יוגה ברישיקש
רישיקש היפה שבצפון הודו מהווה מוקד משיכה למטיילים רבים שרוצים לעשות קצת אתנחתא מהטיול וללמוד משהו. בתי הספר בעיר מציעים מגוון קורסים וסדנאות, מאיור וודה דרך פילוסופיה הודית ועד למוזיקה הודית. רישיקש נחשבת גם לבירת היוגה העולמית, והיחס ליוגה הוא לא כאל תרגול גופני, אלא כדרך חיים שלמה. בעיר ישנם אשראמים רבים שבהם אפשר ללמוד את הפילוסופיה שמאחורי היוגה, לעשות מדיטציות, וכמובן לתרגל הרבה יוגה. יש שיטות שונות של יוגה ולפני שבוחרים היכן ללמוד, כדאי לעשות קצת שיעורי בית ולבחור את השיטה שמתאימה לכם.

אחד האשראמים הגדולים ברישיקש, אם לא בהודו כולה, הוא Parmarth Niketan. אפשר להתארח באחד מאלף החדרים שבמקום ולהשתתף בסדנאות יוגה, שנמשכות עשרה ימים עד שבועיים וכוללת תפילות, תרגולי נשימה, תרגול תנוחות, מדיטציות, קרמה יוגה ובהקטי יוגה. האורחים באשראם מחויבים לשמור על כללי המקום, שעשויים להיראות מעט נוקשים למתבונן מבחוץ, וכוללים תזונה טבעונית, לבוש צנוע, הימנעות מעישון, משחקי קלפים, צפייה בטלוויזיה ועוד. המחיר: תרומה לאשראם לפי ראות עיניך.
אתר אינטרנט

יוגה על גדת הגנגס ברישיקש. להכיר את השיטות השונות | צילום: אייסטוק

קליגרפיה בסין
אמנות הקליגרפיה – כתיבה תמה – היא תחום בעל חשיבות רבה במזרח אסיה, ונפוצה מאוד גם בסין של ימינו. ממש כמו השפה הסינית, הקליגרפיה אינה עניין פשוט, ויש המקדישים ללימוד ולתרגול חיים שלמים. אבל לא חייבים להתמסר באופן טוטאלי, וגם לא לדעת סינית, בשביל לגלות את קסמה של אמנות כתיבת הסימניות. מוסדות חינוך רבים בסין מציעים לימודים שפותחים צוהר לעולם המרתק הזה, ואפשר לשלב לימודי קליגרפיה במהלך טיול ארוך בסין. אפשר להירשם ללימודי קליגרפיה באחת האוניברסיטאות בסין או למצוא מורה מקצועי פרטי שנותן שיעורים פרטיים בתחום. הלימודים כוללים את ההיסטוריה של הסימניות והתוודעות לארבעת הסגנונות העיקריים, ורק אחרי שעוברים עוד כמה שלבים מתחילים לכתוב. מכאן – השמיים הם הגבול, והאימון הוא אינסופי. המחיר משתנה לפי מקום הלימודים: לימודים באוניברסיטאות עולים כמה מאות יואנים לסמסטר, המחיר של שיעורים פרטיים מטפס למעלה בהתאם לכמות השיעורים ומיומנות המורה.

רקדנית פלמנקו. ללמוד את שפת הריקוד | צילום: Gilles Larrain, GFDL

פלמנקו בספרד
ריקוד הפלמנקו הוא כל כך יצרי ומלא תשוקה, עד שנדמה כי לא ניתן ללמוד אותו בצורה מסודרת, וצריך פשוט להרגיש את הריקוד. או להית ספרדי. אבל זה ממש לא כך. מעבר לתשוקה, צריך ללמוד את שפת הריקוד, הטכניקה, הצעדים ויכולת ההקשבה למוזיקה. והמקום הטוב ביותר ללמוד את הצעדים והטכניקה הוא כמובן ספרד, מולדת הפלמנקו. יש שתי אפשרויות: להשתתף בשיעור היכרות קצר, הנמשך כשעתיים, או להירשם לקורס של שבוע ויותר. במדריד ובאנדלוסיה יש בתי ספר ומורים פרטיים שמציעים שיעורים קצרים וקורסים ארוכים יותר. השיעור הקצר כולל תרגילי חימום, לימוד צעדים בסיסיים וריקוד קצר, מלווה במוזיקה. בית הספר Carmen de las Cuevas שבגרנדה מיועד בעיקר לתלמידים זרים שרוצים להכיר יותר את התרבות הספרדית ומציע שילוב של שיעורי ריקוד ומוזיקת פלמנקו עם שיעורי ספרדית. קורסי הריקוד נמשכים לכל הפחות שבוע ועד 11 שבועות, והם כוללים שעה וחצי של תרגול מדי יום. התלמידים מחולקים לקבוצות על פי רמתם (מתחילים, בינוניים או מתקדמים), ואפשר במקביל ללמוד גם ספרדית ונגינה בגיטרה. התוכנית כוללת גם הרצאות, סיורים בעיר והעשרה בנושא התרבות של ספרד. מחיר: קורס של חמש שעות שבועיות מ-118 אירו. 
אתר אינטרנט

ציור בטוסקנה
נראה כי אין מקום שמתאים יותר מטוסקנה ללימודי אמנות. כשנמצאים במקום בו חיו ויצרו גדולי אמני הרנסנס, מוקפים בכמה מיצירות המופת הגדולות ביותר של האמנות, קשה שלא לספוג השראה. לכך יש להוסיף את נופי טוסקנה, עם הגבעות העגולות, השדות, הכרמים, הכפרים הקטנים והטירות העתיקות, שמעוררים את התשוקה לצייר גם בקרב מי שמעולם לא אחז במכחול.

בטוסקנה יש לא מעט בתי חווה שמציעים תוכניות הכוללות שיעורי ציור, סיורים ולינה. ב-Art Toscana מציעים חופשות המלוות בשיעורי ציור בבית חווה הממוקם באזור כפרי בצפון טוסקנה, סמוך לעיר היפהפייה לוקה. הקורסים נמשכים שבוע או שבועיים, והתלמידים מציירים בצבעי שמן ומים, לומדים טכניקות חדשות, מעשירים את הידע וההבנה במושגים שונים, עורכים דיונים על עבודותיהם, נפגשים עם אמנים מקומיים ולומדים על ההיסטוריה של האמנות. חלק מהשיעורים מתקיימים בחוץ ומתמקדים בציור הנוף הטוסקני. ואם פסלו של מיכלאנג'לו דוד והפסלים שראיתם במוזיאון ברג'לו עושים לכם חשק לנסות, יש במקום גם חומרים והדרכה לפיסול. השיעורים נמשכים כחמש וחצי שעות ביום, בשעות הבוקר ואחר הצהרים. הקורסים כוללים לינה בבית חווה שמציע תנאים מאוד מפנקים, כולל בריכת שחייה וארוחות נהדרות. מי שלא משתתף בקורסים יכול לבלות את זמנו בטיול ביערות הערמונים וליד הנהר שזורם בשטח החווה, להשתתף בשיעורי בישול איטלקי, לדוג או לבקר באתרים הנפלאים של טוסקנה. המחיר: 860 אירו לאדם בחדר זוגי לשבוע, כולל חמישה ימי הדרכה, שבעה לילות לינה, שלוש ארוחות ביום, יין וסיורים לימודיים.
אתר אינטרנט

מצנחי רחיפה בניו זילנד. לדאות באוויר מעל הנופים | צילום: Extreme Air

ספורט אתגרי בניו זילנד
מעט מדינות בעולם יכולות להתחרות בנופים המרהיבים של ניו זילנד, ואין אחת שעולה עליה בתחום הספורט האתגרי. הבנג'י נולד כאן, אבל מלבדו אפשר להתנסות באינספור סוגים של אקסטרים – מטיפוס סלעים דרך רפטינג במים לבנים (ואפילו שחורים) ועד זורבינג (גלגול בתוך כדור במורד גבעה תלולה). אפשר ליהנות מניו זילנד דרך הרגליים או ממושב המכונית, אבל למה לא לנצל את השהות כדי ללמוד משהו שיעזור לכם לחוות את הנופים המדהימים מזווית שונה לגמרי?

קווינסטאון, באי הדרומי, נחשבת לבירת הספורט האתגרי העולמית, וככזו היא מציעה, לצד התנסות בסוגי ספורט שונים ומשונים, גם קורסים קצרים בתחום הזה, כולל קורס במצנחי רחיפה. דאייה שכזאת היא חוויה מדהימה ועוצרת נשימה, תרתי משמע, ובבית הספר Queenstown Paragliding School תוכלו לקחת את הקורס הבסיסי, בן עשרה ימים (חמש שעות בכל יום) ובסופו תקבלו רישיון לרחף לבד, ללא ליווי מדריך. מי שזמנו (ותקציבו) מצומצם, יכול להסתפק בטעימה של תחום הרחיפה, בקורסים בני יום אחד שבסופם, אם מזג האוויר מאפשר, ניתן להתנסות ברחיפת סולו מגבעת האימונים שגובהה 45 מטר. המחיר לקורס של יום אחד: 230 דולר ניו זילנדי. המחיר לקורס המלא: 2,000 דולר ניו זילנדי.
אתר אינטרנט

הפוסט העולם כבית ספר הופיע ראשון במסע אחר

מוקדם מאוד בבוקר יום שישי אנחנו נוסעים צפונה לעבר כביש מתפתל באזור מגידו. ציפורים נעות במבנה, ממטרות מרטיבות משטחים ירוקים, ואז מתגלה רכס הרים מהצומת. אנחנו יורדים לשביל עפר וחונים. במרכז שדה נרחב שגבולותיו מסומנים הרחק על ידי רכס גבוה, עוברים הנוכחים תדריך לפני רחיפה. לכולם יש חיידק משותף שהביא אותם לשדה הזה בפתחו של סוף השבוע, תעופה שמו. התרוממות רוח בקרקע, לצד האנשים, תוקעים מוט עם סרטי רוח. המרחפים יצטרכו להתייחס אליו בנחיתה. התדרוך כולל סקירה של מצבי חירום, תקלות ותפעול המצנח. מפות ומדריכים מודפסים ליעד דרום אמריקה, בהנחה לגולשי מסע אחר! אסף ורבין, הנדסאי ומדריך רחיפה כבר 14 שנה, הוא מי שיעביר לי את רחיפת הטנדם, רחיפה זוגית שבה מתחברים למדריך והוא זה שאחראי על תפעול המצנח. רגע לפני שאני לובשת את הרתמה הכבדה אני מחליטה שיהיה נבון להכיר מעט את מי שאתלה בו את חיי בעוד דקות ספורות. כשאני מציגה בפניו שאלות התעניינות לגבי הציוד ותפעולו, הוא עונה תשובות סתומות. כשמחברים אותי אליו והמצנח על גבו, הוא מצהיר שאין לו מושג איך מפעילים אותו. התהום נפערת לפני ואני שולחת מבט מהיר אחורה, לעברו. "אתה צוחק, נכון?", אני שואלת. "זה לא הזמן", אני יורה לעברו, "רק תן סימן שזה ההומור המוזר שלך". הוא מחזיר מבט ניטרלי ונותר לי להאמין שזו בדיחה על חשבוני. הטובות לטיס "בניגוד לגברים, נשים מתקשרות ושואלות 'גם אני יכולה לעשות את זה?'", מספר ארנון הרלב, "זה לא ברור לי. יש טייסות טובות מטייסים". לדבריו, נשים טובות יותר בהתחלה כי הן מגיעות קשובות יותר. גם לגבי השימוש בכוח פיזי נשמעת צפירת הרגעה: רק ההנפה דורשת מאמץ ואילו לאחר מכן אין צורך בשימוש בכוח. חוה וידנפלד, יועצת ארגונית בת 38, מספרת שחלמה על כך שנים. לפני שנתיים עשתה לעצמה בדיקה והשתתפה ברחיפת טנדם, עם מדריך. היא החליטה שאם תתגבר על הפחד, תצטרף לקורס ותקנה מצנח. "וכבר בטנדם, באוויר, לקחתי פרטים על הקורס ומאז זה פשוט תענוג צרוף", היא מספרת, "זה ספורט לא קשה לנשים כיוון שאין צורך בהמון כוח פיזי. זה חלום, כמו להיות ענן. יש כאלה שבאים בגלל האדרנלין, אבל אני מרחפת לי בעדינות, רואה את העולם מזווית שלא ראיתי בחיים". המצנח, החופה ורוח הקודש כבר בעת ההנפה, על הקרקע, המצנח טס, אך במהירות אפסית. ברגע שמתנתקים מעמדת ההמראה משקל גוף האדם מושך את המצנח למטה וקדימה, והעלייה לגובה נעשית באמצעות זרמי אוויר המרימים את המצנח. מבחינת בטיחות יש לכל מרחף מצנח ומצנח חירום, רתמה וקסדה, ובדרך לריחוף העצמאי עליו לעבור קורס בסיסי הכולל עשר טיסות חניכה שבהן הוא רוכש יכולת הבנה ושליטה שבעזרתן הוא יכול לדעת מתי לצאת לרחיפה ומתי לא, להעריך את תקינות המצנח ועוד. בהמשך ניתן לקחת קורס רכס או קורס תרמיקות (טיסה מתקדמת). "השלב הכי מסוכן הוא ההגעה לאתר עם הרכב", אומר אמיר מליק, ממקימי אתר האינטרנט רוח הקודש, "תאונות רכב שכיחות יותר. ברחיפה לומדים מה לעשות ואז משיגים שליטה מלאה. האדם שתלוי מסכן בעיקר את עצמו. מצד שני אף אחד לא מחוסן מפני תאונות". שיגעון התעופה ינקי, דתי ואב לארבעה ילדים, מודה שתמיד רצה לטוס. "לפני שהשבת נכנסת אני נוסע לצפון לרחף, למרות שיש ניגודיות מסוימת. כשאני מגיע לבית הכנסת ברור שלא מדברים שם על תרמיקות אבל זו לא סתירה", מספר ינקי. "כשאני באוויר אני קולט את משמעות המשפט 'מה רבו מעשיך השם', יש בעל בית לדירה הזו וכל היופי הזה לא קרה פתאום. אבל אישית אני לא מתרגם את הטיסה למשהו דתי, אלא חושב על הכיף, מסתכל מלמעלה ומתפעל", הוא אומר. הז'רגון ברקסים – הידיות שהמרחפים מחזיקים בידיים, איתן מנהגים את המצנח. ואריו (או בשמו המלא ואריומטר) – מד נסיקה. מכשיר המסמן לטייס אם הוא עולה או יורד לפי צליל שהוא משמיע (צפצוף). בסיס ענן – חלומו של כל מרחף במצנחי רחיפה. המקום שבו נגמרת התרמיקה, קרי שיא הגובה שאליו אפשר להגיע ביום נתון. נחיתת דיוק – נחיתה בנקודה שהוגדרה מראש. נחיתה כזו מצריכה תכנון נכון. גירוד – טיסה קרובה לשפת המצוק או הרכס. קורה בעיקר בטיסות רכס (בנתניה, בגעש, באשקלון) שבהן הטייס נמצא בתנאים של רוח חלשה. לא מומלץ למתחילים. הנפה – התהליך שבו הופך המצנח מסמרטוט על הרצפה למצנח מנופח מעל ראש הטייס. התהליך דורש טכניקה (ובתנאי רוח חזקה, גם כוח) ואימונים רבים. כל טיסה מתחילה בהנפה. גירזון – המצב שבו מרחפים ישר למטה עקב תנאי דאייה גרועים. מקור הביטוי בנפילה מהירה של גרזן אל הקרקע. איסופים – שלב האיסוף של הדואים לאחר נחיתתם בשטח. שלב חשוב המחבר בין הנחיתה לדאייה נוספת. תרמיקה – תופעה מטאורולוגית הנוצרת עקב הפרשי טמפרטורה: בועת אוויר חם עולה ובאמצעותה משיגים את העילוי (ההתרוממות מעלה עם המצנח). דגל רוח – סרט קשור למוט המראה את כיוון ועוצמת הרוח. רוב הרחיפות מתקיימות בשעות הבוקר והצהריים מפני שמאוחר יותר עוצמת הרוח בהרים עולה על שלושים קילומטר בשעה ומקשה על הדאייה.

הפוסט מצנחי רחיפה בשמי הארץ: מדעי הרוח הופיע ראשון במסע אחר