הפוסט המערב השקט של אוסטרליה הופיע ראשון במסע אחר
]]>מושג הזמן שונה ומיוחד באזור המערבי של היבשת, מפרת צפונה ועד מדבר החול הגדול. מדינת אוסטרליה המערבית (WA) דומה בשטחה לזו של אירופה המערבית, והמרחק בין אתר לאתר הוא גדול. בכל המדינה הענקית מתגוררים פחות משני מיליון בני אדם, 900 אלף מהם בפרת הבירה. על המרחקים הגדולים מפצים שמורות טבע מיוחדות ואנשים חמים.
המטיילים באזור הם בעיקר צעירים מאוסטרליה וממדינות אחרות, ואוסטרלים שקנו עם הפרישה לפנסיה קרוואן ועושים במשך חודשים מסע תגליות מסביב ליבשת.
זהו מסלול טיול, המיועד בעיקר לנוסעים בין פרת לדארווין, או לגיחה של כמה ימים מפרת. מושגי הגודל שונים באוסטרליה, וגם חלק מכלי הרכב. לפעמים, בנסיעה בדרך לא סלולה (שעשויה להיות כביש ראשי בין שמורה ל-Highway), רואים ענן אבק גדול מתקרב. זהו תוצר של משאיות ה-Road Train – הפתרון להיעדרן של רכבות באזור. בנסיעה בדרכי עפר "מטאטא" זנב המשאית את הכביש, ומומלץ לפיכך לעצור בצד עד שהיא עוברת.
לעומת גודלן של המשאיות, יישוב המסומן במפה עשוי להתגלות למבקר בו כשלושה בתים ותחנת דלק (Road House). אלה מפוזרים לאורך הכביש כל 150-100 קילומטר, וטובים להצטיידות בדלק ובמצרכים וגם לחילוץ עצמות ולקבלת מידע לגבי האזור. כדאי לזכור, עם זאת, שהמחירים ב-Road House גבוהים יותר מבערים, ומומלץ משום כך להצטייד מראש.
עמודי גיר בחול
150 קילומטר צפונית לפרת נמצאת עיירת הדיג הקטנה סרוונטס (Cervantes), מקום היישוב הקרוב ביותר לפארק הלאומי נמבורג (Namburg).
בפארק אפשר לראות תופעת טבע מיוחדת, הנקראת פינקלס (Pinnacles). אלה הם עמודי גיר בגובה של עד חמישה מטרים, הצומחים מהקרקע החולית. לפני מיליוני שנים היו כאן דיונות חול, שחלקן התחתון הפך לאבן גיר, עם זרימת מי הגשמים. הצמחייה יצרה משקע קרקעי חומצי מעל לאבן הגיר, וכך נוצרה שכבה קשה בינו לבין אבן החול. עם הזמן, יצרו שורשי הצמחים בקעים בשכבה הקשה והמסו את אבן הגיר הרכה יותר, וחול נכנס במקום הגיר המומס. לאחר שמתו הצמחים, העיפה הרוח את החול וכך נחשפו שרידי הגיר.
שתי סכנות מאיימות על תופעה מיוחדת זו – דיונות חול נודדות והצמחייה שהתפתחה שוב באזור. אפשר לשוטט בים הפינקלס בלי לגרום נזק, משום שדרך הגישה לרכב מסומנת באבנים קטנות. באופן כללי, גישתם של אנשי רשויות הטבע באוסטרליה היא להציג את השמורות למבקרים עם התערבות מזערית בטבע, אך עם סימני הדרכה ברורים.
קניוני קלבארי
בדרך לפארק הלאומי קלבארי (Kalbarri) עוברים בעיר ג'רלדטון (Geraldton) להצטיידות, ומציצים בקתדרלה אירופית, שנראית שייכת למקום אחר לחלוטין. מג'רלדטאון ממשיכים עוד שעה נסיעה לעיירת הנופש קלבארי. קשה להבחין בעובדה שמכרות חול רבים היו באזור זה. זאת, משום שחברות המכרות היו פותחות תלם בקרקע, כורות את החול, ואחר כך מכסות ומשקמות את הסביבה (כולל נטיעת עצים).
הפארק עצמו ידוע בזכות הקניונים הגדולים, שנהר מרצ'יסון (Murchison River) חרץ בקרקע, עד השפך שלו לאוקיינוס ההודי. במספר מסלולי טיול, רגליים וכאלה שנגישים לרכב, יש תצפיות מרהיבות אל הקניון. למשל, אוקס הד (Hawks Head), צוק אבן המזכיר ראש נץ הבולט לכיוון התהום, מעל הקניון האדמדם. וכך גם ה-The Loop וה-Z Band שהן נקודות תצפית לעיקולים ול"פניות חדות" בערוץ הקניון. את היום כדאי לסיים ברד בלאף (Red Bluff), החוף המצוקי האדמדם של האוקיינוס. עם קצת מזל, אפשר לצפות כאן בדולפינים.
החוף ידוע גם בשבר הספינה ההולנדית Zuytdorp ובעקבותיו המאובנות של ה-Euryterid, עקרב ענק שחי באזור לפני כ-400 מיליון שנים והיה, כנראה, מהיצורים הראשונים שעלו על היבשה.
נוף בפארק הלאומי קלבארי | הצילומים בכתבה: שאטרסטוק
דולפינים, מכרות, קניונים תלולים
אחרי כשלוש שעות נסיעה צפונה מקלבארי על ה-(North Western Coastal Highway) פונים שמאלה ונוסעים עוד כשעה לכיוון העיירה דנהאם (Denham) וחוף מונקי מיה (Monkey Mia).
ב-1964 התחילו אנשים להאכיל דולפינים שהזדמנו לחוף, ומאז הם מרבים לבוא לשם. נכנסים למים בגובה הרגליים ונותנים לדולפינים להתקרב. כשזה קורה, ניתן לגעת בהם ולהאכיל אותם בדגים שאפשר לקנות בחוף. הפקחים מסבירים למבקרים מהו המזון האהוב על היונקים הימיים האלה וכיצד ליצור איתם מגע. חוויה מיוחדת במינה.
חוזרים לכביש הראשי, מתרחקים איתו מהחוף כשהוא פונה לכיוון צפון-מזרח. לפנינו יום שלם של נסיעה אל פארק קאריג'יני, אחד הפארקים הפחות ידועים באזור, בגלל ריחוקו מהכביש הראשי.
הדרך הראשית לצפון-מערב אוסטרליה עוברת לא רחוק מקו החוף, אולם אחרי ננוטארה רוד האוז (Nanutarra Road House) פונים שמאלה, לכיוון מכרות טום פרייס (Tom Price) ופרבורדו (Paraburdoo). אלה מכרות ענקיים של עפרות ברזל, ולכל אחד מהם יש קו של מסילת ברזל המחבר אותו לנמל מים עמוקים. מן המכרה לנמל נוסעות רכבות שאורכן מגיע ל-2.5 קילומטרים(!), ואותן מושכים שלושה קטרים ויותר.
לחברות שהקימו את המכרות יש יד ורגל כמעט בכל תחום בחיי התושבים באזור. ליד המכרות הן הקימו ערי הכורים, וליד הנמלים הוקמו ערים נוספות. החברות דואגות גם לכל שירותי הרווחה והחינוך לעובדים ולבני משפחותיהם.
כשעה נסיעה מטום פרייס, נכנסת הדרך לפארק הלאומי קאריג'יני (Karijini Park; זהו שמו הנוכחי של פארק המרסלי ריינג' – Hamersley Range). מרחוק נראה האזור כמישור עם גבעות נמוכות, והצבע האדום של הקרקע יוצר ניגוד מיוחד לצבע הירוק-לבן של העצים. כשמתקרבים, מגלים כי בקרקע פעורים קניונים תלולים. רוחבם של חלק מהם מספיק למעבר אדם, ולא יותר, וחלקם רחבים. בקניונים זורמים מים ויש בהם מפלים רבים. כאן נמצא גם ההר הגבוה ביותר באוסטרליה המערבית, הר מהארי (Meharry), שגובהו 1,245 מטר.
אחת מנקודות התצפית המדהימות יותר היא אוקסר לוקאאוט (Oxer Lookout), נקודת מפגש של ארבעה קניונים – האנוק (Hanock), ג'ופר (Joffre), ווינו (Weano) ורד ווינו גורג' (Red Weano Gorge). האחרון צר במיוחד וגבוה, ואפשר לרדת אליו בשביל, עד ברכת מים יפהפייה. מומלץ לקום בשעות הבוקר המוקדמות, לראות קנגרו מקפצים בין הגבעות, ואת צבע הקרקע המשתנה עם עליית השמש.
מרכז המידע של הפארק
מיקום: Banyjima Drive, בתוך הפארק
טלפון : 61-08-91898157
מפארק קאריג'יני יוצאים צפונה, לעבר העיירה וויטנום (Wittnoom). בעבר, היו כאן מכרות אזבסט, עד שהתברר כי האזבסט הוא חומר מסרטן, והעיירה ננטשה. היום יש כאן מרכז מידע על הפארק, ומלבד תחנת מכבי האש נראה המקום כעיירת רפאים.
הכביש ממשיך צפונה, ובעיר פורט הדלנד (Port Headland) מתחברים שוב ל-Great North Highway, ומכאן אפשר להמשיך עוד צפונה לכיוון דארווין.
הפוסט המערב השקט של אוסטרליה הופיע ראשון במסע אחר
]]>הפוסט בואנוס איירס: חולמת בספרדית הופיע ראשון במסע אחר
]]>עמדנו על סיפון המעבורת בדרכנו חזרה מבואנוס איירס (Buenos Aires), בירת ארגנטינה, לביתנו שבמונטווידאו. אמי הביטה בעיר הגדולה המתרחקת ודקלמה באוזני את הטנגו המפורסם של גרדל, זמר הטנגו האהוב: "בואנוס איירס אהובתי, כשאשוב ואראה אותך לא יהיו עוד ייסורים ושכחה". פעמים רבות הפלגתי מאז על סיפון המעבורת הזאת, ועד היום, בכל פעם שאני מגיע לבואנוס איירס חוזרת אלי התחושה הזאת – של עיר גדולה, של השדרות הרחבות שלה, של פארקים גדולים.
אם תשאלו את תושבי בואנוס איירס, הם לא יחששו להישמע נדושים ויכנו אותה "פריז של דרום אמריקה". האדריכלות שלה אכן מזכירה את הערים האירופיות הגדולות, והשפעת הספרדים ששלטו בעיר, כמו השפעתם של מהגרים מאיטליה וצרפת, ניכרת בסגנון הבנייה ובחלוקת העיר לרחובות. היא מפתיעה בשלל הניגודים שבה. אלגנטית ורועשת, עשירה וענייה, אוהבת תרבות, טנגו, פוליטיקה, שיחות אינסופיות בבתי קפה, בילויים ליליים וכמובן – כדורגל.
הקבילדו, מבנה מהמאה ה-16, ששימש כמשכן הראשון של השלטון הספרדי הכובש בבואנוס איירס | צילום: Wally Gobetz, flickr
העיר מחולקת ל-47 שכונות ויושבת לגדת הנהר ריו דה לה פלטה (Río de la Plata). בגלל הנמל (פוארטו) הגדול שעליו היא יושבת, מכונים שלושת מיליון תושביה פורטניוס (Porteños). רוב התושבים שומרים על נאמנותם לשכונות שבהם נולדו, אם כי אלה אינן מתויירות. האטרקציות התיירותיות נמצאות במרכז העיר ובשכונות הנושקות לו: לה בוקה, לה רקולטה, סן טלמו, פוארטו מדרו ופלרמו.
מיקרוסנטרו: הלב הפועם של העיר
מרכז העיר, הנקרא מיקרוסנטרו (Microcentro), מלא תמיד בהמוני בני אדם הפוסעים על רקע חלונות הראווה הגרנדיוזיים בערבוביה של צבעים, קולות וריחות. הוא משתרע בין שדרת קורדובה (Avenida Cordoba) לשדרת מאיו (Avenida de Mayo), שדרת נואבה דה חוליו (Avenida 9 de Julio) ופסאו קולון (Paseo Colón).
כיכר מאיו (Plaza de Mayo, ההגייה הארגנטינאית היא פלאסה דה מאשו) המפורסמת היתה עדה לאירועים ההיסטוריים של תקופתנו: לכאן הגיעו אמהות בתקופת הדיקטטורה ודרשו לקבל מידע על ילדיהם שנעלמו, וכאן התקיימו גם ההפגנות בתקופת המשבר הכלכלי ב-2001. ההפגנות נערכות מול משרדי הממשל שבקאסה רוסאדה (Casa Rosada, הבית הוורוד). בתקופת הדיקטטורה היה קאסה רוסאדה מחוץ לתחום עבור התושבים, היום אפשר לבקר בו.
רגע של מנוחה בכיכר מאיו למודת ההפגנות | צילום: longhorndave, flickr
עוד מסביב לכיכר נמצאת כנסיית העיר, קתדרל מטרופוליטנה (Catedral Metropolitana), שנבנתה במאה ה-18 בסגנון ניאו-קלאסי. כאן קבור סן מרטין, משחררה של ארגנטינה מהספרדים, ורבים אחרים. בפינה אחרת של הכיכר נמצא הקבילדו (El Cabildo), מבנה מ-1580 שהיה המשכן הראשון לשלטון הספרדי הכובש בבואנוס איירס. כיום פועל בתוכו מוזיאון לתולדות הקולוניאליזם הספרדי והשחרור ממנו. המוזיאון אינו מעניין במיוחד, אך הבניין מרשים מאוד.
מכאן אפשר להמשיך ברגל לשדרת נואבה דה חוליו (שדרת תשעה ביולי, יום הכרזת העצמאות מהספרדים). השדרה הרחבה היא מקור גאווה לפורטניוס: הולכי רגל צריכים לחצות 120 מטר כדי להגיע לצדה השני. בפינת השדרה הזאת עם שדרת קוריאנטס (Avenida Corrientes) עומד אובליסק במקום שבו הונף הדגל הארגנטינאי בפעם הראשונה, ב-1812. כמה מטרים משם לכיוון צפון-מערב נמצא תיאטרון קולון (Teatro Colón), אולם מופעים מפואר שנבנה ב-1908 ובו 2,500 מקומות. גם אם לא תבקרו בקונצרט או בבלט, כדאי מאוד להיכנס לתיאטרון, אחד המבנים העתיקים והיפים בבואנוס איירס. במקום מתקיימים סיורים מודרכים טובים (גם באנגלית).
מדרחוב פלורידה (Avenida Florida) הוא לב מרכז העיר. זהו רחוב חנויות של בגדים ומוצרי עור כמו תיקים ונעליים. ברחוב יש כמה גלריאס (Galerías), מעין פסז'ים או קניונים קטנים. Galerías Pacífico שבמספר 753 הוא מרכז קניות מפורסם ואלגנטי ביותר. בסמוך נמצא מדרחוב לבאז'ה (Lavalle) שבו מרוכזים בתי הקולנוע של הבירה.
קאסה רוסאדה ("הבית הוורוד") בכיכר מאיו | צילום: קיקה קירשנבאום
לה בוקה: רוח הטנגו, אש הכדורגל
שכונת הנמל, מקום המגורים ההיסטורי של המהגרים מאירופה, בעיקר מאיטליה ומספרד, היא גם כיום שכונת פועלים. דווקא בשל העוני היחסי של השכונה – ולא פחות מזה בשל רוח הטנגו שמצויה בה – לה בוקה (La Boca) היא אחת השכונות המיוחדות בעיר.
רחוב קמיניטו (Caminito), רק מאה מטר אורכו, הוא המדרחוב הכי מפורסם בשכונה. חזיתות הבתים צבועות בצבעים עזים, והוא מרוצף באבנים קטנות ומקושט בציורי קיר ובאריחים מצוירים. הרחוב מזוהה עם הטנגו, ואף מוקדש לו טנגו מפורסם שכתב קרלוס גרדל. ציירים ואמנים מציעים כאן למכירה את יצירותיהם ברוח הטנגו, אמני רחוב מופיעים בשירי טנגו עם גיטרה ובנדוניאון, אחרים רוקדים לצלילים אלה.
הבתים הצבעוניים של שכונת לה בוקה | צילום: Luis Aregerich, flickr
בשכונה פועל מוזיאון קטן וסימפטי לאמנות (Museo de Bellas Artes de la Boca Quinquela Martín), שבו מוצגים בין היתר עבודותיו של בניטו קינקינלה מרטין, צייר ארגנטינאי שמתעד בציוריו את הטנגו ואת שכונת לה בוקה.
את הלהט שלהם שומרים הארגנטינאים לכדורגל. הוא משתקף ברחוב, בברים, בביגוד, במוזיקה, אצל מבוגרים וילדים. לארגנטינה היסטוריה מפוארת של כדורגל, עם זכייה בשתי אליפויות עולם. לא בכדי מוצאים הפוליטיקאים בכדורגל אמצעי להעלאת מורל העם בתקופות של חוסר ודאות כלכלית ומתח פוליטי. הדרבי הקלאסי של בואנוס איירס, הסופר קלאסיקו, הוא בין קבוצת בוקה ג'וניורס העממית לריוור פלייט האריסטוקרטית – אף שכאשר האוהדים הולכים מכות (והם הולכים), אין שום הבדל בין אלה לאלה.
את הכדורגל של לה בוקה תוכלו לפגוש במוזיאון הכדורגל של קבוצת בוקה ג'וניורס, שנקרא מוזיאון התשוקה של לה בוקה (Museo de la Pasión Boquense), לא פחות. המוזיאון מארגן סיורים בתערוכות ובאצטדיון הקבוצה לה בומבונרה (La Bombonera). אם אתם שרופים על כדורגל ומוכנים לקחת את הסיכון – הקהל עשוי להיות נלהב עד חמום מוח – תוכלו ללכת למשחק כדורגל.
הופעת טנגו | צילום: קיקה קירנשבאום
לה רקולטה: הו, אוויטה
אחד האזורים היותר אלגנטיים של בואנוס איירס הוא לה רקולטה (La Recoleta), ואין פלא: כאן היה בעבר מעונה של אצולת בעלי הבקר. המוזיאון הלאומי לאמנות (Museo Nacional de Bellas Artes) המעניין ששוכן בה מציג עבודות של אמנים בינלאומיים ומקומיים. מלבדו יש כאן גלריות רבות. אני אוהב במיוחד את גלריית מרכז התרבות רקולטה (Centro Cultural Recoleta), שבה אמנות אוונגרדית מקומית, אבל הכי טוב לשוטט בין הגלריות ולראות מה מדבר אליכם.
בשכונה נמצא בית הקברות של לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta) שנוסד ב-1822. האתר מפורסם במאוזוליאומים המשפחתיים, בפאר ובהדר של המצבות, ויותר מכל – בקברה של אוויטה פרון.
לה רקולטה ידועה גם בבתי הקפה ובמסעדות שלה. בבית הקפה La Biela תמצאו בעלי ממון, פוליטיקאים ואמנים. Cafe de la Paix הוא בית קפה קלאסי ואלגנטי שמציע אווירה צרפתית. Cafe Victoria הוא המתחרה של La Biela, עם אותו הרכב סועדים, שולחנות בחוץ וסגנון רשמי.
בית הקברות של לה רקולטה. אחוזות קבר מפוארות של שועי המדינה
סן טלמו: אווירה בוהמית
בשנות השישים התאהבו אמנים רבים באווירה ההיסטורית ובארכיטקטורה הקלאסית של שכונת סן טלמו (San Telmo) ובחרו לגור וליצור בו, ומאז דבקה בו האווירה הבוהמית. בתי הקפה, הרחובות, הברים של הטנגו – טנגריאס – מושכים גם תיירות פנים. כדאי לבקר כאן בסופי שבוע, להיכנס לאווירה, להשתתף באירועים ולבקר בשוק שבכיכר דורגו (Plaza Dorrego) הפועל בימי ראשון, ובו תמצאו עתיקות, בגדי וינטג' ומזכרות. בלילות השכונה מציעה אווירה ייחודית – בתי קפה וטנגריאס, לצד פאבים רועשים של מוזיקה עכשווית.
.jpg)
גשר הנשים מעל הנהר באזור פוארט מודרו המתחדש | צילום: Jorge Lascar
פוארטו מדרו: התחדשות לאורך הנהר
חלק זה של העיר, המשתרע לאורך הנהר, היה בעבר אזור של האנגרים ששימשו את הנמל. היום, אחרי שיפוץ ומתיחת פנים, הופך פוארטו מדרו (Puerto Madero) לשכונה מודרנית, עם מסעדות, מלונות וחנויות. נעים לטייל כאן בין הבניינים הגדולים והיפים שלאורך הנהר, ואסור להחמיץ ארוחה באחת מעשרות המסעדות המצוינות שיש בה.
מפת בואנוס איירס
לחצו להגדלה
לקריאה נוספת:
 | מבתי הקפה של שחקני השחמט, היאפים, הפוליטיקאים והסופרים, אל אחוזת הקבר של אוויטה פרון, המתאגרף פירפו, זמר הטנגו גארדל ושורה של גנרלים. מסע בואנוס איירס, העיר שמנסה לאחוז בנצח |
הפוסט בואנוס איירס: חולמת בספרדית הופיע ראשון במסע אחר
]]>הפוסט חורף חם: חופשות חמות לימים קרים הופיע ראשון במסע אחר
]]>השונית הגדולה של אוסטרליה (Great barrier reef) היא שונית עצומה לחופיה הצפון מזרחיים של קווינסלנד. כמעט 2,000 ק"מ של מגוון ביולוגי עשיר ומרתק, וגם אחד משבעת פלאי הטבע של העולם. זהו ריף האלמוגים הגדול בעולם עם מים חמימים וצלולים, שאפשר אפילו לראותו מהחלל. אחת מגולות הכותרת של הביקור בשונית היא המפגש התת ימי עם אינספור יצורי ים צבעוניים, אקזוטיים ומשונים החיים כאן, על האיים שמול חופיהם מצויים אתרי צלילה מצוינים. ואם אתם בפוביית כרישים, אל דאגה, אין כאן הרבה ואלה מעדיפים ים פתוח ("בוא אלינו לים…").
טמפרטורת מי הים בקיץ של חצי הכדור הדרומי עומדת על 28 מעלות צלזיוס. אולם מזג האוויר המונסוני מתחלק לו לעונה גשומה שמתחילה בדצמבר ומסתיימת בפברואר, בה הלחות גבוהה והגלים גבוהים, ולעונה מומלצת יותר לצלילה המתחילה במרץ. 
מסלולי השיט בקריביים משלבים נופים עוצרי נשימה, ים צלול בגווני טורקיז, חול בכל הגוונים ועצי קוקוס תמירים, יעדים שונים עם שפות שונות, תרבויות וטעמים אקזוטיים | צילום: סטיבן וון נידרהוסן
2. בחזרה לספינת האהבה | קרוז בקריבייםלמה לא לנצל את החורף ולצאת לקרוז בקריביים? עם כל הרטרו של האייטיז, ודאי התגעגעתם לג'ולי ותהיתם לא פעם מה קורה היום עם ויקי. החורף הוא הזמן הכי טוב לצאת לשיט תענוגות כזה, כשמזג האוויר בקריביים מתייצב. ישנן הפלגות באורכים שונים, החל בשלושה לילות ועד שבועיים.
מסלולי השיט משלבים נופים עוצרי נשימה (ד"ר סטובינג אחראי על ההחייאה), ים צלול בגווני טורקיז, חול בכל הגוונים ועצי קוקוס תמירים, יעדים שונים עם שפות שונות, תרבויות וטעמים אקזוטיים. מלבד למתרחש מחוץ לאונייה בעגינות השונות, גם עליה תוכלו לבלות שבועיים בלתי נשכחים בלי רגע אחד של שעמום. בריכות שחייה, קזינו ודיוטי פרי (למי שלא יכול בלי), חדרי כושר, מסעדות, החלקה על הקרח (לא בכל האוניות), מגרשי כדורסל, מגלשות מים, ספא, מועדונים, הפעלות לילדים ובחלק מהאוניות תוכלו אפילו לנסות את כוחכם על קיר הטיפוס.3. לא יורדים מהקווים | אקוודור
אקוודור, מניין בא לה שמה? בגלל שזוהי מדינה המשתרעת משני צדי קו המשווה. אנדית קסומה, עם ריבוי תרבויות, יערות גשם, חופים ונופים געשיים. רק 22 ק"מ מקיטו, שוכן לו הקו. לא שהוא לא שוכן בעוד מקומות בעולם, אבל לא תנצלו את הקרבה? ביקור על הקו – שמצפונו, כך אומרת האגדה, תנועת המים בכיור היא עם כיוון השעון ומדרומו ההיפך (בגלל כוח קוריוליס) – הוא חובה לגיאוגרפים אנונימיים.
ואם כבר הגעתם עד קיטו לא תוכלו לפסוח על השוק האינדיאני באוטאבאלו, שם תוכלו לרכוש סוודרים שלא תלבשו אף פעם וגם לא יהיה לכם לב לזרוק (רק אחרי שיעבור לפחות חצי עשור). אל תשכחו לבקר באיי גלאפגוס – אריות ים ופינגווינים, צבי ים ענקיים וגם לווייתנים, ודולפינים. יקר להגיע, אבל מתי תבואו שוב?4. מיקי מאוס מחכה לכם | אורלנדו, ממלכת הפארקים
אורלנדו שבפלורידה ארה"ב היא העיר הכי נושאית בעולם, על פארקי השעשועים המצויים בה בכל פינה. איפה שלא תירקו מצוי לו פארק מדהים שישעשע את ילדיכם, וגם קצת אתכם. לפני שחלתה העיר בקדחת העכבר הקטן והמפורסם היא היתה מרכז לגידול פירות הדר. אולם מה שלא קרה ל-Jaffa שלנו קרה לאורלנדו, כאשר בשנת 1971 נפתח וולט דיסני וורלד בדרום מערב העיר.
בין אוסף הפארקים תמצאו שם את Cypress Gardens
,Discovery Cove ,SeaWorld Orlando ,Universal Studios וכמובן את Walt Disney World – אם תנסו לשלב ביקור בכל הפארקים האגדיים ויתר האטרקציות בעיר גם יחד, תזדקקו ל-520 שעות לפחות (שזה יוצא 65 ימים כפול 8 שעות ביום!!!).
אורלנדו, החמימה גם בעת החורף בארצות הברית, היא אם כן עיר האטרקציות. אבל לא רק לילדים, ונדמה בכלל שכל אחד הופך מעט ילד בכניסה לכל אחד מהפארקים הגדולים. 
הנסיעה בטסמניה מתפתלת בין נופים, חופים, יערות עבותים, עיירות ציוריות, תצפיות מרהיבות, ציפורים שונות ובעלי חיים
5. חופשה ל"אסירים" בחופשה
| טסמניה, "ניו זילנד הקטנה"
| טסמניה, "ניו זילנד הקטנה"
אין כמו חופשה על אי בודד אם אתם חשים שבא לכם לברוח. על אחת כמה וכמה, חופשה על אי אסירים לשעבר. לאי טמסניה שבאוסטרליה נשלחו פושעיה הנוראיים ביותר של בריטניה עד לשנת 1856. כיום תוכלו ליהנות במקום רק מרוחותיהם של האסירים, בסיור רוחות וביקור בעיר המתים פורט ארתור, אליה הגיעו סוהרים ואסירים, כאחד, שסיימו את חייהם באי השלו.
האי לא משעמם לרגע ונסיעה בו מתפתלת בין נופים, חופים, יערות עבותים, עיירות ציוריות, תצפיות מרהיבות, ציפורים שונות ובעלי חיים. תוכלו לבחור אם לצאת למסעות ארוכים או למסלולים קצרים ומשפחתיים. ואלה שמוכנים לחכות עד תחילת העונה, יוכלו אפילו לבלות באתרי סקי (בעוד כחצי שנה). טסמניה זכתה בכינוי "הגרסה המוקטנת של ניו זילנד". חופשה לאסירים בחופשה.
במרקש תמצאו מיסטיקה בשפע וסיפורי אגדות, שווקים עמוסים וצבעוניים, עורות רכים ומשובחים, שטיחים ועבודות עץ, וכמובן גם חשיש | צילום: גוטייה וילום6. לא רק לביקור שורשים | מרקש – מרוקו שהיתה פעםמרוקו יכולה להוות נקודת פתיחה לטיול באפריקה או רק קפיצה קטנה מביקור באירופה. תמצאו בה מיסטיקה בשפע וסיפורי אגדות, שווקים עמוסים וצבעוניים, עורות רכים ומשובחים, תכשיטים ובדים, שטיחים ועבודות עץ, וכמובן גם חשיש.
מרקש, בירתה הקודמת של מרוקו, היא לא רק עיר מקסימה, אלא נדמה כי זוהי מרוקו שהיתה פעם או אולי זוהי מרוקו האמיתית, וגם כמויות התיירים המבקרים בה במשך כל השנה לא משנות את פניה. האטרקציות כוללות שווקים ומסגדים, ארמונות ומוזיאונים, וכמובן כיכר העיר, ה-Djemma El Fna, שבלילות קמה לחיים מלאי קסם ומסתורין, צבעוניות ואחיזת עיניים. תמצאו בה שורות של דוכני מזון עם ריחות מעוררי תיאבון, מספרי סיפורים ומכשפים, משביעי ומאלפי נחשים וקופים, קוסמים, להטוטנים, רקדנים, לוליינים. השתדלו לא לפגוש בכייסים.
מעל העיר נישא לגובה 70 מ' הצריח של מסגד קוטבייה, שנבנה לראשונה ב-1147 אך נהרס כיוון שלא היה לגמרי מיושר עם מכה. בנייתו הסתיימה בצורתו הנוכחית בשנת 1199 ומאז הוא האטרקציה המרכזית של מרקש. אמנם רק מוסלמים רשאים להיכנס אליו, אבל כל היתר לא יכולים שלא להתרשם, ולו רק מחיצוניותו.
בעיר תמצאו שווקים טובים ומלונות לא יקרים. בחודשי החורף שלנו הטמפרטורה הממוצעת ביום עומדת על כ-20 מעלות והלילות די קרירים (8 מעלות בממוצע), אבל בינינו, באוגוסט 36 מעלות יבהירו לכם כמה נעים, אם כי גשום, בחורף. לא רק לביקור שורשים.7. מוכרחים להיות שמייח
| פונה, מדיטציה ותרפיה עם אופציה להארה
זה הזמן לנער את האבק ולהתחבר לעצמך. בפונה שבהודו, מרחק שתי יריקות ממומבאי, בלב שכונת קוראגון פארק, שוכן לו המרכז של אושו. פעם אשראם והיום מרכז לתראפיה ומדיטציה של אושו.
אושו (בגוואן שרי ראג'ניש) מגיש למערב את המזרח באריזה נוחה ויפה ובפורמט שהאדם המערבי חסר המנוחה יוכל להבין ואפילו להפוך לדרך חיים. כל אחד מקבל פה אישור להיות הוא, להוציא את הכל, להתפרץ, לרקוד, לצחוק, לבכות, להיות.
אחרי חופשה עמוסה בחיבור לעצמי, בעבודה מאסיבית ובפרוסס עדין בכיול מדויק, תזדקקו לחופשה, ובכלל לא בטוח שתחזרו בתאריך המיועד. ראו הוזהרתם.8. קצת ספורט אקסטרים
| ואיקיקי (אוהאו) הוואי, גלישות גלים
הוואי היא שרשרת של 137 איים, ומארק טוויין אמר עליה כי היא "קבוצת האיים הנפלאה ביותר, העוגנת לה באיזשהו אוקיינוס…" וגולשים רבים מרחבי העולם לא יכולים להתווכח איתו.
גלישה היא אורח חיים, וגם כאשר טרנדים חדשים באים והולכים גלישה תישאר איתנו לעד, כך נדמה בכל אופן. נכון שאוסטרליה וקליפורניה הן נקודות חמות וגם נכון שאפשר להתווכח על זה. אבל המקום הכי טוב לגלישה הוא כמובן הוואי, ורבים מאמינים כי שם הכל החל, כיוון שככר גולשים שם מאות שנים.
אוהאו הוא האי המיושב, המתויר והמפורסם ביותר מבין איי הוואי, והוא גם הבירה העולמית של הגולשים ובו ממוקמת הבירה הונולולו. על החוף נמצאת ואיקיקי, צפופה בתיירים הקונים ומבלים במסעדות ובמועדונים. זהו גן העדן הלא אבוד של חובבי הספורט הימי; גלישה כבר אמרנו? גולשים מכל רחבי העולם חוסכים שקל לדולר כדי להגיע ולגלוש בה, בגלל הגלים המדהימים והגבוהים. יאללה, צאו לחוף הילטון ותתחילו להתאמן.
 |  |
| ואיקיקי, בירת הגולשים | צילום: פול טופ | מסאי מארה. היעד הטוב ביותר למי שרוצה לטעום ספארי אמיתי | צילום: אליסון ווילסון |
קניה ממוקמת לה במזרח אפריקה, ובה מגוון חיות בר עצום. מתי לאחרונה נתקלתם באריות, פילים, היפופוטמים, קרנפים וגם בופאלו,או צפיתם בעדרי גנו ענקיים בנדידתם השנתית במרחבים? טרם? זה בדיוק הזמן. לפעמים נדמה שקניה עמוסה בתיירים שבאו בדיוק לשם כך, אולם עדיין תמצאו בה מגוון רחב של פארקים. גם הלודג'ים ומקומות הלינה בקניה הרבה יותר נעימים מביעדי ספארי אחרים.
שמורת מסאי מארה היא 320 קמ"ר של טבע במיטבו וביתם של הרועים המאסאים, והיא גם השמורה הכי פופולרית בקניה. זהו היעד הטוב ביותר למי שרוצה לטעום ספארי אמיתי ונראה שאין מי שיוותר על ביקור בה.
בשמורה מישורים נרחבים מאופק עד אופק, אריות ועדרי גנו, זברות, פילים ובעלי חיים רבים אחרים המתרוצצים בשטח ללא הפרעה. בנוסף ניתן לבקר בכפר המאסאי שבשמורה ולהציץ אל חיי בני השבט, הממשיכים לצוד ולחיות את חייהם האותנטיים ללא הפרעה.
אנטארקטיקה. אפשר לגמור פילם שלם על הקרחון הראשון
צילום: ורה בוגרטס10. גם לזה קוראים קיץ | אנטארקטיקה
אם כבר החלטתם ללכת על מנה הגונה של מזג אוויר של חצי הכדור הדרומי בעונה זו, למה לא ללכת על האקסטרים של האקסטרים? מזגאוויר קוטבי עוד יגרום לכם להתגעגע לחורף שלנו. אנטארקטיקה, בקוטב הדרומי, היא המקום הקר ביותר בעולם ומכוסה בקרח רוב ימות השנה. בגלל הקור העז ותנאי מזג האוויר הקשים אין בה תושבי קבע, כך שאם חשבתם להיכנס לפיק-אפ בר ולהמתין לאיסוף, כדאי לרדת מהרעיון.
עם תחילת הקיץ מתחילה עונת ההתרבות של הציפורים ובייחוד של הפינגווינים. בדצמבר-ינואר, שיא החורף בחצי הכדור הצפוני, פה שורר לו שיא הקיץ ומפאת המיקום, האור שורר לפחות 20 שעות ביממה ומזג האוויר הקפוא, קצת פחות קפוא. לקראת מרץ אפשר לצפות בלווייתנים ובפינגווינים המשירים את נוצותיהם.
לא פשוט להגיע אל אנטארקטיקה. ההפלגה על ספינות היוצאות מאושווייה שבדרום ארגנטינה תלמד אתכם שאינכם יורדי ים; שיד אדם טרם פגעה בכל העולם; שאריות ים, כלבי ים, דולפינים, פינגווינים ואחרים יש והרבה בטבע הפראי המצוי שם; ושאפשר לגמור פילם (מי עוד מצלם בפילם?) שלם על הקרחון הראשון. מי קופץ ראשון למים?
הפוסט חורף חם: חופשות חמות לימים קרים הופיע ראשון במסע אחר
]]>הפוסט אוסטרליה: דרך האוקיינוס הופיע ראשון במסע אחר
]]>רוב המבקרים מטיילים בגרייט אושן רוד (Great Ocean Road) בקיץ האוסטרלי, אבל גם לטיול מחוץ לעונה, כשהים סוער והאתרים הפופולריים נטושים כמעט לחלוטין, יש קסם משלו. בחורף צריך להביא בחשבון שקרבתה של אנטארקטיקה ומשטר הרוחות השורר כאן גורמים להפכפכות במזג האוויר, וחשוב לקחת מטריות, ורצוי גם חליפות סערה.
דרך הגישה המקובלת אל הגרייט אושן רוד היא ממלבורן. נוסעים כשעה לאורך Princess Fwy (כביש מספר 1) עד ג'ילונג (Geelong), העיר השנייה בגודלה במדינת ויקטוריה, אחרי מלבורן, הבירה. זהו מרכז תעשייתי משמים, שהכביש המהיר עוקף אותו, למרבה השמחה. 21 קילומטר מפרידים בין ג'ילונג לבין עיירת הגולשים טורקי (Turquay), ו-16 קילומטר נוספים בינה לבין אנגלסי (Anglea). כאן תחילתו הרשמית של הכביש.
בקטע הדרך שבין אנגלסי, לורן ואפולו ביי (Apollo Bay) בולט הניגוד היפהפה בין חופי האוקיינוס מצידו האחד של הכביש להרים המיוערים של רכס אוטוויי (Otway) מצידו השני. בדרך חולפים על פני שורה של עיירות קיט עם חופי רחצה יפהפיים, המוצפות בקיץ בהמוני נופשים ממלבורן.
רכס האוטוויי נוצר לפני כ-150 מיליון שנה, כשהיבשת הדרומית הגדולה, גונדוואנה, התחילה להיפרד; לכן אפשר למצוא מאובנים רבים לאורך קו החוף. ב-1869 החלו לברא כאן יערות ולפנות שטחים לחקלאות. בהמשך הוקמו מנסרות והתפתחה תעשיית עץ משגשגת. יערות הגשם שבאזור היו אז בסכנת השמדה, אך ב-1889, לפני שהיה מאוחר מדי, הוכרז האזור כשמורה.
כשמונה קילומטרים לפני העיירה אפולו ביי פונים צפונה, במעלה Skenrs Creek Rd ונהנים ממסלול נסיעה קסום, בתוך יער עבות ועתיר לחות. ממשיכים עד צומת היינז (Haines Junction) ופונים בו מערבה אל Turtons Track. מדי פעם כדאי לעצור לחנייה קצרה בצד נחל קטן הטובל בצמחייה, וליהנות מהאפשרות להתבודד בטבע.
ממשיכים לאורך הדרך הלא-סלולה Beach Forest Rd, ומיד אחרי היישוב ביץ' פורסט, פונים ימינה אל Aire Valley Rd, המובילה אל מפל הופטון (Hopetoun Fall). אחרי מסלול קצר אל המפל ממשיכים לאורך Aire Valley Rd עד לצומת T, שבו פונים ימינה אל Binns Rd, כדי לחזור אל הגרייט אושן רוד.
אפשרות מומלצת נוספת: לפנות מהכניסה הדרומית של אפולו ביי ימינה, אל Berham Valley Rd ולנסוע אל שמורת בארהם פרדייס (Berham Paradise Scenic Reserve) הסמוכה. זהו כיס יער גשם יפה במיוחד, עם מסלול הליכה מעגלי קצר ואתר פיקניקים אינטימי מצידו השני של הכביש.
אל המגדלור והקואלה
לאחר שחוזרים אל אפולו ביי, ממשיכים 15 קילומטרים מערבה אל כיס יער גשם נוסף, מפורסם מאוד – מייטס רסט (Maits Rest). בתוך היער נבנה מסלול מסודר של ארבעים דקות הליכה, ולאורכו לוחות הסבר על מאפייניו של יער הגשם. כשנכנסים אל כיס יער גשם כזה וצועדים בין עצים גבוהים, שלמרגלותיהם סבך שרכים שופע, משטחי חזזיות ומיני טחב ופטריות, מרגישים כאילו פוסעים בארץ אגדית.
שלושה קילומטרים ממייטס רסט מתפצל Cape Otway Lighthouse Rd, המוביל, כמתבקש, אל מגדלור כף אוטוויי. הכביש, שאורכו 12 קילומטרים, עובר ביער המרשים שבשמורת אוטוויי, לפני שהוא מסתיים סמוך למגדלור. תמורת תשלום קטן אפשר להצטרף לאחר הסיורים המודרכים באתר היסטורי זה, שנבנה בשנת 1848 והציל את חייהם של ימאים רבים. צמוד למגדלור יש מבנים עתיקים, ששימשו בעבר כמגורים עבור שומרי המגדלור, והיום הם מושכרים במקומות לינה רומנטיים לתיירים (פרטים בלשכת המידע באפולו ביי).
כף אוטוויי (Cape Otway) היה בעבר הרחוק תחילתו של גשר יבשתי, שעבר דרך מה שהיום הוא האי קינג (King Island), וחיבר בין יבשת אוסטרליה לבין הפינה הצפון-מערבית של טסמניה. ייתכן שזו הסיבה לכך שאפשר לראות כאן רבים מבעלי החיים ומהעופות הנדירים במקומות אחרים באוסטרליה, אך נפוצים בטסמניה (למשל, הבז הנודד). אם תלונו באחד מאתרי הקמפינג שבשמורה, כדאי להצטייד בלילה בפנס ולצאת לטייל לאורך דרכי העפר, כדי לנסות לראות קואלות. אלה נמצאים בדרך כלל במרומי העצים, אבל לפעמים אפשר לפגוש קואלה שיצא לשוטט. בליל ירח מומלץ ללכת בחושך, לאתר רחשים וקולות של בעלי חיים, ורק אז להדליק את הפנס.
בחזרה לאורך הגרייט אושן רוד, מתרחק הכביש מקו החוף ומתפתל בתוך היער. כ-29 קילומטרים מפרידים בין הפנייה אל Cape Tway Lighthouse לבין לייברז היל (Lavers Hill), ועוד כחמישה קילומטרים עד פארק מלבה גאלי (Melba Gully State Park). מסלול קצר, אבל תלול, מטפס אל "העץ הגדול" (Big Tree), אקליפטוס (Eucalyptus Obliqua) שגילו נאמד ביותר מ-300 שנה והיקף גזעו מגיע ל-27 מטרים. בלילות הקיץ עורכים פקחי הפארק סיורים מודרכים לצפייה בחיפושית הזוהרת (Phengodidae).
גשר לונדון באוקיינוס ההודי
לאורך כ-29 קילומטרים נוספים נכנס הכביש אל שמורת פורט קמבל (Port Camble), שהיא רצועה צרה לאורך החוף. זוהי גולת הכותרת של הגרייט אושן רואד, ותצורות הסלע שבתוך המים הן שהקנו לו את פרסומו העולמי.
תצורות אלה הן תוצאה של המבנה הגיאולוגי של האזור, בשילוב עם עוצמתם של גלי הים, שמקורם בזרמים בדרום האוקיינוס ההודי, סמוך לאנטארקטיקה. המצוקים עשויים אבן חול, והגלים מכים בהם ומכרסמים בקטעיהם החלשים. גושי הסלע העמידים יותר מתנתקים עם הזמן מקו המצוק והופכים למעין איים במרחק מה ממנו.
לתצורות הסלע שמות ציוריים. "12 השליחים" (Twelve Apostles) הוא השם שניתן למקבץ של 12 תצורות סלע, שהיום נותרו מהן עשר בלבד. תצורה אחרת נקראה "גשר לונדון" (London Bridge), מכיוון שהזכירה במראה את הגשר המפורסם, אך ב-15 בינואר 1990 התמוטטה אחת משתי קשתותיה אל הים, כשהיא מותירה שני תיירים מופתעים על החלק המנותק מן החוף. השניים חולצו במסוק, והיום רק הציור על לוח ההסברים מעיד על המראה המקורי. לאורך קו המצוק בנויה טיילת עם רחבות תצפית, שמהן אפשר להשקיף על תצורות סלע יפהפיות נוספות.
קטע החוף, שבין כף אוטוויי לפורט פיירי מכונה "חוף הספינות הטרופות", שכן על קרקעית הים נמצאים שרידיהן של יותר משמונים ספינות. רבות מהן נשאו על סיפונן מהגרים, שקיוו להגיע אל שדות הזהב בוויקטוריה.
היום יש כאן מסלול הליכה, עם הסברים לגבי הספינות הטרופות, הגיאולוגיה והאקולוגיה של האזור. עם זאת, אין אפשרות קמפינג בשמורת פורט קמבל, פרט לאתר פרטי בתוך היישוב פורט קמבל עצמו.
הקצה המערבי של השמורה הוא נקודת הסיום הרשמית של הגרייט אושן רואד, אך גם בהמשכה יש כמה אתרים מומלצים.
לווייתנים וכלבי ים
וורנמבול (Warrnambool) נמצאת כ-66 קילומטרים מערבה משם, ואם מטיילים כאן מחוץ לעונת התיירות, זו הזדמנות נפלאה לצפות בלוויתן הבלנית הדרומית (Southern Right Whale). וורנמבול נחשבת לפעוטון של הבלנית הדרומית, וזה מאות שנים נוהגים הלווייתנים הללו להגיע אל חוף לוגאנ'ס (Lugan’s Beach), בין מאי לאוקטובר, כדי להמליט ולהכין את צאצאיהם לדרך הארוכה לאנטארקטיקה.
הלווייתנים שוחים לעיתים במרחק מטרים ספורים מהחוף, ואפשר לצפות בהם מרחבה מיוחדת שהוקמה בדיונות החול, כמה דקות ממרכז העיר. מספר הלווייתנים שמגיעים לחוף משתנה. יש סיכוי טוב לראות כאן אמא לווייתנית בחברת צאצאה הקטן. האבות נשארים לרוב במרחק רב יותר מן החוף. יש במקום לוח מידע לגבי הלוויתנים, וניתן לזהות כל אחד מהם לפי מבנה זנבו הייחודי.
מוורנמבול מוביל Princess Fwy (כביש מספר 1) לאורך 28 קילומטרים עד עיירת הדייגים הציורית פורט פיירי (Port Fairy). בשנות השלושים של המאה ה-19 התחילו להתיישב באזור ציידי לווייתנים וכלבי ים, וכמו במקומות אחרים באוסטרליה, הם דחקו את רגלי האבוריג'ינים.
לאחר שמספר הלווייתנים וכלבי הים הידלדל במידה משמעותית (ובאופן מחריד), עברו תושבי העיירה לעסוק בדיג ובחקלאות. יש כאן עדיין פעילות דיג שוקקת, והבתים הוויקטוריאניים מקנים לעיירה אווירה היסטורית נעימה. אפשר לקום בשעת בוקר מוקדמת, לשוטט ברחובות ובטיילת שלאורך נהר מוין Moyne)), לצפות בדייגים היוצאים אל הים ואף לקנות מהם דגים טריים. בחודש מרץ נערך כאן פסטיבל מוסיקת הפולק הגדול באוסטרליה.
מעברו השני של הנהר, המפריד בין מרכז העיר לחוף, נמצא האי גריפית'ס (Grifith’s Island), שהיה פעם תחנה לציד לווייתנים, והיום הוא שמורה של חיות-בר. היסעור קצר הזנב מגיע בסוף ספטמבר לקנן בדיונות החול שבאי. בינואר מטילות הנקבות את ביציהן, ובאפריל הם עפים מכאן. יש כאן מסלול הליכה (400 מטר), המוביל אל מגדלור רומנטי.
אם ממשיכים מערבה, לכיוון אוסטרליה הדרומית, כדאי להיכנס בדרך אל כף ברידג'ווטר (Cape Bridgewater), וללכת מסלול נחמד אל מושבה של כלבי ים (צריך להצטייד במשקפת). סמוך למגרש החניה, שממנו יוצא המסלול, יש בית תה מומלץ במיוחד, המשקיף אל מפרץ יפהפה. רוב המבקרים ממשיכים לאדלייד, בירת אוסטרליה הדרומית.
הפוסט אוסטרליה: דרך האוקיינוס הופיע ראשון במסע אחר
]]>הפוסט קייפטאון – טיול היסטורי הופיע ראשון במסע אחר
]]>למפת קייפטאון יום אביב יפהפה. השמש זורחת בשמים של תכלת עמוקה. רק פיסת ענן דקה גולשת לה מעל לאוכף שבין דֶבְל'ז פּיק (Devil’s Peak, "פסגת השטן", שצורתה מזכירה פרופיל מפחיד) לבין הר השולחן, מבטיחה שעוד כמה שעות מעט תתחזק הרוח. נכון לעכשיו נושבת רוח קלילה, ושלווה שוררת – עד כמה שבוקר שוקק באמצע השבוע יכול להיות שליו – בעיר מרהיבה זו שבפינה הדרום-מערבית של אפריקה.את הטיול בקייפטאון (Capetown), שמכוּנה לרוב "The Mother City" על שום היותה העיר הראשונה בדרום אפריקה, נתחיל בפינה הצפון מזרחית של תחנת הרכבת ברחוב הירֶנגְראכט (Heerengracht), ליד המזרקה. אם נביט לעבר הנמל נראה שני פסלים, ורחוק יותר, בהמשך שדרת הדקלים, נוכל להבחין בפסל נוסף. הלאה, מעבר לכביש המהיר, מבצבצים ראשי המנופים הפעלתניים של הנמל. בשטח שבין הפסל לנמל הולך ונבנה מרכז כנסים חדיש. הפסל שאנו רואים במרחק מתאר גבר גבוה הצועד קדימה בבגד מתנופף. זהו ברתולומיאו דיאש, הספן הפורטוגלי שהקיף בסוף שנות השמונים של המאה ה-15 את כף התקווה הטובה. הנתיב אִפשר לאירופאים שיט חופשי אל הודו, תוך הימנעות מעימות עם האימפריה העות'מאנית שחסמה את נתיבי היבשה אל המזרח. הבנייה בפוֹרשוֹר (Foreshore), שהשתרע קודם לכן מתחת לפני הים ויובּש, החלה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, וב-1944 נחפר הנמל המודרני שמאחוריו. בשנות החמישים המאוחרות הוקמו כאן גורדי השחקים הראשונים. רק כך יכול היה מרכז העסקים של העיר – החסום מכל עבר בהרים ובים – להתרחב. שמו של הרחוב, שפירושו "תעלת האדונים", הוא זכר לימי המתיישבים הראשונים, אשר הגיעו לכאן מהולנד ובראשם יאן פַן ריבֶּק, שדמותו ודמות אשתו מריה דֶה לָה קֶלֶרי מתנוססות לפנינו על כניהן. כשנחתו כאן, ב-1652, געשו גלי ים בנקודה שבה עומדים כיום פסליהם. משימתם היתה להקים תחנת מנוחה והצטיידות לספינות, ולא מושבה; אבל בעשר השנים ששהה כאן פן ריבּק הונחו יסודות החברה הדרום אפריקאית. כעת נעשה סיבוב של 180 מעלות ונמצא את עצמנו פונים אל הר השולחן. כשנתחיל ללכת לאורך הרחוב הראשי אָדֶרלי (Adderley Street), המשכו של רחוב הירֶנגְראכט, נבחין בעיטורים התלויים בין פנסי הרחוב. הקיץ בקייפטאון מביא איתו את חג המולד עם כל התופעות הנלוות, כולל קישוטים מוארים, ובהם סנטה קלאוס, אילי הצפון שלו ודמויות אחרות הקשורות בחג המולד ברחבי העולם. בצִדם תראו דמויות של היפופוטם צוחק, ג'ירפה מהנהנת, פינגווינים שוחים ודולפינים משתובבים. אחרי הכל, אנחנו באפריקה. חזית תחנת הרכבת המרכזית, משמאלנו, מקושטת בפסיפסים המתארים אמצעי תחבורה מימים עברו. בנוסף לרכבות יוצאים מכאן גם אוטובוסים למרחקים ארוכים. על גג המבנה נמצאת תחנת המיניבוסים, מוניות השירות הנוסעות במסלולים קבועים בכל רחבי קייפטאון רבתי. לידן נמצאות תחנות המוצא של האוטובוסים העירוניים. בחזית תחנת הרכבת עומדים דוכני שוק שבהם מוכרים פירות וירקות, בגדים ומזכרות. כיכר הרובע ריקה נעבור את קומפלקס החנויות והמשרדים הנקרא גוֹלדן אֵייקר (Golden Acre). במפלס התחתון שלו, מוקפים בחלונות פרספקס, נמצאים שרידיו של מאגר מים עתיק מאבן שנבנה עוד לפני המבצר. השרידים נמצאו בעת שנחפרו היסודות למבנה הניצב כאן כיום. בין חלון ראווה גדול לבין בנק מפואר שהוקם במאה ה-19 מתחבאת הסמטה טְרַפַלְגַר פלייס (Trafalgar Place), המבושמת בניחוחות הפרחים העומדים כאן למכירה. דור אחר דור יושבים כאן מוכרי הפרחים ומציעים לעוברים ושבים ורדים, פרגים ופרחי ציפורן, בצד אירוסים, שושנים ופרוטיאות, הצומחים בר באזור. בניין סטאנדרד בנק (Standard Bank) הצהוב הוא בניין הבנק הראשון שהוקם בדרום אפריקה, ועל כיפתו ניצב הפסל "בריטניה" בדמות אשה האוחזת בקלשון. המבנה המעוטר הוקם בשנת 1880 בכסף שהניבו מכרות היהלומים. נעבור בשקט בין העמודים התומכים בגמלון מרשים, ניכנס פנימה ונביט לתוך בנק מעידן שחלף לו. נחזור לפינת רחוב אדֶרלי. משמאלנו נמצא רחוב דרלינג (Darling Street) העובר את הגראנד פרייד ואת המבצר ומתפצל. זרועו הימנית מובילה אל הפרברים הדרומיים ואל דיסטריקט סיקס (District Six), או בשמו הרשמי, זוֹנֶבּלוּם (Zonnebloem). כיום דיסטריקט סיקס הוא פיסה עצומה וריקה של נדל"ן, אך עד לפני כארבעים שנה פרחה במקום קהילה מעורבת של יותר משישים אלף איש. ממשלת האפרטהייד החליטה לפנות מכאן בכפייה את התושבים ולהרוס את הרובע. כיום ניצבים כאן רק שניים-שלושה מסגדים, כנסיות ובתי ספר, קומץ בתי מגורים ומכללה שהקימה הממשלה. סיפורו של הרובע מתועד במוזיאון המוקדש לו (District Six Museum) ברחוב בֵּייטֶנקאנט (Buitenkant Street). סמוך למוזיאון שוכנת חנות שבה מוכרים כבר יותר ממאה שנה תשמישי קדושה יהודיים, והיא עדיין עומדת שם, מזכירה לנו את המהגרים היהודים שהחלו ברובע זה את הפרק הדרום אפריקאי בחייהם. קרוב יותר למקום שבו אנו עומדים, ברחוב אדֶרלי, נראה מרפסת מעוטרת בסגנון הרנסאנס האיטלקי. זוהי מרפסת בית העירייה שממנה נשא את דבריו נלסון מנדלה לפני קהל של יותר מעשרת אלפים איש, בשעות אחר הצהריים של 11 בפברואר 1990 – היום שבו יצא לחופשי אחרי 27 שנה בכלא. מימין לנו עובר רחוב שוֹרט מרקֶט (Short Market Street). אם נחליט לסטות כאן מהמסלול נגיע לשני האתרים התוססים ביותר במרכז קייפטאון, בפרט בשעות הצהריים ובימי שבת: מדרחוב סנט ג'ורג' (St George’s Mall) השוקק דוכנים ונגני רחוב, ולאחר שחוצים אותו – שוק הצבעוני בכיכר גרין מרקֶט (Green Market Square). בשטחו של השוק הססגוני דחוסים מאות דוכנים ובהם חפצים מכל מדינות אפריקה: מסכות עץ, פריטים מגולפים מעצם וממָלָכיט (אבן חן בגוונים שונים של ירוק), בגדים, בדים ארוגים ומקושטים בשיטות מסורתיות ועוד ועוד. כדאי מאוד להיזהר מכייסים, אך בשום אופן אל תחמיצו את שני האתרים המרכזיים הללו. נחזור לרחוב אדֶרלי, נמשיך לאורכו ונעבור על פני בניין עם עיטורי טורקיז. במבנה זה שכנו בשנות התשעים משרדיה של ועדת האמת והפיוס, שבהם השמיעו הן הקורבנות של פשעי האפרטהייד והן מבַצעיהם את עדויותיהם הכואבות והמצמררות. עדויות אלה היו בסיס הכרחי לתחילתו של התהליך הקשה של גיבוש עם חצוי לכדי אומה מאוחדת. עבדים, מוסלמים ויהודים את חזיתו המרשימה של בניין מגורי העבדים הוסיפו לו הבריטים, שהפכו אותו לבית המשפט העליון. כיום שוכן שם המוזיאון להיסטוריה ותרבות (Cultural History Museum) ובו תערוכות המתעדות תרבויות פרהיסטוריות ומוצגים רבים מן העידן הקולוניאלי. כשנגיע לפינת רחוב אדֶרלי ורחוב וֵוייל (Wale Street), נביט לימיננו ונראה את קתדרלת סנט ג'ורג' (St. George’s Cathedral), שהארכיבישוף לשעבר דזמונד טוּטוּ נהג לשאת בה דרשות בזכות הדמוקרטיה. מימין, בקצה העלייה, משתרע רובע בּוּ קאפ (Bo Kaap), על 14 המסגדים שבו. בשנות האפרטהייד הקצו השלטונות את הרובע הזה למוסלמים, והם עדיין מאכלסים אותו. רחובותיו של בו קאפ מרוצפים אבן ותלולים להבהיל, בתיו צבעוניים ובנויים בסגנון ייחודי והנוף הנשקף ממנו – בעיקר מהרחובות הגבוהים יותר – פשוט מדהים. נלך לאורך שדרת גאבֶרנמֶנט (Government Avenue) וניהנה ממראם של בתי הפרלמנט, מבנים בסגנון ניאו-קלאסי באדום ולבן. לידם, בגן רשמי ומקושט, ניצב הטֵיינהֵייס (Tuynhuis, בית הגן). הוא הוקם לפני 300 שנה, שופץ כעבור חצי מאה, וכיום הוא משמש כלשכת הנשיא, שמקבל בו את פניהם של ראשי מדינות זרות בביקוריהם במדינה. נתרחק משדרת גאבֶרנמֶנט, שלאורכה עצי אלון וביניהם מתרוצצים סנאים אפורים וחמודים, ונצא לטיול קצר בקאמפּני'ס גארדֶנס, הגנים שחברת הודו המזרחית ההולנדית הקימה לפני כ-350 שנה. לזכר המלחמות ולכבוד האחווה עומדים בגן תותחים ופסלים של דמויות היסטוריות ואחרות. באחד הפסלים מופיעות הדמויות המיתולוגיות קסטור ופולוקס, הידועים באהבת האחים ששררה ביניהם ונחשבים למגיניהם של הנמצאים בלב ים. נפנה שמאלה ונוכל לראות מעל לצמרות העצים את שתי הכיפות של בית הכנסת הגדול, בעוד אנחנו פוסעים ליד בריכות לעבר הגלריה הלאומית (South African National Gallery). בגלריה מוצגות יצירותיהם של פסלים וציירים דרום אפריקאיים ואחרים. נחצה את מגרש החניה שמימין לגלריה ונגיע אל רחוב האטפילד (Hatfield Street). נפנה ימינה ונעבור בשער המאובטח של קומפלקס בית הכנסת הגדול הכולל את ספריית גיטלין (Gitlin Library), את מוזיאון השואה ואת המוזיאון היהודי שהוקם לאחרונה. בשני המוזיאונים מודגש ההקשר הדרום אפריקאי. בראשון מתוארת ההקבלה בין השלטון הנאצי לבין האפרטהייד. אל המוזיאון השני ניכנס מבעד לשער בית הכנסת הראשון שהוקם בדרום אפריקה, שער המעוצב בסגנון ביזנטיני, ונתפעל מתשמישי קדושה מרשימים. מכאן נצא לטיול לאורך תולדות היהדות הדרום אפריקאית, מהשטעטל ועד לעידן היהלומים והזהב, באמצעות מיצגים אינטראקטיביים בגודל טבעי. כשנרצה לנוח נוכל לחטוף ארוחה קלה בקפה ריטבה (Café Riteva), ולהיפרד לשלום. למידע נוסף על טיול בקייפטאון |
הפוסט קייפטאון – טיול היסטורי הופיע ראשון במסע אחר
]]>הפוסט האי מאפיה: יופי נקי מול חופי זנזיבר הופיע ראשון במסע אחר
]]>לחופי טנזניה, בין גלי האוקיינוס ההודי, נחבא מקום המגלם את חלום האי הבודד – האי מאפיה (Mafia). המטוס הקל מזנזיבר נוחת בשדה התעופה הפשוט של האי, שבו מסלול עפר קצר ובית בודד. יש כמה דרכים להגיע למאפיה: בטיסת שכר מזנזיבר (קבוצה של חמישה-שישה אנשים מוזילה את העסקה), בטיסה ישירה מדאר א-סלאם או במסגרת חבילה מהארץ שכוללת טיסה למאפיה.
בצד הבית חיכה לי לנדרובר. הנהג בירך אותי בחיוך וסיפר לי כי נכונות לי כעשרים דקות נסיעה עד לחוף מפרץ צ'ולֶה (Chole Bay) הדרך התפתלה בין כפרים ציוריים. בתי בוץ עם גגות קש על רקע אדמת חמרה אדומה. חופה ירוקה כיסתה את פני השמים. עצי ציפורן וקשיו, מטעי תירס ובננות. נשים לבושות בדים צבעוניים שאבו מים מבארות וגברים בגלימות לבנות שוחחו בצל העצים. מרחוק נמתחה שורה ארוכה של דקלי קוקוס, מבשרת על קו החוף המתקרב.
האי הקטן והכפרי, השוכן כ-140 קילומטר מדרום לקבוצת האיים של זנזיבר, עמד במשך מאות שנים בצִלן של נסיכויות סוואהיליות חזקות יותר כמו קִילְווָה (Kilwa) ומאוחר יותר זנזיבר. עמדה זו אפשרה לו לחמוק מציפורני הכובשים שעברו בזנזיבר ומפני הקִדמה שהשפיעה על איים אחרים באוקיינוס ההודי. ארבעים אלף תושביו שימרו מרקם חיים מסורתי ומוקף בטבע שופע.
צוללים, זורמים, נסחפים
מאפיה איננה רק עוד אי טרופי רומנטי. האי פונה אל תעלה בעומק של כמאתיים מטר ברצפת האוקיינוס, שאליה משתפלים קירות אלמוגים תלולים. השוניות, המקיפות את האי ומגינות על מיני אלמוגים צבעוניים ודגים טרופיים, הן מאזורי הצלילה הטובים בעולם.
במאפיה שלושה מלונות פעילים, וכולם תוכננו לענות על צורכיהם של תיירים בעלי עניין בצלילה ובטבע. פולֶה פולֶה לודג' (Pole Pole Lodge) בולט בשירות הניתן בו ובמחויבות של בעליו לאי ולשימורו. הקוטג'ים של הלודג', השוכן על חוף מפרץ צ'ולה, מורמים על כלונסאות ובנויים מחומרים טבעיים בלבד.
נלהב לחוות את העולם התת מימי של מאפיה, התייצבתי במועדון הצלילה של המלון. לאחר תדרוך מקיף והתאמת ציוד צלילה יצאנו לכיוון ג'ינה (Gina), קיר אלמוגים עמוק ממזרח לאי. מיד עם הכניסה למים חלפו על פנינו להקות דגים גדולות: אספירנות (ברקודות), דקרים (לוקוס), צניניתיים. כרישון לבן קצוות עבר לרגע, מביט בפולשים. מגוון אלמוגים צבעוניים ושושנות ים סגולות, אדומות וכתומות יוצר מושבות מרהיבות על פני קיר האלמוגים.
המערות והנקיקים בשונית מסתירים אלפי דגים טרופיים צבעוניים מכל מין וגודל, כמו פרפרונים, ניצרנים, תוכינונים, דגי מורנה וגם חסילונים זעירים, קונכיות גדולות, ספוגים ואלמוגים רכים. עושר חיים בלתי נתפס. בכל פינה תנועה המעסיקה את העין ובריאות השונית ניכרת בכל.
סביב מפרץ צ'ולה, שהוכרז כשמורת טבע לאומית, יש עוד עשרות אתרי צלילה. בחירת האתר תיעשה על פי מזג האוויר, נסיון הצוללים והגאות. צולל המבלה כמה ימים במאפיה ייתקל ודאי בדולפינים, צבי ים, תפאר ענק (נפוליאון), בטאים, צלופחים וכרישי שוניות קטנים. עם קצת מזל פוגשים גם מַנטות וכרישי ים פתוח. באוקטובר ובנובמבר עוברים באיזור לווייתנים גדולי סנפיר ואפשר לצפות בהם מהסירות, ולעתים נראים גם נתבים וראשתנים.
הלגונה של מפרץ צ'ולה נפתחת אל הים דרך מעבר צר, וכשהגאות יורדת והמים חוזרים אל האוקיינוס, מציע מעבר זה את אחת הצלילות המרהיבות: צלילת זרם (drift dive) בקינאסי פאס (Kinasi Pass). המים זורמים במהירות החוצה, והצוללים מרחפים עימם כשהם משקיפים על להקות של דגים טורפים המחכים ופניהם אל הזרם. בטאים אורבים על הקרקעית, ובין חגווי השונית חוסים מאות דגים מפני הזרם המהיר. זוהי צלילה למתקדמים וחשוב לתזמן אותה נכון בגאות היוצאת, לפני שמהירות המים הופכת למסוכנת.
מה שיותר עמוק
סירת מנוע מהירה מובילה אל ג'יבונדו (Jibondo), אי יפהפה בפתחו של מפרץ צ'ולה. לאורך החוף יושבים דייגים ומתקנים רשתות, ועל מתקני ייבוש עשויים עץ מתייבשים מאות דגים ותמנונים. במקום עדיין נבנות סירות דאו על פי מסורות בנות מאות שנים.
הדייגים ששבו מן הים עמוסי שלל רב הראו לי בגאווה את הדקר הגדול שתפסו. השלל היה מרשים וכלל טונות, אספירנות ודגי חרב. מרשים עוד יותר אופן הדיג: הדגים, שחלקם שוקלים עשרות קילוגרמים, נתפסים בחוטי דיג פשוטים ונמשים מהמים – לא בלי מאבק – בעזרת כפות ידיים מיובלות ותו לא.
למחרת יצאתי ליום דיג בים עמוק, אמנות מסובכת יותר מכפי שאפשר היה לצפות. ביום זה לומדים על החכות ועל השימוש בהן, הקברניט מסביר על הפתיונות השונים ועל טכניקות העלאת הדגים. הגענו אל המיקום הרצוי מחוץ למפרץ, כשמן הסירה פרושים שבעה חוטי דיג מחוברים לחכות. הסירה האטה ובינתיים סיפר לנו הקברניט מהרפתקאות הדיג שלו. באותו יום הצלחנו לדוג אספירנה (ברקודה) באורך מטר ובמשקל 31 קילוגרם, וחזרנו אל בית המלון חדורי תחושת ניצחון עם ארוחת הערב של המסעדה.
מוקד המשיכה התיירותית לאי הוא אמנם הצלילה, אך למי שיגיע מצפים גם אתרים מעניינים לביקור. אין אפשרות לשכור באי רכב או סירה, אך בתי המלון מציעים סיורים הכלולים במחיר הלינה, אל יערות ואגמים, מגדלורים וכפרי דייגים, איים וחופים מבודדים.
אחד המקומות שכדאי לבקר בהם הוא האי הציורי צ'ולֶה, שבו כפר דייגים מקסים. מדי ערב נוחתים מאות עטלפי פירות נדירים על כמה עצים בלב האי. באי ג'ואני (Juani) תוכלו לבקר בהריסותיה של עיר סוואהילית עתיקה בשם קואה (Koa). בג'ואני יש גם לגונה מדהימה שמגיעים אליה בהליכה דרך היער, שבו אפשר לצפות בקופים, באנטילופות ובחזירי בר.
יערותיו של האי משמשים בית גידול לאוכלוסיות מוגנות של בעלי חיים: צבי ים המטילים את ביציהם על החופים הלבנים, קבוצות היפופוטמים שמשתכשכות בבריכות, עטלפי פירות, אנטילופות קטנות, קופים, וגם מאות אלפי עופות מים העוצרים באיזור בעת הנדידה.
הסיור אל ראס מקומבי (Ras Mkumbi), הנקודה הצפונית ביותר באי, חולף על פני יערות, שטחים חקלאיים וקטעי סוואנה המנוקדים בעצי באובב. במהלך הסיור אפשר לעבור גם בצפון-מזרח השמורה ולחפש בבריכות קבוצות של היפופוטמים ששרדו על האי.
ביום האחרון לשהותי במאפיה יצאתי להפלגה אל איוני החול הקטנים בשמורה הימית, שהם בעצם ראשי שרטונות הבולטים מעל פני המים. לאורך ההפלגה ליוו דולפינים את הסירה ופטריות סלע עטורות צמחייה התנשאו סביבנו, מעניקות רקע סוריאליסטי.
הצטיידתי בשנורקל ושחיתי מעל לגני אלמוגים רדודים, צדפות ענק עם שפתי ארגמן, אלמוגי חסה ירוקים, מחושנים וכוכבי ים אדומים וכחולים. המשכנו בשיט עד שמולנו השתרע אי לבן שבצבץ לגובה מטר מעל פני המים. עליו הוגשו לנו מיצי פירות, חלב קוקוס צונן, פירות טרופיים וממתקים מקומיים, וכירה של דגים ופירות ים צלויים נערכה עבורנו.
מלא ומאושר עשיתי את דרכי אל המים הצלולים ביותר שראיתי בחיי. הגאות עלתה לאט והאי הלך ונבלע תחת המים. בתזמון מושלם, כששטח האי מצטמצם לכדי מטרים ספורים, הפלגנו חזרה מול שקיעה ארגמנית. על החוף המתקרב נשקפו הקוטג'ים הציוריים, חבויים בינות לעצי הקוקוס המתנועעים ברוח.
הפוסט האי מאפיה: יופי נקי מול חופי זנזיבר הופיע ראשון במסע אחר
]]>