בניגוד לאלה, רוב הפליטה שמקורה בגורמים אנושיים אינה מנוטרלת בעזרת שום גורם אחר, ובכך היא מפירה את האיזון. זו ככל הנראה הסיבה שריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה הוא הגבוה ביותר שהיה כאן זה חצי מיליון שנה.

בתקופות מסוימות בעבר היתה הטמפרטורה הגלובלית גבוהה בהרבה, ובכל זאת לא נכחדו החיים מעל פני כדור הארץ
אכן היו בעבר תקופות שבהן הטמפרטורות היו גבוהות במידה ניכרת מהטמפרטורות בימינו, וסביר שהתחממות מחודשת של כדור הארץ לא תביא לידי הכחדה מוחלטת של החיים. ובכל זאת, להתחממות עלולות להיות השלכות הרות אסון על המין האנושי. עלייה במפלס האוקיינוסים, למשל, אמנם לא תגרום להשמדת המין האנושי, אך היא בהחלט עלולה לגרום להצפה של ערים ואף של מדינות שלמות השוכנות בסמוך לחופי הים.
התפשטות המדבר עלולה לפגוע בחקלאות ולגרום להכחדת מינים רבים של בעלי חיים, והתחזקות השיטפונות וסופות ההוריקן עלולה להפוך את החיים באזורים נרחבים לבלתי נסבלים. כל אלה עשויים לגבות את חייהם של מיליוני בני אדם ולפגוע בכלכלה עד כדי קריסת מעצמות.

יתר על כן, קיימת סכנה שהתחממות של חמש עד עשר מעלות תגרום להתפרצות מאגרי המתאן האדירים הכלואים בכיפות הקרח של הקטבים. התפרצות כזאת תגרור עוד התחממות, שכן גם מתאן הוא גז חממה, ובעקבותיה תבוא התפרצות נוספת של מאגרי מתאן, וכך הלאה. כדור הארץ כבר ספג התפרצויות מתאן כאלה בעבר, אך ממצאים מלמדים שההתפרצויות אכן גררו תמורות של ממש במיני בעלי החיים על פני כדור הארץ.

עוצמתו ההרסנית של ההוריקן קתרינה שהכה בניו אורלינס ב-2005 היא תוצאה של התחממות כדור הארץ
קשה מאוד לייחס אירוע מטאורולוגי יחיד לתופעת ההתחממות של כדור הארץ שחלה בשנים האחרונות. הוריקנים בעוצמה דומה לזו של קתרינה כבר הכו בעבר, אלא שהמקום שבו פגעה הסופה הפעם היה רגיש במיוחד, ולפיכך הנזק היה עצום.
מכיוון שיש קשר בין טמפרטורת פני האוקיינוסים ובין סופות הוריקן, אפשר אולי לטעון שהתדירות או העוצמה של ההוריקנים הולכת וגדלה עקב התחממות כדור הארץ, ואכן קיימים מחקרים שמלמדים על מספר הולך וגדל של הוריקנים בעשרות השנים האחרונות.
ואולם, נראה שהכמות השנתית של סופות ההוריקן עולה ויורדת ממילא במחזוריות ארוכת שנים, ולכן קשה בשלב זה לקבוע חד משמעית שקיים קשר בין ההוריקנים של השנים האחרונות ובין התחממות כדור הארץ.

המסת קרחון שצף על פני הים לא תשפיע על מפלס האוקיינוסים
כתשעים אחוז מנפחם של הקרחונים שקוע ממילא מתחת לפני הים, והמסתם של עשרת האחוזים הנותרים מתקזזת עם העובדה שנפח הקרח גדול מנפח המים. לכן המסת הקרחונים אינה יכולה לגרום לעלייה במפלס האוקיינוסים
המסת קרחון שצף על פני הים אכן לא תשפיע במאום על מפלס האוקיינוסים. אפילו אם תימס כל כיפת הקרח הצפונית, מפלס האוקיינוסים יעמוד בעינו. ואולם, רובם המוחלט של הקרחונים אינם נמצאים במים. יבשת אנטארקטיקה מכוסה בשכבת קרח בעובי ממוצע של כשני קילומטרים, המכילה כתשעים אחוז מכמות הקרח בעולם. המסת כל הקרח הזה תגרום לעלייה של 61 מטר בגובה פני הים. גם באי גרנלנד מרוכזת כמות נכבדה של קרח, ואם זו תהפוך למים, תיגרם עלייה של כשישה מטרים נוספים במפלס האוקיינוסים.

תרומתה של התחממות כדור הארץ לעליית מפלס האוקיינוסים אינה מסתכמת בהמסת הקרחונים לבדה. כשטמפרטורת המים עולה, צפיפותם קטֵנה והם מתפשטים. התחממות המים במעלה אחת בלבד תגדיל את נפח האוקיינוסים בכ-250 מיליארד מטרים מעוקבים, שפירושם עלייה של כשישים סנטימטר בגובה פני הים.

התקררותה של אנטארקטיקה היא הוכחה שכדור הארץ אינו מתחמם
אחת הסברות המקובלות בדבר ההתקררות של אנטארקטיקה היא שהחור בשכבת האוזון שנפער מעל ליבשת גורם להתקררות השכבות העליונות של האטמוספרה, וכתוצאה מכך מתחזקות הרוחות הסובבות את היבשת ומונעות מאוויר חם לחדור אליה מצפון. ואולם שינוי הטמפרטורה במקום אחד אינו מלמד דבר על התחממות כדור הארץ כולו.
מערכת האקלים של כדור הארץ מורכבת ורגישה, והטמפרטורה הממוצעת במקום מסוים מושפעת מגורמים רבים, כגון זרמי הים או כיווני הרוחות. לכן ייתכן שהתחממות במקום אחד תביא לשינוי המערכת כך שבמקום אחר תיווצר התקררות דווקא.

כדי לעקוב אחר הטמפרטורה הגלובלית יש לבצע בדיקה מקיפה שתכלול את כדור הארץ כולו במשך שנים רבות. במחקרים בלתי תלויים נמצא שהטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ היא הגבוהה ביותר ששררה באלף השנים האחרונות, ובמשך שלושים השנים האחרונות היא נמצאת במגמה ברורה של עלייה.

הפוסט התחממות כדור הארץ: האמת החמה הופיע ראשון במסע אחר