סבסטיאו סלגדו, צלם ברזילאי מהחשובים בעולם, החל את דרכו המקצועית בתחום שונה לגמרי. אחרי שסיים תואר שני בכלכלה, הוא החל לעבוד בחברת קפה בינלאומית ולאחר מכן בבנק העולמי. במסגרת תפקידו נסע פעמים לאפריקה, שם החל לתעד במצלמה את שראו עיניו: העוני, העבודה הקשה, המחלות והסבל, לצד רגעים משפחתיים אינטימיים, שמחות קטנות ועוד. בראשית שנות השבעים נטש סלגדו את תחום הכלכלה והחל להתמקד בצילום תיעודי ומאז לא הניח את המצלמה ולא הפסיק לצלם.

סלגדו הוא לא מסוג הצלמים שיושבים בבית ומצלמים את ילדי השכנים או את הפרחים והפרפרים בגינה. חמש יבשות ויותר ממאה מדינות הוא חצה במהלך השנים, כשהוא מתעד את רוב האירועים הבולטים והסכסוכים הגדולים של העשורים האחרונים. בשנים האחרונות הוא עובד על פרויקט אדיר ממדים, "בראשית", שבו הוא מתעד שבטים ונופים פראיים, שטרם נחשפו בפני האדם המערבי.

תיעוד של נופים ושבטים שאינם מוכרים לאדם המערבי

הבמאי האגדי וים ונדרס ("מלאכים בשמי ברלין", "פריז טקסס", "פינה") יצא בעקבותיו של סלגדו, בחברת בנו ג'וליאנו ריברו סלגדו, כדי לתעד את עבודתו על פרויקט "בראשית". וכך אנחנו מקבלים תיעוד כפול – סלגדו מצלם ומצולם בעת ובעונה אחת. התוצאה – "מלח הארץ", סרט עוצר נשימה, שמשלב מראות מדהימים של טבע ואנשים, מהסוג שישאיר אתכם פעורי פה.

הסרט "מלח הארץ" זכה בפרס חבר השופטים בתחרות מבט מסוים בפסטיבל קאן 2014 והיה מועמד לפרס האוסקר 2015 בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "למי שלא מכיר את יצירתו של סלגדו, וגם למי שכן – הסרט הזה הוא בגדר תגלית. למרות היופי השמימי של הצילומים, אלו דווקא המילים של סלגדו והמרואיינים שחודרות עמוק ללב", כך כתב על "מלח הארץ" קנת טוראן מהלוס אנג'לס טיימס.

סלגדו. לא מהצלמים שיושבים בבית ומתעדים את הפרחים בגינה

מלח הארץ. בימוי: וים ונדרס, ג'וליאנו ריברו סלגדו; צרפת, 2014. 100 דקות. דובר צרפתית, מתורגם לעברית. מופץ על ידי סרטי יונייטד קינג. הסרט עולה לאקרנים בישראל ב-19 במרץ 2015.

טריילר של הסרט מלח הארץ:

הפוסט מלח הארץ – לתעד את המתעד הופיע ראשון במסע אחר

מה משותף ל"מציצים", "החיים על פי אגפא", "שחור" ו"בופור", מלבד העובדה שכולם סרטים ישראלים שזכו לשבחי הביקורת ולאהדת הקהל? התשובה אולי תפתיע אתכם: כולם היו מועמדים לפרס דב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ברלין, אחד מפסטיבלי הסרטים הנחשבים בעולם. ואם כבר הזכרנו את "בופור", אי אפשר שלא להזכיר את במאי הסרט, יוסי סידר, שזכה בפרס דב הכסף, שניתן לבמאי הטוב ביותר.

בשונה מהפסטיבלים בקאן ובוונציה, בברלין כל סרטי הפסטיבל מוצגים בפני הקהל הרחב

פסטיבל הסרטים של ברלין, המכונה ברלינאלה (Berlinale), מתקיים בכל שנה בחודש פברואר במשך כעשרה ימים. הפסטיבל, שהשנה חוגג 65, נחשב לאחד משלושת פסטיבלי הקולנוע התחרותיים החשובים בעולם, ביחד עם פסטיבל קאן ופסטיבל ונציה, והוא הגדול מסוגו בעולם. בדומה לפסטיבלי סרטים בינלאומיים אחרים, גם בברלין יש שטיחים אדומים וכוכבים בינלאומיים שמצטלמים בשמלות נשף נוצצות ובחליפות טוקסידו מהודרות, אבל יש גם הבדלים בינו לבין הפסטיבלים האחרים. ראשית, כמות הסרטים המוקרנים במהלך פסטיבל ברלין והעובדה שהם פתוחים לקהל הרחב, לעומת ונציה וקאן שם ההקרנות נערכות אך ורק בפני מוזמנים, ומי שלא זכה בהזמנה הנחשקת יכול רק לחכות בפתח האולם בתקווה שיצליח לקבל או לרכוש הזמנה של מישהו שנאלץ לוותר. בברלין, לעומת זאת, הכניסה לכל אחד מכ-400 סרטים פתוחה לכל – צריך רק להירשם מראש ולרכוש כרטיס.

הדב הברלינאי מתנוסס מעל אולם הפסטיבל

נחום מוכיח, עורך תרבות ומבקר קולנוע, מצביע על עוד הבדל בין הפסטיבל בברלין לפסטיבלים בוונציה ובקאן. לדבריו, הפסטיבל הברלינאי נותן יותר ביטוי ליוצרים צעירים וחדשים, בעוד שהפסטיבלים האחרים "הולכים על בטוח, מציגים סרטים של במאים ותיקים עם קבלות", הוא אומר. לצד תחרות דב הזהב על הסרט הטוב ביותר, יש בפסטיבל בברלין מסגרות נוספות, דוגמת פנורמה – לסרטים עצמאיים בעלי סגנון ייחודי או כאלה שעוסקים בנושאים מעוררי מחלוקת; פורום – לסרטים תיעודיים, בעיקר של יוצרים צעירים; וג'נריישן, לסרטי ילדים ונוער.

שרון סטון בפסטיבל הסרטים בברלין

מגוון הסרטים בפסטיבל ברלין עצום: במהלך הפסטיבל מוצגים סרטים בינלאומיים בכיכובם של הכוכבים הגדולים ביותר לצד מספר מרשים במיוחד של סרטים עצמאיים, אמנותיים וקלאסיים. השנה במהלך הפסטיבל יוענק פרס דב הזהב של כבוד לבמאי הגרמני, יליד דיסלדורף, וים ונדרס, שבין סרטיו "מלאכים בשמי ברלין", "פריז, טקסס", "בואנה ויסטה סושיאל קלאב" ורבים אחרים.

מעבר לחוויה הקולנועית עצמה, נוסף הייחוד של השתתפות בפסטיבל סרטים בינלאומי על כל הכרוך בכך – פרמיירות חגיגיות, קוד לבוש מוקפד, הצהרות של במאים לפני או אחרי ההקרנה. כל אלה מעניקים לאירוע חשיבות וחגיגיות שלא תמצאו בצפייה שגרתית בסרט, או במילים אחרות: סרט בלי פופקורן ושתייה תוססת…

ציור של גיבורת הסרט "ראן לולה ראן" על קיר בברלין, שברחובותיה הוא צולם

יש משהו מרתק ומושך במיוחד בפסטיבל סרטים בינלאומי גדול וחשוב כל כך המוצג בעיר כמו ברלין – עיר חדשנית, מרגשת, מתחדשת, שלא מפסיקה להפתיע את המבקרים בה, ועם זאת, לא מתכחשת לעברה או שוכחת אותו, גם את חלקיו האפלים. לפני, אחרי ובין הצפייה בסרטי הפסטיבל אפשר לטייל ברחובות העיר, לבקר באתרים המרכזיים, להתרשם מההבדלים באדריכלות של מערב העיר ומזרחה, לנוח בטירגארטן, אחד הפארקים העירוניים המוצלחים באירופה, לטפס לנקודת תצפית גבוהה כדי להשקיף על העיר. וכיוון שברלין שימשה רקע לסרטים שונים, זאת הזדמנות מצוינת לבקר גם באתרים המופיעים בסרטים הללו, בהם הקשתות של גשר אוברבאום, שהצטלם ל"ראן לולה ראן", סרטו של טום טיקוור מ-1998, שער ברנדנבורג, שהצטלם בין היתר לסרטו של בילי וויילדר "אחת, שתיים, שלוש", מראשית שנות ה-60, ועמוד הניצחון, בו ניתן לחזות ב"מלאכים בשמי ברלין", סרטו של וים ונדרס, מ-1987.

צילומים בכתבה: Sparkle Motion, Maharepa, Blogging Dagger, Siebbi

הפוסט פסטיבל הסרטים בברלין הופיע ראשון במסע אחר

יש סרטים שהמקום בו צולמו חשוב כמעט כמו העלילה עצמה. כך, למשל, בסרטיו המוקדמים של וודי אלן, כשניו יורק היא הגיבורה הבלתי מעורערת. אבל לא רק ניו יורק אהובה על במאי קולנוע, גם פריז, רומא ואפילו הנופים הירוקים של ניו זילנד כיכבו פעמים רבות על המסך. הנה הצעה לטיולים בכמה יעדים בעולם ששימשו תפאורה נפלאה לסרטים:

ניו יורק: התפאורה המושלמת
רשימת הסרטים שצולמו בניו יורק כל כך ארוכה, עד שקשה מאוד לטייל באתרים המרכזיים של העיר בלי להגיע למקום שצולם בו סרט. אפשר לטייל בכמה מאתרי התיירות הבולטים של העיר, ולהיזכר בסרטים שצולמו בהם בעבר. בניין האמפייר סטייט בילדינג כיכב  בלא מעט סרטים, ובהם הסרט "נדודי שינה בסיאטל", כשבמרפסת התצפית שלו פוגשת אני ריד (מג ראיין) את סם בולדווין (טום הנקס). בסרט "קינג קונג", בגרסתו הראשונה מ-1933, רואים את הגורילה הענקית מטפסת לראש הבניין כשהיא נושאת את אן דארו.

גם מוזיאון המטרופולין שימש כתפאורה לכמה סרטים, כמו הסרט "לבוש לרצח" של בריאן דה פלמה, כשקייט לילר (אנג'י דיקנסון) משחקת משחק של חתול ועכבר עם איש מסתורי בין הגלריות של המוזיאון; והסרט "השוד המושלם", בו יצירה יקרה של מונה נגנבה מהמוזיאון.

בניין האמפייר סטייד בילדינג. כוכב קולנוע

תחנת הרכבת גרנד סנטרל הופיעה בסרט מרדף חצות, שם רואים את ג'ק וולש (רוברט דה נירו) והדוכס (צ'רלס גרודין) הולכים באולם המרכזי בדרכם לתפוס רכבת. אותו אולם הופיע גם בסרט ארמגדון, שם הוא נהרס מפגיעת אסטרואיד.

ולסיום, אחת הסצנות המרגשות בסרט "ימי הרדיו" של וודי אלן, הבמאי שמהוהה יותר מכל עם ניו יורק, מתרחשת כשהדודה בי ובן זוגה לוקחים את ג'ו (שמגלם את וודי אלן בילדותו) לאולם המוזיקה המפורסם רדיו סיטי מיוזיק הול, והוא נפעם אל מול גודלו ויופיו של האולם, שהיה באותה תקופה הגדול בעולם.

אם מתעורר בכם הרעב, אפשר לצאת לסיור קולינרי קולנועי בעקבות סצנות שצולמו במסעדות העיר. כך, למשל, אפשר לאכול כריך קורנביף ב-Katz's Delicatessen ב-205 East Houston, ממש כמו שעשתה מג ראיין בסרט כשהארי פגש את סאלי (מה שהביא אותה לזייף אורגזמה קולנית במיוחד). לארוחת ערב אפשר לגשת למסעדה האיטלקית הוותיקה Lanza's שבאיסט ווילג', בה ישבו וודי אלן, דיאן קיטון, אלן אלדה ואנג'ליקה יוסטון לארוחה לילית וניהלו ויכוח סוער על תאוריות רצח. ולסיום, אפשר לצאת לבילוי בקלאב 21 האקסקלוסיבי (21 W. 52nd St), שבו צולמו יותר סצנות קולנועיות מבכל מסעדה ניו יורקית אחרת. המועדון, נוסד ב-1930 ובתקופת היובש הוגשו משקאות בקומת המרתף שלו. מאז אירח המועדון על בסיס קבוע לא מעט מפורסמים, ובהם ארנסט המינגווי, המפרי בוגראט, הנרי קיסינג'ר, פרנק סינטרה, ג'ורג' קלוני ועוד. רשימת הסרטים (החלקית בלבד) שצולמו בו כוללת את "הכל אודות חווה", "כתוב ברוח", "וול סטריט" "תעלומת רצח במנהטן" ו"סקס והעיר הגדולה".

המעדנייה של כץ. כאן צולמה סצנת האורגזמה המזויפת של מג ראיין

פריז: רומנטיות כובשת
סרטו של וודי אלן "חצות בפריז" הוא שיר אהבה לעיר היפה והרומנטית הזו. גיל (אוון וילסון) הוא תסריטאי הוליוודי שמגיע לפריז ומתאהב בעיר, ועלילת הסרט לוקחת אותנו לפינות שונות של העיר, ובהן המדרגות של כנסיית סט. אטיין דה מונט, עליהן יושב גיל לנוח לאחר שיטוט לילי בעיר, עד שפעמוני הכנסייה ומונית ישנה עוצרת ליד גיל כשנוסעיה מזמינים אותו להצטרף למסיבה, שמתגלה כהתחלה של מסע לילי בפריז של שנות העשרים. במהלך הסרט אפשר לראות עוד הרבה פינות מוכרות של פריז – גדות הסן, שוק הפשפשים סט וואן, הגן של מוזיאון רודן, החדר האליפסי עם ציורי חבצלות המים של קלוד מונה במוזיאון האורנז'רי, גשר אלכסנדר השלישי האלגנטי ועוד.

גם הסרט אמלי, בכיכובה של אודרי טוטו, מתרחש כמעט כולו בפריז, ובעיקר בגבעת המונמרטר, שם אפשר לבקר בכנסיית סאקרה קר, לראות את הבית בו התגוררה אמלי ברחוב 56 Rue des Trois Freres ולשבת בבית הקפה בו אמלי מילצרה (Café des Deux Moulins), שבפינת הרחובות Rue Lepic ו-Rue CauChios.

ואם לא די לכם בכך, פריז מספקת הזדמנות מצוינת לטייל בעקבות שלל סצנות קולנועיות נוספות – תוכלו לבלות במועדון המולן רוז', בו צולם הלהיט הקולנועי שנושא את אותם שם בכיכובם של יואן מקגרגור וניקול קידמן; לצעוד על גשר ביר חכים (Bir Hakeim) הסמוך למגדל אייפל ממש כפי שעושה מרלון ברנדו בסצנה הפותחת של "הטנגו האחרון בפריז"; לבקר במוזיאון הלובר שהופיע בסרט "צופן דה וינצ'י", ולשוט על נהר הסיין כמו שעושים ג'ס (אית'ן הוק) וסלין (ג'ולי דלפי) בסרט "לפני השקיעה".

Café des Deux Moulins, בית הקפה בו מילצרה אמלי

רומא: איך אפשר בלי פיאצה נבונה?
רומא היפה והרומנטית היא עיר פוטוגנית להפליא, וזו הסיבה לכך שהיא כיכבה בסרטים רבים. יש כמה סרטים שמזוהים במיוחד עם העיר, כמו "חופשה ברומא" בכיכובם של אודרי הפבורן וגרגורי פק, כשטיול בעקבות הסצנות המפורסמות של הסרט הוא גם טיול בכמה מאתריה הבולטים של העיר. אפשר ללקק גלידה במדרגות הספרדיות ממש כמו אודרי הפבורן, לבקר בפנתיאון, בפיאצה נבונה, בקולוסאום ובמזרקת טרווי כמו שעשו אודרי הפבורן וגרגורי פק, אבל רצוי מאוד לא לשחזר את הסצנה בה התעלפה אודרי הפבורן על ספסל בויה דיי פורי אימפריאלי באחת מהסצנות הראשונות בסרט.

מזרקת טרווי. את הסצנות המפורסמות בלה דולצ'ה ויטה

מזרקת טרווי שימשה גם כאתר ההתרחשות של אחת מהסצנות הקולנועיות המפורסמות ביותר ברומא, בסרטו של פדריקו פליני, לה דולצ'ה ויטה, כשסילביה (אניטה אקברג) משתכשכת במימי המזרקה ומזמינה את מרצ'לו (מרצ'לו מסטרויאני) להצטרף אליה.

סרט חדש יותר שרבות מהסצנות בו צולמו ברומא הוא "מלאכים ושדים", על פי ספרו של דן בראון. חוקר הסמלים רוברט לנגדון מנסה לחקור את היעלמותם המסתורית של ארבעה קרדינלים תוך פענוח סמלים ורמזים שונים במקומות שונים ברחבי העיר, ובהם פיאצה דל פופולו, הפנתיאון ופיאצה נבונה.

גרגורי פק ואודרי הפבורן על המדרגות הספרדיות ב"חופשה ברומא"

לונדון: בין בריג'יט ג'ונס להארי פוטר
אחד הסרטים שהכי מזוהים עם לונדון הוא נוטינג היל, הסרט שהפך את שכונת המהגרים הרב-תרבותית עם הבתים הויקטוריאניים הצבעוניים לאתר תיירות פופולרי. כשמטיילים בעקבות הסרט אסור לפסוח על הבית עם הדלת הכחולה, בו התגורר וויליאם ת'אקר (יו גרנט) ברחוב 280 Westbourne Park Road. חנות ספרי המסע בה עבד ת'אקר מעולה לא שימשה כחנות ספרים – בעבר היתה במקום חנות עתיקות, מאוחר יותר חנות רהיטים והיום מוכרים בחנות שברחוב 42 Portobello Road, שנקראת בפשטות Notting Hill, נעליים. אפשר להמשיך ולטייל בעקבות אנה וויליאם גם מחוץ לשכונה המפורסמת – לאכול במסעדת היוקרה היפנית Nobu בה יצאו אנה וויליאם לדייט (Metropolitan Hotel, Old Park Lane), להתרשם מהחזית המפוארת של מלון Ritz בו שהתה אנה סקוט (150 Piccadilly), לנסות להתגנב למלון Savoy, ממש כמו שעשה וויליאם כשהציע לאנה נישואין במהלך מסיבת העיתונאים שהתקיימה במקום, ולסיום, להירגע בגן הזן היפה של מלון The Hempel (כתובת: 31-35 Craven Hill Gardens), שם נערכה קבלת הפנים בחתונתם של וויליאם ואנה.

כאן שכנה בסרט נוטינג היל חנות ספרי המסע של וויליאם ת'אקר

קומדיה רומנטית שנוספת שמתרחשת בלונדון היא יומנה של בריג'יט ג'ונס. הדירה בה בריג'יט (רנה זלווגר) התגוררה נמצאת בכתובת 8 Bedale Street, מעל פאב הגלוב. אפשר לטייל גם בשוק האוכל בורו (Borough), ממש כמו שעשתה בריג'יט, לאכול במסעדה האיטלקית Cantina del Ponte (כתובת: 36c Shad Thames)בה יצאו בריג'יט והבוס שלה דניאל קלוור (יו גרנט) לדייט ולראות את הפינה באותו רחוב הסמוך לגשר הטאוור בה בריג'יט ודניאל התנשקו לראשונה.

ולסיום, אי אפשר להתעלם מסדרת סרטי הארי פוטר שחלקים ממנה צולמו בלונדון. האתר הכי מפורסם הוא רציף 9ו-3/4 בתחנת הרכבת קינגס קרוס, ממנו יצאה רכבת ההוגוורטס אקספרס (למעשה, מדובר ברציפים 4 ו-5 באותה תחנה), אבל יש בעיר נקודות נוספות בהן ניתן להתחקות אחרי עלילותיו של הארי פוטר, כמו ביתן הזוחלים בגן החיות של לונדון, בו שוחח הארי עם נחש בואה ענקי וגילה לראשונה את כישורי הקוסמות שלו בסרט הארי פוטר ואבן החכמים; דרך צ'רינג קרוס,המכה של אוהבי הספרים המשומשים, שם נמצא פונדק הקוסמים הקלחת הרותחת שמהווה את אחת הכניסות לסמטת דיאגון המכושפת; או גשר המילניום, גשר הפלדה שחוצה את נהר התמזה וקורס בסרט הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם. המעריצים הגדולים של סדרת הסרטים יבקרו גם באולפני וורנר ברוס בהם אפשר להציץ אל מאחורי הקלעים של סדרת הסרטים ולראות את הסטים שנבנו במיוחד עבור הסרטים.

הנופים הגעשיים של הפארק הלאומי טונגרירו שימשו כתפאורה לשר הטבעות

ניו זילנד: קפיצה לארץ התיכונה
ניו זילנד היא דוגמה מצוינת למדינה שהפופולאריות שלה נמצאת בעלייה מתמדת מאז שצולמה בה טרילוגיית סרטי שר הטבעות שעשתה לנופים של המדינה הזו יחסי ציבור מצוינים. התיירים לא מגיעים לכאן רק בשביל להתחקות אחר עקבותיהם של פרודו, גנדלף וכל השאר; אלא בעיקר כדי לחזות במו עיניהם בנופים עוצרי הנשימה ששימשו כתפאורה לסדרת הסרטים. הסרט צולם בכמה מהאתרים היפים ביותר בניו זילנד, שקשה למצוא בה פינות שאי אפשר להגדירן כמרהיבות ביופיין.

נופיו הגעשיים של הפארק הלאומי טונגרירו (Tongariro) שבאי הצפוני שימשו כתפאורה לממלכת מורדור, ארצו של סאורון, שר האופל, ובו צולמו כמה מסצנות הקרב הבולטות בסרט. העיירה קווינסטאון שבאי הדרומי, שמפורסמת כבירת הספורט האתגרי של ניו זילנד, היא בסיס מצוין ליציאה לטיול בנופים של הארץ התיכונה. הכפר גלנורקי שעל שפת אגם וואקאטיפו (Lake Wakatipu) הוא ביתה של גלדריאל מלכת האלפים, גבירת ממלכת לות'לוריין, ואפשר ליהנות בו מנופים מרהיבים של האגם ומטיול ביער פרדייז, הוא יער לות'לוריין. ארץ הפיורדים שבאי הדרומי, שנחשבת בעיני רבים לאחד המקומות היפים בעולם בשל נופים מרהיבים של פיורדים, קרחונים, יערות גשם ומפלים, כיכבה בסצנת רבות בטרילוגיה.

בית בכפר הוביטון, שנבנה לצורך צילומי הטרילוגיה

כפר ההוביטים ההוביטון (Hobbiton), ששוכן בחווה מבודדת בסמוך לכפר החקלאי מטמטה (Matamata) שבאי הצפוני של ניו זילנד, נבנה לצורך צילומי טרילוגיית שר הטבעות, פורק ונבנה מחדש לצורך צילומי טרילוגיית ההוביט. היום מדובר באתר תיירות לכל דבר, בו ניתן לטייל בין בתי ההוביטים הזערוריים עם הדלתות העגולות והגגות המכוסים צמחייה ירוקה.

לערוץ בעקבות סרטי הקולנוע >>

הצילומים בכתבה – אייסטוק, פליקר – Hayden Opie Damiano Menegon ,jj walsh,

הפוסט טיולים בעקבות סרטים הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט לבן זה יפה – יופי בקולנוע ההודי הופיע ראשון במסע אחר