בשביל הכחול עד לכביש אילת-מצפה רמון. עם הרבה מזל, אפשר לראות גם פראים או ראמים ששוחררו כאן על ידי רשות הטבע והגנים כמה פעמים במהלך עשרים השנה האחרונות. ליד המשאבות של פארן יש ברז שממנו אפשר לשתות ולהתרענן לפני צאתכם לדרך הביתה.

הפוסט ממעלה עקרבים לנחל ורדית – טיול ג'יפים הופיע ראשון במסע אחר

צפון סין ניצבת בשנים האחרונות בפני בעיה חמורה המסכנת את עולם הצומח המקומי – נדידת חולות מאסיבית ממדבר גובי. בשנת 2001 יצאה מישראל משלחת מיוחדת למסע ג'יפים מרתק בצפון-מזרח סין, לאזור שנקרא מונגוליה הפנימית המורכב מרמה הררית ומספר מדבריות. האזור סבל בשנים האחרונות מפגיעה רבה בעולם הצומח עקב כריתה מאסיבית של עצים לצורך הסקה, שהביאה לנדידת החולות המסוכנת. נדידת החולות הינה תופעת טבע הגורמת לפגיעה קשה בעולם הצומח ולהתנוונותו. 

המשלחת הישראלית יצאה למשימה במטרה לסייע לסינים במבצע נטיעה מיוחד בכל המדינה. אחת המטרות העיקריות של המסע היתה להגיע לאזור ובו חוות לשתילת עצים, ושם לנטוע כמה שיותר עצים. מבצע הנטיעה נולד מתוך רצון להביא להגברת מודעות הציבור לבעיה התוקפת את האזור, לעצירת כריתת העצים ולהצלת הטבע.

הפוסט מסע ג'יפים בצפון סין הופיע ראשון במסע אחר

קאנצ'ו שיפקוב בראש מעוק טריגראד. נופים כמו אלו גרמו לו לנטוש את לימודי התואר השני במדעי המחשב לטובת הדרכת טיולים

תורת הג'יפים

על גדת נהר דוספאט. בבולגריה, ששטחה פי חמישה משטח ישראל, מתגוררים רק שבעה וחצי מיליון תושבים

 

סרטים קשורים על ענפי עץ בקובצ'ביצה. במקומות רבים בבולגריה נוהגים לקשור סרט ורוד על ענפי עצים כשרואים את החסידה הראשונה בעונה

מאתיים מערות התגלו עד כה באזור העיירה יאגודינה (Yagodina). הארוכה ביותר משתרעת לאורך עשרה קילומטרים, עומקה האנכי של העמוקה ביותר הוא 300 מטר. בשבע מן המערות יש שרידים בני 4,000 שנה. לרבות מהמערות נקשרו מיתוסים מקומיים, ולזו שבפתחה עמדנו מייחסים, בין היתר, את מסעו של אורפיאוס האגדי, שירד אל השאול לחפש את אאורידיקה אהובתו. קוסטה, בענן אדי האלכוהול, מאמין בהתלהבות שבדיוק כאן התחוללה הדרמה. כאשר יורדים במדרגות המתפתלות, בתאורה מינימלית, אל עומק המערה הענקית, אפשר להבין אותו. בלב המערה ניתך מפל מים ענק ויפה, שגובהו 42 מטר, ואלפי טונות הסלעים שמונחים מעל ראשינו נראים עכשיו מאיימים קצת פחות.

הכיכר המרכזית נטושה

הפוסט ג'יפים בהרי רודופי: אין עוד הר כזה הופיע ראשון במסע אחר

הר בֶּרֶך

אופציה לטיול רגלי

נקיק נחל עתק המרשים

בנסיעה חזרה, כאשר מגיעים לנקודת המפגש עם שביל כחול, ממש לפני המפגש עם כביש 12, פונים בו שמאלה ומתחילים בנסיעה בתוואי נחל בטמים לכיוון מעלה סיירים. כשמגיעים לראש מעלה סיירים כדאי לרדת מהג'יפ ולהתרשם מהיופי המדברי. הירידה במעלה אתגרית אך לא קשה, יש כמה מהמורות וצריך לנסוע לאט, רצוי בהילוך נמוך. מהאזור הזה מתחיל נחל עֶתֶק, אחד משלושת הצירים הרוחביים החוצים את הרי אילת ומחברים את בקעת סיירים אל הערבה. הנחל הוא אחד מיובליו של נחל רָחָם, שאליו נגיע בהמשך. כשמד המרחק מראה על כשלושים קילומטר מגיעים לירידה עם קטע קשה. האמיצים יכולים לנסות ולתמרן, אנחנו ויתרנו בזכות שביל חלופי שניצב כעשרה מטרים מימין. לאחר כשני קילומטרים מגיעים למפגש עם שבילי הליכה: הראשון שחור (ימינה) ואחריו שני שבילים ירוקים (שמאלה). בפתח השביל השני ניצב עץ שיטה מדהים. זה הזמן לתת לילדים פורקן. שלנו טיפסו על ההרים, נכנסו לוואדי ולא רצו לעזוב. אם יש   זמן, כדאי ללכת במסלול הירוק שבקניון נחל עתק, ליהנות מירידה במפלים, בגבים ובמדרגות סלע (יש סולמות ויתדות) ולהתחבר בקצה לשביל הנסיעה הכחול. אפשר להתפצל לשתי קבוצות או לעשות הקפצת מכוניות.

מעלה סיירים

אצבע המורה השמימה

דיונת רמבו – שחרור לילדים

אחרי פעילות אירובית חוזרים לצומת ולשביל האדום, שכעבור כמה עשרות מטרים מתפצל במזלג ימינה. אנחנו נמשיך ישר בשביל לא מסומן עד לסוף המסלול המעגלי. במפות תמצאו את השביל בצורת קו שחור דק ומקווקו. כדי שלא תלכו לאיבוד חשוב להבין שהר מכרות צריך להיות תמיד משמאלכם ויש לבחור בשביל הראשי ולא בשבילי ביניים. ועוד בקשה, כאן יותר מכל חשוב להקפיד על שמירת הטבע, אל תסטו מהשבילים, אל תיקחו אבנים הביתה ואל תשאירו פסולת. אחרי עוד כמה דקות נסיעה בשטח אתגרי משהו תגיעו לקטע חולי. כאן מומלץ לבצע נוהל נהיגה בחולות (ראו מסגרת). אורכו של הקטע החולי עומד על פחות ממאה מטר וכשתבחינו במזלג ובשביל שאדמתו שחורה יוצא מהחול, עלו בו שמאלה ובכך סיימתם את פרק החולות להיום. אם תביטו ימינה לצוקי תמנע, תראו במרכזם עמודים חצובים בסלע. אלה הן "פצצות וולקניות". בעבר היה האזור מכוסה בימה שקרקעיתה היתה סדוקה. המים חדרו ופגשו לָבָה, המפגש יצר התפרצות קיטור שעלתה דרך הסדק למעלה והפכה אותו לעמוד חצוב. אפשר להגיע ל"פצצות" ברגל: אחרי שעליתם על הדרך השחורה פנו בפנייה השלישית ימינה, סעו עד קצה השביל והמשיכו ברגל אל הפצצות. אם מוותרים על הביקור ממשיכים ובכל התפצלות בוחרים בנתיב השמאלי. אחת הפניות היא חדה ומטפסת על שלוחה. עלו עליה ובמרכזה שוב פנו שמאלה וסעו לאורכה ובסופה גלשו לוואדי תמנע. מכאן מתמרנים פעם בימין הוואדי ופעם בשמאלו, עד שמגיעים לנקודת המפגש עם השביל האדום ומסיימים את המסלול המעגלי שאורכו כ־15 קילומטר. שבים בשביל ימינה לכניסה לפארק, היא נקודת הסיום.

הפוסט טיול ג'יפים בערבה – מהר ברך להר מכרות הופיע ראשון במסע אחר

"בנות, לצוות שלוש יש פנצ'ר", נשמע הדיווח במכשיר הקשר, ובן רגע נאספו 46 נשים להחליף את הגלגל הסורר. הרי לכם דוגמה קטנה לעזרה ההדדית בין המשתתפות במסע "מלכת המדבר" ברכס הפירנאים שבספרד. תשכחו מהסטיגמות על נשים ונהיגה, תשכחו גם את הדעות הקדומות לגבי נשים שנמצאות יחד, כי המשתתפות במסע יצרו חברויות חדשות המבוססות על פרגון ושיחות נפש, בלי גינוני אגו ובלי צרות עין.

עוד טיולי ג'יפים כאן

זיכרונות עמומים מזינוק בעלייה

אחרי הנחיתה בברצלונה קיבלנו מהמדריכה סיגל יושע ומצוות המנהלה הנשי תדרוך על נהיגה ברכב שטח. לכמה בנות זה היה מפגש עם מכרים שלא פגשו מאז ימי הטסט – הקלאץ' והזינוק בעלייה. עד מהרה מצאנו את עצמנו בדרכי עפר ובמשעולים תלולים בדרך אל הפירנאים. מול נוף עוצר נשימה, במקום שבו מרגישים נגיעת בורא עולם, כל משתתפת התחייבה "להשליך" משהו שהיא רוצה לשנות בעצמה ולקבל החלטה חדשה בחייה.
מסע "מלכת המדבר" נולד בשנת 1999 מתוך שאיפה לגשר בין עמים, תרבויות ותפיסות עולם שונות. זהו מסע אתגרי הפתוח אך ורק לנשים, והוא משלב התמודדויות פיזיות ונפשיות. בין השאר התקיימו מסעות כאלה בירדן, אתיופיה, תאילנד ואוגנדה. המסע הבא יהיה בדרום אפריקה.
את הלילה הראשון העברנו בעוד מפגש מחודש: הפעם עם שקי שינה ואוהלים, שזכורים לרבות מאיתנו רק מתקופת הטירונות. נשים מגילים ומרקעים שונים התערבבו, וכל אחת סיפרה על עצמה, ומה הביא אותה עד הלום. אף שהמסע תחרותי, המקצה הנוכחי נראה ידידותי במיוחד.

פתחנו בחוויה מעוררת אדרנלין: גלישה על אומגה שאורכה 120 מטר וגובהה 200 מטר, הנמתחת מעל צוק מיוער באזור רופיט (Rupit). הרוח הספורטיבית הדביקה את כולן, מהצעירות עד למבוגרות ביותר, ולא נרשמו השתמטויות, למעט כותבת שורות אלה שלבה צנח במעמקי הצוק. "אני?", מלמלתי, "אני חייבת לצלם". נראה שמנת האדרנלין בחוויית האומגה תרמה למצב הרוח בהמשך, והבנות פצחו במחול סוער לצלילי מוזיקה לטינית קצבית. בכלל, המסע כולו לווה במוזיקה ובריקודים בכל הזדמנות.
עצרנו לארוחת צהריים מול הרכס שנגלה לעינינו במלוא תפארתו. מי אמרה טאפס ולא קיבלה? האמת שאף אחת. אמנם אנחנו בספרד, מולדת הטאפס, אבל את הארוחות מארגנות המלכות בעצמן, בעזרתו האדיבה של ארגז התבלינים הפרטי שכל אחת סחבה מהבית. מלבד הכנת האוכל, כל צוות מקבל עליו תורנות יומית: צוות צ'ופר אחראי על הפתעות ופינוקים (יום אחד אצטרובל מהיער, למחרת קרם גוף ריחני), צוות תרבות אחראי על הווי, ויש גם צוות חילוץ, צוות מוביל שיירה וכן הלאה. הצוותים מחליפים תפקידים מדי יום, כך שכל צוות צריך להוכיח את עצמו במגוון מטלות.
בשעת לילה מאוחרת הגענו לרפוחיו, אכסניה למטיילי הרים. הגענו אחרי שכבר כיבו את הגנרטורים, כלומר אין מים חמים למקלחת. אבל בתום יום של נהיגה מאומצת, אף אחת לא ויתרה על מקלחת, גם במים קרים.

"עמק הסוסים", שבעמק ארן. בעבר גידלו פה סוסים למטרות שונות, גם למאכל

לא זורקים סיגריות בשטח

בבוקר הצצנו מחלונות הרפוחיו ולעינינו נגלו הרים מעוטרים במעט שלג בפסגות ושמש זורחת בשמים כחולים. שיחה מלב אל לב, כמה תרגילי יוגה, ולדרך. רכס הפירנאים מוגדר כשמורת טבע גדולה, עם הקפדה רבה על איכות הסביבה, מה שאומר שלא זורקים בשטח בדלי סיגריות, נייר טואלט, מסטיקים או שאריות מזון. יש אלפי דונמים של כרי דשא שאסור לדרוך עליהם, ורק כדי שהשיירה תעבור היה צורך באינספור אישורים מבעלי אדמות באזור.
ככל שהתקדם המסע נרקמה לה פתיחוּת נשית שטמנה בחובה שיחות על הילדים, הבעל, האקס או החבר. הפחד הקדום מהתנגשויות רגשיות בקופסת הפח הממונעת והסגורה התפוגג, והניתוק מהמוכר גיבש אינטימיות נעימה. בנסיעה הארוכה לכיוון עמק הנוגרה שחוצה את ההרים הגבוהים, חלפנו על פני כרי מרעה אינסופיים, שבהם רעו סוסי בר, פרות בצבע חום–דבש והמוני כבשים. עברנו לצד כפרים ציוריים ובתים מבודדים, מפלים, ילדים רכובים על חמורים, והכל נראה כמו מתוך ציור.
ביום הרביעי של המסע חיכה לנו רפטינג במי שלגים בנהר נוגרה פיירסה
(Noguera Pallaresa), בחלק המערבי של הפירנאים. הצטיידנו בחליפות הצלה ובקסדות, ואחרי סדרת צילומים משעשעת נכנסנו למים. אף על פי שהמים לא היו סוערים כפי שקיוו האמיצות בחבורה, בכל זאת נשמעו שאגות – אבל אלה לא היו צווחות של נשים מפוחדות, אלא שאגות של שמחה צרופה. לאחר ריגושי הרפטינג נרגענו בכנסייה עתיקה בעמק ארן (Valle de Arán), ומשם – למלון דרכים חמים ונעים שבנוי סביבה. סעדנו את לבנו במרק עוף, כבש משובח, לחם טרי ולא מעט יין, שאחריו טיפסנו בקושי למיטות בנות שלוש קומות בתקווה שאף אחת לא תיפול בלילה.

היום החמישי הביא אותנו ל"עמק הסוסים", שקיבל את שמו משום ששימש לגידול סוסים. ביום האפרורי היחיד במסע ובקור עז שאילץ אותנו להתעטף בבגדים חמים, בצעיפים ובכפפות, יצאנו לדרך התלולה. הבונוס עם תום הטיפוס היה אגם מרהיב ועל גדותיו סוסים יפהפיים. במהלך הירידה הארוכה התעטפה כל אחת בשתיקה מכונסת.
ביום האחרון למסע שמה השיירה פעמיה לכיוון ברצלונה. מכשיר הקשר הדומם, שעד אותו היום המה בדיחות, וידויים ומשימות, סימל בעבורנו את סוף המסע. בחגיגת הסיום בברצלונה הכתירו הבנות את צוות ארבע כצוות המנצח, בזכות ההומור והפרגון ששררו בין חברותיו. אבל אם מסתכלים לאחור, הרי כולן מנצחות, ובדיוק מאותן הסיבות.

הכתבת היתה אורחת של החברה הגיאוגרפית ב"מלכת המדבר"

הפוסט ג'יפים בספרד: מלכת המדבר הופיע ראשון במסע אחר

ניצלנו את הקרבה, את טיסות השכר הזולות ואת התשתית התיירותית המצוינת של תורכיה, ונסענו לרכס הרי הטאורוס באנטליה שבדרום תורכיה. בתוך זמן קצר מצאנו את עצמנו בחורש כמו-שווייצרי על שפת נהר גועש, אוכלים במסעדת דגים חביבה, ולא מבינים איך לא עשינו את זה עד עכשיו.

עוד טיולי ג'יפים כאן

יום 1: תחשבו ממולאים

בשדה התעופה השוקק של אנטליה חיכו לנו הג'יפים והצוות המקומי: יומיט איסים, מדריך וארכיאולוג לעת מצוא, וקזאם, עוזרו הנאמן. התארגנו ויצאנו אל עבר הרי הטאורוס. טיפסנו לכיוון רכס ביי (Bey Daglari) שגובהו 3,086 מטרים מעל פני הים. בדרך עברנו בפארק הלאומי תרמסוס (Termessos Milli Parki) ונכנסנו לביקור במבצר הנשרים העתיק שאפילו אלכסנדר מוקדון לא הצליח לכבוש. האתר הארכיאולוגי מכוסה בחלקו בחורש ים תיכוני שמוסיף למסתורין שלו.

משם, דרך השטח כמובן, חצינו את הרכס עד שהגענו לכפר אלטין-יאיילה
(Altin-yayla). לינה ב"זולה" (כן, זולה היא מילה בתורכית, והכוונה ללינה כפרית במבנה עץ פתוח. שקי שינה חובה) וארוחת ערב מהמטבח הביתי: תחשבו ממולאים, פורלים ואק-מק, הלחם המקומי, חם ופריך.

מי שרוצה יכול לבקר בטחנת הקמח המופעלת באמצעות מים, שנמצאת בסמוך לכפר.

יום 2: תפוחים וגברים

יום נהיגת שטח ברכס הרי הטאורוס. ירדנו אל נהר אלקיר (Alakir), חצינו אותו באחת מנקודות המעבר והתחלנו לטפס לכיוון העיר הליקית העתיקה אידבסוס
(Idebessos). בצהרי היום, באחד הכפרים הציוריים שחלפנו לידם, גילינו את כישורי המטבח של קזאם: קבב תורכי על האש, הכי טוב שיש.

העפלנו לרכס דגלאר (Ak Daglar), שגובהו 3,015 מטרים מעל פני הים, ומשם גלשנו לאלמלי (Elmali), עיירה שפרנסתה באה לה בעיקר ממטעי התפוחים שסובבים אותה. כאן שווה לקחת פסק זמן ולבדוק אם יש מלחמת בוץ באצטדיון המקומי (אם יש, לא להחמיץ!), לשוטט ברחובות העיירה, להיכנס למספרה המקומית (לגברים בלבד) – חוויית חיים. משם קופצים לביקור בחמאם (כאן יכולות לבלות גם נשים בקבוצות מאורגנות), שכולל עיסוי וסיבון מהחמאמצ'יק, ואחר כך לגשת לארוחת ערב באחת המסעדות. הכל בטווח של הליכה מהמלון הטוב בעיירה (פשוט ובסיסי).

הרי הטאורוס. מעבר לרכס, קרוב לבית

יום 3: הארז העתיק בעולם
יצאנו מאלמלי בדרכנו לחצות את עמק אלמלי, לכיוון שמורת הארזים העתיקה ואזור "תשעת האגמים" (Dokuz Göller), שנקרא כך על שמם של תשעה אגמים שיצרו במקום. האגמים נועדו לאגור את מי השלגים, כדי שישמשו להשקיית עמק אלמלי בקיץ. בדרך עברנו בכפרים של בני המיעוט העלאווי שאורח חייהם ייחודי ומרתק. במקום נמצא מקדש מקומי הקשור לסיפור על קדוש שהפך לאיילה. כניסה לשמורה שבה נמצא הארז העתיק בעולם (לפי דבריהם לפחות) דורשת תיאום מראש עם משרד החקלאות המקומי דרך סוכנות טיולים מקומית. יער הארזים העצום מזכיר את שווייץ יותר מאשר את תורכיה, והוא שווה ביקור. ארוחת צהריים באחריות קזאם בשמורה.

מכאן המשכנו בנסיעת שטח בין דולינות (שקעים בקרקע הנוצרים כתוצאה מהמסת סלעים), באוויר צח ובנוף עוצר נשימה, לכיוון העיירה פיניקה (Finike), שאליה הגענו רק לעת ערב. את העיירה הקטנה הקימו ככל הנראה יורדי ים פיניקים כאלף שנים לפני הספירה. יש בה נמל דייגים קטן וחמוד, מסעדות דגים לאורך הטיילת ואפשרות לצאת לשיט לאתרי תיירות באזור, כולל צלילה לאתרי ארכיאולוגיה ימית. חנינו באחת ממסעדות הנמל לארוחת מאכלי ים משובחת, ומשם – לאורך כביש החוף לאנטליה, וחזרה ארצה.

אילן יגר – פקח רשות הטבע והגנים לשעבר ומוותיקי מדריכי טיולי הג'יפים של החברה הגיאוגרפית ליוון, לתורכיה ועוד. איש שטח בנשמתו.

הפוסט טיול שטח חוצה טאורוס הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט רכב שטח בנגב – חשיפה לדרום הופיע ראשון במסע אחר

אינפוזיה של שקט
וכך, בשעות אחר הצהריים פנינו מדימונה למישור ימין שבדרך למכתש הגדול. עלינו בכביש המפותל לראש מעלה עקרבים. באור הנופל ממערב צפינו אל הערבה ואל הרי אדום המכחילים במרחק. קיבלנו אינפוזיה של שקט.
עצרנו בעיר אובות (שנקרא פעם עין חוסוב), על יד עץ השיזף העתיק והמפורסם והמעיין שמעליו הוא צומח. ענפיו המסועפים של העץ, שרואה את תושבי האזור ואת עוברי האורח כבר מאות שנים, הצלו גם על מִשמר הגמלים האנגלי וגם על הלגיון הירדני ששכן פה עד ששחררו לוחמינו על האזור במבצע לוט. מאוחר יותר עמדה כאן תחנת אגד בדרך לאֻם רשרש (אילת), וליד המעיין ישבו והמתינו פועלים חלוצים שיצאו לכבוש ארץ קשה ורחוקה, עם רומנטיקנים וטרמפיסטים שיצאו לתור את הערבה. סמוך לכאן הצליחו שני חולמים להקים מאחז חקלאי ראשון בערבה תוך לחימה בתנאי הטבע והאקלים הקשים ובמזגו של הממסד שלא תמך. כך הוקמה כאן עין חצבה, שהוכיחה כי תנאי הערבה משובחים לחקלאות.

באור החיוור של טרם שקיעה המשכנו בכביש דרומה עד לכניסה למואה (מדרום לצופר, ממערב לכביש, נ"צ 167700 995650). במקום שילוט בולט ושער בנוי לתפארת. משם יוצאת דרך עפר המוליכה לאחר 800 מטר שמאלה לחניון הלילה המסומן. חנינו בליל כוכבים שקט. באישון לילה נשמעו נביחותיהם הצורמות של השועלים שהתקרבו למחנה.

אצבע אלוהים במצוק עשוש
באור ראשון, כיאה לאורחות המדבר, כבר היינו מוכנים לצאת לדרך. הנסיעה על השביל השחור הובילה אל מואה, תחנת דרכים נבטית אותנטית על דרך הבשמים שהגיעה מתימן ועד עזה. במצודה הנבטית קשה שלא להתפעל מבית הבד העתיק שנותן מושג על היקף החקלאות במקום. צפינו בבקעה ובאזור שמצפון לנו, שבו היו בעבר מעיינות, והבטנו מתחת למצודה, אל מתאר החניון הרומי על מרחצאותיו. במרחק מה מאיתנו נשקפו הבוסתן והדקלים שנטעו כאן חולמי סמשבא, קבוצת יזמים שרצתה לבנות כאן מלון אקולוגי מדברי.

ההשכמה המוקדמת אפשרה לנו לצפות בשפע בעלי החיים באזור, למשל בצבִי המדבר שהיה בעבר נפוץ מאוד בערבה. הבחנו בעקבות רבים של צבועים ושל שועלים, ראינו קוראים, סלעיות, שחורי זנב, ציפור צבעונית וירקרקה ששמה שרקרק גמדי, ועוד מיני עופות רבים ששמחת הבוקר נשמעה בקריאותיהם.

כ-350 מטר מדרום למצודה הגענו לצומת דרכים: השביל השחור מוביל מערבה אל ח'רבת קצרה, ואילו השביל המסומן באדום ובסימון של שביל ישראל מוביל דרומה אל נחל עשוש (שימו לב לסימון באבן הדרך ובשלט במקום). אנחנו המשכנו 4.3 קילומטרים דרומה, עד למפגש עם נחל עשוש. במקום מצוק בולט מצפון-מזרח ושיטה גדולה שמזמינה לשבת בצלה (נ"צ 163600 991000). המשכנו לנסוע בשביל האדום, וחלפנו על פני גבעה שחורה ממזרח לנו – זהו הר געש, ובו משושים שהתבלו. ההר הוא חלק ממערכת וולקנית שעדויות רבות לה אפשר למצוא ממזרח לשבר הסורי-אפריקאי.

אחרי נסיעה של 2.6 קילומטרים מעץ השיטה פגשנו במזלג דרכים: הדרך מערבה בשביל שחור ממשיכה לנחל עשוש, והדרך לדרום-מערב בשביל המסומן באדום ובסימון שביל ישראל מגיעה למעלה עשוש (נ"צ 161900 989100). לחובבי אתגרי רכב כדאי לפנות למעלֶה, שכן הוא קשה ודורש מיומנות, נחישות ולחץ אוויר נמוך בגלגלים. אבל גם לאלה שעולים בו כדאי לחזור אחר כך למסלול לנחל עשוש ולא לוותר על יופיו.

המשכנו מערבה לנחל עשוש ונסענו לכיוון האמפיתיאטרון הגדול. כ-3.5 קילומטרים מהמזלג, בכניסה לתיאטרון, עומד מצפון "זקיף המדבר", עמוד סלע צמוד למצוק המשגיח זה דורות על העוברים ושבים. במצוק עשוש תבחינו בשיכוב הציורי של גיר, קירטון וצור היוצרים מראות מרהיבים של מצוקים משורטטים, ואף עיוותי שיכוב ופיתולי שכבות, ממש "אצבע אלוהים". זה מקום מצוין לחנות בו בצל המצוקים לקפה טוב של בוקר וליהנות מהרוח בקניון.

סולמות וחבלים בקניון ורדית
לרגלי הר נִשפה הבולט ממערב לנו, 12.1 קילומטר ממזלג מעלה עשוש, ציפה לנו מזלג נוסף: שביל שחור דרומה, שביל ירוק לצפון-מזרח (נ"צ 156850 984900). פנינו לשביל הירוק, אל דרך עוקפת מעלה עשוש החולפת על פני הר שצורתו חרוט (נ"ג 272), שכמותו יש באזור עוד אחדים, חלקם גדולים ומרשימים ממנו. לדרך נחל צופר המסומנת באדום ובסימון שביל ישראל הגענו לאחר 4.6 קילומטרים (נ"צ 159250 985300). בצומת זה נוסעים דרומה, ולאחר 8.1 קילומטרים פונים ימינה ועולים על דרך הכניסה המסומנת בכחול לקניון ברק (שימו לב: פנייה ימינה לדרך כחולה קיימת עוד לפני כן, אך אין לפנות בה).

אחרי 500 מטר פנינו דרומה לדרך המסומנת באדום המובילה אל נחל פארן, ובה נסענו עוד 2.1 קילומטרים עד למזלג עם שביל שחור הנכנס לתוך הנחל (נ"צ 161700 975600). נחל פארן הוא הגדול בנחלי הנגב והערבה, והוא חוצה את הנגב ממרחבי כּונתילה שבסיני אל נחל הערבה. הדרך בו מסומנת, אך לא תמיד ברורה. סעו בערוץ. בדרך כלל הקוליס ברור (תלוי בחורף החולף – האם עבר שם שיטפון ראוי אם לא). אנחנו המשכנו בערוץ נחל פארן כשעינינו תרות אחר צבאים, והמאמץ השתלם: הצלחנו לראות קבוצות אחדות.

לאחר 9.5 קילומטרים פנתה הדרך המסומנת לצפון-מערב, לעבר המצוק, אל פתחו של קניון ורדית המסומן בכחול (נ"צ 153300 971800). הקניון הזה מטויל פחות מקניון ברק, אבל הוא שווה. נכנסים עם הרכב עד לסוף דרך הרכב, מצטיידים במים רבים ויוצאים להליכה קלה ונעימה (לא בצהריים!) בשביל הכחול. בקניון הצר והמרהיב גבים גדולים ויבשים בקיץ. בדרך עולים בסולמות חבלים ומטפסים בסולם יתדות. החזרה אל הרכב היא באותה הדרך – אל תנסו לעקוף! משך ההליכה בקניון כארבעים דקות לכל כיוון. חוויה אמיתית לכל המשפחה.

לאחר מנוחה טובה המשכנו עם נחל פארן בשביל הכחול עד לכביש אילת-מצפה רמון. עם הרבה מזל, אפשר לראות גם פראים או ראמים ששוחררו כאן על ידי רשות הטבע והגנים כמה פעמים במהלך עשרים השנה האחרונות. ליד המשאבות של פארן יש ברז שממנו אפשר לשתות ולהתרענן לפני צאתכם לדרך הביתה.

הפוסט עם הרוח בפנים הופיע ראשון במסע אחר

אינפוזיה של שקט
וכך, בשעות אחר הצהריים פנינו מדימונה למישור ימין שבדרך למכתש הגדול. עלינו בכביש המפותל לראש מעלה עקרבים. באור הנופל ממערב צפינו אל הערבה ואל הרי אדום המכחילים במרחק. קיבלנו אינפוזיה של שקט.
עצרנו בעיר אובות (שנקרא פעם עין חוסוב), על יד עץ השיזף העתיק והמפורסם והמעיין שמעליו הוא צומח. ענפיו המסועפים של העץ, שרואה את תושבי האזור ואת עוברי האורח כבר מאות שנים, הצלו גם על מִשמר הגמלים האנגלי וגם על הלגיון הירדני ששכן פה עד ששחררו לוחמינו על האזור במבצע לוט. מאוחר יותר עמדה כאן תחנת אגד בדרך לאֻם רשרש (אילת), וליד המעיין ישבו והמתינו פועלים חלוצים שיצאו לכבוש ארץ קשה ורחוקה, עם רומנטיקנים וטרמפיסטים שיצאו לתור את הערבה. סמוך לכאן הצליחו שני חולמים להקים מאחז חקלאי ראשון בערבה תוך לחימה בתנאי הטבע והאקלים הקשים ובמזגו של הממסד שלא תמך. כך הוקמה כאן עין חצבה, שהוכיחה כי תנאי הערבה משובחים לחקלאות.
באור החיוור של טרם שקיעה המשכנו בכביש דרומה עד לכניסה למואה (מדרום לצופר, ממערב לכביש, נ"צ 167700 995650). במקום שילוט בולט ושער בנוי לתפארת. משם יוצאת דרך עפר המוליכה לאחר 800 מטר שמאלה לחניון הלילה המסומן. חנינו בליל כוכבים שקט. באישון לילה נשמעו נביחותיהם הצורמות של השועלים שהתקרבו למחנה.

אצבע אלוהים במצוק עשוש
באור ראשון, כיאה לאורחות המדבר, כבר היינו מוכנים לצאת לדרך. הנסיעה על השביל השחור הובילה אל מואה, תחנת דרכים נבטית אותנטית על דרך הבשמים שהגיעה מתימן ועד עזה. במצודה הנבטית קשה שלא להתפעל מבית הבד העתיק שנותן מושג על היקף החקלאות במקום. צפינו בבקעה ובאזור שמצפון לנו, שבו היו בעבר מעיינות, והבטנו מתחת למצודה, אל מתאר החניון הרומי על מרחצאותיו. במרחק מה מאיתנו נשקפו הבוסתן והדקלים שנטעו כאן חולמי סמשבא, קבוצת יזמים שרצתה לבנות כאן מלון אקולוגי מדברי.
ההשכמה המוקדמת אפשרה לנו לצפות בשפע בעלי החיים באזור, למשל בצבִי המדבר שהיה בעבר נפוץ מאוד בערבה. הבחנו בעקבות רבים של צבועים ושל שועלים, ראינו קוראים, סלעיות, שחורי זנב, ציפור צבעונית וירקרקה ששמה שרקרק גמדי, ועוד מיני עופות רבים ששמחת הבוקר נשמעה בקריאותיהם.
כ-350 מטר מדרום למצודה הגענו לצומת דרכים: השביל השחור מוביל מערבה אל ח'רבת קצרה, ואילו השביל המסומן באדום ובסימון של שביל ישראל מוביל דרומה אל נחל עשוש (שימו לב לסימון באבן הדרך ובשלט במקום). אנחנו המשכנו 4.3 קילומטרים דרומה, עד למפגש עם נחל עשוש. במקום מצוק בולט מצפון-מזרח ושיטה גדולה שמזמינה לשבת בצלה (נ"צ 163600 991000). המשכנו לנסוע בשביל האדום, וחלפנו על פני גבעה שחורה ממזרח לנו – זהו הר געש, ובו משושים שהתבלו. ההר הוא חלק ממערכת וולקנית שעדויות רבות לה אפשר למצוא ממזרח לשבר הסורי-אפריקאי.
אחרי נסיעה של 2.6 קילומטרים מעץ השיטה פגשנו במזלג דרכים: הדרך מערבה בשביל שחור ממשיכה לנחל עשוש, והדרך לדרום-מערב בשביל המסומן באדום ובסימון שביל ישראל מגיעה למעלה עשוש (נ"צ 161900 989100). לחובבי אתגרי רכב כדאי לפנות למעלֶה, שכן הוא קשה ודורש מיומנות, נחישות ולחץ אוויר נמוך בגלגלים. אבל גם לאלה שעולים בו כדאי לחזור אחר כך למסלול לנחל עשוש ולא לוותר על יופיו.
המשכנו מערבה לנחל עשוש ונסענו לכיוון האמפיתיאטרון הגדול. כ-3.5 קילומטרים מהמזלג, בכניסה לתיאטרון, עומד מצפון "זקיף המדבר", עמוד סלע צמוד למצוק המשגיח זה דורות על העוברים ושבים. במצוק עשוש תבחינו בשיכוב הציורי של גיר, קירטון וצור היוצרים מראות מרהיבים של מצוקים משורטטים, ואף עיוותי שיכוב ופיתולי שכבות, ממש "אצבע אלוהים". זה מקום מצוין לחנות בו בצל המצוקים לקפה טוב של בוקר וליהנות מהרוח בקניון.

סולמות וחבלים בקניון ורדית
לרגלי הר נִשפה הבולט ממערב לנו, 12.1 קילומטר ממזלג מעלה עשוש, ציפה לנו מזלג נוסף: שביל שחור דרומה, שביל ירוק לצפון-מזרח (נ"צ 156850 984900). פנינו לשביל הירוק, אל דרך עוקפת מעלה עשוש החולפת על פני הר שצורתו חרוט (נ"ג 272), שכמותו יש באזור עוד אחדים, חלקם גדולים ומרשימים ממנו. לדרך נחל צופר המסומנת באדום ובסימון שביל ישראל הגענו לאחר 4.6 קילומטרים (נ"צ 159250 985300). בצומת זה נוסעים דרומה, ולאחר 8.1 קילומטרים פונים ימינה ועולים על דרך הכניסה המסומנת בכחול לקניון ברק (שימו לב: פנייה ימינה לדרך כחולה קיימת עוד לפני כן, אך אין לפנות בה).
אחרי 500 מטר פנינו דרומה לדרך המסומנת באדום המובילה אל נחל פארן, ובה נסענו עוד 2.1 קילומטרים עד למזלג עם שביל שחור הנכנס לתוך הנחל (נ"צ 161700 975600). נחל פארן הוא הגדול בנחלי הנגב והערבה, והוא חוצה את הנגב ממרחבי כּונתילה שבסיני אל נחל הערבה. הדרך בו מסומנת, אך לא תמיד ברורה. סעו בערוץ. בדרך כלל הקוליס ברור (תלוי בחורף החולף – האם עבר שם שיטפון ראוי אם לא). אנחנו המשכנו בערוץ נחל פארן כשעינינו תרות אחר צבאים, והמאמץ השתלם: הצלחנו לראות קבוצות אחדות.
לאחר 9.5 קילומטרים פנתה הדרך המסומנת לצפון-מערב, לעבר המצוק, אל פתחו של קניון ורדית המסומן בכחול (נ"צ 153300 971800). הקניון הזה מטויל פחות מקניון ברק, אבל הוא שווה. נכנסים עם הרכב עד לסוף דרך הרכב, מצטיידים במים רבים ויוצאים להליכה קלה ונעימה (לא בצהריים!) בשביל הכחול. בקניון הצר והמרהיב גבים גדולים ויבשים בקיץ. בדרך עולים בסולמות חבלים ומטפסים בסולם יתדות. החזרה אל הרכב היא באותה הדרך – אל תנסו לעקוף! משך ההליכה בקניון כארבעים דקות לכל כיוון. חוויה אמיתית לכל המשפחה.
לאחר מנוחה טובה המשכנו עם נחל פארן בשביל הכחול עד לכביש אילת-מצפה רמון. עם הרבה מזל, אפשר לראות גם פראים או ראמים ששוחררו כאן על ידי רשות הטבע והגנים כמה פעמים במהלך עשרים השנה האחרונות. ליד המשאבות של פארן יש ברז שממנו אפשר לשתות ולהתרענן לפני צאתכם לדרך הביתה.

הפוסט עם הרוח בפנים הופיע ראשון במסע אחר