KitkatClub

זהו היהלום שבכתר הקינקי של ברלין, מועדון ששמו יצא למרחקים. להרפתקנים בלבד. "קיטקט" הוא שילוב של מועדון ריקודים אלקטרוני, מועדון סקס, פֶטיש וסאדו, ומרחב חופשי להגשמת פנטזיות. המוזיקה נעה בין טראנס לדֶפֶש מוֹד. אנשי המועדון מגדירים אותו בצניעות "מועדון לילה קוסמופוליטי". ככזה הוא פונה לסטרייטים, להומואים ולכל מה שבין לבין. בכניסה תקבלו מספר, שבעזרתו תמצאו – לפי העדפותיכם – את הפרטנר שלכם לערב (רק אם תהיו מעוניינים בו). מומלץ לצפות ללא צפוי: טיפוסים אקסטרווגנטים במיוחד, פיות ופיראטים, מופעים ביזאריים, פיפ שואו, סקס על רחבת הריקודים והרבה סיפורים שתוכלו לספר אחר כך בהשתאות לדודות בארץ. כתובת: Kopenickerstr. 76 www.kitkatclub.de

AckerKeller

זה מועדון קטנטן של שתי קומות, הנותן את ההרגשה כאילו כולם מכירים את כולם, גם אם כולם זרים גמורים. בקומה התחתונה יש רחבת ריקודים, בעליונה – בר וספות שנדמה כי נאספו ברחוב. נערכות כאן מסיבות-נושא בסופי השבוע, חלקן להומואים ולסביות וחלקן מעורבבות, תחת כותרות כמו "מסיבת היירספריי" (הצדעה לסרט הפולחן של ג'ון ווטרס) וכן מסיבות עירום המפורסמות בקרב חובבי הז'אנר, שיפתרו לכם את ההתלבטות מה ללבוש למסיבה. מפות ומדריכים מודפסים ליעד ברלין, בהנחה לגולשי מסע אחר! כתובת: Bergstrasse 68, Mitte www.ackerkeller.d

הפוסט ברלין – בילוי אלטרנטיבי הופיע ראשון במסע אחר

אתרים מרכזיים בלונדון

טאוור אוף לונדון
המצודה נבנתה במאה ה-11 ושימשה כארמון, כלא ומחסן נשק, וכיום היא מאתרי התיירות הפופולריים בעיר, כשהאטרקציה העיקרית היא תכשיטי הכתר המוצגים בה. אפשר לסייר בטאוור עצמאית עם אוזניות המציעות הדרכה קולית, או להיעזר בסיורים המודרכים ללא תשלום של ה-"Beefeaters", כינויים של אנשי המשמר. הטאוור אוף לונדון הוכרז בשנת 1988 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
תחתית: Tower Hill.
כתובת: Tower Hill.
אתר אינטרנט

כנסיית ווסטמינסטר (Westminister Abbey)
מבנה גותי יפהפה עם עבר היסטורי עשיר: בכנסייה הוכתרו מלכי אנגליה מאז 1066 (למעט שניים), ובין כתליה קבורים אישיים נכבדים רבים, בהם בני מלוכה, ראשי ממשלות, משוררים וסופרים. האחרונים קבורים ב"פינת המשוררים" (Poets' Corner), בה נמצאים קבריהם של רודיארד קיפלינג, צ'רלס דיקנס, ג'פרי צ'וסר, ג'ון מנספילד ואחרים. מומלץ לבקר באולם האסיפות, בקפלת הנרי השביעי (The Lady Chapel) המרשימה שהתווספה ב-1503 ובקפלות הסמוכות לה בהן קבורות המלכה אליזבת הראשונה ומרי מלכת הסקוטים.
תחתית: Westminster.
כתובת: Dean's Yard.
אתר אינטרנט

בתי הפרלמנט (Houses of Parliament) והביג בן (Big Ben)
בית הנבחרים ובית הלורדים של בריטניה שוכנים בארמון ווסטמינסטר שנבנה במאה ה-19. מכל חלקיו, התפרסם הארמון בזכות מגדל השעון שלו, המכונה "ביג בן", שהפך במרוצת השנים לאייקון הנודע של לונדון. במבנה נכלל אולם ווסטמינסטר (Westminster Hall) המרשים, ששרד מן הארמון המקורי שנבנה במאה ה-11.
תחתית: Westminster.
כתובת: Parliament Square, Westminster.
אתר אינטרנט

ארמון באקינגהם (Buckingham Palace)
ביתו של הדוכס באקינגהם במאה ה-18, שהפך ב-1837 למקום משכנה של המשפחה המלכותית. בין אוגוסט לספטמבר, עת המלכה יוצאת לביקורה השנתי בסקוטלנד, נפתחים 19 מחדרי הארמון למבקרים, וכן מוצע מסלול הליכה בן כחצי קילומטר בגן המלכותי. כרטיסים לסיור בארמון ניתן לרכוש מראש בטלפון או באינטרנט, וביום הביקור בקופה בשער קנדה (Canada Gate) בגרין פארק (Green Park), הפתוחה בשעות 16:00-9:00. בחזית הארמון מתקיים טקס החלפת המשמרות המפורסם. בחודשים אפריל-יולי מתקיים הטקס מדי יום בשעה 11:30, ובשאר השנה פעם ביומיים לערך.
שעות הפתיחה: אוגוסט-ספטמבר 18:30-9:30, הכניסה עד 16:15.
תחתית: Victoria, St Jame's Park.
כתובת: The Mall.
טלפון: 44-20-77667300. אפשר להזמין כרטיסים מראש.
דואר אלקטרוני: bookinginfo@royalcollection.org.uk

כיכר טרפלגר (Trafalgar Square)
כיכר רחבת ידיים והומת אדם ברובע ווסט אנד בלב העיר. במרכזה ניצב עמוד נלסון ולרגליו ארבעה אריות ארד. את צדה הצפוני מעטרת שורת העמודים שבכניסה לגלריה הלאומית. בתחומה ניצבת כנסיית סנט מרטין אין דה פילדס (St Martin-in-the-Fields) המרשימה שנבנתה בתחילת המאה ה-19, ומולה שוכנת גלריית הדיוקנאות הלאומית.
תחתית: Charing Cross.

כיכר פיקדילי (Piccadilly Circus)
צומת המוארת בשלל אורות ניאון, רועשת ועמוסה רכבים. בכיכר נמצא מתחם הבידור לונדון טרוקדרו (London Trocadero) – שש קומות של חנויות, פאבים, מסעדות, בתי קולנוע ומתחם "פאנלנד (Funland) ובו מתקנים ומשחקי וידאו. מהכיכר אפשר להמשיך לצעוד לאורך רחוב הקניות היוקרתי ריג'נט (Regent St) .
תחתית: Piccadilly Circus.

המוזיאון הבריטי (The British Museum)
אחד המוזיאונים הגדולים בעולם, שנוסד ב-1753 מאוספיו של סר הנס סלואן. כיום האוסף העצום של המוזיאון כולל פריטים מרחבי העולם, בהם אבן הרוזטה המפורסמת שבעזרתה פוענח כתב החרטומים המצרי, מומיות מצריות, פסלים מהפרתנון באתונה, הממצאים מסאטון הו ועוד. בחצר המוזיאון נמצא אולם הקריאה העגול המפורסם. הכניסה למוזיאון חופשית.
תחתית: Tottenham Court Road, Russel Square.
כתובת: Great Russell St.
אתר אינטרנט

הייד פארק (Hyde Park)
פיסת טבע מענגת בלבה של אחת הערים הגדולות בעולם. השטח הולאם על ידי הנרי השמיני ב-1536 כדי להפכו לשמורת ציד. כיום זהו הפארק הגדול ביותר במרכז העיר, עם מסלולי רולרבליידס ואופניים, שבילי הליכה, אגמים לשיט ומסלולי מירוץ לסוסים. באביב ובקיץ מארח הפארק בשטחו הופעות ענק ופסטיבלים שונים. כדאי לבקר בו בעיקר בימי ראשון, אז פינת הנואמים ליד מארבל ארץ' רוחשת פעילות, וכל עובר אורח מוזמן לעלות על הבמה ולנאום על כל עניין כטוב על לבו.
תחתית: Hyde Park Corner, Marble Arch.

קובנט גארדן (Covent Garden)
גינתו של מנזר ווסטמינסטר שהוסבה לכיכר נאה, בה נערך בעבר שוק פירות משגשג וכיום זהו מרכז אופנתי ואלגנטי. בתוך האולם ששימש בעבר את שוק הירקות נערכים כיום שווקים שונים לממכר מלאכות יד, עתיקות ופיצ'פקעס. אמני רחוב מופיעים בכיכר בעיקר בסופי שבוע. החנויות והדוכנים בכיכר יקרים, אך את חוויית השופינג ניתן להמשיך בנקל ברחובות הסמוכים כמו Neal St., שבו חנויות מעצבים וחנויות מתנות מעניינות.
תחתית: Covent Garden.

קתדרלת סנט פול (St Paul's Cathedral)
קתדרלת סנט פול של ימינו הוקמה בין השנים 1710-1675 על ידי האדריכל סר כריסטופר רן, לאחר שהשריפה הגדולה של לונדון כילתה את המבנה הקודם. כיפתה האדירה היא השנייה בגודלה בעולם, אחרי כנסיית סן פייטרו ברומא.
תחתית: St Paul.
כתובת: St Paul's Churchyard.


מסעדות מומלצות

Oxo Tower
בקומה השמינית של Oxo Tower נמצאת מסעדה אירופית מודרנית ונעימה עם תצפית מרהיבה על קתדרלת סנט פול ועל נהר התמזה. מומלץ להזמין מקום מראש.
מחיר: כ- 40 ליש"ט לסועד.
שעות פתיחה: ב'-שבת 15:00-12:00, ו-23:30-17:30, ו'-א' 16:00-12:00 ו-22:40-17:30.
כתובת:Barge House St SE1.
טלפון: 44-20-78033888.
אתר אינטרנט

Veronica’s
מציעה מנות מהמטבח הבריטי המסורתי, עוד מהמאה ה-14.
מחיר: 35-20 ליש"ט.
שעות פתיחה: ב-ו' 14:30-12:00 ו-23:30-18:00. שבת 23:30-18:00.
כתובת: 3 Hereford Rd W2.
טלפון: 44-20-72295079.

Chowki
מסעדה הודית המציעה תפריט גדול של מנות קבועות, לצד מנות מתחלפות האופייניות לאזורים שונים בהודו. האוכל נהדר והמחירים שווים כל כיס.
שעות פתיחה: מדי יום 23:00-12:00, ביום א' עד 22:30.
מחיר: 30-25 ליש"ט לארוחה זוגית עם יין.
כתובת: 2-3 Denman Street.
טלפון: 2074391330

Sushi Hiro
מסעדה לחובבי סושי. מלבד מנות חמות של מרקים כל השאר הן מנות קרות.
מחיר: 20-15 ליש"ט לאדם, כולל בירה וסאקי.
שעות פתיחה: שלישי-ראשון 13:30-11:00 ו-21:00-16:30.
כתובת: 1 Station Parade, Uxbridge Road.
טלפון: 2088963175.

Arbutus
ביסטרו צרפתי מודרני באזור הסוהו של לונדון שנפתח בשנת 2006. התפריט עונתי ומשתנה מפעם לפעם. אחד היתרונות של המקום הוא שהוא מאפשר להזמין את כל סוגי היינות גם בכוס בודדת.
מחיר: 30-25 ליש"ט לארוחה זוגית עם יין.
שעות פתיחה: שני-שבת 14:30-12:00, 23:00-17:00. ראשון 15:30-12:30, 21:30-18:30.
כתובת: 63 Frith Street.
טלפון: 2077344545.

לינה

Comfort Inn Hyde Park
מלון ברמה של שלושה כוכבים, הנמצא ליד המרבל ארץ', ההייד פארק ורחוב אוקספורד. המלון בן שבע קומות ויש בו שישים חדרים עם טלוויזיה, רדיו, מייבש שיער, פינת קפה וטלפון.
מחיר: 75 ליש"ט ללילה בחדר זוגי על בסיס לינה וארוחת בוקר.
כתובת: 18-19 Craven Hill Gardens.
טלפון: 44-20-72626644.

Abbey House
מלון קטן ברמה בינונית, הנמצא ממערב לארמון קנזינגטון. המלון מעוצב בסגנון לורה אשלי ובחדרים ישנה מכונת קפה, טלוויזיה וטלפון.
מחיר: 79 ליש"ט ללילה לחדר זוגי על בסיס לינה וארוחת בוקר.
כתובת: 11 Vicarage Gate W8.
טלפון: 44-20-77272594.

Hoxton Hotel
מלון חדש במזרח לונדון שנפתח בספטמבר 2006 ונחשב לאחד ממקומות הלינה המשתלמים בעיר. חדרי המלון הנעימים כוללים: מצעים מכותנה, כרית ושמיכה מפוך אווז, טלוויזיה שטוחה, גישה לאינטרנט, כספת, מיזוג אוויר, מייבש שיער, מקרר ובו חלב ומים וארוחת בוקר ישירות לחדר.
מחיר: מ-59 ליש"ט לחדר זוגי ללילה על בסיס לינה וארוחת בוקר.
כתובת: 81 Great Eastern Street.
טלפון: 2075501000.
אתר אינטרנט

Base2stay
מלון בוטיק שנפתח בשנת 2006 במערב העיר קרוב לתחנת הרכבת ארלס קורט. במלון 67 חדרים נעימים ונוחים, שבכל אחד מהם מטבחון קטן עם מיקרוגל ומקרר. המלון הוא מלון ללא עישון.
מחיר: 99 ליש"ט לחדר זוגי על בסיס לינה. ארוחת בוקר בתוספת של 4.5 ליש"ט לאדם.
כתובת: 25 Courtfield Gardens, Kensington.
טלפון: 2072442255.
אתר אינטרנט

City Inn
מלון גדול עם 460 חדרים הממוקם במרכז העיר, בסמוך לגלריית טייט, נהר התמזה ובניין הפרלמנט. בכל חדר מיזוג אוויר, טלוויזיית LCD, די וי די, גישה חופשית לאינטרנט, כריות אנטי-אלרגניות, מייבש שיער, טלפון ומיניבר. יש אפשרות לקבל חדרים למעשנים.
מחיר: כ-174 ליש"ט לחדר זוגי על בסיס לינה וארוחת בוקר.
כתובת: 30 John Islip Street.
טלפון: 2076301000.
אתר אינטרנט

קניות

רחוב אוקספורד (Oxford Street)
מהרחובות החביבים על תיירים לבהייה בחלונות ראווה מפוארים. במספר 400 שוכן הכלבו המפואר סלפריג'ס (Selfridges), וב-458 הסניף הגדול של מארקס אנד ספנסר.
תחתית: Oxford Circus, Tottenham Court Road.

הרודס (Harrods)
בית הכלבו המפואר, בבעלותו של מוחמד אל-פאייד, הוא מוסד לונדוני ידוע. למחפשי המציאות מוטב לחפש מקום אחר, שכן החנויות כאן מיועדות לעשירון העליון. מחלקות האופנה, הספורט והצעצועים מרשימות במיוחד. לא כדאי לפסוח על אגף האוכל, שמציע מבחר עצום וחוויה לכל החושים.
כתובת: 87-135 Brompton Road, Knightsbridge
תחתית: Knightsbridge

שוק פורטובלו
שוק העתיקות הגדול והמפורסם בעולם משתרע לאורך דרך פורטובלו וכולל כל מה שאתם מעלים על דעתכם – מרהיטים, חפצי אמנות, בגדים וכלי קריסטל ועד למקלות הליכה, חרבות, עטים נובעים ותיבות נגינה. השוק פועל רק בשבתות.
כתובת: Portobello Road
תחתית: Ladbroke Grove, Notting Hill Gate

בילויים ליליים

Fabric
ה-Fabric שומר כבר כמה שנים על מעמדו כאחד המועדונים הפופולריים בעיר. במקום כמה חללי ריקודים ובר ענק. בימי שישי מתארחים במקום כמה מהשמות הגדולים בתחום ההיפ הופ, הדראם אנד בייס והאלקטרו. מוצאי שבת מוקדשים למוזיקת האוס ולטכנו.
כתובת: 77A Charterhouse St.
אתר אינטרנט

לילה בתיאטרון
הבילוי בלונדון לא שלם בלי בילוי ערב בתיאטרון או צפייה במחזמר. בילי אליוט, שר הטבעות וגריז הם רק חלק מהלהיטים שמוצגים עכשיו על בימות לונדון. חוויה מסוג אחר מצפה לכם ב- Shakespeare's Globe Theatre. התיאטרון הפתוח הוא שחזור של התיאטרון בו הופיע וויליאם שייקספיר. כיום, בחודשי הקיץ, מוצגים במקום מחזותיו של שייקספיר.

The Borderline
אחד ממועדוני ההופעות הטובים בעיר. במועדון האינטימי מופיעות להקות אלמוניות יחסית לצד אמנים מפורסמים. רשימת האמנים שהופיעה כאן בהחלט מרשימה, וכוללת את אואזיס, פרל ג'ם, בלר ושריל קרואו.

כתובת: Orange Yard off Manette St.

לונדון – העמוד הראשי>>

הפוסט לונדון בכפית הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט מסיבה באי הופיע ראשון במסע אחר

קיץ 2000 היה נקודת השיא של עולם המועדונים הישראלי, שרובו מרוכז בתל אביב. בכל שבוע הגיעו לביקורי עבודה התקליטנים הגדולים בעולם, ניגנו לקהל של אלפים וחזרו הביתה עם סכומי כסף אסטרונומיים. בעיר פעלו אז שני מועדונים מובילים, הקו מילניום ואלנבי 58, ומעוזי הקיץ שלהם על רצועת החוף, במועדון הקו מילניום. בשנת 2000 הכתירו מגזינים בינלאומיים את ישראל כאחת מחמשת היעדים המומלצים לחופשת בילויים מפות ומדריכים מודפסים ליעד מזרח-תיכון, בהנחה לגולשי מסע אחר! הפאצ'ה והאוקטופוס. השמועה על חיי הלילה התוססים של תל אביב התפשטה בעולם, ולא מעט צעירים אירופים באו לכאן לבדוק את הסצינה. מגזינים בינלאומיים הכתירו את ישראל כאחד מחמשת היעדים המומלצים לחופשת בילויים. סביב חיי הלילה, שרק כמה שנים לפני כן התקיימו כתת תרבות סודית כמעט, התפתחה תעשייה שלמה שכללה מגזינים ותוכניות רדיו וטלוויזיה, וגם תעשייה חוקית פחות של סחר בסמים. פחות משלוש שנים עברו מאז, וכבר הדיבור על התקופה ההיא מתובל בנימה נוסטלגית. למי שבא מבחוץ חיי הלילה התל אביביים של חורף 2003 נראים תוססים, אבל בעיני רבים מהמקומיים "זה לא מה שהיה פעם". אפשר למנות רשימה ארוכה של הסיבות לנפילת חיי הלילה התל אביביים, אבל בשורה התחתונה מדובר בירידת המתח הבלתי נמנעת שבאה תמיד אחרי שיאים, שלב הכרחי בדרך לשיא הבא. בכל מקרה, סיפור התהוותה ועלייתה של תרבות המועדונים הוא הרבה יותר מעניין מניתוח הגופה. יריית הפתיחה את נקודת ההתחלה של סצינת הלילה התל אביבית ראוי למקם בראשית שנות השמונים, ואם להיות ספציפיים יותר: 6 ביוני 1982, ערב פתיחת מועדון הקולוסיאום בכיכר אתרים. אורחת הכבוד היתה גרייס ג'ונס, זמרת, דוגמנית ומהדמויות הבולטות בסצינת הדיסקו בניו יורק בסוף שנות השבעים; את הקולוסיאום ייחדו גישה מסחרית ותפיסה עיצובית של חלל המועדון כעולם אשלייתי ובועתי והפתיחה, שנכחו בה כל הסלבריטאים של התקופה, קיבלה סיקור ב"מבט לחדשות", לא פחות. המועדון, שנראה מבחוץ כמו כדור דיסקו ענקי, אירח הופעות רבות מחו"ל, להקת בנזין נתנה שם את ההופעה הראשונה, ודוד אבידן כתב על המקום שיר. כך חווה את המקום הכתב עמוס לבב בכתבה "דבר מצחיק קרה לי בקולוסיאום", במוסף "סופשבוע" של "מעריב" ב־1982: "תמורת 700 שקלים סמליים נכנס הזוג הכפרי לקולוסיאום. מכת רעש אדירה קידמה את פניהם. מאות אנשים קפצו וכרכרו על רחבת הריקודים. עשן לבן היתמר אל על. זרקורים בשלל צבעים הבליחו בעלטה. על מושבים בצבע כסף התפרקדו זוגות־זוגות וניהלו שיחה מוזרה. שפתיהם נעו, אך קולם לא נשמע. רק רעש אדיר בקע מהרמקולים הענקיים". הקולוסיאום יכול להיחשב לנקודת האפס לא רק בגלל ההצלחה הממושכת שלו בחצי הראשון של שנות  השמונים, אלא גם בגלל הקונספט שלו, שהקדים את הרעיון של הסופר קלאבז – המועדונים הגדולים של סוף שנות התשעים – כמעט בעשרים שנה. מדובר בגישה מסחרית של לעשות את זה כמה שיותר בגדול ובתפיסה עיצובית של חלל המועדון כעולם אשלייתי, סטרילי ובועתי. הקולוסיאום נתן השראה לכל מקום שבא אחריו וביקש להיות הרבה יותר מסתם מועדון. מהתאורה, ובה קרני הלייזר הראשונות בארץ, ועד תקליטן קבוע, אילן בן שחר. היו גם מוצרים נלווים כמו קלטות ותקליטי אוסף שנשאו את שם המועדון. הקולוסיאום נהפך למותג. מבנה מועדון הקולוסיאום כיום, כיכר אתרים. הקולוסיאום נתן השראה לכל מקום שבא אחריו וביקש להיות הרבה יותר מסתם מועדון | צילום: רן חן המיתוס הגדול רחבות הריקודים של שנות השמונים התבטאו במוזיקה נסיונית ואפלה לצד מקצבים אלקטרוניים רקידים. ז'אנרים כמו גל חדש, פאנק, רוק גותי, מוזיקה תעשייתית וניו ביט כיכבו במועדונים אלטרנטיביים כמו השירוקו, הליקוויד והחשוב מכולם: הפינגווין. הפינגווין שכן במקלט ברחוב יהודה הלוי 43 והחל לפעול כמועדון ב־1982 ביוזמת צבי מילשטיין. עוד בימי פעילותו היה המועדון למיתוס הגדול ביותר בעולם המועדונים המקומי, מכיוון ששם בא לידי ביטוי לראשונה יסוד החוויה המועדונית: מקום שיוצר בתוכו אוטונומיה בליינית ששונה לגמרי מהנעשה בחוץ. הפינגווין של תחילת שנות השמונים היה חוויה חוצנית לעולם שבחוץ, ואנשים שבאו למועדון דיברו על הפעם הראשונה במונחים של הלם תרבותי. במהלך שנות השמונים נעשה הפינגווין מרכז הרוק האלטרנטיבי ואירח הופעות של אמנים כמו רמי פורטיס, הקליק, די.אקס.אם, סיאם ונושאי המגבעת. בשביל לא מעט צעירים פאנקיסטים בתספורות מוהיקן בכל צבעי הקשת ובתכשיטים דוקרניים מברזל היה המועדון בית שני, ובשלב מסוים הוא התנסח לכדי תת תרבות שחבריה כינו את עצמם פינגוויניסטים. בסוף שנות השמונים נכנס הפינגווין יותר ויותר לעמודי החדשות בעיתונים בגלל שמועות על פעילות של כת השטן במקום, וגם בגלל ריקוד הפוגו – ריקוד אלים שמבוסס על דחיפות – ש"משחית את הנוער". המועדון נסגר סופית עשור לאחר פתיחתו לאחר כמה חילופי בעלות. חוד החנית עוד עשייה מועדונית באותו עשור ומיתולוגית לא פחות באה מכיוון הקהילה ההומו־לסבית. מתחילת שנות השמונים פעל בחצר אחורית ברחוב מנדלה, בין הירקון לבן יהודה, מועדון התיאטרון. מועדון התיאטרון ודיוויין (שהיה ממוקם בדיזנגוף פינת ארלוזורוב) היו המועדונים הראשונים שהתפתחה בהם הקהילה ההומו־לסבית, מקומות שבהם חברי הקהילה, אז רובם ככולם בארון, יכלו להתפרק, להשתחרר ולהרגיש בבית. בהתאם למצב הקהילה באותם ימים, היה מועדון התיאטרון אפור ולא בולט לעין מבחוץ אבל נוצץ מבפנים. את עמדת במועדון הדום. את השנתיים האחרונות מאפיינת פתיחת מועדונים מעוצבים ומסחריים שמתמלאים בסופי שבוע בקהל מעורב של הומואים וסטרייטים ומשמיעים מוזיקה דומה התקליטן אייש עופר נסים, שדאג לתת את הפסקול האפקטיבי ביותר להתפרקות הזו, דיסקו והיי אנרג'י. נסים, שנשאר תקליטן הבית של הגייז הישראלים עד היום, הוא ש"ימציא" שנים אחר כך את דנה אינטרנשיונל, היצוא הכי מצליח עד כה של סצינת המועדונים התל אביבית לעולם הגדול. בארצות הברית ובאירופה מיצבו את עצמן מסיבות הגייז כחוד החנית במוזיקה, באופנה, בסמים ובגישה ההדוניסטית הלא מתפשרת כבר בימי הדיסקו בשנות השבעים. בארץ הונחו היסודות לכך בשנות השמונים, אבל הבום הגדול התרחש רק בשנות התשעים בהנהגתו של שמעון שירזי, היום מלך מסיבות הגייז וממארגני המסיבות הגדולים בארץ. במבנה שבו שכן הפינגווין החל לפעול בתחילת שנות התשעים מועדון הברדרז. הברדרז היה המיזם הראשון של שירזי, ושם הוא החל ליישם את התפיסה שתהיה לסימן ההיכר שלו: מסיבות נושא מושקעות לקהילה ההומואית, שמבקשות ליצור עולם של פנטזיה רוויה במתח מיני. אחת המסיבות הראשונות, למשל, היתה ברוח מסיבת חוף, עם תפאורה של כיסאות נוח, כדורים מתנפחים וחול ים, ההפך הגמור ממציאות הדיכוי שחוו חברי הקהילה באותם ימים. בתוך שנים ספורות היו מסיבות ההומואים של שירזי למושא קנאה של הטרוסקסואלים, ואלו החלו לצבוא על פתחיהן כדי להצטרף לאותו עולם הדוניסטי מוקצן. המהפכה האלקטרונית במקביל להתפתחות סצינת מסיבות הגייז הגיעה לארץ התרבות החדשה של הדאנס האלקטרוני לסוגיו: האוס, אסיד וטכנו. זו היתה בעצם מהפכה שכללה חוץ ממוזיקה אלקטרונית גם סמים, אופנה וכמובן מסיבות מסוג חדש. מחוץ המיקרו עולם של האפטר פארטי היה עולם הפוך שבו נעלמו הנורמות המיניות, ואיתן גם כל איסור מודרני אחר לעיר פרחו הרייבים – מסיבות בטבע – שבחצי השני של שנות התשעים היו לתנועה המונית שכונתה "תרבות הטראנס" (ראו "מסע אחר" 90); ובתל אביב התפתחה המקבילה האורבנית שלהם: מוזיקת ההאוס ותרבות הקלאבינג. שלא כשנות השמונים המנוכרות, בתרבות החדשה היתה השמחה לגיטימית ואף רצויה. לאקסטזי (ראו "מסע אחר" 138) היה תפקיד ראשי בתהליך החלפת הניכור בחיבוקי אהבה ספונטניים עם זרים. מסיבות ההאוס הראשונות בתל אביב התקיימו במועדון האליזבט, אבל המקום העיקרי שבו עברה העיר למקצבי שנות התשעים היה אלנבי 58. את המועדון הקימו ב־1994 אורי שטרק ורל נדל. ימי חמישי במועדון הוקדשו להאוס עם הדי.ג'יי צ'ופי, ובימי שישי היו מסיבות הגייז של שירזי שנקראו "פליירום". ב־1996 התחיל שירזי את סדרת המסיבות המכונות "אפטר פארטי" – המסיבה שאחרי המסיבה, כלומר מסיבה שמתחילה בחמש בבוקר ונמשכת עד שאחרון הרוקדים נשאר על הרגליים. מסיבות האפטר הקצינו את הדיכוטומיה של המועדון מול העולם. המיקרו עולם של האפטר פארטי היה עולם הפוך שבו הנורמות המיניות נעלמו, ואיתן, ככל הנראה, גם כל איסור מודרני אחר: גברים בלי חולצות מתגפפים זה עם זה על הרחבה, נשים שהיו גברים מחליפות כדורים עם נשים שאוהבות נשים, ובחוץ, בחצר, חבורה של נשים וגברים בגיל העמידה, שמלווים את סצינת המסיבות מימיה הראשונים ולא ממש מבינים מי סיפר לכולם על הכת הסודית שלהם. מסיבות האפטר הלכו וגדלו והיו לאירוע המרכזי של בלייני העיר. בעקבות פשיטות של המשטרה החלו המסיבות לנדוד בין מועדונים ברחבי העיר, ובסופו של דבר הן עברו לירושלים, למועדון האומן 17, שהתחיל משם את נסיקתו כמועדון המוביל בארץ. עלייתה ונפילתה של אומת הדאנס סופי השבוע של אלנבי 58 היו גורם מכריע בעיצוב ובכינון של עולם המועדונים הישראלי, שזכה עם הזמן לכינוי "אומת הדאנס". באותה תקופה עודכנו זרמים מוזיקליים חדשניים בזמן אמת, הוזמנו תקליטנים מובילים מהעולם, התגבשה במועדון אלנבי 58. סופי השבוע באלנבי 58 היו גורם מכריע בעיצוב ובכינון של עולם המועדונים הישרלי, שזכה עם הזמן לכינוי "אומת הדאנס" תרבות סמים פופולרית והתהוותה קהילה הולכת וגדלה של צעירים שחיו סביב סוף השבוע ובעיקר בשבילו. בסוף שנות התשעים הגיעה תרבות מועדונים לשיאה. לצד אלנבי 58 החלו לפעול מועדונים רבים אחרים (למשל, קו מילניום, תמרז, פטיש ודינמו דבש), וגם ז'אנרים אלקטרוניים מחתרתיים יחסית כמו טכנו וג'אנגל התבייתו בעיר. מסיבות הטכנו הציבו את עצמן כאלטרנטיבה להתמסחרות ההולכת וגוברת של המועדונים הגדולים, ובהתאם לכך התקיימו באתרים לא מועדוניים ולא חוקיים דווקא, בחללים תעשייתיים נטושים או בחללים ציבוריים הזויים (למשל, מסיבת טכנו שהתקיימה בקיץ 2000 במעבר התת קרקעי בכיכר המושבות). תעשייה שלמה נבנתה סביב המועדונים, וההתרחשות תועדה בכל אמצעי התקשורת. עכשיו כבר היו למועדונים שיח, שפה ופלגים שונים. סצינת הטראנס של מסיבות הטבע בדיוק החלה לדעוך, ולא מעט מחבריה עברו להתרחשות המועדונית העירונית. בשנת 2000 היה נדמה שכולם בתל אביב כבר "קלאברים" (מונח מיובא שמתאר את הבליינים החדשים). אלא שבדיוק אז התחילו להגיע הסימנים לניוון ולנפילה הצפויה: רצח במסיבת סילבסטר 2000 בסינרמה, סצינות אלימות בכניסה למועדון, מקרי מוות שנקשרו לשימוש באקסטזי והמצב החדש שנוצר בעקבות אינתיפאדת אל־אקצה וגל הפיגועים: אין תיירים ואין די.ג'ייז מובילים מחו"ל. ההרגשה של חברות בכת סודית התפוגגה כשהמסיבות נעשו המוניות, ועימה התפוגגה גם הנאיביות של בועת המועדונים. את השנתיים האחרונות מאפיינת פתיחת מועדונים גדולים, מעוצבים ומסחריים דוגמת ה־ TLV של שניים מבעלי אלנבי 58 (שנסגר) והדום של חיים פנחס, שמתמלאים בסופי השבוע בקהל מעורב של הומואים וסטרייטים ומשמיעים מוזיקה דומה. אמנם עברו הימים שבואו של די.ג'יי על מחו"ל מעסיק חצי עיר שבועיים לפני, אבל המועדונים ממשיכים להתמלא ולפעול כמו מתוך אינרציה, והם מאוכלסים בגרעין של שועלי מועדונים שלא מפסידים אף מסיבה כבר שנים ובזרם של צעירים נלהבים שטועמים את החוויה המועדונית בפעם הראשונה ומרגישים, ממש כמו קודמיהם, שהם הראשונים שחווים את החוויה הזאת.

הפוסט מועדונים בתל-אביב: תולדות הבילויים הופיע ראשון במסע אחר