גיא אוני, אחת המושבות הראשונות בארץ ישראל, עלתה על הקרקע בשנת תרל"ח (1878), כש-17 משפחות של אברכים מצפת קנו אדמות וזכויות על מי המעיינות בסמוך לכפר הערבי ג'עוני. ואולם, קשיי ההתיישבות, בהם גם בצורת ודֶבֶר, הכריעו אותם; זה אחר זה חזרו לצפת, ובתוך ארבע שנים נשארו בגיא אוני רק שתי משפחות.

לא לפקידים בלבד
מספרים שהמדרגות העולות בגן הברון היו מדורי ההמתנה שנאלצו האיכרים לעבור כדי להיפגש עם הפקיד הראשי של הברון רוטשילד: ככל שעלית גבוה יותר בגרם המדרגות כך עלו סיכוייך להגיע לפגישה המיוחלת. רוטשילד פרש את חסותו על ראש פינה ב־1883, וכמו שנהג לעשות בכל מושבותיו, יישב בה פקידים שיפקחו על העבודות והקים מפעלים, בהם בית חרושת למשי שחדריו שימשו כעבור זמן גם לייצור טבק. מהמפעלים נותרו רק זיכרונות, אך מדרגות הגן מספרות עדיין את סיפור היחסים הסבוכים שבין הפקידים למתיישבים, שהסתיים בביטול מערך הפקידות ובהעברת כספי התמיכה של רוטשילד דרך חברת יק"א של הברון מוריס דה הירש.

גן הברון ניטע על יותר מחמישה דונמים ב־1886, ומאז נשמרה צורתו. אפשר עדיין לראות בו את שתי בריכות הדגים המקוריות ואף מקצת מהצמחייה שניטעה אז. על אלה נוספו מדשאות רחבות ידיים ומזרקות, ובניגוד לימים שבהם היתה ההנאה ממנו שמורה לפקידים, כיום יכול כל אחד לבקר בו. בחודשי הקיץ נערכים בשטחו ערבי מוזיקה, ירידים ואירועים.

עבור פקידי הברון נבנו במעלה הגן גם שני בתים למגורים ולעבודה. הבניין הדרומי הוא בית הפקידוּת הראשי שנבנה ב־1883 ונקרא בעבר בית פיק"א, על שם החברה שקיבלה לידיה את החסות על ראש פינה אחרי יק"א ב־1924. כיום מוקרן בו חיזיון אורקולי המספר את סיפורה של המושבה מראשית ימיה ועד זמננו, וכן יושבים בה הארכיון ההיסטורי והספרייה על שם אברהם בלום, נצר למייסדי המושבה. בחדרים שבהם שכנו פעם האורוות של פקידי הברון פועלת מסעדה, ואחריה נמצאת מערת הזיכרון לשלמה בן יוסף, איש פלוגת העבודה של בית"ר שהיה הראשון שהוצא להורג בידי שלטון המנדט הבריטי בארץ. כאן, במערה זו, נתפסו הוא ושניים מחבריו לאחר שהשתתפו בפעולת תגמול נגד ערבים. במערה מוקרן סרט קצר המספר את סיפורו של בן יוסף.

במבנה הפקידות הצפוני התגורר פרופ' גדעון מֶר שניהל במקום מעבדה לחקר המלריה. מֶר נולד בליטא ועלה לארץ ישראל במהלך לימודי הרפואה שלו. במלחמת העולם הראשונה שירת בגדוד נהגי הפרדות כשלישו של יוסף טרומפלדור, ובסוף שנות העשרים, אחרי שהשלים את לימודיו, הגיע לראש פינה ופתח במחקר רפואי של המלריה בצד תפקידיו האחרים כמנהיג וכיועץ בענייני הגנה עצמית. מר הקדיש את רוב זמנו למחקר, ולאחר שהגיע לפריצת דרך קיבל תעודת הוקרה מהמלך ג'ורג' השישי ודרגות קצין רפואה בכיר בצבא הבריטי. הוא נשלח למזרח אסיה, לפרס ולעיראק לעזור במאבק במלריה. עם קום המדינה כיהן כמנכ"ל משרד הבריאות וכנציג ישראל בארגון הבריאות העולמי. כיום מצויים במבנה הזה תצוגות היסטוריות, חדר שבו מרוכזים חפצים הקשורים לעבודתו של הפרופסור, חנויות לממכר מזכרות ומשרדי העמותה לשחזור.

הצילום באדיבות ארכיון יד יצחק בן צבי, אוסף י' זהבי

טרומפלדור והרב קוק היו כאן
הבולוואר, הרחוב המרוצף אבן הסמוך לבית גדעון מר, היה השדרה שבה טיילו בני המושבה כדי לראות ולהיראות. היום יש כאן חניה שבה מצויות חניות הנכים של האתר. נלך ברחוב עד שנראה מימיננו את מלון אלתר שוורץ המוזכר בדבריה של גרבובסקי. שוורץ, אברך ממייסדי גיא אוני וראש פינה וסבו של יגאל אלון, אירח במלונו עוברי אורח שנסעו בין המושבות, תיירים ואף אישים כמו יוסף טרומפלדור והרב קוק. גרבובסקי מספרת שאלתר קיבל את כולם במאור פנים, והיה משעשע אותם בסיפורים על ראשית בניין הגליל. "הוא עבד הרבה במלון, ובנותיו עזרו על ידו. אשתו השנייה, מרת דינה, לא התערבה בעסקי המלון. היא היתה אדוקה מאוד, ואני זוכרת אותה יושבת תמיד עם ה'צאנה וראינה' שלה או עם חומש ועוד ספרי נשים, ובחדר חיצוני שפנה אל הרחוב היתה לה חנות קטנה".

מול המלון שוכן בית וילקומיץ הידוע גם כבית המורה, ובו גרו מנהלי בית הספר של ראש פינה שהיה בית הספר העברי הראשון בגליל. על מצבתו של שמחה וילקומיץ, אחד מדרי הבית הזה והידוע שבמנהלי בית הספר, חקוק כי "שאף לגאולה על ידי חינוך ולחינוך על ידי עבודה". וילקומיץ וקודמו בתפקיד, יצחק  אפשטיין, ביקשו להשתית ניב גלילי ייחודי בפי ילדי המושבה. נסו לקרוא בקול רם את המשפט "שבּעים ושבּעה זבּובּים מסתובּבּים מסבּיבּ לכד החלבּ הלבּן", ותטעמו מעט מן הניב הזה (עוד על ההיגוי המיוחד של ילדי ראש פינה תוכלו לראות בסרטון שבסוף הכתבה). בבית המורה שוכנים כיום בית קפה וגלריות לאמנות. המבנה שלידו הוא בית הרופא, ששימש למגורי הרופא שהביא הברון רוטשילד למושבה. כיום זהו בית פרטי, ואינו פתוח למבקרים.

ממערב לבית המורה ניצב בית הכנסת הראשון בראש פינה ששומר עדיין על מראהו מזמן שנבנה בסוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה. אפשר לבקר במקום בתיאום עם העמותה לשחזור ולהתפעל מעבודות העץ המדהימות שבו – ארון הקודש, הבימה וספסלי הישיבה – ומתקרתו הקמורה שעליה מצוירים עננים. בית הכנסת קרוי על שם הברון רוטשילד, ואף נהוג לומר בו קדיש לזכרו פעם בשנה, מנהג מימים ימימה. על ביקורו של הברון בבית הכנסת הזה מספרים שכאשר ראה שנשקף ממנו בית העלמין שמעבר לנחל ראש פינה – שאל לפשר המיקום. ענו לו התושבים שבמקום נמצאו קברי אבות ישנים והוחלט לחדש את בית העלמין העתיק. על כך ענה הברון שאף הוא, עשיר כקורח, אם יֵשב בבית כנסת ויראה מולו בית עלמין – יֵדע שכל בני האדם בסופו של דבר שווים.

על העברית המיוחדת של תלמידי ראש פינה בסרטון מרתק:

מלך הוורדים
נסים בכור אלחדף, התלמיד הראשון במקווה ישראל, לא שיער בוודאי את גודל המעשה ההיסטורי שבו נטל חלק. בתום לימודיו יצא ללימודים גבוהים בחו"ל ושב ארצה כאגרונום וכמומחה לטיפוח גנים וצמחי נוי. הגן החשוב ביותר שטיפח אלחדף היה גן הברון פלאטון פון אוסטינוב ביפו, שתהילתו ויופיו היו לשם דבר בכל המזרח התיכון. גן הברון סיפק השראה ליצירות ספרות רבות ונודע כאחת משכיות החמדה של העיר.
כשהחל הברון אדמונד רוטשילד את מפעלו ההתיישבותי, נקרא אלחדף לעבוד בשירות פקידות הברון ולתרום מן הידע שרכש למושבות החדשות. הוא התיישב במושבה יסוד המעלה מוכת הקדחת וסייע לתושביה להתמודד עם קשיי המחלות, המחסור והשכול. הוא הקים במושבה תחנת נסיונות חלוצית לצמחי נוי וגידל בעיקר ורדים, שמהם קיווה להפיק בושם. פעילותו זו הקנתה לו את הכינוי "מלך הוורדים".
בזכות אישיותו, אצילותו ונימוסיו הפך אלחדף למעין גיבור מקומי. הוא הכיר על בוריין את המסורות היהודיות ומצא מסילות ללבם של היהודים הדתיים. כמו כן שלט ברזי הנימוס הצרפתי ובסגנון החיים של הערבים והבדווים, בני שבט הע'אוורנה, שחיו סביב אגם החולה. בדרכו, ידע להשכין שלום, לפוגג סכסוכים ולהשרות שלווה על סביבותיו.
אגדות רבות סופרו על הדרכים שבאמצעותן פישר בין נצים ופסק משפט צדק. לפחות במקרה אחד השוו אותו לשלמה המלך. אל ביתו הגיעו שני אורחים נכבדים, שניהם הפקידו את סוסותיהם ההרות באורוותיו וניגשו לסעודת ערבית דשנה. עם בוקר התברר ששתי הסוסות המליטו אך אחד הסייחים היה חי והאחר מת.
שני הנכבדים טענו שהסייח החי שייך להם. הרוחות התלהטו וקרוב היה להישפך דם. אלחדף הרגיע את המתווכחים, לקח את הסוסות והסייח לאגם החולה, נכנס עם הסייח לסירה והפליג לתוך האגם. אחת הסוסות קפצה אל המים ושחתה לעבר הסירה. כך התברר מעל לכל ספק כי היא אמו של הסייח.

בית אלחדף, מבט מבפנים. שנים רבות נעשה מאמץ לשקם את הבית, ללא הצלחה

לפני שיהיה מאוחר מדי
אלחדף לא עזב מעולם את יסוד המעלה אף שיכול היה להתגורר במקומות פחות מסוכנים. דבקותו במקום גרמה להידבקותו בקדחת שחור השתן, שממנה נפטר בגיל צעיר. בית אלחדף במושבה נותר על עומדו אך לא טופל כראוי. שנים רבות נעשה מאמץ לשקם את הבית, ללא הצלחה. כל יום שעובר מערער את מצבו שכבר עתה חמור ואין לדעת אם ישרוד עוד חורף אחד לפני שיקרוס. מאבקו של אלחדף למען המושבה נשא פרי ויסוד המעלה הפכה למושבה משגשגת שערך הקרקע בה מאמיר ומשגשג. מתוך סיבה זו ממש נשקפת סכנת הרס לביתו של האיש שהקריב את חייו למען המקום. אם ייהרס בית אלחדף, תהא הסיבה אשר תהא, המושבה יסוד המעלה לא תוכל להשתבח עוד בזכויותיה ההיסטוריות, שעה שהיא עצמה מאפשרת את החרבת המבנה המזוהה ביותר עם הזכויות הללו. להיסטוריה אין מהדורה שנייה. מעשים שכבר התרחשו אינם ניתנים להשבה. לעומת זאת קיימת אפשרות להתריע על מחדל הצפוי להתרחש. בית אלחדף ניצב כיום בפני סכנת הרס שאם תתממש, לא יהיה מקום לחרטה וגם לא למחילה. על בעלי הבית, המועצה המקומית יסוד המעלה ומשרדי הממשלה הרלוונטיים לבצע במתחם פעולות הצלה מיידיות שאחריהן תתקבל הסכמה לגבי ייעודו העתידי של המבנה. ההיסטוריה ידעה להעריך את פועלו של אלחדף שהשפיע על גורלה של יסוד המעלה. ההיסטוריה תדע להעריך גם את חדלונו של מי שיהיה שותף להרס בית אלחדף.