"מילון המורשת האמריקאית" מבהיר כי אָטרִיום היה החצר המרכזית בווילה רומאית. ב- ROUGH GUIDE (מדריך אנגלי) לניו-יורק, נכלל אטריום ברשימת המושגים המיוחדים לניו-יורק. העובדה הלא מקרית הזאת היא אולי פתח להרהור על מקומה של רומא העתיקה בעיצוב הנפש האמריקאית. אבל כאן אני אמור לתת דווקא עיצות טובות למטייל בניו-יורק.
יש, דרך אגב, חצר פנימית קטנה ומתוקה בבניין ניאו-קלאסי (משנת 1914) מוכר לרבים, "אוסף פריק" (השדרה החמישית ורחוב 70), אבל איש לא קורא לה אטריום. נעים לשבת שם, ונעים לשבת בגן הסגור של המלומד הסיני במוזיאון המטרופוליטן, אבל זה בתשלום. בעיר יקרה עם אקלים קשה, שתענוג ללכת בה, צריך מקומות עם מיזוג ובחינם, ולשם כך קיים האטריום.
האטריום הניו-יורקי הוא חלל מקורה לשימושם של הולכי רגל, המבקשים לנוח קצת. הוא מוקף קירות ולעיתים קרובות חנויות, וכולל לא אחת שולחנות, כסאות, גינות חממה, עציצים, קפיטריות ומעליות פנימיות. בדרך כלל הוא מהווה את הלובי של בניין של חברה, או תאגיד.
האטריום הראשון (משנת 1967), ועדיין היפה מכולם, למרות ואולי בגלל שאין בו חנויות וקפטריות הוא זה של בניין פורד פאונדיישן ברחוב 42, לא רחוק מהשדרה השנייה (כניסה מרחוב 43). מי שרוצה לשבת שם וכדאי, כי נעים שם, מופז וממוזג ושקט מאוד, יכול לשבת על המדרגות היורדות בחן אל הבריכה שבלב הגן בין קירות הזכוכית. יש בחלל הגבוה וההדור להפליא עצים ושיחים באלף גוונים של ירוק (בחורף. לא ראיתי אותו באביב) ולוח שמסביר כמה שאינו מהווה נטל על משק המים.
ברחוב 42 בין השדרה השלישית והשנייה כדאי להציץ גם לאולם הכניסה של בניין הדיילי ניוז ואל הלובי הגדול של חברת הרפואות פפיצר ממולו – מופת של אמנות דידקטית; בין השלישית ללקסינגטון, רצוי מאוד לא להחמיץ את ה"ארט-דקו" בקומת הקרקע של בנין קרייזלר הנפלא. אי אפשר לעלות במעליות המקושטות.
מהאטריומים האחרים אני זוכר בחיבה מתונה את בניין פארק אווניו 345, בין רחובות 51 ו-52, בעיקר בגלל המעליות הפנימיות שלו וברק הזכוכית והמתכת; את הלובי של חברת הביטוח אקוויטאבל (עם נברשת ענקית, ספסל נוח, ציור קיר ענקי של ליכטנשטיין ובמסדרון סדרת ציורי קיר של תומס הארט בנטון משנות ה-20, "אמריקה כיום" ובהם פועלים הרואיים); את האטריום של סיטיקורפ (לקסינגטון ו-53), שנראה קטן ופחות מלהיב ממה שזכרתי מביקור קודם, אבל הכנסייה השקועה שלידו (בה נערכים קונצרטי צהריים) מעניינת; ועוד אחד, יותר מעבר רחב מאשר אטריום, אבל משובב את העין, על יד הכניסה לתחנת התחתית של וול סטריט.
מהמצפור בקומה ה-107 של המגדל השני בתאומי הסחר העולמי אפשר לראות קרוב ולמטה את הכיפה הגלילית של "גן החורף". מתחת לכיפת הזכוכית והפלדה יש מכלול של גן דקלים, אמפיתיאטרון נאה ביותר, חנויות ומסעדות. הגן נמצא בלב המרכז הפינאנסי העולמי, השווה ביקור למתעניינים באדריכלות חדשה. יחד עם המעברים המקוֺרִים ואולמות המדרגות זוהי הרחבה משמחת מאוד של רעיון האטריום. בתחתית האמפי משמאל יש סניף של חנות הספרים "סיוילייזד טראוולר".
לא רחוק משם נמצא הבניין הישן של המכס האמריקאי (מ-1907), בניין עם חזית מרשימה, מדרגות תלולות וחלל מרכזי בצורת אליפסה. מסתיו 94 זהו משכנו הניו-יורקי של המוזיאון האינדיאני, והנסיון להציג את התרבות הילידית בעידן הקורקטיות הפוליטית מעניין וקצת מביך.
שני מקומות סגורים, שכדאי לעצור בהם אחרי טיול רגלי ממושך בסוהו, שייכים ל"דין אנד דלוקא". אחד הוא חנות המעדנים הגדולה והאלגנטית מאוד בברודווי 560. מבינים טוענים שב"זייבאר" (ברודווי על יד רחוב 80) יש יותר מינים של האם, ז'מבון, שינקן, פרושוטו וחאמון, שלא לדבר על פקלפלייש או אלתית, אבל העין מרוצה הרבה יותר בדין אנד דלוקא. אותו שם שייך גם לבית הקפה הענקי (קפה טוב, שירות עצמי, אפשר לעשן ולשוחח בלי שיבלבלו לך את המוח – תענוג נדיר בניו-יורק למרות תודעת בתי הקפה שירדה עליה – ושלמרות החלונות מזכיר קצת מקלט המוני) שברחוב פרינס, בין מרסר וגרין.
ולסיום שרירותי גן זעיר אחד, סגור, אבל לא מקורה עם מפל מים על קיר וכיסאות למדיטציה ואכילת סנדוויצ'ים. הוא נקרא פיילי פארק ונמצא ברחוב 53 מזרח קרוב לשדרה החמישית. ביום ובקיץ הוא מפלט קצת צפוף מהעיר. כדאי לבוא לשם בערב חורפי, כשהמבט מתרומם מהפיר האפל והריק מאדם אל צמרות העצים החשופים, הלובן של המים והאורות שמעבר לקירות הגבוהים.