קברי צדיקים - מסע אחר

בעקבות צדיקים: טיול מיער בירייה לראש פינה

Tue, 01 Dec 2015 09:50:10 +0000

הטיול שלנו, שאורכו כשמונה קילומטרים מתחיל במרומי צפת, עובר ביער ביריה, יורד לעבר עמק החולה ומסתיים בקברו חוני המעגל שבחצור הגלילית. הדרך עבירה לרכב פרטי, ואפשר לעצור לאורכה לפיקניק, תצפיות נוף, ביקור בקברי צדיקים וטיול לעבר פריחת החלמוניות.

טיולנו מתחיל, כפי שראוי להתחיל כל מסע, בקברו של צדיק – רבי יונתן בן עוזיאל. כדי להגיע לשם פונים מהכניסה הראשית של צפת (כביש 8900) צפונה בדרך סלולה המוליכה ליער ביריה. הדרך חולפת על פני מצודת ביריה, ולפני שער עמוקה פונה שמאלה, עוברת על פני הפנייה לדרך נוף יער ביריה ומגיעה לאחר קילומטר וחצי לצומת: ימינה – לכביש 90; שמאלה – לקבר יונתן בן עוזיאל.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד גליל עליון ועמק החולה,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

מצודת בירייה. אפשר לקפוץ אליה בדרך

קברו של יונתן בן עוזיאל הוא אחד מאתרי העלייה לרגל המקובלים ביותר בארץ. למען האמת, על משנתו של יונתן בן עוזיאל אין יודעים הרבה. הוא חי בדור שלפני חורבן הבית השני ונחשב לגדול תלמידיו של הלל הזקן. הוא תרגם את התורה לארמית, השפה שהייתה שגורה בפי העם בזמנו, במה שמוכר כ"תרגום יונתן". אמרו עליו כי בעת שעסק בתורה – כל עוף שעף מעליו היה נשרף מיד. על פי המסורת העממית, עלייה לקברו של יונתן בן עוזיאל היא סגולה למציאת בן זוג. לא ברור מהיכן באה מסורת זו: יש הטוענים שהיה רווק, אחרים גורסים שהיה נשוי אבל חשוך ילדים.

נשוב בנסיעה לדרך היער הראשית ונפנה ימינה לכיוון עמוקה. ליד שער היישוב ממשיכים ישר בדרך הנוף הסלולה המסומן בשלט חום – דרך נוף יער ביריה. מכאן הדרך ממשיכה בתוך היער. לאחר כ-300 מ' מגיעים לצומת (הפנייה שמאלה מובילה למלון בית בגליל), ממשיכים ישר ולאחר 700 מ' לערך מגיעים לעין מרגנית. כבר שנים שהמעיין כאן חרב, ובריכה ריבועית היא בגדר סימני המים היחידים שנותרו כאן. במקום צומחים כאן עצי תאנה עבי-גזע, שבצלם יש שולחנות עץ.

חלמונית גדולה. שיא הפריחה בסוף נובמבר – תחילת דצמבר

דרך הנוף מקיפה את עין מרגנית מימין, פונה שמאלה ומתחילה בירידה עקלתונית במורד לעמק החולה. כ-900 מטרים אחרי עין מרגנית מסתעפת ממנה ימינה דרך לרכבי 4X4 היורדת לחצור. אנו ממשיכים בדרך הנוף ולאחר כחצי קילומטרים מגיעים לחניון קטן. כאן מתחיל שביל החלמוניות, היורד בגדה הצפונית של נחל מחניים. אם הגעתם בתקופת הפריחה (ששיאה בסוף נובמבר-תחילת דצמבר) מומלץ בחום ללכת לאורך כחצי קילומטר לאתר פריחה נפלא של חלמוניות. בדרך רואים סימני שוחות צבאיות שחפרו הבריטים במלחמת העולם השנייה כחלק ממערך ההגנה של צפת.

ממשיכים בנסיעה. 200 מ' משביל החלמוניות פונה דרך שמאלה ושבה לעמוקה. אולם אנו ממשיכים ישר, חולפים על פני המלון בית בגליל ויוצאים מגבולות היער. הנופים הנגלים מכאן מפעימים: מתחתנו משתרעות חצור הגלילית וראש פינה, הלאה משם הגולן עם תלי הגעש הבולטים, וממש ממול – קצרין.

קבר חוני המעגל. כשתפילתו לגשם לא נענתה, שרטט מעגל וסירב לצאת מתוכו עד לרדת הגשמים

עוד כחצי קילומטר במורד מביאים אותנו לרחוב הפלמ"ח בחצור הגלילית. פונים ימינה (דרומה), ולאחר כ-400 מ' מגיעים לפארק חצור. כאן אפשר להתארגן לפיקניק קצר, ואז להמשיך ברחוב עוד כ-100 מ' ולפנות ימינה למערת קבורה מכוסה במבנה. על פי המסורת זהו קברו של חוני המעגל.

חוני המעגל היה צדיק שחי במאה ה-1 לפנה"ס (התקופה החשמונאית). הוא נודע כמי שתפילותיו נענות. על פי המשנה, חוני התבקש להתפלל לרדת גשמים. פעם, כשתפילתו לא נענתה, שרטט מעגל, נכנס לתוכו והצהיר שלא יצא עד שירד הגשם. מיד ירדו גשמי עוז עד כי חוני נאלץ להתפלל להפסקת הגשמים.

נרות דולקים בקבר חוני המעגל. או חברותא או מיתותא

האגדה מספרת על מותו יוצא הדופן של חוני. על פי המסופר בתלמוד הוא נתקל באדם נוטע חרוב. הוא שאל לפשר מעשהו, שכן החרוב עתיד לתת פרי רק אחרי 70 שנה. ענה הנוטע: "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני". 70 השנים הבאות עברו על חוני בשינה רצופה. כשהתעורר, מצא את נכדו של הזקן קוטף מפרי החרוב. הוא נכנס לבית המדרש ותירץ כל קושיה שעלתה שם. כשהאנשים התפלאו על בקיאותו, אמר להם שהוא חוני, אך איש לא האמין לו. בצערו כי רב התפלל חוני וביקש למות, וגם תפילתו זו נענתה. בעקבות מעשה זה נולדה האמרה "או חברותא או מיתותא" (או חברים או מוות). עוד קבורים במקום חנן הנחבא – בן בתו של חוני, ואבא חלקיה – בן בנו של חוני. מכאן קצרה הדרך לראש פינה.

הפוסט בעקבות צדיקים: טיול מיער בירייה לראש פינה הופיע ראשון במסע אחר

סיור בצפת: מחכים לאור הגנוז

Wed, 13 May 2015 12:05:48 +0000

צפת מוכרת לי מאז ילדותי, כשנהגתי להצטרף לאבי שלימד כאן קבלה. במובנים מסוימים, נוכח קיר צבוע תכלת מתקלפת, קמרון אבן חרב או מערה מסתורית אני חש כאילו הזמן מאבד משמעות, ואני יכול להלך לי בין הווה לעבר וחוזר חלילה.
רומו של מקום הוא נקודה מצוינת להתחיל בה טיול, ולכן נפתח ברחבה שלפני אנדרטת הפלמ"ח, בשיא הגובה של גן המצודה. הנוף הנשקף לכל העברים מאפשר להבין את מיקומה הגיאוגרפי של העיר. "עד צפת ים כנרת רואים מכאן", אני אומר למטיילים איתי, ומבטם מתגלגל במורדות כמו השבת החולפת בין ההרים הניצבים כשושבינים, בואך בקעת גינוסר.

קרבות תש"ח: נסים ומעשים
הקרב האחרון שנערך כאן היה בתש"ח. חיילי הפלמ"ח וכוחות מגיני הרובע הצליחו

מפות ומדריכים מודפסים ליעד גליל עליון ועמק החולה,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

צפת, אחת מארבע ערי הקודש, מושכת אליה קהילות חסידים שקבעו בה את ביתם
צילום: ברוך גיאן

לכבוש את המקום רק בניסיון השני, לאחר שספגו כמה אבדות. עדויות דוממות אך עזות לאותה המלחמה אפשר לראות במורד מעלות משה, גרם מדרגות פתלתול המוביל מהמצודה לעבר כיכר העירייה, שבה נערכות עתה חפירות ארכיאולוגיות ועבודות פיתוח. משמאל ניצב בניין המשטרה הבריטית המשמש כיום מכללה קדם אקדמית. נקבי קליעים רבים עדיין מעטרים את קירות המבנה, שהוקם כך שיחלוש על התפר שבין הרובע היהודי לחארת א־רומאנה (שכונת הרימונים) הערבית. בצדו הדרומי ניצב פילבוקס ובראשו זרקור שהאיר את רחוב התפר (כיום מעלות עולי הגרדום).
מיד כשפינו הבריטים את עמדותיהם ב־16 באפריל 1948, הן נתפסו על ידי ערביי המקום, ועל הרובע היהודי הוטל מצור.
בבוקר יום שבת הצליחה מחלקת פלמ"ח בפיקודו של אלעד פלד להגיע אל הרובע הנצור. חרף קדושת היום מיהרו התושבים, שלִבם נמלא שמחה, לשפות סירים ולהכין ללוחמים משקה חם. במסגרת מבצע יפתח ובסיוע כוחות נוספים, שוחררה לבסוף צפת. עד לאחרונה היה אפשר לשמוע את מי מזקניה אומר: "צפת ניצלה בזכות המעשה ובזכות הנס". המעשה לדידם הוא כמובן התפילה, והגעת מחלקת הפלמ"ח היא הנס. לימים התייחס יגאל אלון לאמירה זו והפליט: "בימים ההם, טוב שלא סמכנו על נסים".

זקני צפת עוד זוכרים את יוכבד שנהגה להמתין בפתח ביתה כשלצדה שולחן ועליו כוס תה ועוגיות עבור משיח בן יוסף, שעתיד לרדת על הרי הגליל ולהמשיך משם לירושלים

ראה את האור
בדרך מרחבת העירייה אל הרובע היהודי, בפינת הרחובות ירושלים ורשב"י, יש בית קפה קטן. המקום אירופי בחזותו, ויושביו ציוריים כולם. אל שולחן עגול הסב אדם דתי בעל זקן ופאות. הוא רכן מעל ספרי קודש, וכוס קפה עמדה בצדם. משהו בניגוד שבין תפאורת בית הקפה לשקדנותו של האיש, כמו בניגוד שבין האור שהציף אותו לאפלולית הרחוב, משכו אותי לצלם. הוא הבחין בי וקפץ לעברי. דרך לא טובה להתחיל את היום, חשבתי לעצמי, והתכוננתי להתגונן. אך האיש, שזיק עז היה בעיניו הכחולות, חייך בחום ודרש לדעת מה מוצאי, כדי לדעת לאיזו משפחת רבנים גדולה אני משתייך.
הוא סיפר שבחר להשתקע בצפת, אך מתוך סיפור חייו נראה שהמילה השתקעות היא יחסית מאוד עבורו. כשעניתי לו מדוע בחרתי לצלם אותו, לא היה קץ להתרגשותו: "בדיוק על זה מדברים כל הספרים — על האור ועל האפלה, אתה רואה את זה גם בלי ללמוד בישיבה". האור שב והתגלה לי כשהחלפנו כתובות אי־מייל, לבקשתו. thereislight@, הוא רשם לי על פיסת נייר עיתון מרופט.

הרובע היהודי: שולחן ערוך למשיח
רחוב רשב"י מוביל אל סמטאות הרובע היהודי ואל נבכי המאה ה־16. עצוב לגלות שיופיו של האזור הולך ונכחד תחת בנייה חדשה שפעמים רבות אינה משמרת דבר מיפי הבנייה העתיקה. לעתים נעלמים חלק מהמראות היפים גם תחת גלי אשפה. ברחוב רשב"י עדיין אפשר לראות הרבה כתלים, סורגים ומשקופי דלתות וחלונות בגוונים של

סמטאות הרובע היהודי מובילות אל נבכי המאה ה-16, תור הזהב של צפת, אז פעלו בעיר ענקי דור כמו האר"י הקדוש, רבי יוסף קארו ורני משה קורדובירו | צילום: שמעון לב

כחול. מספרים על שלמה מולכו (שנודע גם בכינוי דייגו פירס) שביקר בצפת במאה ה־16, כי כתב לארוסתו, בתו של רבי יעקב בירב, איגרת: "שלושה דברים שבו את לבי בצפת – כחול השמים, כחול הכתלים וכחול עינייך". הכחול נתפס בעיני מקובלי צפת כצבעה של מלכות שמים, ולכן סברו שגם הפרוזדור המוליך אליה, כלומר סמטאות עירם, צריכות להיצבע בצבע זה. גם בקרב הערבים רווחת האמונה שהצבע הכחול מרחיק פגעים וסכנות, ולכן צבעו בו את פתחי הבתים.
מרחוב רשב"י גולשת סמטה צרה, סמטת המשיח שמה. זקני צפת יספרו שזוהי הסמטה הצרה בעולם. מקצתם עוד זוכרים את יוכבד שגרה בקצה הסמטה ונהגה עד יום מותה להמתין בפתח ביתה כשלצדה שולחן קטן ועליו כוס תה ועוגיות עבור משיח בן יוסף, שעתיד, כמו שכתוב בספר הזוהר, לרדת על הרי גליל עליון ולעשות משם את דרכו לירושלים.
בימי תור הזהב של צפת, במאה ה־16, היה הרובע היהודי קטן יותר מהיום, אך בתנופה שאין לה כמעט אח ורע צמחו ועלו במקום ענקי דור רבים. הראשון ברבניה הידועים של צפת הוא רבי יעקב בירב שנמנה עם הדור הראשון של מגורשי ספרד שהגיעו לעיר. הוא ראה בפתיחת שערי הארץ לעולים יהודים אחרי הכיבוש העות'מאני ב־1517 את "אתחלתא דגאולה". לפיכך רצה לחדש את מוסד הסמיכה ולכונן שוב את הסנהדרין.
בירב הסמיך חמישה חכמים, והידוע שבהם הוא רבי יוסף קארו. מאחר שצפת היתה הומה מדי עבור קארו, הוא עקר לביריה הסמוכה, ושם, במשך עשרים שנות כתיבה
ו־12 שנות הגהה, עסק בעדכון ההלכה. ליצירתו המוגמרת קרא "שולחן ערוך" ארבעה כרכים מהפכניים שלפיהם פוסקים הלכה עד ימינו אלה. ברובע היהודי נמצאים עדיין בית הכנסת של קארו והמרתף שמתחתיו, שבו נגלה לקארו "המגיד" ונשמעה לו בת קול, כמו שהעיד בחיבורו "מגיד מישרים".
מדרום לבית הכנסת של קארו גודשות את סמטת תרפ"ט חנויות אמנים, רבות מהן מוכרות תשמישי קדושה: ציורי המקומות הקדושים, חמסות, חנוכיות, קמעות וציורי קליגרפיה המורכבים מאותיות, שבהם התפרסמו אמני צפת יותר מכל. עוד דרומה משם נוכל להגיע אל קריית האמנים השוכנת בלב מה שהיה חארת א־רומאנה הערבית. המסגד הגדול משמש כיום אולם תצוגה ראשי.

ימיו של האר"י: עתות של סובלנות
אדיקותם של יושבי צפת במאה ה־16 התבטאה בראש ובראשונה בהקפדה על מוסריות ובסובלנות רבה כלפי האחר. עדות לכך אפשר לראות באחד הסיפורים המופיעים בקובצי האגדות אודות האר"י: כשרבי משה קורדובירו היה על ערש דווי, קוננו תלמידיו ושאלוהו מה יעשו בהיעדרו. אמר להם: "לא אזנח אתכם. הרואה שני פולסי דנורא (עמודי אור) יהיה ממשיכי", ונפח נשמתו. יצא מסע ההלוויה לדרך, והנה מגיע האר"י, שהיה בר פלוגתא לקורדובירו בעניינים רבים ונעדר מהעיר לכמה ימים. "לאן הולכים אתם?", קרא בקול, "רואה אני שם שני פולסי דנורא", והצביע לכיוון אחר.
האר"י, רבי יצחק לוריא, הוא האדם המזוהה יותר מכל עם צפת. עם זאת רק מעטים יודעים שחי בעיר שנתיים בלבד. הוא נפטר במגפת הדבר הגדולה שפקדה את העיר

לפי האמונה, צירפו תלמידי האר"י צירופי מילים נשגבות וכך חוללו סופה שעקרה את בית הכנסת אבוהב ממקום מושבו בספרד והנחיתה אותו בצפת

בשנת 1572 בהיותו בן 38. רבים רואים בו את בעל החזון הכריזמטי הראשון שלא הסתמך על קודמיו. דרך הקבלה שדרש היתה חידוש מהפכני: הוא גרס כי הגאולה אינה טמונה בחזרה אל העבר הטהור שקדם לבריאה, כפי שנהגו לסבור, אלא בעתיד הרחוק שבו תיעשה ההפרדה בין רע לטוב במסגרת יחסי גומלין שבין הברואים לאלוהות. תלמידיו של האר"י עסקו אפוא בתחושת ייעוד היסטורית למען עתיד העולם. מטרתם היתה "התיקון": גאולת הניצוצות האלוהיים מהתפלשותם בטומאה והחזרתם לשורשם האלוהי על ידי כוונה ומעשה.
האר"י נהג לצאת עם גוריו, כך כונו תלמידיו, לעבודת אלוהים בחיק הטבע. מדי שישי היו הוא ותלמידיו רוחצים, לובשים לבן ויוצאים אל מטע תפוחים שהיה במקום שבו ניצב כיום בית הכנסת האשכנזי של האר"י, לקבל את פני שבת. החידוש שטבע האר"י בדבר עבודת האל וקבלת השכינה בטבע מקובל כיום מאוד בקרב הברסלבים. רבים מהם גולשים במדרון המוריק בואך הנחלים שכווי ועמוד ומתפללים שם לבד או בקבוצות קטנות.
בבית כנסת האר"י האשכנזי ניצב ארון קודש מהודר המגולף כולו מעץ זית. סדרן בית הכנסת סיפר לי כי על המלאכה שקד אדם אחד במשך 14 שנה, ושבראש הארון גילף את דמותו של משה רבנו. הגיע המקובל שמואל הלר למקום והזהיר את האומן מפני עברת "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". כך הפכה דמותו של משה לדמות אריה שפניו מצוירים, אך לא מגולפים כיתר הגוף.
מיד כשנכנסים לבית הכנסת אפשר להבחין בנקב גדול בבימת העץ. הנקב נוצר מפגיעת רסיס של פגז שנורה על ידי כוחותיו של קאוקג'י בתש"ח ופגע בחזית בית הכנסת. באותם הימים נהגו יושבי הרובע לחסות לא רק בצל תורה אלא גם בצל קירותיהם העבים במיוחד של בתי הכנסת. אף שהמקום היה מלא מפה לפה איש לא נפגע מהפגז ומרסיסיו.

בית הכנסת אבוהב: כוחן של מילים
אחד מבתי הכנסת היפים בעיר הוא בית הכנסת של רבי יצחק אבוהב מטולדו. לפי

בית הכנסת על שם הרב אבוהב מטולדו הוא אחד היפים בצפת
צילום: ברוך גיאן

האמונה העממית, התגלתה רוחו של הרב לתלמידיו של האר"י וביקשה מהם לצרף צירופי מילים נשגבות ותמירות כדי לגאול את בית הכנסת שלו, הניצב שומם בספרד עת שצריחי כנסיות הולכים ומתרבים סביבו. נרתמו החכמים למלאכה, וכך חוללו סופה גדולה שעקרה את ההיכל שבספרד והנחיתה אותו ברכּוּת בפאת שדה פנויה בצפת, שם הוא נמצא עד היום.
אל ההיכל הוכנס ספר התורה המקודש שניטל מספרד, שנכתב על ידי אבוהב בעצמו מתוך הקפדה אדוקה על טהרה. ברעש האדמה של שנת 1759 חרב כל בית הכנסת למעט כותלו הדרומי שבו קבוע ארון הקודש המכיל את הספר. הרב גלאנטי שיפץ את המבנה ונתן בו סימנים להגנתו: כיפה גדולה מרכזית כנגד הקב"ה, שני גרמי מדרגות לבמה כנגד שני לוחות הברית, שלושה ארונות קודש כנגד שלושה אבות וכן הלאה. שנים עשר החלונות הם כנגד שנים עשר השבטים, והקטן, אשר מעל לדלת, מציין את בנימין – צעיר הבנים.
בקצה התחתון של הרובע היהודי נמצא בית הכנסת הספרדי של האר"י, שבו לפי המסורת נהג האר"י להתפלל. המקום סגור בדרך כלל, אבל מכאן הדרך אל בית הקברות היא קלה – גלישה במורד.

בית הקברות: כחול זה צדיק, אחי
יש שתי דרכים להשתטח על קברי צדיקים, האחת מתוך כוונה והשנייה בלעדיה: בשלט גדול המוצב בכניסה לבית הקברות כתוב "השבילים בתוככי בית העלמין חלקים ומסוכנים עד מאוד. ההולך בהם עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד. מומלץ

בבית הקברות העתיק בצפת עובר שביל בין הנקודות החשובות: קברותיהם של האר"י, רבי משה קורדובירו, חנה ושבעת בניה וצדיקים נוספים | צילום: ברוך גיאן

מאוד למי שאינו מנוסה בהליכה בשבילים מסוכנים להימנע מללכת בהם. ונשמרתם לנפשותיכם מאוד".
שביל מדרגות מורם שהותקן לפני כמה שנים מאפשר מעבר בין כל הנקודות החשובות — קברותיהם של האר"י, הרמ"ק ורבים אחרים, בהם אפילו חנה ושבעת בניה שמקום קבורתם, כך נאמר לי, התגלה על ידי האר"י.
"ישמור אותך האל, אחי. שתייה על הבית, אחי", פונה אלי בחור ישיבה צעיר שיושב ליד המדרגות. הוא מוזג לי קולה, מעתיר עלי ברכות ומתווה עבורי מסלול שבו לא אפסח על שום דמות חשובה. "כל מה שכחול זה צדיק, אחי. תגיד, יש לך טישו? הפריחה הזאת הורגת אותי".
אני פוסע בין המצבות, רבות מהן חרבות מאז רעשי האדמה ופרעות תרפ"ט. אין שום טעם שאנסה לחפש את קברו של ישראל, אב סבתי, שנקבר כאן, אני חושב לעצמי בפעם המי יודע כמה. ממצבתו לא נותר זכר. כמה פועלים רומנים מדביקים במלט אבני מצבות ישנות זו לזו. שני צעירים בלבוש מגואה כורכים את ידיהם סביב מצבתו של האר"י ומנשקים אותה ממושכות. מה השתנה כאן מאז ימי תור הזהב, אני תוהה לעצמי ומשקיף לעבר הר מירון, הצופה דומם מנגד.

הפוסט סיור בצפת: מחכים לאור הגנוז הופיע ראשון במסע אחר

רוחניות – הטיול הפנימי

Mon, 20 Feb 2012 14:59:12 +0000

לכל אחד ההתחלה שלו. אחד ייסע למדבר, אחר לחוף ים, ויש מי שיחפש נוף הרים. אפשר להתפלל או לעשות מדיטציה, אפשר להרחיק נדוד או למצוא את ההתחלה ליד הבית. הנה כמה אפשרויות.

התחלה של מודעות עצמית:
קורס ויפאסנה, בית ספר שדה חצבה
"התחלה חדשה היא הגדרה מצוינת לוויפאסנה", אומרת איילת מנחמי מהעמותה לוויפאסנה בישראל, "כיוון שאנשים רבים מגלים בה התחלה של התנקוּת, התבוננות והתמודדות מחודשת עם המציאות, עם עצמם ועם הסובבים אותם, בצורה שונה מזו שנהגו בה עד אז".
ויפאסנה, שפירושה "לראות את הדברים כפי שהם", היא אחת מטכניקות המדיטציה העתיקות ביותר של הודו. הוויפאסנה נלמדת בקורס בן עשרה ימים בקיבוץ בית זרע. הקורסים אינם עולים כסף והם מבוססים על התנדבות המדריכים ותרומות התלמידים.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד הגליל התחתון,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

מנחמי: "המשתתפים יוצאים מהסדנה מצוידים במערכת כלים שלא היתה להם קודם, אשר מסייעת להם להתמודד ולהבין את הכעסים, הפחדים וכל ההתמכרויות הקטנות שממררות לנו את החיים. הוויפאסנה עוקפת את השכלתנות ומציעה פתרונות מהדלת האחורית, מהתת־מודע. לכן קשה מאוד להסביר במלים איך זה עובד. ההבנה מגיעה מהמקום החווייתי, ולכן היא חזקה כל כך".
מי שנטל חלק בסדנאות ויפאסנה מגלה שהשתיקה היא החלק הקל. מנחמי: "זה בסך הכל עוד תנאי שרצוי לקיים כדי שהקורס יהיה אפקטיבי. במהלך הסדנה אנחנו נפטרים מכל הדברים שקושרים אותנו אל היומיום: דיבור, טלפון נייד, קריאה, כתיבה. לא מדובר בשתיקה מוחלטת: אפשר לדבר עם המדריכים, ומותר לשאול שאלות. חוץ מזה, הדיבור הבלתי פוסק הוא הדיבור הפנימי שלך עם עצמך, אותה קשקשת בלתי פוסקת שאנחנו מייחלים שתפסיק. לכן זו הזדמנות להתבונן בתודעה ללא הפרעה ומבלי לברוח. זו חוויה מרתקת, מרגשת, מדהימה ומפחידה כאחד. זה מסע, שבתחילתו מוסרים ומתמסרים ובסופו נפלטים עם הבנות ופרשנויות חדשות לחיים ולמבנה הפנימי שלך, לחיבור בין הגוף לנפש".

בארץ פועלות כמה אסכולות של ויפאסנה, ואופי הקורסים משתנה בהתאם. הקורסים בבבית זרע, שמארגנת העמותה לוויפאסנה בישראל, נערכים לפי שיטתו של המורה ס.נ. גואנקה.

טלפון: 6123822־03.

אתר אינטרנט

בית הדומייה בנווה שלום. "מקום להיות בו בשקט עם עצמך"

התחלה של דיאלוג הדדי:
בית הדומייה, נווה שלום / וואחת א־סלאם
ביישוב היהודי־ערבי נווה שלום / וואחת א־סלאם פועל "בית הדומייה" הייחודי – מבנה עגול שמיועד לבני כל הדתות, לתפילה אישית וקבוצתית או למדיטציה ויוגה. בבית הדומייה לא מדברים, כי האקוסטיקה מהדהדת: "זה מקום להיות בו בשקט עם עצמך, והוא משקיף על נוף יפהפה בכל עונות השנה", מספרת ריטה בולוס, אחראית ביקורי קבוצות בנווה שלום. היא ממליצה במיוחד להגיע באביב, "כי אז יש כאן פריחה מהממת ושקיעות יפהפיות".

יש ביישוב גם בית הארחה ובריכת שחייה בקיץ. מגיעות לכאן קבוצות להרצאות, ואנשים פרטיים מוזמנים לבקר ולהתארח בבית ההארחה ובבית הקפה שעתיד להיפתח, וליהנות מנופי עמק איילון ומנזר לטרון. ביקורים בבית הדומייה יש לתאם מראש עם דורית שיפין, מורה ליוגה ולמדיטציה האחראית על המרכז הרוחני, או עם עבדסלאם נג'אר.

הגעה: מכביש 1 (תל אביב־ירושלים) יורדים במחלף לטרון לכביש 3 (לכיוון דרום־מערב). מכביש 3 יש פנייה לנווה שלום.
טלפון: 9996306־02
אתר אינטרנט

התחלה של שקט אלוהי:
מנזר האחיות רוזרי, עין כרם
מי שמחפש מקום להתבודד בו עם אלוהיו או עם עצמו באווירה של קדושה חרישית (וגם קצת מסתורין), מוזמן לעין כרם הירושלמית. האחיות רוזרי ישמחו לארח אתכם בחדרי האירוח הצנועים של המנזר, המוקף צמחייה מטופחת ומשקיף על עין כרם. "הכספים שאנחנו מרוויחות בבית ההארחה הם קודש לתפעול בית היתומים שבמנזר", מספרת האחות אגתה ברהם, ונותנת סיבה מצוינת לבוא להתארח. "בבית ההארחה שלנו 13 חדרים ממוזגים, שניים מתוכם מיועדים לבודדים, ו־11 חדרים הם זוגיים או משפחתיים", כולם כוללים שירותים ומקלחת.

"המקום שלנו יפה", מספרת בצניעות האחות אגתה. "המעיין מצד ימין, המנזר עצמו ארוך ומולו שוכן הוואדי. מול המעיין נמצאת כנסיית הביקור הקתולית, כל עין כרם מולנו ויש גם חצר גדולה". אבל גאוותה הגדולה של האחות אגתה היא על השקט: "המקום שלנו שקט, והמנזר שקט עוד יותר. השקט אצלנו כפול: חמישים אחוז ממנו באים מהכפר שהמנזר נמצא בו, וחמישים אחוז – באים מאלוהים".

הגעה: נוסעים על רחוב עין כרם (הרחוב הראשי של השכונה) עד לכיכר עין כרם, פונים לרחוב המעיין, וממנו ימינה לרחוב מדרגות הביקור.
טלפון: 02-6413755

התחלה של חיים חדשים:
'עלייה אלטרנטיבית" לקברי צדיקים
אולגה חנקין, רעייתו של גואל האדמות יהושע חנקין, לא היתה רבנית. ובכל זאת, יש הנוהגים לפקוד את אחוזת הקבר של אולגה ובעלה, הנמצאת בגן הלאומי מעיין חרוד שבעמק חרוד, ורואים בעלייה לקבר סגולה לפריון.

אולגה, מיילדת במקצועה, יילדה נשים ערביות ובדוויות, אך היא עצמה לא הצליחה ללדת. משה פינטל, מנהל הגן הלאומי מעיין חרוד, מספר שתופעת העלייה לרגל לקברה "נמשכה עשרות שנים, עד שנות התשעים. השילוב של מיילדת עקרה גרם לאמונה שיש כאן סגולה לפריון. אך בשנים האחרונות חלה ירידה בכמות העולים לרגל, ואני מייחס זאת להצלחות של הרפואה המודרנית".

פינטל מוסיף ומספר: "הקבר עצמו הוא מבנה מאוזוליאום מיוחד במינו, שנראה מבפנים כמו קבר שייח' אך מאופיין בסממנים יהודיים מובהקים: תבליט פליז של חנוכייה על הדלת הפנימית, וגולת הכותרת – דלתו החיצונית של המבנה, שיצר האמן דוד פולומבו, ששבר בצורה מיוחדת מאוד את האותיות המרכיבות את השם חנקין. ליד הקבר עומד הבית שבו התכוונו יהושע ואולגה חנקין לגור, וכיום הוא משמש מוזיאון לפועלם".

הגעה: אחוזת הקבר נמצאת בתחומי הגן הלאומי מעיין חרוד. מכביש 71 (עפולה־בית שאן) פונים דרומה בין היישובים גבע וכפר יחזקאל, לעבר היישוב גדעונה.
טלפון: 6532211־04
שעות פתיחה: בקבר עצמו אפשר לבקר בכל שעות הפתיחה של הגן הלאומי: בחורף (אוקטובר עד מרס) 16:00-8:00 בקיץ (אפריל עד יוני וספטמבר) 17:00-8:00, יולי-אוגוסט 18:00-8:00. המבקשים לבקר במוזיאון מתבקשים לתאם את הביקור מראש.
אתר אינטרנט

התחלה של שנה חדשה:
חוף ים (כל חוף, בכל ים)
אין כאן דוכן למכירת כרטיסים, לא צריך לשכור חדר מראש ואפילו לא לברר לפני ההגעה אם עדיין פתוח. הים – כל חוף, בכל ים – הוא האופציה הזמינה והזולה מכולן ל"תשליך" אישי, קרוב ונגיש, שלא דורש התארגנות, הזמנה מראש או סחיבת ציוד.

יש בו, בים, משהו שמזמין פורקן רגשי. אולי זה משום שהוא לא עונה אף פעם, ואין לו עצות חכמות. אולי זה האופק האינסופי, שמציע נחמה מסוימת ולו משום שאנחנו כל כך קטנים לעומתו. ואולי זה החול הרך, שאפשר לצעוד בו ללא יעד מוגדר, להרהר במעגלים שמבקשים להיסגר ובחדשים שעומדים להתחיל. תהא הסיבה אשר תהא, זו המלצתי: בחרו לכם חוף (כמעט כל ישראלי שתשאלו ישלח אתכם מיד לחוף האולטימטיבי "שלו"), רדו אליו, ואל תשובו על עקבותיכם עד שלא תחושו אותה יורדת עליכם: השלווה המופלאה, הסלחנית והמנחמת של שנה חדשה.

הפוסט רוחניות – הטיול הפנימי הופיע ראשון במסע אחר

שושלת אבוחצירא – הילולה בנתיבות

Tue, 27 Dec 2011 12:54:05 +0000

רבי ישראל אבוחצירא, המקובל הישיש מנתיבות שנודע בכינוי הבאבא סאלי – הקטנת חיבה של "אבא ישראל" (או על פי פירוש אחר: האב המתפלל) – נפטר בחורף 1984 ונקבר בפאתי בית הקברות שבעירו. בתוך שנים אחדות הפכה ההילולה השנתית לזכרו, הנחגגת ביום פטירתו, ד' בשבט, לאחת העליות לרגל הגדולות במדינה. אחוזת הקבר התבססה כאתר לאומי, אחד מסמליה המובהקים של תחיית פולחני הקדושים בישראל. כיצד הפך האתר בשולי הנגב המערבי למוקד משיכה כה פופולרי בין קברי הצדיקים, שני רק לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון?

כדי להשיב על השאלה, יש לבחון את פולחן הבאבא סאלי לאור מקומה המרכזי של הערצת צדיקים בחיי היהודים במרוקו המסורתית. עלייתם של יהודי מרוקו לישראל בשנות החמישים והשישים ניתקה אותם לחלוטין מקברות הצדיקים, שנותרו מאחור, והניעה אותם לחפש תחליפים מקומיים. רבי ישראל נתפש כחוליה המקשרת עם צדיקי העבר עקב גילו המופלג לאחר עלייתו, ובעיקר משום שהשתייך למשפחת אבוחצירא המהוללה.

רבים מבני המשפחה במרוקו הוכרו כקדושים, החל במייסד האגדי של השושלת, רבי שמואל אלבז – ששמו הוסב לאבוחצירא ("אבי המחצלת") אחרי שהפליג בים, מעשה נסים, על גבי מחצלת – וכלה בסבו של הבאבא סאלי, המקובל הדגול רבי יעקב אבוחצירא (1807־1880), בן חבל תאפילאלת (Tafilalet) שבדרום־מזרח מרוקו, ובארבעת בניו (הבכור בהם, רבי מסעוד, היה אביו של רבי ישראל).

מפות ומדריכים מודפסים ליעד מזרח-תיכון,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

כבן למשפחה הקדושה זכה הבאבא סאלי במנה גדושה של זכות אבות – ברכה פלאית העוברת בירושה, שמכוחה ניתן לחולל מעשי נסים ולרפא חולים. ואכן, למשפחת אבוחצירא מסורת ריפוי המבוססת על ברכה שמקורה ברבי יעקב, הניתנת על גבי מים ומעניקה להם סגולות ריפוי (מכאן הזיקה בין הבאבא סאלי ובקבוקי המים הקדושים). בהתנהגותו כמיסטיקן מתנזר, שהקדיש את כל זמנו לתפילה, ללימוד ולתעניות ועם זאת נותר קשוב לצורכי הציבור, הוכיח עצמו הבאבא סאלי כיורש ראוי לזכות המשפחתית.

מהמרכז אל השוליים ובחזרה
דפוס מגוריו של הבאבא סאלי בישראל מצביע על חתירה עקבית מהמרכז אל השוליים: תחילה התגורר בירושלים, אחר כך באשקלון, ורק אז התיישב בעיר הנידחת בנגב המערבי. התרחקות זו מהמרכז הגבירה את הילת המסתורין סביב דמותו של המקובל הישיש הספון בביתו ותרמה למיתולוגיזציה שלו.

אל סגנון חייו המופתי של הבאבא סאלי, זכות האבות המרשימה שלו ופעולותיו כמרפא מכוח הברכה המשפחתית נוספו יכולת התכנון, תנופת הבנייה וכישורי השיווק של בנו – רבי ברוך אבוחצירא, המכונה הבאבא ברוך – שתרמו רבות לביסוס הקבר בנתיבות כאתר מרכזי בגיאוגרפיה הקדושה של ישראל.

בניגוד לאביו, שבהוויית חייו המצטנעת והמסתגפת ייצג את חכמי מרוקו המסורתיים, הבאבא ברוך הוא צדיק ישראלי בן זמננו. אחרי ששלח ידו בפוליטיקה, שימש כסגן מטעם המפד"ל של ראש עיריית אשקלון והסתבך בפלילים, הוא חזר לבית אביו והפך ליורש הבכיר, אך השנוי במחלוקת, של הזכות המשפחתית. סמכותי, שתלטן ומעורב, הוא מרבה לנסוע בארץ ובעולם, מגלה מיומנות רבה בגיוס כספים מחסידי המשפחה, בעיקר בחו"ל, וחותר להטביע את חותמו בנוף המקומי באמצעות בנייה מסיבית באחוזת הקבר ובקריית הבאבא סאלי.

מבנה הקבר בולט למרחוק בכיפתו הלבנה, המזכירה קברי קדושים במרוקו, וצמוד אליו בית כנסת הבנוי אבני גזית. המרחב מסביב מאורגן היטב לקליטת מבקרים רבים: מגרשי חניה, מקומות מוסדרים לאכילה ולשתייה ומשטח ענק להקמת אוהלים. בחנויות שליד הקבר אפשר לרכוש מגוון הולך וגדל של מזכרות ושל חפצים הנושאים את דמותו של המקובל הקדוש או של האתר הקדוש, בהם נרות וספרי קודש, כוסות וצלחות, שעונים ומחזיקי מפתחות, תליונים ומדליונים, תמונות ופסלונים, קלטות שמע וצפייה, הכוללות שירי שבח לצדיק ומתעדות אירועי שיא מהילולות קודמות, ובקבוקי ערק ומים, המכילים את ברכת המקום.

פארק לאומי בצורת חמסה
ההילולה השנתית מרשימה בארגונה ובאמצעים המושקעים בה. אוטובוסים, חלקם של קווים שמפעילה אגד במיוחד לשם כך, מובילים את החוגגים למקום. לבאים ברכב פרטי מוקצים אזורי חניה ענקיים בשולי העיר, והם מגיעים לאחוזת הקבר בהסעה ציבורית מיוחדת. שוק ססגוני מאורגן היטב של חפצי קודש וחול מקדם את פני החוגגים משני צדי המשעול הראשי לקבר.

בטקס הרשמי של ההילולה, המתקיים על במת הקבע המוגבהת, נוטלים חלק אישים מרכזיים מההנהגה הדתית והמדינית (בהם ראש הממשלה, שמשטח נחיתה הותקן במיוחד למסוקו), שמברכים את החוגגים. התשתית הארגונית כוללת, מלבד שירותים, תאורה חזקה, מגבירי קול ומסכי ענק שעליהם מוקרן הטקס המרכזי, גם נציגים של כוחות הביטחון, של משטרת ישראל ושל מגן דוד אדום באוהלים מיוחדים. אתר הקבר, המוכר על ידי משרד הדתות כמקום קדוש, עוצב בשנים האחרונות על ידי הקרן הקיימת לישראל כפארק לאומי בצורת אצבעות כף יד שלוחה (חמסה).

קריית הבאבא סאלי בנויה סביב ביתו המורחב והמשופץ של הרב ובולטת בסגנונה המוגרבי המהודר על רקע השיכונים חסרי הייחוד של העיר. היא כוללת ישיבה, כוללים ותלמודי תורה, נוסף למשרדים המרכזיים של עמותת הבאבא סאלי, המצוידת במיטב האמצעים לצורך ניהול פעולות חינוך, הפצת חומר על מורשת המשפחה, איסוף תרומות ושיווק אירועים. חזונו של הבאבא ברוך הוא להרחיב את הקריה עד לאחוזת הקבר ולכלול בה, בין השאר, מלון גדול לחוגגים ושכונת מגורים שתשחזר את המלאח – שכונת היהודים בארפוד (Erfud) שבתאפילאלת, מקום הולדתו של הבאבא סאלי.

הדור הבא
צמיחתו של הבאבא סאלי לדרגת צדיק לאומי ויכולתו של הבאבא ברוך לשווק את הכריזמה של אביו ולהופכה לאתר תוסס במפת הקדושה של ישראל הן סיפור הצלחה. אך ההיסטוריה הדתית מלאת התהפוכות של אתרי הקדושים בארץ ובעולם מלמדת כי הם עלולים לאבד מכוח משיכתם ואף להיעלם באותה מהירות שבה צמחו. אתרים קדושים זקוקים לטיפוח מתמיד ואינם חסינים מתחרות על תשומת לבו (וכיסו) של המאמין, הנובעת במקרה שלפנינו גם ממתחים בתוך המשפחה.

אגפים אחרים של משפחת אבוחצירא בישראל ידעו אף הם לתרגם את הזכות שהוריש להם הסב הנערץ, רבי יעקב, למשאבים ולעמדות סמכות פוליטיות ודתיות. רבי אלעזר אביחצירא, בנו הבכור של רבי מאיר (אחיו הבכור של רבי ברוך), הקים בבאר שבע מרכז רוחני־דתי, שמשך אליו פוליטיקאים ואנשי עסקים רבים ואיים על בכורת החצר של דודו. אבל הצלחתו של האדמו"ר מבאר שבע נגדעה באיבה בקיץ 2011, כאשר רבי אלעזר נרצח בדקירת סכין ללבו בעת שקיבל קהל.

הפופולריות העצומה של פולחן הבאבא סאלי הולידה נסיונות חיקוי מתוחכמים גם בנתיבות עצמה, הנהפכת אט אט למעין ורנאסי (Varanasi) בישראל. מבין אלה בולט במיוחד רבי יעקב איפרגן, "הרנטגן" מנתיבות, שהקים בעיר תשתית ארגונית ושיווקית מסועפת, המוכרת את כשריו המיסטיים ואת כוחות הריפוי שלו ביעילות ובתחכום שאינם נופלים מאלה של הבאבא ברוך.

"הרנטגן" בונה לאחור את הביוגרפיה המשפחתית שלו, מפאר את דמותו הצנועה של אביו, הבאבא שלום, כצדיק עולם, ואף הקים לו היכל קבר משיש בלב בית הקברות העירוני בנתיבות. המבנה המרשים, המזדקר כמטחווי קשת מכיפת הקבר הלבנה של הבאבא סאלי, הוא עדות לדינמיקה הסוערת ורווית המחלוקות של חיי המקומות הקדושים.

אם היה הבאבא סאלי דגם מובהק של צדיק מסורתי, הרי הבאבא ברוך מצטייר כצדיק ישראלי מודרני מובהק. ימים יגידו אם יידע להתמודד בהצלחה עם הדור הצעיר של הצדיקים מחוללי הנסים דוגמת "הרנטגן", המתגלים בשיטות הפעולה שלהם כ"צדיקים פוסט מודרנים" לעילא ולעילא.

הפוסט שושלת אבוחצירא – הילולה בנתיבות הופיע ראשון במסע אחר