• עונה מומלצת: כל השנה (למעט ימים גשומים בהם קיימת סכנת שטפונות) • התאמת המסלול: למטיבי לכת מפות ומדריכים מודפסים ליעד ים המלח ומדבר יהודה, בהנחה לגולשי מסע אחר! • קושי המסלול: בינוני-קשה • אורך המסלול: כארבעה קילומטרים • משך המסלול: כחמש שעות • מפה: מפת סימון שבילים מספר 8, "צפון מדבר יהודה וים המלח" • ציוד: נעלי הליכה טובות, כשלושה ליטרים מי שתייה לאדם, כובע, קרם הגנה   • הגעה מהמרכז: נסיעה לירושלים וממנה לים המלח. לפני קיבוץ עין גדי ישנה פנייה משולטת ברורה אל שמורת עין גדי, חניון נחל דוד ובית ספר שדה עין גדי. מיד לאחר הפניה מכביש מספר 90 לשמורת עין גדי ישנה פניה נוספת ימינה, בעלייה, אל בית ספר שדה. זוהי נקודת ההתחלה. • דרושה הקפצת רכבים קצרה מחניון בית ספר שדה לחניון נחל דוד בכניסה לשמורה או אל החניון למרגלות תל גורן בציר הגישה לנחל ערוגות (הנקודה משולטת בבירור). הכניסה לשמורה כרוכה בתשלום. השמורה פתוחה בכל יום, 16:00-8:00, הכניסה למסלולים הארוכים אסורה לאחר השעה 14:00.האכילה בשמורה אסורה, ולכן מומלץ לסעוד לפני הכניסה אליה.  בריכת מים בשמורת עין גדי. בדרך יש כמה מפלים ובריכות יפות עין גדי הוא מסוג המקומות שתמיד שמחים לחזור אליו. המסלול הזה הוא מעט פחות שגרתי, קצת יותר מרוחק מההמונים שמטיילים בערוץ עצמו. בעונות החמות רצוי להתחיל אותו בשעות הבוקר המוקדמות כדי להימנע מהליכה בשטח פתוח בחום היום. נחצה את שטחי בית ספר שדה בעקבות סימון שבילים שחור ונעבור דרך שער בגדר היקפית (אם הוא נעול, יש לפנות אל אחד מאנשי המקום) ונעפיל על מורדות הר ישי המתנשא מעלינו. בנקודה מסוימת מטפס השביל מעל מצוק קטן ומגיע למדרגת סלע. כאן מתפצלים השבילים. אנו נפנה שמאלה, בעקבות הסימון האדום (הסימון השחור מוביל אל פסגת הר ישי). השביל נמשך לאורך מדרגת סלע מעל נחל דוד ומספק נופים יפים על המצוקים סביב ועל ים המלח. נוכל להבחין בבירור כיצד סלעי המשקע הקשים יוצרים בנוף מצוקים, בעוד שכבות הסלע הרכות יוצרות נוף דרדרות רך יותר. כעבור כברת דרך יורד השביל אל הערוץ עצמו וחוצה אותו. מולנו נוכל לראות את המפל העליון, הגדול ביותר בנחל. בשל היותו מעל קו המעיינות הוא נותר יבש וזורם רק בזמן שטפונות. בטרם נעלה אל הגדה הנגדית, לא נוותר על הליכה קצרה במורד הערוץ אל מפל החלון. לאחר מרחק קצר בערוץ והחלקה על גבי סלעים משויפים מסחף, יתגלה לנו הנוף לים המלח, כמו בתוך מסגרת, ומכאן שם המקום.  הירידה מעין שולמית. חדי העין יבחינו בעדות לכך שבעבר מפלס ים המלח היה גבוה בהרבה נשוב אל הנקודה בה עולה השביל מהערוץ. משם נעקוב אחר שביל שסימונו ירוק. שביל זה נמשך לאורך הגדה הדרומית של נחל דוד, אל עבר מקדש כלקוליתי שגילו מוערך ב-6,000 שנה. הפולחן שהתקיים כאן יוותר כנראה לעד בגדר תעלומה. ישנן השערות לפיהן הוא קשור לפולחן פוריות ומים, ואולי לכן הוא ממוקם מעל תחנתנו הבאה: מעין עין גדי. כאן נוכל ליהנות מצל הצמחייה, משפע ציפורים, שפני סלע ויעלים המתקבצים סביב מקור המים. בסמוך למעיין נמצאת טחנת קמח וטראסות רבות, עדות ליישוב קדום במקום. הפירוש המקובל והמוכר לשם עין גדי הוא מעיין הגדיים, על שום היעלים הרבים וגדיי העזים שהובאו לכאן על ידי הרועים להרוות את צימאונם. לצד פירוש זה ישנם מספר הסברים שונים, מעניינים לא פחות. עין גדי מלשון עין גדיד, על שם פעולת קטיף התמרים המהווים גם כיום ענף מרכזי בכלכלת הישוב במקום, או עין גדי מלשון גד, סוד. תושבי הישוב שמרו בקנאות את סוד הפקת בושם האפרסמון. ממעין עין גדי נוכל לפנות דרומה במסלול השחור לכיוון תל גורן או להמשיך במסלול המוביל לערוץ נחל דוד, המומלץ אך המתויר יותר (נמשיך בהתאם למקום בו השארנו את הרכב). בדרך לערוץ נחל דוד נחלוף על פני עין שולמית. נוכל לשתות ממימיו ולמלא בקבוקים. מעט אחריו יבחינו חדי העין ברצועה אופקית ומעניינת של חלוקי נחל. זוהי עדות לימים בהם מפלס ים המלח היה גבוה בכמאתיים ממפלסו הנוכחי. מכאן יורד השביל בתלילות אל עבר הערוץ המוריק של נחל דוד. בדרך אל שער השמורה ישנם כמה מפלים ובריכות יפות.

הפוסט נחל דוד: טיול בשביל צפית הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: חורף ואביב. • התאמת המסלול: לכל המשפחה. • קושי המסלול: בינוני (מסלול קל למעט העלייה והירידה מגבעת חרוט). • אורך המסלול: שלושה קילומטרים. • משך המסלול: כשלוש שעות. • מפה: מפת סימון שבילים "הערבה התיכונה ומזרח הר הנגב", מספר 17, או עמוד ענן • הגעה מהמרכז: מבאר-שבע נוסעים למצפה-רמון בכביש מספר 40, חוצים את מצפה רמון ויורדים בכביש 40 אל המכתש עצמו. נוסעים בתחתית המכתש עד פניה ברורה שמאלה אל פארק צבעי הרמון, ונוסעים עד חניון בארות (בנסיעה איטית ישנם סיכויים לראות צבאי נגב בין השיטים ופראים, סוג של חמורי בר משוטטים). ממשיכים בנסיעה צפונה על דרך מסומנת בשחור עד צומת ברורה, בה פונים ימינה (לסימון שבילים אדום). לאחר קילומטר מגיעים אל מזלג דרכים – ימינה לעין סהרונים בצבע אדום, ושמאלה בצבע שחור לחניון יום רמת סהרונים (לא להתבלבל עם חניון יום עין סהרונים הנמצא דרומה). פונים במזלג שמאלה ונוסעים מעט יותר מקילומטר עד לרחבת עפר המשמשת כחניון, כאן נחנה. • המסלול הלוך ושוב, לא נדרשת הקפצת רכבים. יש אופציה להארכה, עם הקפצה. מתחילת המסלול – חניון יום רמת סהרונים, נמשיך רגלית במורד הדרך השחורה אל ערוץ נחל ארדון. יש כאן כמה עצי שיטה גדולים ויפים במיוחד לנוח תחתן. מהשיטים ניתן להמשיך מעט שמאלה לעבר שביל מסומן בכחול, העולה מגדתו הנגדית של הנחל לעבר הגבעה הבולטת, ולטפס על גבעת חרוט. אין להמשיך ללכת בשביל הכחול אל מעבר לגבעת חרוט שכן הוא מוביל לעבר הר ארדון. ההליכה לשם מחייבת חזרה באותה דרך, אך התצפית ממרומיה יפה במיוחד. מפות ומדריכים מודפסים ליעד הר הנגב, בהנחה לגולשי מסע אחר! מצפון נוכל לראות את המצוק התלול של הר ארדון, הבולט אל תוך המכתש ומעניק לו צורה דמוית לב. בכיוון מערב נוכל להבחין בדרך בה ירדנו אל המכתש ומעליה בתיה הקיצוניים של מצפה רמון. ממזרח נוכל לראות את צורתו המיוחדת של הר כרבולת חרירים. מתחתנו מצפון נפרש מישור גדול רב גוונים. בעבר היה שביל שירד מגבעת חרוט ישירות דרומה אל ערוץ נחל ארדון, אולם הוא בוטל בשל תלילותו. נחזור ימינה במורד הערוץ לכיוון ערוץ הראשי בדרך זרועה בשיחים ועצי שיטה הגדלים לאורך האפיק והדרך המסומנת שחור. נחלוף על פני נקודה המסומנת במפות כעין ארדון, אולם כיום לא ניתן לראות בה כל זכר לנביעה. האטרקציה העיקרית עוד לפנינו.   הדייק בנחל ארדון, שכבת סלע מוזרה שכיוונה אנכי | צילומים: יותם יעקבסון כעבור קילומטר לערך נבחין בה משובצת בגדה השמאלית, המצוקית. בתוך המצוק העשוי כולו שכבות אופקיות שמסודרות זו מעל זו ישנה שכבת סלע מוזרה שכיוונה אנכי. מדוע היא עומדת על הראש? את התופעה הזו מכנים בכינויי דייק והיא איננה קשורה בהתמרדות של סלע שעד כה שכב במקומו. כיום מפוענחת התופעה כסדק שהיה בסלע שדרכו "הצליח" חומר מגמתי נוזלי, מעומק כדור הארץ, לעלות. כשבא החומר הנוזלי הלוהט במגע עם סלע מוצק הוא התקרר, התמצק והתגבש. בהתאם לטמפרטורת המגמה, לעובי הסדק שנוצר ובהתאם לקצב ההתקררות של המגמה נוצרים סלעים מגובשים שונים. אם נתקרב אל הדייק נוכל לראות כי משני עברי הסדק המלא ישנן שתי שכבות דקות של סלע שונה. במקביל להתקררותו של החומר המגמתי הלוהט שעלה, הוא "אפה" את הסלע שאיתו בא במגע. השכבה האפויה העליונה (זו הפונה לחומר המילוי של הסדק) בולטת מאוד. סקר שטח גיאולוגי שנערך באזור העלה כי הדייקים כאן קשורים אל עוד מספר דייקים המסודרים בצורת כוכב סביב מוקד אחד. המוקד הוא אזור בו חלה התרוממות מגמתית. הלחץ הוא זה שביקע את הסדקים שהורחבו והתמלאו גם הם במגמה. מדייקי נחל ארדון יש באפשרותנו להאריך ולהמשיך במורד הנחל ולהתחבר אל המסלולים באזור עין סהרונים (לשם כך נדרשת הקפצת רכבים). האפשרות הקצרה והנוחה (וזו שאיננה דורשת הקפצת רכבים) היא לשוב באותה דרך בה באנו. ערוץ הנחל ונופיו עשויים להראות לנו לחלוטין לא מוכרים בצעידה דרכם בכיוון ההפוך. יש גם דרך המסומנת בכחול מקבילה מדרום לדרך בה הלכנו וחוזרת לחניון רמת סהרונים שם השארנו את הרכבים. עצי השיטה הגדולים יהוו סימן היכר בולט לנקודה בה נשוב ונעלה לרכבים. מהחניון ניתן לטפס על השלוחה הנמוכה מצפון ולבקר מספר מבני קבר עתיקים (חללי קבורה בתוך גלי אבנים גדולים). המסלול בנחל ארדון מפת המסלול בנחל ארדון

הפוסט רמת סהרונים ונחל ארדון – מסלול טיול הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: חורף.

• התאמת המסלול: לכל המשפחה. 

• קושי המסלול: קשה. 

• אורך המסלול: כחמישה קילומטרים. 

• משך המסלול: ארבע שעות בניחותא. 

• מפה: מפת סימון שבילים "הרי אילת", מס' 20 (מהדורה אחרונה הודפסה בשנת 2004). 

• הגעה מאילת: כדי להגיע אל מלחת עברונה נוסעים צפונה בכביש הערבה. מעט אחרי הקילומטר ה-20 פונים ימינה (מזרחה) בדרך שמסומנת באדום. הדרך חולפת דרך אזור חקלאי, מגיעה אל בריכות אידוי וממשיכה לאורכן צפונה. אפשר להתחיל את המסלול גם מצפון, בדרך לאילת. אז יש לפנות מכביש הערבה שמאלה (מזרחה) מעט אחרי הקילומטר ה-26, על פי סימון שבילים בצבע שחור ושילוט אל באר עברונה. 

• מסלול שעיקרו דילוג רכוב בין נקודות.

מצפון לאילת משתרעות כמה מלחות, אזורים נמוכים חסרי ניקוז לים. אל אזורים אלו מתנקזים מי השטפונות ויוצרים כאן לעתים אגמים עונתיים, שמותירים אחריהם מעטה מלחים לבנבן לאחר התאדותם. המלחות, שיש בהן כיום גם בריכות אידוי לייצור מלח, נמצאות בתווך שבין הרי אילת ממערב להרי אדום הגבוהים מהעבר הירדני. בסטייה קטנה מכביש הערבה נמצאים במלחות שפע אתרים מיוחדים שחבל לפסוח עליהם. אל כל האתרים הללו ניתן להגיע ברכב, ורק אם ממש רוצים אפשר לצאת ולצעוד ברגל. השביל המסומן בצבע אדום, היוצא מזרחה מכביש הערבה, חוצה אזור חקלאי ומגיע במהרה אל בריכות האידוי של מפעל המלח. מראה הבריכות הכחולות, שלא אחת הרי אדום משתקפים בהן, מרשים תמיד ובמיוחד בזמן שקיעה. בשל הפלנקטון, יצורים מיקרוסקופיים, המתפתח במים חורפת כאן בקביעות להקה של פלמינגו משובבי מראה הניזונים ממנו. מעט מוזר לראות את הפלמינגו על רקע הנוף המדברי ושדה התעופה של עקבה הנמצא למרגלות הרי אדום. 

דקל הדום הוא הדקל היחיד בעולם שגזעו מתפצל | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

הדרך שמסומנת באדום מתעקלת שמאלה (צפונה) וממשיכה בין ולאורך בריכות האידוי. בקצה הצפוני של הדרך נמצא אתר דקלי הדום. דקל הדום, שמקורו באפריקה, הוא הדקל היחיד בעולם שגזעו מתפצל, ולכן לכל עץ ישנן כמה שושנות עלים בראשו. נקודה זו מהווה את גבול התפוצה הצפוני העולמי שלו ולכן עצים אלו מוגנים. הדקלים הצליחו לגדול במקום הודות למי התהום הגבוהים, אך עקב ירידת מפלס מי התהום, בשל שאיבת יתר של חברת מקורות בשנים האחרונות, החלו להשקות את הדקלים באופן מלאכותי. מדקלי הדום אפשר להמשיך מערבה (שמאלה) חזרה לעבר כביש הערבה בשביל שמסומן בצבע שחור. מעט לפני ההגעה לכביש הערבה, ניתן לפנות שמאלה בכביש הערבה הישן, כיום דרך שמסומנת בצבע ירוק. כעבור קילומטר נראים משמאל שרידי חווה מהתקופה הערבית הקדומה (מאות שביעית-עשירית לסה"נ) שבה גם בארות שרשרת, המכונות פוגארות. הפוגארות הן שיטה פרסית קדומה להולכת מים באופן תת-קרקעי ממפלס מי תהום אל פני השטח, לצורכי חקלאות. במקום קטע קטן מהמתקן ששוחזר ואפשר לרדת אליו בפיר ולצאת מאחר. שלטים שהוצבו במקום מסבירים את אופיו של המתקן.

מדקלי הדום ניתן להמשיך צפונה, בשביל שמסומן בצבע שחור המגיע לבאר עברונה, אחד ממקורות המים היחידים באזור. קטע זה של הדרך, העשיר יחסית בצמחייה מדברית (בעיקר עצי שיטה ציוריים) מאפשר להתרשם מיופייה הפראי של המלחה. עם קצת מזל אפשר גם לזכות בתצפית על בעלי חיים. הם מתרכזים באזור זה בשל אפשרויות המרעה ובגלל המים שבבאר. מעט מצפון לבאר עברונה פונה דרך העפר המסומנת בצבע שחור מערבה, חזרה לכביש הערבה. תוך כמה דקות נוכל להימצא שוב על הכביש בדרך הביתה.

הפוסט בקעת עברונה: טיול חורפי הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: חורף, בכל עונה אחרת חם מדי. 

• התאמת המסלול: לכל המשפחה. 

• קושי המסלול: בינוני. 

• אורך המסלול: כארבעה קילומטרים. 

• משך המסלול: שלוש שעות וחצי. 

• מפה: מפת סימון שבילים "הרי אילת", מס' 20.

• הגעה מאילת: ניסע בכביש הערבה, מס' 90, צפונה מאילת. כחמישה קילומטרים וחצי צפונה מהפנייה לקיבוץ איילות נאט את הנסיעה. נבחין בדרך עפר פונה שמאלה (מערבה). לעיתים ניצב במקום שלט כתום המורה "עמודי עמרם" ו"קניון שחורת", אך יש והוא נעקר ממקומו. נפנה בדרך העפר (זהירות בירידה מכביש הערבה!). כעבור שני קילומטרים וחצי נגיע לפיצול דרכים בו נפנה שמאלה לעבר קניון שחורת , בדרך שלאורכה סימון שבילים ירוק. הדרך חולפת על פני גבעת גרניט כהה משמאל ועולה במעלה נחל שחורת. בפתח הקניון היא מגיעה לקיצה. כאן חונים את הרכב ויוצאים לדרך. 

• מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים!

מהנקודה בה חנינו את הרכב נחצה את ערוץ הנחל אל העבר השני ונחפש אחר סימון שבילים שחור שבמקביל אליו סימון של שביל ישראל. השביל מעפיל על הגדה הנגדית של הנחל ומגיע אל רמה חולית שממנה נשקפים נופים יפים של ההרים הסוגרים עליה סביב. צבעו של כל אחד מההרים כאן הוא שונה. צפונית-מזרחית אלינו מתנשא הר אמיר, העשוי כולו אבן חול נובית – דבר הניכר בצורותיו הרכות ובגוונים המשתנים מחום לאדמדם. בלב הרמה ישנה גבעה העשויה אף היא אבן חול – צבעה חום אדום ובגלל שהיא עשויה מחומר רך, נוצרו בה על ידי מים ורוחות מנשבות גומחות סלע וקשתות.

כשנתקרב אל הגבעה נוכל להבחין שאבן החול איננה אחידה, אלא עשויה שכבות-שכבות. כל שכבה ניכרת בצבע שונה ובגודל גרגירים שונה, ובחלקן אף חלוקי קוורץ גדולים. אבן החול היא סלע משקע יבשתי, החול שקע והתרבד כאן שכבה אחר שכבה בתקופה שבה כל האזור מערב ונוביה שבסודאן ועד הים התיכון היה רצף אחד של קרקע נטויה לעבר צפון (בשפה המקצועית פנפליין). ברמה הנטויה קלות זרמו נהרות אדירים בזרם אטי, בו שקעו גרגירי החול שהצטברו, הודקו ויצרו את אבן החול. כשעבר האזור תמורות רבות (העיקרית שבהן הוא השבר הסורי אפריקאי) נחשפו אבני החול לתהליכי הבלייה הניכרים בהם כיום. אותן שכבות שבהן ניתן לראות מצבור של חלוקי נחל גדולים מעידות על תקופה שבה הייתה הזרימה בנחל חזקה יותר ולכן גם הסחף שנשאה עמה היה רב יותר. 

קניון הגרניט של נחל שחורת (עם שיח צלף) | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

לאחר שנחלוף על פני הגבעה החולית מימין (מזרחית לשביל) נגיע אל צומת שבילים מסומנים; השביל שמסומן בשחור חוצה שביל שמסומן באדום המגיע ממזרח וממשיך מערבה, ואנו נפנה שמאלה ונלך בעקבותיו. תוך זמן קצר ניפרד מהרמה החולית. השביל מעפיל במעלה מדרון של גבעה עשויה סלע גיר, ממשיך לאורכה ושב וגולש אל נחל שחורת בקטע עליון יותר שלו. בהגעה לערוץ נוכל להתרשם מסלע שלו צורה וצבע שונים. זהו סלע חרסית שבו עורקי גבס מגובשים למחצה היוצרים צורות מעניינות.

בקטע זה של ערוץ נחל שחורת מתרחשת תופעה מעניינת. הערוץ זונח את הקטע בו הוא זורם דרך סלע הגיר הצהבהב ונכנס אל קטע שבו הוא חוצה סלע גרניט קשה וקהה. השוני ניכר לא רק בצבע הסלעים, אלא גם בצורת הקניון. בסלע הגיר שקשיותו בינונית, נוצר ערוץ רחב יותר מאשר בסלע הגרניט הקשה, שבו נותר מעין קניון קטן.

השביל פונה שמאלה במורד הערוץ (השביל מסומן בירוק). תוך דקות נמצא בין מצוקי גרניט כהים וקשים. את רצפת הנחל מכסה שכבה עבה של חלוקי נחל. בגלל גוון הסלע הכהה הוא מתלהט במיוחד בשמש. לא אחת נמדדות כאן בקיץ טמפרטורות קרקע של 80 מעלות. נתון זה עשוי להעלות את מידת ההערכה לצמחים הבודדים שחיים כאן – עצי שיטה שנאחזים בגדות הנחל וצלף סחוסי הפורץ מבין סדקי הסלע. במהלך הצעידה בקניון יש להתגבר על כמה מכשולים קטנים, אולם הדרך בעיקרה פשוטה וקלה. כעבור קילומטר וחצי מגיעים חזרה אל חניית הרכבים.

הפוסט קניון שחורת בחורף הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: חורף ואביב

• התאמת המסלול: לכל המשפחה

• קושי המסלול: קל מאוד

• אורך המסלול: קצר מאוד

• משך המסלול: כשעה

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 14, "צפון הערבה ומזרח הר הנגב" (מהדורה אחרונה הודפסה בשנת 2005). 

• הגעה מצומת הערבה: ממשיכים בכביש מס' 90 דרומה לעבר אילת. בצומת חצבה פונים ימינה, לעבר מעלה עקרבים, ומיד שמאלה, על פי השילוט לעיר אובות. האתר נמצא במרחק של פחות מקילומטר מהכביש ובסמוך אליו ישנה חנייה. 

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.

במבט ראשון עשוי האתר להיראות משמים, אך די בסיור קצר כדי להבין שרב בו הנסתר על הגלוי. הדברים היחידים שבלטו כאן על פני השטח הם המעיין ושוקת ההשקיה שהוקמה לצדו בתקופה המנדטורית (בראש ובראשונה עבור משטרת הגמלים), ובסמוך אליהם עץ השיזף העצום, שגילו נאמד במאות שנים, ושרידי מצודה רומית. גזעו של עץ השיזף הוא מהמרשימים ביותר במדינה ומהווה כשלעצמו סיבה טובה מספיק כדי לעצור במקום ולברכו. מכיוון שבמקום עובר קו העתק גיאולוגי, נבעו כאן מים מתוקים על פני השטח. בעקבות שאיבת יתר של חברת 'מקורות' ירד מפלס מי התהום והמעיין יבש. ענף השיזף העצום שקרס לפני כמה שנים הוא עדות ברורה להתייבשות הקרקע (מסיבה זו העץ מושקה כיום). על העץ מסופרות אגדות רבות. אחת מהן נוגעת למטמון ענק שקבור מזרחית לו. לפני כשנה נתגלה במקום בור גדול שנחפר במהלך הלילה בחיפוש אחר האוצר, מה שמעיד שיש מי שסבור כי לא מדובר בהכרח באגדה.

עץ השיזף העצום שגילו נאמד במאות שנים | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

האתר העתיק שכן על צומת דרכים חשובה. כאן נפגשות גם היום הדרך היורדת ממעלה עקרבים עם הדרך המגיעה מים המלח. בעבר הגיע הכביש הסלול לאילת עד עין חצבה, ומכאן המשיכה דרך עפר משובשת. בשנת 1967 התיישב במקום שמחה פרלמוטר, יהודי אמריקאי שחי במקום עם אשתו יהודית, שהייתה נשואה לו כחוק ורחל, אשתו השנייה, שהתגיירה עם בואם ארצה. מכל המשפחה היא היחידה שנותרה לחיות במקום לאחר מותו. תושבי המקום מספרים כי במשך שנים טען שמחה שהוא שומע קולות מן האדמה. לאחר שמצא חרסים מהתקופה הישראלית והביאם לפני נוגעים בדבר, הוחלט על חפירות מסודרות במקום. שמחה ייסד במקום יישוב ששילב אורח חיים חרדי עם סממנים קיבוציים. היישוב, שהוכר כחווה חקלאית נקרא 'עיר אובות', על שם אחת התחנות של בני ישראל בדרכם ממצרים. למקום הצטרפו משפחות נוצריות מגרמניה, מהולנד ולימים גם מארצות הברית, שביקשו להתגייר. גם כיום, הגם ששמחה הלך בינתיים לעולמו, הן חיות עם ילדיהן הרבים במקום ולכן אין מה להתפלא למראה עדת ילדים בלונדיניים וכחולי מבט שמתרוצצים באתר.

בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום החל משנת 1990 התגלו שרידים מימי שלמה המלך, הנבטים, האדומים והרומאים. יש המעריכים כי במקום זה שכנה העיר "תמר" שמוזכרת כאחת הערים שביצר שלמה (מלכים א', פרק ט', 17-18). כיום אפשר לסייר בין החורבות שבמקום. שבילים מסודרים מתפתלים בין שרידי המצודות מהתקופות השונות ומוליכים אל מקום המעיין ואל עץ השיזף. מסביב נמצאים בתי התושבים העכשוויים המעניינים לא פחות משרידי העבר.

למי שאינו בקיא ברזי הארכיאולוגיה יהיה מעט קשה לעשות סדר בשרידים השונים ולדמיין את החיים כאן בעבר. בקווים כלליים מאוד ניתן לומר כי המצודות הגדולות במקום נבנו בתקופה הישראלית ושרדו ככל הנראה עד לרעש האדמה הגדול בימי עוזיהו. מאוחר יותר נבנו עליהן מצודות רומיות קטנות יותר. גם מבלי להיות ארכיאולוגים אפשר להתרשם מהחומות העבות, ממגדלי השמירה, מהמחסנים ומהממגורות. ממצאים יפים שנמצאו כאן (כגון כלי פולחן אדומיים) כבר אינם נמצאים באתר, כיוון שנלקחו למוזיאונים. הנשבה בקסמי המקום ובמסתורין שבו יכול לברר פרטים לגבי הדרכות שמתקיימות באתר מטעם בית ספר שדה חצבה הסמוך, טלפון: 08-6581546/76.

הפוסט עין חצבה ועיר אובות – ביקור הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: חורף ואביב

• התאמת המסלול: לכל המשפחה

• קושי המסלול: קל מאוד

• אורך המסלול: 26 קילומטר

• משך המסלול: שעתיים ויותר

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 14, "צפון הערבה ומזרח הר הנגב"

• הגעה מצומת הערבה: מצומת עין חצבה פונים מזרחה לעבר מושב עידן. לפני שער המושב פונים ימינה אל דרך השלום, שלאורכה סימון שבילים בצבע ירוק. זוהי דרך טובה ומשולטת המתאימה לכל כלי הרכב. הדרך מסתיימת במושב עין יהב. 

• הערה: המסלול המוצע הוא מסלול נסיעה, המתאים מאד גם לאופניים. לאורכו ניתן לעצור בנקודות תצפית או לצאת להליכות קצרות. יש להקפיד על מספר כללים – לא לסטות מסימון השבילים, כיוון שהגבול עם ירדן קרוב. לא להלך בערוצי הנחלים מחוץ לתחומי השבילים – ישנה סכנת מוקשים שנסחפו. יש לזכור שכל החממות הן בבעלות פרטית והכניסה אליהן אסורה ללא אישור.

ציר דרך השלום, המקביל לכביש הערבה, מאפשר להכיר את האזור מזווית פחות מוכרת, והופך את הדרך לאילת או ממנה למעניינת הרבה יותר. לאורכה של הדרך מספר תצפיות לעבר ערוצו הרחב של נחל הערבה, מאגר חצבה, החממות של המושבים חצבה ועידן, ולבסוף – עין יהב ומאגר שיזף הנמצאים בערוצו של נחל נקרות.

דרך השלום נמשכת לאורך קו המצוק היוצר את גדתו המערבית של נחל הערבה. מצוק זה עשוי כולו חוואר הלשון, אותו סוג מסלע רך שהתהווה בעידן שבו ים המלח לא היה כה מלוח והתמשך כגוף מים צר וארוך בין חצבה לצפון הכנרת. חוואר הלשון רך מאוד ונוטה להתפורר. בשל תכונות אלו שגורמות לפלחים ממנו לנשור אל תחתית הערוץ, נוצרים במקום המצוקים התלולים. מסיבה זו גם מומלץ מאוד שלא להתקרב אל שפת המצוק, שכן לעולם אין לדעת עד כמה היא יציבה.

בכמה נקודות לאורכה ישנן נקודות תצפית על הערוץ עצמו, על החממות שבו וכן על מאגר חצבה שלאחר שטפונות החורף בולט צבע מימיו הכחולים בתוך השממה. בפרסומים שונים נתפש מאגר חצבה, כמו יתר מאגרי המים לאורך הערבה, כהצלחה גדולה ביישוב המדבר. בפועל, מסתבר שאין הדברים כך וכי המאגרים הללו עיקרם לתת לתורמים מחו"ל תחושה שהם תרמו במשהו לארצנו. אין מה לעשות – כחול בלב מדבר מצטלם טוב.

מאגר חצבה. כתם כחול בלב המדבר | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

המאגרים הללו, שנועדו לכלוא מי שטפונות, נאטמים במהירה על ידי החרסית דקת הגרגיר שסוחפים איתם המים הגועשים. כתוצאה מכך, לא רק שנמנע החלחול במאגר, אלא שהוא נמנע גם בכל מקום אחר במורד הנחל. מסתבר שקידוחים שהיו פעילים עד הקמת המאגרים הולכים ויבשים מאז בהדרגה. בנוסף, הון רב מושקע בניקוי סיזיפי של המאגרים מסחף, וזאת תוך סיכון מסוים, כיוון שבשל הקרבה לגבול הירדני מכיל הסחף כמות גדולה של מוקשים. בסופו של דבר גורלם של המים הנאספים במאגרים הוא להעלות ירוקת, להפוך מקור ליתושים רבים, ולבסוף להתאדות מבלי לחלחל כלל.

מזרחית למושב חצבה עושה הדרך תפנית מזרחה וכעבור זמן קצר שוב דרומה, במקביל לערוץ ולגבול, שמעברו נראים מעט יישובים ירדניים. בעלי רכבי שטח יוכלו לסטות מהדרך ולנסוע (בשבילים בלבד!) במעלה ערוץ נחל שיזף. זהו קטע פראי ויפה שבסופו שב ונפגש עם הדרך. בהמשך הדרך ישנה פנייה ימינה, המשולטת בשלט צבאי 'איוב'. היא מובילה לעבר גבעה שבמרומיה בריכת מים שמוקפת ב'שילוש הקדוש' – של האנטנות הסלולריות. ממרומי הגבעה ישנה תצפית יפה על מרחב שפך נחל נקרות (שראשיתו במכתש רמון) לערבה, על מאגר נקרות ומאגר שיזף הנמצאים למרגלותיה ועל כתם הירק של מושב עין יהב.

הפוסט דרך השלום בערבה – טיול הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: חורף ואביב. • התאמת המסלול: משפחות מטיבות לכת. • קושי המסלול: בינוני (מעט טיפוס על סלעים). מפות ומדריכים מודפסים ליעד ים המלח ומדבר יהודה, בהנחה לגולשי מסע אחר! • אורך המסלול: כשלושה קילומטרים. • משך המסלול: כשעתיים וחצי. • מפה: מפת סימון שבילים מספר 8 "צפון מדבר יהודה וים המלח". • הגעה מהמרכז: נסיעה דרך ירושלים לכביש ים המלח, שם נפנה דרומה. בין קילומטר מספר 250 ל-251 על כביש 90 (33 קילומטר מצומת הלידו, הצומת עם תחנת הדלק בצפון ים-המלח) נאט את נסיעתנו. לא נחפש שום שילוט כי אין כזה. מימין לדרך ישנו מפרץ חניה קטנטן ולצדו סימון שבילים כחול. כאן נחנה. נחצה בזהירות את הכביש אל ראשיתו של שביל מסומן בירוק העובר מתחת לכביש במנהרה. זוהי נקודת ההתחלה. • ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, כובע. • המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים. הפעם נצא למסלול קצר ולא מוכר; נחל סלבדורה. המסלול נמשך לאורך אחד הנחלים הקטנים הזורמים בתלילות ממצוק ההעתקים אל ים המלח. המסלול, המסומן ירוק מתחיל בצדו המזרחי של הכביש ועובר במנהרה אל צדו המערבי, משם הוא נמשך במעלה הערוץ הצר של הנחל. משני עברי הנחל ייסגרו עלינו קירות גבוהים עשויים ממפולות דחוסות של שברי סלע ועפר. ברגע שהערוץ יתרחב תתגלה צמחייה מדברית שמעטרת את האזור. יתכן ונראה את הרותם המדברי שפורח בלבן-ורוד ריחני ומבשם את כל הערוץ. בנקודה מסוימת לאחר התרחבות הערוץ נטפס אל מדרגת סלע רחבה. בזמן הטיפוס ניתקל במפגש של השביל הירוק עם שביל שסימונו כחול. כאן עומדת בפנינו הבחירה לפנות ימינה, בעליה או שמאלה בירידה. מומלץ כאן שנפנה ימינה. השביל ממשיך להעפיל במעלה הנחל, מעלינו מתנשא מצוק ההעתקים הסוגר על הערוץ והמפל היבש הגדול של נחל סלבדורה נראה במלוא הודו. השביל נמשך עד לנקודה בה הוא נתקל בקיר הסלע. שם, נאלץ לחזור על עקבותינו. מעט לפני המצוק עצמו מצפה לנו הפתעה מעניינת – השיח שזיכה את הנחל בשמו: סלבדורה פרסית. קל מאוד לזהות אותו. חפשו את כתם הירק הגדול ביותר בנחל. ענפיו המכוסים עלווה סמיכה נראים כמו גלים ירוקים ומעליהם משתרגים מספר ענפים חשופים מכסיפים בשמש. הסלבדורה היא צמח שנזקק למים כדי להתקיים. כיצד הוא צומח כאן? נתקרב ונגלה. ענפי הסלבדורה שימשו לאדם כמברשת שיניים פכפוך המים העדין יעיד על הימצאותה של נביעה קטנה. בתוך השקט המוחלט שרק קריאת עופות מפרה אותו יש לצליל המים המטפטפים תכונה מרגיעה וממכרת במיוחד. בהיותה ירוקה ועסיסית, משמשת הסלבדורה מזון לבעלי-חיים רבים, ובעיקר לשפני סלע. לפיכך יכול השיח להיראות שוקק חיים. אצל האדם יש לסלבדורה שימוש מיוחד. ענפיה שימשו (ובמקומות מסוימים בעולם, כדוגמת הודו, עדיין משמשים) כמברשת שיניים. מסופר כי הנביא מוחמד, שהיה ידוע כקפדן גדול בענייני ניקיון גוף וטהרה, היה נוהג לצחצח את שיניו בענפי השיח. מאז מגדירה אותו המסורת העממית המוסלמית כקדוש. עבורנו, גם אם איננו קדוש, הרי שהוא מוגדר כערך טבע מוגן ולכן נמנע מלפגוע בו. דרכנו חזרה אל מחוזות האלמקס, הקולגייט ושאר משחות השיניים הביתיות (ולא, אין כאן כל כוונה לערוך פרסומת לכזו או אחרת) תימשך במורד השביל הכחול, עד לצומת השבילים. דרך זו תהיה זהה לדרך בה עלינו, אולם משם נמשיך ללכת בשביל הכחול. הוא מסומן לאורכו של שביל המתפתל לאורך גדתו הדרומית של הנחל. מהשביל נשקפים נופים יפים של ים-המלח. בדרך אל הרכב הממתין לצד הכביש נתרשם מכמה צמחי מדבר הפורחים בעונה זו. ביניהם האזוביון הריחני הפורח בסגול וניחן בריח דומה לזה של אזוב ודמיה לבידה, צמח שעליו דמויי לב וחיוורים מעט ופרחיו צהובים. בצמח זה רצוי שלא לגעת הוא רעיל מאוד. בעונה החמה אנו עשויים לפגוש בין ענפיו את הכושן הארסי. זהו חגב שחור גדול הניזון מעלי הדמיה ובכך הופך את עצמו לרעיל ביותר.

הפוסט נחל סלבדורה: שיח לצחצוח שיניים הופיע ראשון במסע אחר

• עונה מומלצת: חורף ואביב, כשהכל מוריק והטמפרטורות נמוכות יחסית. מומלץ במיוחד לטייל בשיא עונת פריחת הכלניות האדומות. מפות ומדריכים מודפסים ליעד מזרח-תיכון, בהנחה לגולשי מסע אחר! • התאמת המסלול: לכל המשפחה. • קושי המסלול: קל מאוד! • אורך המסלול: אורך המסלול הרכוב כשישה קילומטרים. הוא מתאים לכל כלי הרכב וגם לאופניים. אורך המסלול הרגלי הוא כשני קילומטרים. • משך המסלול: כשעתיים וחצי הליכה. • מפה: "מישור חוף הנגב [הנגב המערבי]", מפה מספר 13. בחניון רעים ישנה תיבה בה נמצאים בדרך כלל דפי מסלול נאים ומפורטים שהכינה הקק"ל. • הגעה מהמרכז: הדרך הקלה ביותר להגיע לבארי היא לנסוע בכביש החוף, מספר 4, דרומה עד צומת יד מרדכי. בצומת פונים שמאלה בכביש 34 אל צומת גבים. בצומת גבים פונים ימינה לעבר מפלסים וסעד. נוסעים עד צומת סעד, מעין צומת T כפולה, בה פונים שמאלה ומיד ימינה (כביש 232 דרום). כעבור חמישה קילומטרים חולפים על פני הפניה ימינה (מערבה) לקיבוץ בארי. כעבור ארבעה קילומטרים נוספים דרומה מגיעים אל ערוץ נחל גרר ופניה משולטת ימינה (מערבה) לעבר חניון רעים, נקודת ההתחלה. • יציאה מהשטח: ניתן לחזור על עקבותינו באותה דרך בה באנו ואפשר גם להמשיך ימינה (צפונה) במפגש עם הדרך המסומנת אדום, לחלוף על פני מחסני התחמושת ממלחמת העולם הראשונה ולהגיע לבסוף אל שער קיבוץ בארי. פניה ימינה תוביל אותנו חזרה אל כביש מספר 232 ממנו באנו. • ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, כובע. • המסלול הרגלי מעגלי. אין צורך בהקפצת רכבים. • קק"ל הסדירה אפשרות הגעה לנכים אל הנקודות השונות לאורך המסלול. המסלול הרכוב מתאים כמובן גם לנכים. מה יותר יפה ממרבדים ירוקים מנוקדים בכלניות אדומות? זה בדיוק הזמן לצאת ולחזות במראות בבארי. נוכל לצאת למסלול רכוב, המשולט היטב ונוכל גם לצאת למסלול רגלי קצר ויפה. ניתן כמובן גם לשלב בין השניים. מחניון רעים החוסה בין עצי אקליפטוס שלמרגלותיהם צומחות הכלניות יוצא מסלול מעגלי קצר. ראשיתו בסימון שבילים אדום לאורך הגדה הדרומית של הנחל. השביל גולש וחוצה את ערוץ הנחל ומתחבר אל דרך שסימונה כחול. אם נפנה בה ימינה, היא תשיב אותנו אל נקודת ההתחלה. הדרך הרכובה היא למעשה הדרך המסומנת כחול. היא יוצאת מחניון רעים צפונה, חוצה את ערוץ נחל גרר ונמשכת לאורך גדתו הצפונית מערבה. לפני שנצא אליה אנו יכולים לצעוד כמה מטרים אל עבר נקודת תצפית על ערוץ נחל גרר. מרבדים ירוקים מנוקדים בכלניות אדומות נחל גרר מוכר לנו ממקורותינו. לפי הכתוב ביהושע פרק ט"ו ופרק י"א, הוא היווה את גבולה הדרומי של יהודה. מעבר לו השתרע המדבר, ולכן, כשיצא אסא מלך יהודה למרדף אחר זרח הכושי (דברי הימים ב' פרק י"ב), הוא רדף אחריו עד נחל גרר ועצר פה. מכיוון שמדובר באזור שאיננו משופע בגשמים, פיתחו יושביו בעבר שיטות שונות ומשונות לאגור מים. בדרכינו נפגוש כמה וכמה מבנים דמויי ארובות מוזרות, נמוכות ופחוסות. קשה להאמין, אבל אלו בורות מים. בעבר הם היו קבורים בקרקע, רק פתחם נראה על פני השטח בעוד דפנותיהם נאטמו היטב כנגד חלחול. ברבות הזמן נסחפה קרקע הלס בה היו קבורים וכל מה שהיה קבור, בולט בהיפוך מעניין על פני השטח. אחד המתקנים המיוחדים במקום היא באר אנטיליה. המתקן כיום רחוק מלהיות שלם, אך ניתן לראות כיצד היה נראה בשלמותו בשלטים שבאתר. בעזרת מערך של גלגלי שיניים שולשלה אל מפלס מי התהום בבאר שרשרת שעליה היו תלויים כדים. הכדים הועלו מהבאר מלאים במים ולפני שצללו שוב חזרה אל תוך הבאר, נוצקה תכולתם אל תעלה שהובילה מים לחלקות שדה שונות. כמו המים יכולים גם אנחנו לזרום בניחותא בין שבילים נוחים לפינות פיקניק יפות שבעונה הזו טובלות בקסם ירק עם ניחוח חוץ לארץ.

הפוסט בארי: שביל מתקני המים הופיע ראשון במסע אחר