סין? תשכחו מזה. קשה לנשום שם, ואין מי שתייה נקיים. שיעור פליטת הגופרית בסין המתפתחת עלה ב־27 אחוזים כבר בשנים 2000־2005. גשם חומצי שמוצאו מגופרית שנפלטת ממפעלים ומתחנות כוח ירד בשליש משטחה של סין ופגע במקורות המזון במדינה. כבר ב־2005 קבע דוח של הבנק העולמי כי 16 מעשרים הערים המזוהמות בעולם נמצאות בסין, ומאז המצב רק החמיר. המשרד הסיני לאיכות המים הודה באותה השנה כי שבעים אחוזים ממקורות המים בגבולות המדינה מזוהמים.

גם באמריקה הדרומית מסוכן. בתחילת המאה שעברה נחטפו בקולומביה כ־3,000 בני אדם מדי שנה. בברזיל נרצח בן אדם בכל רבע שעה. עוני מחפיר, טרור עולמי, יערות שנכרתו ואקלים בלתי אפשרי דנו את דרום היבשת ליובש תיירותי.

מגדל פיזה נפל, האלמוגים הלבינו
אז אוריה מפנטז על מסעות צלילה, כמו שראה בטלוויזיה — ים טורקיז, חול לבן ובעלי חיים צבעוניים שמסתובבים חופשי בין אלמוגים. אבל שוניות האלמוגים מתו. אלמוגים מסוגלים להתקיים רק בטמפרטורת מים של 18־30 מעלות. עלייה קבועה של מעלת צלזיוס אחת בטמפרטורה המרבית של מי הים בקיץ גורמת להלבנת האלמוגים — תהליך שבו הם דוחים את האצות שחיות עליהם ומספקות להם מזון באמצעות פוטוסינתזה. בשל התחממות כדור הארץ עלתה טמפרטורת המים, ושוניות האלמוגים התנוונו. אפילו שונית המחסום הגדולה של אוסטרליה נפגעה אנושות, כפי שחזה בתחילת המאה ה־21 פרופ' יו גולדברג, מומחה האלמוגים מאוניברסיטת סידני. המעוניינים לצלול בין אלמוגים ודגים בשמורה הווירטואלית באוסטרליה חובשים קסדות מיוחדות שמגבירות את תפישת התלת־ממד. אבל לאוריה היו די והותר קסדות על הראש. הוא רוצה חופש.

לאנטארקטיקה אי אפשר לנסוע. חם שם מדי, וכבר אין בעלי חיים. אולי רפטינג? איפה בדיוק? המחסור העולמי במים הביא לשאיבת יתר מרוב נהרות העולם. בתחילת המאה ה-20 התייבש הנהר הצהוב בסין; מי נהר אמו דריה, שזרם בעבר בתחומי טורקמניסטן ואוזבקיסטן, נשאבו במלואם. אפילו הפלגה על הנהר קולורדו בארצות הברית אינה אפשרית. כבר בתחילת האלף השלישי הגיע הנהר אל האוקיינוס רק לעתים נדירות.

אוריה נזכר בסיפורים של הוריו על טיול הרכבות באירופה, ששיאו בג'וינט הראשון שלהם בקופי שופ באמסטרדם (רק שם זה היה חוקי באותה התקופה). הוא שמע רבות על העיר היפה הזאת, שהוצפה לפני כמה עשורים ושקעה במצולות בשל ההתחממות הגלובלית שנמשכה במאה ה־21 וגרמה להמסת קרחונים ולעליית פני האוקיינוסים בעשרות סנטימטרים. האיים המלדיביים, איי סיישל, מאוריציוס, איי טובלו, איי קוק ולא מעט איים נוספים באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט הוצפו. חלקים מהם שקעו בים. כך גם חלקים מארצות השפלה באירופה. לביקור בוונציה המשוקמת צריך להזמין מקום שש שנים מראש (ב־2006 ביקרו בה כ־14 מיליון תיירים, ומאז הוגבלה הכניסה אליה). לונדון יקרה מדי. מגדל פיזה נפל. האייפל חלוד. אז לאן נוסעים?

את החוף של העתיד אפשר למצוא כבר היום ביפן. "סיגאיה" הוא פארק המים המלאכותי הגדול ביותר בעולם. בתוכו נבנה חוף ים מלאכותי ששורר בו קיץ תמידי

האתרים לטיסות החלל המסחריות הראשונות יהיו ככל הנראה המקומות הקרובים: מלונות צפים בחלל במסלול הקפה נמוך (500 קילומטרים מפני כדור הארץ) או בנקודות שבהן יש איזון בין כוחות המשיכה של הירח לאלה של כדור הארץ. במלונות הללו נוכל לחוש את חדוות הריחוף בתנאי הכבידה המופחתת. מרפסות תצפית מצוידות בטלסקופים משוכללים יעניקו נקודת מבט לא שגרתית על גרמי השמים הקרובים והרחוקים. למעוניינים בטיסות המשך לכוכבי לכת ולירחים אחרים תאפשר השהות בתחנות זמן להסתגל למסע מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית".

ד"ר יאיר מעריך שמטפסי הרים יהיו מהנוסעים הראשונים שיבחרו בירח כיעד לטיול — אולי כדי לכבוש את פסגת הרכס המרכזי בלבו של מכתש טיכו, שגובהה 1,800 מטרים, או כדי לגלוש בסנפלינג מהמצוקים החיצוניים התלולים של המכתש, המגיעים לגובה 3,600 מטרים. אטרקציה אחרת יכולה להיות מסעות לחיפוש מינרלים ומרבצי מתכות שמקורם בפעילות געשית קדומה על הירח.

ואולי במקום לירח יצאו תרמילאי העתיד למסע אל הרי געש תת־מימיים? קרקעית האוקיינוס היא נוף פרוע של בזלת שחורה בתצורות מפתיעות. אוריה שוקל להצטרף למודל החדש של הצוללת ההיסטורית הנוטיל, צוללת צהובה שכבר בתחילת האלף השלישי הובילה אוקיינוגרפים של המכון הצרפתי איפרמר לקרקעית הוולקנית. אורכה של הצוללת היה שמונה מטרים וגובהה ארבעה מטרים, והיו לה זרועות רובוטיות שיכלו לתפוס דוגמיות קרקע, לצלם ולהניח מכשירים שיישארו על קרקעית הים. המודלים החדשים של הצוללת יאפשרו לאוריה ולחבריו לצאת ממנה לטרקים על קרקעית הים. הם ילבשו חליפות צלילה תרמיות, שפועלות בדומה לרדיאטור, וינשמו הליוקס – תערובת משובחת של הליום וחמצן.

ואולי הוא בכלל לא ייסע לשומקום. יש המאמינים כי תרמילאי העתיד יפליגו בעיקר בדמיון, בתודעה, בעזרת השתלת שבבים עם זיכרונות של מסעות, בנוסח הסרט "זיכרון גורלי". אולי יפנה אוריה לסוכנות להשתלת זהויות ויזמין מסע בגופה של אישה? ואולי יסור למכונת הזמן הקרובה למקום מגוריו, שם יוכל להצטרף לרגע שבו נפלה החומה בברלין?

אותו הדבר, רק לגמרי אחרת

כי בשנת 2100 יחיו בכדור הארץ 8.9־12 מיליארד בני אדם. יהיה צפוף בערים. כולם ירצו לטייל. ובטיול יפגשו עוד אנשים. אוריה יארוז את חפציו ככל הנראה בתרמיל גב סולארי שבעזרתו אפשר לטעון מצלמה דיגיטלית, MP3, איי־פוד, מחשב נישא וגרסאות מתוחכמות של מערכות לווייניות (GPS) לניווט ולהתמצאות; הוא יוכל לקבל בזמן אמיתי מידע עדכני (ובטח גם שלל פרסומות) באשר לכל מקום שמעניין אותו — מסעדות, מקומות לינה, טרקים מומלצים — אולי אגב שימוש בממשקים חדשניים, למשל דיבור אל מכונה; אמצעי תקשורת יהיו זמינים בכל מקום כדי שיוכל לספר להוריו על מה בדיוק הוא מוציא את כספם. הוא יוכל לשתף אותם בזמן אמיתי לא רק בצילומים מהמסע אלא גם בצלילים ובריחות. מדענים מהמכון הטכנולוגי של טוקיו כבר פיתחו טלפונים ניידים שיודעים להקליט ריחות של תפוח, תפוז, בננה ומלון.

אבל תרמילאים אמיתיים ימשיכו מן הסתם לחפש את השקט, ההרפתקה והניתוק – חופי ים שלווים כמו בסיני, טרקים בשרידי יערות הגשם של אסיה, איים שטרם הוצפו ושאר מקומות שבהם עדיין לא נפתח סניף של מקדונלד'ס. אוריה וחבריו, אזרחי המזרח התיכון, יוכלו אולי – למה לא נהיה אופטימיים? – לצאת למסעות קרובים לבית: טיול רכבות בדרך הבשמים ההיסטורית, מבאר שבע ועד תימן; או מסע לחציית מדבר סהרה, כולל לילות סוערים בבירת לוב; ואולי יצא אוריה להרפתקה מתחת לפני האדמה, בתחנת האטום באיראן, שמספקת כבר שנים חשמל לכל תושבי עמק הירדן?