עצם השם הימלאיה, "משכן השלג" בסנסקריט, מעורר התרגשות. שרשרת ההרים הגבוהה והמפורסמת בעולם, שמפרידה בין תת היבשת ההודית בדרום לטיבט בצפון, מציעה נופים עוצרי נשימה ומפגשים ייחודים עם תרבויות עתיקות ומסורות מרתקות. במקום הזה נפגשות שתי התרבויות החשובות של מזרח אסיה – הינדואיזם ובודהיזם. מסע ג'יפים בעומק ההימלאיה ההודית עובר בין מקדשים הודים למנזרים טיבטים, מזמן פגישות עם דתות, מנהגים ודרך מחשבה ייחודית של שתי התרבויות הללו, וכל זאת על רקע רכסי ההימלאיה מכוסי הקרחונים והנהרות האדירים שמנקזים אותם.

המסלול עובר דרך עמקים ירוקים ושופעי מים, ומשם למדבר האלפיני בהרים הגבוהים. ומכיוון שהאזור נפתח למבקרים רק בשנות ה-90, הטיול בו מתאים לכל מי שחפץ לראות מקומות שתיירות לא שינתה אותם.

דגלי תפילה טיבטים בעמק צ'אנדרה טל | צילומים: flickr

מדלהי, שער הכניסה להודו, נוסעים ברכבת מהירה לצ'אנדריגאר השוכנת בשולי רכס שיוואליק של הרי ההימלאיה, בצפון-מערב הודו. מכאן ממשיכים במעלה ההרים אל שימלה (Shimla), עיירה ציורית שנבנתה על ידי הבריטים בסגנון אירופאי כדי לשמש כמקום שהות בחודשי הקיץ הלוהטים. כיום שימלה היא עיירת נופש פופולרית בכל עונות השנה – בקיץ מגיעים אליה בזכות האוויר הצלול והנעים, בחורף אפשר ליהנות מהשלג הרב ומספורט חורף. פני השטח הרריים והאזור מכוסה ברובו ביערות אורנים. מגבעת ג'אקהו, בגובה של 2,438 מטר מעל פני הים, יש תצפית מרשימה על העיירה ועל רכסי ההרים המושלגים. הלינה והשהות בעיירה, שנמצאת בגובה של כ-2,000 מטר מעל פני הים, מקלה על ההתאקלמות לגבהים שמצפים בהמשך הדרך.

כפר של בני הקינר בעמק סנגלה

מקדשים עתיקים, כפרים ציוריים וטבע יפהפה

משימלה יוצאים ברכבי שטח לכיוון טהאנדאר. בדרך כדאי לעצור באגם ההררי טאני- ג'ובאר, שלידו יש מקדש הקדוש לעולי רגל הינדים. מפסגת הר האטו יש תצפית מרשימה על רכסי ההימלאיה, ומשם ממשיכים עד לאזור מטעי התפוחים הגבוהים. היום הבא מתחיל השכם בבוקר, בנסיעה לעיר העתיקה רמפור, בירת מחוז בושאר. אחרי ביקור במקדש השמש בניראט ממשיכים דרך הכפר סאראהן (Sarahan), שלרגלי פסגת הר שריקאנד מהאדב המתנשא לגבהים של יותר מ-5,000 מטר מעל פני הים. כאן ניצב מקדש בימקאלי (Bhimakali), מקדש עץ יפהפה בן 800 שנה, שמשלב בסגנון הבנייה שלו מוטיבים בודהיסטים והינדיים.

ממשיכים בדרך צרה ומפותלת לאורך נהר באספה אל עבר העמק הפורה סנגלה (Sangla), אחד העמקים היפים ביותר באזור ההימלאיה ההודית. עד שנת 1989 מבקרים זרים היו זקוקים לאישור מיוחד מטעם ממשלת הודו על מנת להיכנס לאזור, הסמוך לגבול עם טיבט. כיום הדרישה הזאת הוסרה, אולם העמק נותר שליו ובלתי מופרע והטיול בו מפגיש עם טבע יפהפה, מטעים של תפוחים ודובדבנים, פלגי מים צלולים ונהר באספה השוצף שמנקז את הקרחונים בפסגות ההרים. בעמק יש כמה כפרים ציוריים של בני הקבוצה האתנית קינר, המשלבים באורח חייהם מאפיינים תרבותיים הינדים וטיבטיים. מעל הכפר קאמרו חולש מקדש דמוי מצודה שכדאי מאוד לבקר בו. טיולים רגליים באזור מזמנים מפגשים עם התושבים ואורח חייהם המרתק.

ילדים נזירים במטבח של מנזר קי שבעמק ספיטי

התחנה הבאה בדרך היא העיירה הציורית קאלפה, שבה נמצאים מקדשים חשובים ומעניינים לאלים הינדיים וטיבטיים. ככל שמטפסים במעלה ההר כך נפרשים נופים מרהיבים יותר. מהמנזר יש תצפית נפלאה אל עבר הרי קינר המתנשאים לגובה של יותר מ-6,000 מטר מעל פני הים.

אל המדבר האלפיני

זה הזמן להיפרד מהנופים הירוקים לטובת עמק ספיטי (Spity Valley) והנופים הצחיחים של המדבר האלפיני בהרים הגבוהים. הדרך עוברת בכפר נאקו השוכן על גדת אגם, בגובה של 3,800 מטר מעל פני הים. בעיירה טאבו עוצרים לביקור במנזר מרשים של התרבות הטיבטית המקומית. המנזר העתיק בנוי מבוץ יבש ובתוכו השתמרו ציורי קיר עתיקים. לצדו שוכן בית ספר לציור בסגנון טיבטי.

היום הבא, אחד המרשימים במסע, נפתח בביקור במנזר דאנקאר הציורי והמיוחד, שתלוי על מצוק מעל הכפר הקטן. מכאן ממשיכים לעמק פין (Pin Valley) שיופיו עוצר נשימה. הצמחייה באזור דלילה, אבל חיים בו מינים רבים של בעלי חיים, בהם נמר שלג ויעל סיבירי. בעמק נמצאים כפרים ציוריים ועיירות יפות, שמזמנים מפגשים עם התרבות הטיבטית.

מכאן ממשיכים לכפר קיבר, שגובהו 4,200 מטר והוא אחד הכפרים הגבוהים בעולם. בדרך עוברים במנזר הטיבטי קי (Ki). הדרך עוברת בנופי הרים מזדקרים, מנזרים טיבטיים וכפרים נידחים. הנסיעה מאפשרת להתרשם מהבנייה בבוץ האופיינית לאזור, מהשלווה השורה על הכל ומהנופים היפהפיים.

מנזר קי המרשים בנופי המדבר האלפיני של עמק ספיטי

מעברי ההרים הגבוהים, ופרידה אחרונה

היום הבא מוקדש למעברי ההרים הגבוהים, בואכה מנאלי, עיירת התרמילאים המפורסמת. תחילה עוברים במערב קנזום-לה בגובה של 4,500 מטר. בעמק צ'אנדרה טל היפהפה אפשר לצאת לטיול רגלי אל אגם הירח שבוהק בצבעי כחול-ירוק בין מדרונות ההרים התלולים. הדרך ממשיכה בעמק לאהול (Lahaul), בין רכסי ההימלאיה, ומציעה תצפיות נוף מרהיבות. בהמשך מגיעים למעבר רוטנג שם פוגשים בדרך הראשית המחברת בין לדאק למנאלי. מנאלי משמשת מרכז לתרמילאים ושיטוט בסמטאותיה מפגיש עם טיילים צעירים מכל העולם. האזור בין מנאלי לקולו מחזיר אותנו אל הנופים הירוקים והפוריים שפגשנו בתחילת הטיול. בחלק העתיק של העיר כדאי לבקר במקדש הדימבה דווי. טיול בעמק החקלאי שבין מנאלי לקולו מזמן מראות ציוריים של כפרים מוקפים בשדות אורז.

אחרי כמעט שבועיים בנופים הרריים מדהימים חוזרים למציאות ולמישורים השטוחים. ירידה דרך עמק קולו היפה מובילה לעיר צ'אנדריגר, שבה החל מסענו. מכאן ברכבת לדלהי, ממנה יוצאת הטיסה חזרה הביתה.

בתמונה הפותחת: עמק לאהול הירוק בין רכסי ההימלאיה הנישאים

עוד על טיולים להודו כאן

הפוסט אל תוככי ההימלאיה ההודית הופיע ראשון במסע אחר

טיול במסתורי ההימאליה ההודית הוא אידיאלי למי שחפץ להכיר מקומות רחוקים, שהתיירות לא שינתה. המסלול עובר דרך נופים דרמטיים ושונים מאוד: עמקים ירוקים ושופעי מים ולעומתם נופיו הצחיחים של המדבר האלפיני שבמורדות ההרים הגבוהים.

העיירה הציורית קאלפה שבה נמצאים מקדשים חשובים לאלים הינדים וטיבטים

עמק סנגלה (Sangla) הפורה הוא אחד העמקים היפים ביותר באזור ההימלאיה ההודית. עד שנת 1989 מבקרים זרים היו זקוקים לאישור מיוחד מטעם ממשלת הודו על מנת להיכנס לאזור הסמוך לגבול עם טיבט. כיום אין צורך באישורים כדי לטייל כאן, אולם העמק נותר כשהיה – שליו ולא מקולקל, עם מטעי תפוחים ודובדבנים, פלגי מים וכפרים ציוריים של בני הקינר, קבוצה אתנית שמשלבים באורח מאפיינים הינדים וטיבטים. טיולים רגליים באזור מזמנים מפגשים עם התושבים והיכרות עם אורח חייהם המרתק. כדאי לבקר בעיירה קאלפה, שבה נמצאים מקדשים חשובים לאלים הינדים וטיבטים. ככל שמטפסים במעלה ההר כך נפרשים נופים מרהיבים יותר אל עבר הרי קינר, שמתנשאים לגובה של יותר מ-6,000 מ'.

את הנופים הירוקים עוזבים לטובת עמק ספיטי (Spiti Valley) ונופיו הצחיחים. בין המנזרים הרבים והמרתקים באזור נציין רק שניים – מנזר דאנקאר, שתלוי על מצוק מעל בתיו של כפר קטן, והמנזר הטיבטי קי (Ki), שמשקיף ממרומי הר על נוף מפעים. הדרך עוברת בנופי הרים, מנזרים טיבטיים וכפרים נידחים, שמזמנים מפגשים עם התרבות הטיבטית. אחד הכפרים הללו הוא קיבר, שבנוי בגובה 4,200 מטר מעל פני הים, מה שהופך אותו לאחד הכפרים הגבוהים בעולם. הצמחייה באזור דלילה, אולם חיים בו מינים רבים של בעלי חיים, בהם נמר שלג ויעל סיבירי.

עמק סיפיטי. נופי מדבר אלפיני צחיח | צילום: njyo, flickr

מהמדבר הצחיח בהרים הגבוהים עוברים במעברי הרים גבוהים אל עבר מנאלי, עיירת התרמילאים המפורסמת. בעמק צ'אנדרה טל היפהפה אפשר לצאת לטיול רגלי אל אגם הירח, שצבעו הכחול-ירוק בוהק בין מדרונות ההרים התלולים.

הדרך ממשיכה בעמק לאהול (Lahaul), בין רכסי ההימלאיה, עם תצפיות נוף מרהיבות. במעבר רוטנג פוגשים בדרך הראשית המחברת בין לדאק למנאלי. האזור מחזיר את המטייל אל הנופים הירוקים והפוריים מתחילת הטיול: עמקים חקלאיים, עם כפרים קטנים הפזורים בהם. לא קל לעזוב את רכסי ההרים הגבוהים, אבל נופיו של עמק קולו היפה מקלים על הפרידה מהאזור המסתורי והקסום מאין כמוהו.

הפוסט ההימלאיה ההודית – מסע מיוחד הופיע ראשון במסע אחר

טרק הבאבא פס (Bhaba Pass Trek), בין ספיטי לקינור, הוא אמנם קצר יחסית – הוא נמשך חמישה ימים – אך הוא מציע בפרק זמן קצר זה נופים רבים ומגוונים וחוויה בלתי נשכחת.

ספיטי ועמק קינור נמצאים במדינת הימאצ'ל פאראדש (Himachal Pradesh) שבצפון הודו, הנופים בהם שונים מאוד. אזור ספיטי (Spiti) מאופיין בנוף מדבר גבוה והוא מוקף בפסגות ההימלאיה המושלגות. האוכלוסייה היושבת בו היא בעיקר טיבטית, דבר המתבטא בצורת הבנייה וניכר במקדשים, הסטופות והגומפות שבכל עיירה וכפר. בעמק קינור (Kinnaur) הנוף צבוע בירוק עז של שדות, יערות, מטעים ופרחים. גם כאן פסגות הרים מבצבצות מכל עבר. במהלך הטרק המטיילים זוכים ליהנות במשך יומיים וחצי מהנוף המדברי של ספיטי, ובשאר הזמן מהנוף הירוק והמשגע של קינור, כאשר הניגוד בין האזורים מעצים את החוויה.

בתי הכפר מוד מוקפים בפסגות מושלגות ונופי מדבר צחיחים

את הטרק ניתן להתחיל או מהכפר מוד (Mud) בספיטי ולסיים בכפר קאפנו (Kafnu) שבעמק קינור, ואפשר גם להתחיל בקינור ולסיים בספיטי. אנחנו בחרנו להתחיל בספיטי. אל נקודת ההתחלה הגענו דרך מנאלי בנסיעה ארוכה ארוכה לקאזה (Kaza), בירת ספיטי, שנמצאת בגובה 3,500 מ' מעל פני הים. נשארנו באזור יום נוסף כדי להתאקלם לגובה ואת הזמן ניצלנו לביקור במנזר קי ובכפר קיבר. ביום השלישי המשכנו, עם עצירה בדרך במנזר דאנקאר, אל הכפר מוד, נקודת ההתחלה של הטרק. מזג האוויר בהרי ההימלאיה לא יציב, ולמרות שהגענו בעונת הטרקים, גשם במקומות הנמוכים ושלג בגובה ליוו אותנו החל מהיציאה ממנאלי ועד ההגעה למוד, ואף עיכבו את היציאה, עד כדי חשש לביטול הטרק. אבל כמו שתמיד קורה בהודו, בסוף הכל מסתדר, וכשצריך – השמש זורחת.

הכפר מוד יושב בגובה של 3,750 מטר, דבר הניכר בקצב ההליכה ובתחושה כללית. כל טיפוס במדרגות וכל קימה ממצב של שכיבה או ישיבה לעמידה נעשה בקצב איטי יותר בגלל דלילות החמצן בגבהים. מוד יושב בנוף יפההפה וגם מי שלא יוצא לטרק כדאי שיגיע לכאן. התושבים נעימים ומסבירי פנים ובכפר יש כמה אכסניות ומסעדות, ובהחלט אפשר לטייל באזור.

תושבות צעירות של הכפר מוד. גם מי שלא יוצא לטרק, כדאי לו לבקר בכפר היפה

היום הראשון של הטרק הוא, פלאי פלאים, במגמת עלייה. הליכה איטית, אבל הנופים המשגעים של עמק פין (Pin), בו יושב הכפר מוד, משכיחה במעט את המאמץ הפיזי. למרות שהשמש זורחת והשמים כחולים, רוח קרה מצליפה בפנים ומייבשת את השפתיים, אבל העיניים גומעות בשמחה את נופי הבראשית מסביב. לאחר כשבע שעות הליכה מגיעים אל המחנה הראשון.

כל עוד השמש זרחה, היה חמים ונעים. ברגע שהיא שקעה, זה היה סימן ללבוש את מיטב ומירב שכבות הביגוד, לאכול אוכל חם, להתחפר בשק שינה ולרעוד מקור בשקט.

ביום השני חיכינו שהשמש תזרח על המחנה, מסרבים לצאת מהאוהלים ושקי השינה לפני שקרניה יחממו מעט את האוויר הצונן. ארוחת בוקר, קיפול המחנה, ואנחנו בדרכנו אל מחנה הבסיס של הפס (pass, מעבר הרים).

הליכה של חמש שעות בנוף מדברי-סלעי צחיח, כשפסגות מושלגות ענקיות מזדקרות מולנו, מביאה אותנו אל מאהל היום השני. ממנו רואים בבירור את הפס אותו אנו עתידים לחצות מחר. הקור כאן קשה, אבל הנוף מדהים. גם כאן נוהל "יורדת השמש, מתחפרים נגד הקור" עובד. אכלנו את ארוחת הערב והלכנו לישון מוקדם (לא שיש יותר מדי מה לעשות כאן אחרי שהשמש שוקעת), לקראת היום הגדול שמחכה לנו מחר – חציית הפס בגובה 4,850 מ'.

ביום השלישי, בדרך אל הפס, מבוססים בשלג העמוק, לצד היאקים עם הציוד

לכאורה, נראה היה שחציית הפס תהיה סבירה, מה שהתברר כטעות כבר לאחר שעת ההליכה הראשונה ביום השלישי. שיפוע העלייה החד מאוד והשלג שירד יומיים-שלושה לפני כן הפכו את המסלול למאתגר ביותר. רוח חזקה בפנים וצעידה בשלג שהגיע עד מעל הברכיים בצירוף עם גשם מעורב בשלג בפס עצמו אתגרו אותנו בצורה בלתי רגילה. בתנאים האלה, מה שנראה מלמטה כהליכה של שעתיים עד לראש ההר, לקח לנו כארבע שעות.

מזג האוויר הקשה ששרר בפס אילץ אותנו לרדת למטה אחרי זמן קצר. וכך, בזריזות, בלי תמונות ניצחון ובלי להרים את הראש יותר מדי ירדנו-החלקנו במורד ההר במשך כשעה. פתאום, בתוך דקה, השמים התבהרו והנוף הירוק של עמק קינור נגלה לעינינו. ירידה של עוד שלוש שעות הביאה אותנו אל מחנה היום השלישי עייפים, רצוצים ובעיקר מרוצים על כי החלק הקשה מאחורינו.

זה היה יום מדהים! הוא התחיל בנוף המרהיב של ספיטי עם הליכה בשלג, לצדם של יאקים, המשיך בחציית הפס בתוך עננים אפורים-שחורים, והסתיים בשמש זורחת מעל הנוף הירוק של עמק קינור. אני חושב שכולם ישנו טוב יותר בלילה הזה. בגלל המאמץ, בגלל שבצד הזה של ההר היה "חם" יותר (הכל יחסי) וגם כי מכאן הדרך היא רק במגמת ירידה.

המאהל ביום הרביעי. עם נופים שכאלה, מתחשק להישאר עוד קצת…

היום הרביעי, במגמת ירידה, עובר דרך עמקים ירוקים וחוצה נהרות רחבים, ועדיין קצת קשה לעכל שרק אתמול היינו בצדו השני של הפס, במדבר הגבוה ובשלג. מחנה היום הרביעי יושב בנקודת נוף מדהימה מעל נהר, בין סוסים וחמורים שרועים באחו.

בבוקר היום החמישי הכל נעשה באיזי. נהנינו מהנוף שנשקף מהמאהל, יודעים שהיום האחרון יהיה קצר וקל. מצאנו את הזמן להתחרדן על הדשא ולטייל קצת בסביבה לפני שגלשנו אל הקטע האחרון של הטרק. היום החמישי נמשך כחמש שעות של הליכה והסתיים בכפר קאפנו, נקודת הסיום של הטרק. ואם לסכם: לאוהבי טרקים הקצרים בזמן, קבלו המלצה חמה ולכו על הטרק הזה.

עוד מידע על טיול להודו

הפוסט טרק הבאבא פס – בין ספיטי לקינור הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט צפון הודו בג'יפים – לא רק לתרמילאים הופיע ראשון במסע אחר