פסטיבל ההולי, או בשמו המלא ההוליקה, הוא אחד הפסטיבלים הגדולים בהודו ובנפאל, וללא ספק הצבעוני שבהם. ההולי נחגג על ידי בני דת ההינדו ובני הדת הסיקית בסוף חודש מרץ, לקראת האביב, ומסמל את השחרור מן החורף. ההינדים חוגגים את פוריותה של האדמה ונפרדים מהחורף. בנוסף להיותו חג אביב, להולי יש גם משמעות דתית, והוא נועד להנציח אירועים מן המיתולוגיה ההודית.

ישנם סיפורים רבים על מקורו של ההולי. המפורסם שבהם מספר על מלך השדים שרצה לקבל מעמד של אל ודרש מנתיניו שיפסיקו לעבוד את האל וישנו ויעבדו אותו במקום. בנו של המלך, מאמין מסור של וישנו, סירב, ואבין רצה להוציאו להורג. הוא ביקש מבתו, השדה הוליקה, לצעוד עם אחיה יד ביד לתוך מדורה בוערת. הוליקה סברה כי היא חסינה לאש, אך היא לא ידעה שהחסינות תקפה רק אם תצעד לבדה אל האש. הוליקה נשרפה, וישנו הציל את בן המלך מהלהבות והרג את אביו. בן המלך ירש את הכתר. כזכר לסיפור הזה, שלו יש גרסאות רבות, מדליקים החוגגים מדורות שמסמלות את שריפת היצרים והרוע. ההולי מקושר גם לסיפור אהבתם של האל קרישנה ואהובתו ראדה, ולכן הוא נחשב גם לחג האהבה.

קעריות עם אבקות צבעוניות, שהתזתם היא אחד מהמנהגים הבולטים של ההולי

בזמן ההולי האווירה בקרב החוגגים פרועה במיוחד, האנרגיות נמרצות וכולם מרשים לעצמם להשתחרר – אולי זו השמחה על סיומו של החורף, אולי זה הירח המלא, אולי זה החשיש (זהו היום היחיד בשנה שבו מכירת חשיש בנפאל מותרת לפי חוק), ואולי, כפי שההינדואים מסבירים, זהו החג האהוב על קרישנה ולכן הוא מרשה לעצמו להיסחף במיוחד ביום הזה.

פסטיבל ההולי ביוטה. חגיגה פסיכדלית במיוחד | צילום: Jeremy Nicoll, flickr

כך או כך, קשה שלא להיסחף אחר תחושת החגיגה הכללית והצבעונית ששורה בזמן הפסטיבל, שנמשך בדרך כלל יומיים, ואין זה פלא שרבים מהמקומות בהם הוא נחגג הופכים למוקדי משיכה תיירותיים. המנהג הרווח ביותר הוא התזת אבקה בצבעים עזים המכונה גלאל, התזת מים צבעוניים על העוברים ושבים, והשלכת בלוני מים, וזאת משום שההינדים מאמינים שזהו הזמן לחגוג את הצבעים הרבים של האביב. מנהגים נוספים הם הדלקת מדורות, תפילות ושתיית בנג לאסי – מריחואנה מעורבבת בחלב חם – מה שללא ספק תורם לאווירה הכללית השמחה במיוחד. כל אלה מלווים בשירים מסורתיים וריקודים.

מעבר לכל אלה, מה שמיוחד באמת בהולי הוא שבירה, ולו ליום אחד, של המבנה החברתי הנוקשה וקירוב בין השכבות החברתיות השונות. בזמן ההולי אפשר לראות, באופן נדיר, גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, עשירים ועניים, בני קסטות שונות – כולם חוגגים בשמחה זה לצד זה. גם הכללים החברתיים המקובלים הופכים להיות רופפים יותר ביום הזה, כולם מרשים לעצמם להשתחרר ואף אחד לא מצפה להתנהגות מנומסת, למשל.

בנוסף לחגיגות שמתקיימות בנפאל ובמדינות השונות של הודו – שלכל אזור בה יש מנהגים ייחודיים בחג, ההולי נחגג גם בכל מקום שיש בו אוכלוסייה הינדואית גדולה: בפקיסטן, בסורינם, במלזיה, במאוריציוס וגם במדינות מערביות כמו בריטניה וארצות הברית. פסטיבל ההולי הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי מתקיים מדי שנה במדינת יוטה שבארצות הברית. מרבית המשתתפים בפסטיבל ביוטה הם מערביים, אבל זה לא מפריע להם לזרוק אבקות צבעוניות באוויר וזה על זה, להבעיר מדורות, לרקוד ולשמוח במה שנראה כמו גרסה היפית ופסיכדלית במיוחד של הפסטיבל.

עוד מידע על טיול להודו

הפוסט פסטיבל ההולי – חגיגה של צבעים הופיע ראשון במסע אחר