שעשועים ואז לחם
יש שם חמישים ושמונה כניסות, וקיימות חמישים ושמונה דרכים להיכנס לכתבה הזאת. קיימת כניסת המספרים שתדגים כמה הוא גדול, קיימת הכניסה האסתטית, מגביהת החוטם, שתדווח עד כמה הוא דוחה. קיימת הכניסה האקזיסטנציאליסטית פילוסופית, שתציין כי מרכז הקניות החליף את הכנסיה במקום שבו מתבצעים הטכסים הפולחניים העכשוויים וכי תוכל להיוולד ולמות בו וכל מה שבאמצע בלי לראות אור יום (בשביל להיקבר ייאלצו להוציא אותך החוצה). קיימת כניסת צער בעלי חיים, קיימת הכניסה הישראלית (לפחות עשרה מבעלי או מפעילי החנויות שייכים לקבוצה זו), ועוד עשרות כניסות.
קיימת גם כניסת הכיף. כי סך הכל, כיף ללכת לשם, כיף להיות שם, כיף לקנות שם. בדרך כלל. אם אתה במצב רוח מתבודד אל תתקרב.
הצועד לתוך מרכז הקניות באדמונטון נכנס למבנה באורך של מאה וחמישה עשר מגרשי פוטבול, שהאמפייר סטייט בילדינג נכנס בו שלוש פעמים, וכל זה תחת גג אחד. מתחת לגג הזה קובצו יותר משמונה מאות חנויות, שהן למעשה הלב, הסיבה והמהות. אלא שחנויות היום לא מספיקות. צריך גם לשעשע את הציבור. הטיעון הגרמזיאני (הם לא המציאו אותו) מצהיר כך" קודם כל שיבואו לפה, קודם כל נכניס אותם תחת הגג, שייהנו כביכול, שייבלו, שתבוא לא רק האמא, גם האבא, והילדים, והקוזינים מכל הצדדים. שיבואו. אחרי שהם כאן, אין שום סיכוי שייצאו מכאן בלי להוציא משהו, נמצוץץץ מהם את הכסף.
ניקח למשל את כניסה מספר שמונה הזכורה לטוב. מצד שמאל, כאמור, המזללה היפנית, מימין "מקדונאלד", מלפנים, כזכור, הטווס והאלבינו. אחרי הטווס, ליד הסוכנות למכירת מכוניות (ישראלי), הגענו להצטלבות. כפי שציינו האקזיסטנציאליסטים, האדם בורא את עצמו כל פעם דרך בחירותיו. היתכן כי ז'אן פול הקשיש ראה בחזונו את מרכז הקניות של ווסט אדמונטון? אתמהה. בכל אופן, מלפנים זירת החלקה על קרח, גודל טבעי. מאחורי זירת ההחלקה, הדובים. פנינו ימינה. מסעדה סינית, חנות עוגות, חנות פיצ'פקעס (ישראלית), חנות נעליים, חנות בגדים. חנות נעליים, חנות נעליים, חנות נעליים. יתומי מרכז הקניות מחפשים את הוריהם. שיש וזכוכית בכל מקום, באמצע מוצב הלווייתן (נחושת) שבלע את יונה הנביא ומזרקות היורקות מים וצבעים ומוסיקה, ואף אחד לא מתעקש שיש כאן איזה אספקטים דתיים, או אמנותיים. זה רק בידור. עד עכשיו, חוץ מזירת הקרח, זה נשמע כמו כל מרכז קניות אחר, לא?

עוד יותר יפאני
הגענו לאטרקציה הראשונה. בורבון סטריט. רחוב עם "נושא". כדאי להתאמץ, לעצום עיניים, לפקוח אותן, וראה זה פלא, זה נראה בדיוק כמו רחוב בורבון בניו אורלינס. אז מה אם הכל, כולל הכוכבים והזונות עשויים פלסטיק. רחוב נושא נוסף, לא רחוק מבורבון סטריט, הוא "שדרות אירופה".
ועתה נעבור לאטרקציות הכבדות. מימיננו פנטזילנד. פארק שעשועים. למעשה, הגבת"ג (הכי גדול בעולם תחת גג). כמו דיסנילנד – רכבת שדים, סחרחרות, דוכני קליעה למטרה, ועוד משעו שלא ראיתי בשום חקום אחר: אתה עולה בקרונית לגובה של שלוש-עשרה קומות, ואחר כך נופל עם הקרונית למטה. אנשים משלמים כסף בשביל לעשות את זה.
גמרנו עם פנטזילנד, ונהיינו רעבים. אוכל סיני? יפאני? צרפתי? מכסיקאי? המבורגר? פיצה? תחת הגג הזה יש יותר ממאה מסעדות, בכל הצבעים ומכל הסוגים, המינים וטווחי המחירים.
לפנינו בשלב הזה אטרקציות מאטרקציות שונות. קודם כל, הסנטה מריה, ספינתו של קולומבוס, תקועה על ריף שהובא במיוחד מאוסטרליה. זה לא מפלסטיק, זה אמיתי. לצידה דולפינים, פינגווינים, תמסחים, כרישים וברקודות. ובין כל אלה משייטות להן ארבע צוללות גרמזיאן, צוללת אחת יותר מאשר לצי הקנדי.
אזכיר כאן עוד שתי תופעות בלבד: ראשית – הים. כלומר, יש כאן גם ים. גם אני לא האמנתי. קוראים לזה "פארק המים", ולמעשה זה מין אגם גדול, עם עשרות מקפצות ענקיות (הג"ב), ומכונה שעושה גלים וחוף מפלסטיק. ההבדל היחידי מן החופים המוכרים יותר הוא, שבאוויר נישא ריח הכלור ולא ריח המנגל. זה כנראה ההבדל בין חוף קנדי לגן צ'רלס קלור. התופעה השניה היא המלון. בשלב זה יצוין ששום דבר במקום הזה (כפול בגודלו ממרכז הקניות השני בגודלו, דל אמו בקליפורניה), לא מקורי. הגרמזיאנים התנהגו בענין זה כיפאנים מבטן ומלידה. נסעו בכל העולם ו"אימצו" מה שמצא חן בעיניהם. מכאן גנבו רעיון, ומשם "שאבו" משהו, את זה העתיקו ואת ההוא חיקו. למרות ששום דבר אצלם לא מקורי, הם אבות הרעיון שכל הרעיונות יכולים לחיות בשלום תחת גג אחד. וכך הגענו למלון. גם כאן הרעיון מאומץ, אבל הביצוע מושלם. התפיסה היא, שכל קומה מרוהטת בסגנון אחר. לכל קומה יש ה"תימה" שלה.
הקומה ה"רומאית" נראית כמו סצינה מ"אני קלאודיוס". בקומה ה"אמריקאית" מוצבת באמצע החדר משאית מקורית משנות החמישים. מיטת האורחים מוצעת בתא המטען. הקומה ה"ערבית" נראית כמו מאהל בדואי. בקומה ה"אנגלית" שוכבים הנופשים בכרכרה המוצבת באמצע החדר. החדרים בקומה ה"פולינזית" מעוצבים בסיפונה של יאכטה. "תדליקי את הר הגעש בבקשה", אמרה אשת יחסי ציבור אחת לרעותה. ההיא לחצה על המתג, והוולקאנו שהוצב בפינה החל לבעבע ולפלוט אדים, קולות וצבעים.
עכשיו ברור שפוזה איסטניסית כמעט מתבקשת פה. מן העניין הזה של ים וגלים וקרוסלות ומאהל בדואי ומגרש גולף מיניאטורי. אלא מה, יש בזה איזשהו חן. מעוות, אולי, אבל בכל זאת. אם אתה לא מחליט להיות נגד, אם אתה נותן לעצמך לשכוח, אז אפשר בהחלט ליהנות מזה. במיוחד כשבחוץ מינוס שלושים וחמש מעלות. אז אתה נכנס לחדר הפולינזי, ממלא את הג'קוזי, מזמין רום סרוויס, מפעיל את הר הגעש, משתדל לא לצחוק, ומבסוט מהחיים.

המתקפה האיראנית
כפי שהזכרתי בתחילה, יום ביקורי בנבכי הפיל הקנדי היה גשום. וזה למעשה כל העניין. "נניח שנסעת עם המשפחה לשבוע בדיסנילנד" הסביר פעם נאדר גרמזיאן, "ושישה ימים ירד גשם. זה נורא". כאן, יש לך דיסנילנד תחת הגג, אין מזג אוויר, ויש כל החנויות האלה. אז פלא שבאים? ולא רק מצפון אמריקה, מכל העולם. לא מזיקה לעסקים העובדה שבאלברטה לא קיים מס קניה. המרכז הוא מושך הקהל מספר אחד באדמונטון, עיר קפואה, 350 מייל צפונה מהגבול האמריקאי. "הדבר" היא מין חיה תלת-שלבית שגדלה בלי שאף אחד יידע מה בדיוק קורה כאן, שהתפתחה ממרכז קניות קונבנציונלי ל"חור שחור שבלע את אדמונטון".
כל זה, כמובן, בזכות הגרמזיאנים, משפחה מאד חשאית, איראנים כאמור, שהגיעו לקנדה בראשית שנות השישים. מתוך דחף בלתי מוסבר או עקב ראיה גאונית של הנולד, התחילו לקנות קרקעות באלברטה, וכשהגיע "בום" הנפט הם היו מוכנים. אף אחד לא יודע כמה כסף יש להם בדיוק, אולי גם לעצמם הם לא מגלים, אבל השמועות מתעקשות על משהו בסביבות שני מיליארד דולר. הם אנשי עסקים קשים, ערמומיים, תוקפניים, לא נדיבים ולא במיוחד אהודים באדמונטון. הם אולי נראים מצחיק, הם אולי מדברים מצחיק (מישהו השווה אותם לאחים מארקס הפרסים), אבל אם אתה עושה עסקים, אתה רוצה להיות בצד שלהם.
הפוליטיקאים, כמו אנשי העסקים כאן, לא היו מוכנים למתקפה האיראנית. באגרסיביות שגלשה לא פעם לגסות רוח, בהטרדות, בהצעת מתנות ובנסיונות שוחד בוטים, הצליחו להוציא מהעיריה הטבות בסדרי גודל מדהימים. "בקנדה", הסביר פעם רוי בולסטד, כתב ה"אדמונטון סאן", "אם משחת שיניים עולה שישים סנט ולך יש רק חמישים ותשעה, לא תקנה. אצל הגרמזיאנים הכלל הזה לא תופס. הם ינסו לקנות גם אם יש להם ארבעים סנט. הם מסרבים לקבל 'לא' כתשובה". שליטתם הבלעדית בחברת האחזקות שלהם, אחר כך, מאפשרת להם לקבל החלטות במהירות וביעילות יוצאות-דופן. לדוגמא, ההחלטה להרחיב את הפרוייקט ביותר מארבעת אלפים מטרים רבועים, כדי לכלול מספר מתקני שעשועים שאיסקנדר ראה בביקור בקנזס סיטי, התקבלה בן-לילה.
הם לא עושים עניין גדול מעובדת היותם יהודים, אבל המקומות הטובים בבית הכנסת שמורים להם. בכלל, הם לא עושים עניין גדול מעצמם, אם בגלל חשש לחטיפות ואם בגלל שהם באמת צנועים. אם כבר יש להם זמן לבלות, הם עושים זאת עם המשפחות. במרכז הקניות שלהם כמובן.
התוכניות לטווח הבינוני/קרוב כוללות את בניית ה"מול של אמריקה" בבלומינגטון, מינסוטה, לא רחוק מסאות'דייל, שם נבנה מרכז הקניות הראשון בעולם. אחר כך הם מתכננים לקחת את מרכז החלל על שם ג'ונסון, מכסיקו סיטי ותעלת סואץ, לעטוף אותם ביחד, להעביר הכל למפלי הניאגרה ולבנות גג. יכול להיות שגם את הפירמידות. תחזיקו חזק.

הפוסט העולם תחת גג – מרכז הקניות הגדול בעולם, אדמונטון, קנדה הופיע ראשון במסע אחר