איי גלפגוס - מסע אחר

דברים שלא תרצו להחמיץ באיי גלפגוס

רותם בר כהן — Tue, 02 May 2017 09:16:51 +0000

איי גלפגוס, 32 איים ואיונים הממוקמים באוקיינוס השקט סביב קו המשווה, הם גן עדן לאוהבי טבע ובעלי חיים. האיים המבודדים, השייכים לאקוודור, מפורסמים במגוון גדול של בעלי חיים אנדמיים, כלומר כאלה שנמצאים אך ורק כאן. בין השאר, אפשר לראות כאן צבי גלפגוס – הצבים היבשתיים הגדולים בעולם; פינגוויני גלפגוס, הפינגווינים היחידים בחצי הכדור הצפוני וקורמורן גלפגוס, הקורמורן היחידי שאיבד את יכולת התעופה שלו. בשל בידודם של האיים והיעדר אויבים טבעיים, בעלי החיים גדלו והתרבו ללא תחרות על מקורות המזון והם מגיעים לממדים גדולים במיוחד. הם גם אינם חוששים מבני אדם ואפשר לצפות בהם בקרבה אינטימית באופן שלא מתאפשר בשום מקום אחר בטבע.

אריות ים על החוף בגלפגוס | צילומים: שאטרסטוק

מפות ומדריכים מודפסים ליעד גלפגוס,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הגדול באיי גלפגוס הוא איזבלה, האי המיושב והמפותח ביותר מבחינת שירותי תיירות הוא סנטה קרוז ואיים פופולריים נוספים הם סן כריסטובל, סנטיאגו, פרננדינה ואספניולה. ואיך מטיילים כאן? באיי גלפגוס ניתן לבחור בין שתי אפשרויות טיול: אפשר ללון באחד או בשניים מהאיים המרכזיים ולצאת מהם בסירה לסיורים באיים השכנים, דרך אחרת לטייל בגלפגוס היא בהפלגה – המטיילים לנים על הספינה ושטים איתה לטיולים בין האיים.

בין אם תבחרו בלינה על אי או בטיול הפלגה, תיהנו מקרבה בלתי אמצעית אל הטבע לצד נוחות מרבית. המלונות באיים נעימים ונוחים מאוד וסיורי השייט מוצעים גם ביאכטות פאר בתנאים מעולים, עם ארוחות, קוקטיילים, ברביקיו, מגוון פעילויות והרצאות ועוד.

חופים בגלפגוס. הטיול בין האיים מתבצע בשייט וכולל צפייה בבעלי החיים, בצמחייה ובנופים הייחודיים

הנה כמה מהמקומות והחוויות שלא כדאי להחמיץ במהלך טיול באיי גלפגוס:

שנורקלינג באי איזבלה

איזבלה (Isabella) הוא אי הררי וגעשי, עם עולם חי עשיר ביבשה ומתחת למים. באיזבלה נמצאים כמה מאתרי הצלילה והשנורקלינג הטובים בארכיפלג. בין השאר, מומלץ לטייל בשמורה הימית Los Tuneles, אשר זרמי לבה יצרו בה שלל צורות גאולוגיות, כמו קשתות ומנהרות מעל ומתחת לפני המים. המים במקום רדודים, שקטים וצלולים להפליא, ובמהלך הטיול אפשר לראות צבי ים ומנטות בתוך המים, אריות ים שוחים או משתזפים על הסלעים ומינים שונים של ציפורים, בהם אלבטרוסים, פלמינגו ועוד.

נופים געשיים באי איזבלה

פינגווינים בלס טינטוררס
לס טינטוררס (Las Tintoreras) היא קבוצה של איים ואיונים קטנים עם מפרצים וחופים נסתרים וכמעט סודיים. גם כאן יצרו זרמי לבה שלל צורות ייחודיות, אשר העניקו למקום את שמו, שפירושו "סדקים" או "בקיעים". השייט כאן מהווה את אחד משיאי הטיול בגלפגוס, הודות לנופים היפים ולמגוון העשיר של בעלי החיים. זהו אחד המקומות הטובים ביותר לפגוש פינגוויני גלפגוס, לצד אריות ים, צבי ים, איגואנות ימיות, סולות כחולות רגל, ועם קצת מזל – כרישים השוחים במימי האזור.

בין עופות המים הרבים בגלפגוס אפשר לפגוש גם פינגווינים

עופות מים בצפון סיימור
עופות מים אפשר לראות בכל אחד מהאיים, אבל אחד המקומות הטובים ביותר לצפייה בעופות מים הוא האי הקטן צפון סיימור (North Seymour) שבו חופים לבנים וצמחייה נמוכה וסבוכה. שביל הליכה באורך של כשני ק"מ חוצה את האי, ובמהלך הטיול הרגלי אפשר לפגוש אוכלוסייה גדולה במיוחד של סולות כחולות רגל ושחפים קדורי זנב, מין נוסף האנדמי לגלפגוס. כאן נמצאת גם האוכלוסייה הגדולה ביותר של פריגטות בגלפגוס. לצד אלה, אפשר להתרשם גם מאיגואנות יבשתיות.

באי צפון סיימור נמצאת האוכלוסייה הגדולה ביותר של פריגטות בגלפגוס

צלילה בקיקר רוק
באי סן כריסטובל (San Cristóbal), המזרחי ביותר בארכיפלג, נמצא אחד מסימני ההיכר הבולטים והמרשימים של גלפגוס – קיקר רוק. אלו שני גושי סלע וולקניים עצומים בגודלם המזדקרים מהים לגובה של כ-140 מטר. למסתכלים על הסלעים מזווית אחת הם מזכירים אריה ישן, ומזווית אחרת – מגף. זהו אתר החביב במיוחד על צלמים, אבל מעבר להיותו פוטוגני, הוא גם יעד נהדר לצלילה. זהו אחד המקומות הטובים ביותר לצפייה בכרישי גלפגוס לצד דגים טרופיים בשלל צבעים. לעתים ניתן לראות כאן גם לווייתנים ודולפינים.

קיקר רוק, מסימני ההיכר של גלפגוס

אלבטרוסים באי אספניולה
אספניולה (Espanola), העתיק מבין איי הארכיפלג, הוא גם אחד המרתקים ביותר, בין השאר בשל בידודו וריחוקו מהאיים האחרים. מינים אנדמיים רבים חיים כאן, כשגולת הכותרת היא אלבטרוס גלפגוס, העוף הגדול ביותר באיים. מדי שנה, בין החודשים אפריל לדצמבר, מגיעים לאספניולה כ-12 אלף זוגות של אלבטרוסים על מנת לקנן באי. מלבד האלבטרוסים, שזהו מקום הקינון הבלעדי שלהם, אפשר לראות פה גם סולות כחולות רגל, סולות מסכה, איגואנות ירוקות ואדומות ועוד.

אלבטרוסים באי אספניולה

איגואנות באי פרננדינה
פרננדינה (Fernandina), הצעיר באיי גלפגוס, הוא אי לא מיושב שבמרכזו הר געש פעיל. זהו אי צחיח המציע נופים געשיים מהפנטים עם זרמי לבה שהתקשו, אגמים וולקניים, צמחיית מנגרובים ועוד, שביניהם עוברים מסלולי הליכה. המקום המרתק ביותר נמצא במזרח האי – פונטה אספינוסה (Punta Espinosa), שם, על סלעי לבה שחורים מתקבצות מאות איגואנות ימיות, שיש בהן גם כאלה שאורכן מגיע למטר וחצי!

איגואנה ימית רובצת על סלעי הלבה השחורים בפונטה אספינוסה

מכתבים מהעבר באי פלוריאנה
הטבע ובעלי החיים הם אמנם הסיבה הראשונה במעלה להגיע לגלפגוס, אבל האי פלוריאנה (Floreana) שבדרום גלפגוס מציע חוויה ייחודית נוספת. כאן ניתן לבקר במשרד דואר היסטורי אשר בו מגוון תיבות דואר מהמאה ה-18, שבהן נהגו ציידי הלווייתנים להשאיר מכתבים לקרוביהם, והספינות שנסעו לכיוון ההפוך העבירו ליעדם. היום התיירים הם שנוהגים להשאיר במקום מכתבים וגלויות ליקיריהם. מעבר לכך, גם בפלוריאנה ניתן ליהנות ממפגש עם בעלי חיים, ויש פה גם שני אתרי צלילה נהדרים. הראשון הוא כתר השטן (Devil`s Crown) אשר בו ניתן לצלול לצד אריות ים, צבי ים, צלופחים, פטישנים ("כריש פטיש") ועוד. השני הוא צ'אמפיון (Champion) ובו קיר בזלתי שכוסה באלמוגים, צבי ים, ברקודות ועוד.

גם מתחת למים מציעים איי גלפגוס עולם חי עשיר ומגוון

צבי גלפגוס בסן כריסטובל
צבי גלפגוס נפוצים בשבעה מהאיים בארכיפלג. אחד המקומות המומלצים ביותר לצפייה בצבים הענקיים הללו הוא האי סן כריסטובל. באי יש כמה שמורות שבהן אפשר לפגוש את הצבים שמשקלם יכול להגיע ל-400 ק"ג ואורכם ל-180 ס"מ. אחת השמורות הבולטות היא סרו קולורדו (Cerro Colorado Tortoise Reserve), שבה פועלת תכנית רבייה ושימור של הצבים.

צבי ענק בשמורת סרו קולורדו באי סן כריסטובל

הפוסט דברים שלא תרצו להחמיץ באיי גלפגוס הופיע ראשון במסע אחר

סנטה קרוז, גלפגוס: החוף הנסתר

רותם בר כהן — Sun, 23 Apr 2017 17:38:42 +0000

הוצאות הנסיעה היו כואבות, אבל באי סנטה קרוז, עם פלורה ופאונה פנטסטיות מכל עבר, לכסף אין משמעות. אתה מתהלך בגן העדן הקדום, שצ'ארלס דרווין ביקר בו ולמד ממנו דבר אחד או שניים על אבולוציה. יאכטות משיטות אותך בין פינגווינים להרי געש פעילים, בין מאות כלבי ים לאלפי איגואנות ימיות.

איי גלפאגוס הם קבוצת איים השוכנים אלף קילומטרים מערבית לחופיה של אקוודור, והיום הם בריבונותה. הקבוצה כוללת 13 איים מרכזיים, שישה איים קטנים ויותר ממאה איונים, לרוב חסרי שם. מקור המילה גלפאגוס בספרדית. גלפאגו הוא אוכף, וצבי הענק החיים במקום נקראים צבי גלפאגוס, בשל שריונם המזכיר בצורתו אוכף. צבי הגלפאגוס הם מין הצבים הגדול ביותר בעולם, והם אנדמיים לתשעה איים בארכיפלג. הצבים הבוגרים מגיעים למשקל של 300 קילוגרם, ותוחלת החיים הממוצעת שלהם היא 200 שנה. הם מזדווגים במשך כל השנה, אבל להזדווגות יש שיאים עונתיים, בדרך כלל בין ינואר לאוגוסט. כששני זכרים נפגשים, הם מתרוממים על רגליהם האחוריות ומותחים את צווארם. הצב הנמוך יותר עוזב את המקום בבושת פנים ומשאיר את הנקבה לאחיו המשולהב.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד גלפגוס,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

היהלום שבכתר
דווקא ביום האחרון התברר שגם לגן העדן של האי סנטה קרוז יש יהלום בכתר. לפני שהיאכטה הפליגה בדרכה הביתה היה לנו חצי יום להרוג, ואחרי הרהור או שניים מצאנו את עצמנו פוסעים אל אחד מאתרי הצבים בגלפאגוס, מפרץ הצבים (Tortuga Bay), השוכן בסמוך לעיירה פוארטו איורה (Puerto Ayora).

איגואנה יבשתית

הדרך כשלעצמה מפעימה: שביל ארוך וישר באורך של כמה קילומטרים, משני צדיו גדר נמוכה, ועליה רובצות איגואנות וציפורים חסרות יראה לעשרותיהן, כולן בצבעים שחשבנו שהם אפשריים רק אצל בעלי חיים שגרים ליד כור אטומי או שעברו קורס באיל מקיאג'. למרבה הצער דווקא צבים לא היו בחוף בשנה ההיא. הטראומה של אל ניניו הבריחה רבות מהחיות באזור למקומות מרוחקים.

השביל הקסום הזה בעצם לא מסתיים – החוף הוא זה שפתאום נפער לך מול העיניים ופותח את נשמתך לרווחה. מי טורקיז מטמטמים. חול לבן ונקי ברמות של יוגורט. אף לא תייר או מקומי, לא מציל ולא חסקה, לא "אמא של קורל, הילדה מחכה בשובר גלים!" ולא "ארטיקרטיב". שקט, ניקיון, זוך. ואנחנו? מיד לתכול הגדול הזה, לשבור את חום ההליכה האכזר.

קקטוסים על החוף בסנטה קרוז

המקומיים, שדווקא לא מתלהבים מהחוף בגלל ההליכה הארוכה, ממליצים בכל זאת על השקיעה הייחודית, אך מזהירים מפני היתקלות ביתושים רעי עוקץ. בהמשך הדרך, כך סופר לנו אך לא אזרנו כוחות לבדוק, יש לגונה נהדרת שהיא בעצם השכונה של שקנאי האי. גם כך הספיק לנו להתפרקד על חלקת האלוהים הקטנה הזאת, מאותם מקומות שמוכיחים לך שלפעמים כל המכות שאתה סופג בחייך יכולות פשוט להישכח. זה באמת החוף הכי יפה בעולם, מבלי לפגוע בשאר החופים הכי יפים בעולם האחרים.

מידע מעשי
מחיר: התענוג יקר. צריך לטוס לקיטו, בירת אקוודור, דרך ניו יורק או מיאמי. מקיטו אפשר לתפוס טיסה פנימית לא זולה לאי סנטה קרוז, המרכזי בארכיפלג גלפאגוס. זול יותר לנסוע באוטובוס מקיטו לעיר גוויקיל (Santiago de Guayaquil), וממנה לטוס לאיים. עם הנחיתה משלמים מס כניסה של כמאה דולר לשמורת הטבע. עד כה הנזק הוא 2,500 דולר לערך, עוד לפני שראיתם אפילו ראש של צב ענק.

עונה מומלצת: מאי עד דצמבר

טיפ: כדאי להביא מקלות וסדין לאלתור סככה. חובה להצטייד במים, ורצוי להביא פירות (אבל לא להשאיר חרצנים).

בתמונה הפותחת: חוף עם חול לבן כיוגורט שעליו משוטטת איגואנה ימית, מפרץ הצבים בסנטה קרוז

הפוסט סנטה קרוז, גלפגוס: החוף הנסתר הופיע ראשון במסע אחר

חיות מוזרות באיים מבודדים – הגלפגוס ועוד

רותם בר כהן — Wed, 01 Feb 2012 14:54:23 +0000

הפעם היחידה שבה השתמש ברובה באיי גלפגוס (Galápagos), כתב ביומנו צ'רלס רוברט דרווין בשנת 1835, היתה כדי להזיז עם הקנה את עַקָב הגלפגוס מענף שעליו ישב. דרווין הצעיר השתאה למראה צבי הענק, שאורכם הגיע ליותר ממטר ומשקלם לרבע טונה. הוא התפעל מהאיגואנות, לטאות שמגיעות לאורך מטר וחצי, ומהחקיינים, ציפורי שיר שכה דמו לקרוביהן ביבשת הרחוקה.

ייחודם של איי גלפגוס הוא באוכלוסיות בעלי החיים שהסתגלו, פיזיולוגית ואקולוגית, לתנאי החיים המקומיים. כל אוכלוסייה התפתחה ממתיישבים בודדים, שהגיעו לאיים באקראי מחופי אמריקה. יש שנסחפו על ידי רוחות וסופות, ויש שהגיעו בציפה על עץ שנגדע בסערה ונגרף בים. רק לאלה שעמדו במסע ארוך, בתנאים קשים ביותר של שמש קופחת מעל ומים מלוחים מתחת, ניתנה ההזדמנות להתיישב באיים ולנסות לשרוד. זוהי הסיבה שאין בגלפגוס צפרדעים ודו חיים אחרים, אף על פי שקבוצה זו מיוצגת בעושר רב בפאונה של אמריקה הטרופית, ולעומתם בולטים בנוכחותם הזוחלים, שרבים מהם עומדים בתנאי חום ויובש. יד המקרה קובעת אילו בעלי חיים וצמחים מגיעים לאיים וולקניים ומתיישבים בהם בהצלחה, ורק במקרה לא הגיעו טורפים לגלפגוס.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד גלפגוס,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

איים כמעבדות אבולוציוניות
תהליכים אבולוציוניים מתרחשים כל הזמן ובכל מקום. אבל בקבוצת איים, או ארכיפֶלָג, הם מתרחשים ביתר עוצמה. כאשר בעל חיים מגיע לאי מבודד, הוא נושא עימו רק חלק קטן ממאגר הגנים של האוכלוסייה שממנה הוא בא. מעתה והלאה, אם יצליח להתרבות, יתחילו כל צאצאיו את דרכם עם המטען הגנטי הזה ועימו יהיה עליהם להסתדר. התנאים האקולוגיים במקום החדש מציבים בפני המתיישבים דרישות חדשות, ורק בעלי התכונות המתאימות להן ישרדו. על פי משנת דרווין, לא כל הפרטים באוכלוסייה זהים, ובמגוון הרב שבאוכלוסייה יש תמיד פרטים המותאמים לסביבתם יותר מאחרים, שסיכוייהם לשרוד ולהתרבות גבוהים יותר.

תהליך הברירה הטבעית הוא תהליך של השבחה, לעתים במחיר מאוד כבד – אובדן מתמיד של הפרטים המתאימים פחות לחיים בסביבה נתונה. אט אט מצטברים באוכלוסייה הבדלים גנטיים, ההופכים אותה לשונה מאוכלוסיית האם. הבידוד הגיאוגרפי מונע מאותם חידושים גנטיים להיטמע באוכלוסייה הכללית. כך נוצר בהדרגה מין חדש.

במיוחד התפעל דרווין מכך שבעלי החיים שפגש על האיים לא ידעו פחד מהו. דרווין הסיק מכך, ובצדק, שהוא הגיע לבית גידול נטול טורפים מקבוצת היונקים. בעלי החיים בגלפגוס התנהלו, למראית עין, ברוגע, והדבר אִפשר למבקר לגעת בהם ממש. אפילו היום אפשר לפסוע שם על שביל, והציפור שעליו לא תטרח לזוז ולפנות את הדרך.

מדוע אין טורפים בגלפגוס? כיצד נוצרו המינים של האיים הסלעיים? כדי לענות על השאלות האלו יש לנסוע הרחק אחורה בזמן. אך לפני כן, כמה מלים על האיים עצמם. איי גלפגוס, או בשמם הרשמי, ארכיפֵלַגוֹ דה קוֹלוֹן (Colon Archipélago de), נמצאים באיזור המשווני, במזרח האוקיינוס השקט, כאלף קילומטרים מערבית לאקוודור. האי הגדול ביותר הוא איזבלה (Isabela), ששטחו 4,588 קילומטרים רבועים. מלבדו יש עוד ארבעה איים גדולים, ששטחם עולה על 500 קילומטרים רבועים, ארבעה איים בינוניים, עשרה קטנים, ומספר גדול של איונים וסלעים הפורצים מהים.

איי גלפגוס נמצאים באחד האזורים הוולקניים הפעילים ביותר בעולם בשל קרבתו לנקודת המפגש שבין שלושה לוחות טקטוניים. הם יושבים על לוח נַסְקָה ונעים עימו לכיוון דרום־מזרח כשבעה סנטימטרים בשנה. אספניולה (Española), למשל, האי הוותיק ביותר בארכיפלג, נמצא היום כ־350 קילומטר מהמקום שבו נוצר. בתנועתו עובר לוח נסקה מעל לנקודה לוהטת (hot spot), שמיקומה בקליפת כדור הארץ קבוע, והיא מוקד להתפרצויות געשיות חוזרות ונשנות וליצירת איים.

ההתפרצויות יצרו בתחילה הרים תת ימיים, שגבהו מהתפרצות להתפרצות, עד שבצבצו מהמים. גילם של האיים שנוצרו באופן זה נע מחמישה מיליון שנים לחצי מיליון. הגורם העיקרי המשפיע על האקלים ועל האקולוגיה באיי גלפגוס הוא זרמי הים. לכאן מגיעים זרמים קרים, עשירים בחומרי מזון, מדרום־מזרח (זרם הוּמְבּוֹלְדְט), ממזרח (הזרם המשווני הדרומי) וממערב (זרם קרוֹמְוֶול). הם עולים ממעמקים וגורמים לפריחה אדירה של פלנקטון ובעקבותיו של רשת המזון האוקיאנית.

תופעה זו, של זרימה כלפי מעלה (upwelling), מוכרת גם מחופי פרו וממפרץ פנמה, שם נמצאים שדות דיג מהעשירים בעולם. חלק גדול מהפַאוּנָה (ממלכת החי) של גלפגוס ניזון על הים ולא היה מתקיים ללא הזרימה הזו. ראיה לכך היא ששינוי בזרמים (תופעת "אל נינְיוֹ") גורם לתמותה אדירה של בעלי חיים מרעב.

אבל זה רק חלק מהתמונה. כשמדובר בקבוצות איים, כמו גלפגוס, חוזר התהליך על עצמו, כשפרטים "מדלגים" מהאי הראשוני לאיים שכנים. בכל אי התנאים האקולוגיים עשויים להיות שונים במקצת. לכל אי מגיעים פרטים בעלי מטען גנטי מעט שונה, המייצג מקטע ממאגר הגנים הכללי. וכך מתחיל שוב תהליך של הסתגלות לסביבה חדשה, הישרדות המתאימים ביותר וצבירת הבדלים גנטיים.

באיים השונים נוצרות אוכלוסיות שונות זו מזו. עם הצטברות השוני הגנטי מגיע שלב שבו ניתן להגדיר כל אחת מהן כתת מין, ובשלב מתקדם יותר – כמין נפרד. כל זה תלוי במשך הזמן שהאוכלוסיות היו מופרדות זו מזו. כאשר בני מין חדש חוזרים לאי שבו חיו אבותיהם ונפגשים עם בני המין המקורי, כבר יש בין שני המינים הפרדה גנטית, אקולוגית והתנהגותית.

לכן הם יכולים לחיות זה לצד זה, מין צעיר ליד מין קדום יותר, ללא תחרות שתכחיד אחד מהם (תחרות היא אחד הכוחות החשובים של הברירה הטבעית). ככל שהאי גדול יותר ובעל אקולוגיה מגוונת יותר, כך גדל הסיכוי שיחיו בו יותר מינים. כך, למשל, באי סנטה קרוז (Santa Cruz) חיים תשעה מיני פרושים, בעוד שבאספניולה, הקטן ממנו, חיים שלושה מינים בלבד.

משריון כבד ועד לטאה מתעטשת
כאמור, יצורים רבים החיים בגלפגוס הם מינים אנדמיים. כאלה הם הצבים הענקיים, שעל שמם נקראים האיים. שמם המדעי, elephantopus Geochelone(צב יבשה פילי), נגזר מממדיהם. בעבר שוטטו צבים אלה באיים במאות אלפיהם, והאוכלוסיות הנפרדות התפתחו ל־14 תת מינים. כמה תת מינים נכחדו בגלל יורדי ים, שהעמיסו רבבות מהם על הספינות כצידה למסעותיהם.

מרשימות גם האיגואנות, לטאות ענקיות שאורכן מגיע למטר וחצי. האיגואנה המצויצת (Conolophus subcristatus) והאיגואנה החיוורת (Conolophus pallidus) הן יבשתיות. המין Amblyrhychus cristatus הוא הלטאה הימית היחידה בעולם.

הצבים והאיגואנות הם צמחוניים. יש להם מערכת יחסי שיתוף עם ציפורים, כמו החקיין ומינים שונים של פרוש קרקעי, הניזונים מטפיליהם. האיגואנות היבשתיות והצבים מאותתים לציפור בתנוחת גוף מסוימת שהם "מוכנים לטיפול". האיגואנה הימית פשוט רובצת על הקרקע וממתינה – הציפור המנקה תגיע. ואם לא היא, אזי לטאת לַבָּה או סרטן יעשו זאת.

תהליך זה התרחש בגלפגוס עם הצבים, עם החקיינים, עם הפרושים ועם בעלי חיים אחרים. ממין אחד התפתחו מינים רבים, שהדמיון הרב ביניהם מעיד על קרבתם, ואילו הבדלים מורפולוגיים (הבדלי גודל וצורה) מעידים על השונוּת ביניהם ועל התמחותו של כל אחד מהם בדרך חיים ספציפית.

תופעה זו נקראת הפצלה הסתגלותית (Adaptive Radiation), כלומר, התפצלות של אוכלוסייה ראשונית למינים חדשים תוך כדי הסתגלות לסוגי סביבה שונים. האבולוציה היא, למעשה, תהליך של הסתגלות לסביבה מקומית. המינים החדשים הם אֶנְדֶמיים, כלומר ייחודיים למקום, כאלה שאינם נמצאים בשום מקום אחר בעולם.

בביוגיאוגרפיה, המדע הדן בתפוצת בעלי החיים והצמחים, האנדמיות היא כמעט מלה נרדפת לחיים על אי. למעשה, האבולוציה באיי גלפגוס היא חזרה על מה שהתרחש על פני כדור הארץ בארבעה מיליארד השנים שהחיים קיימים עליו, אלא שכאן היא נמשכה כחמישה מיליון שנים בלבד. מבחינתו של דרווין (ומבחינתנו) איי גלפגוס הם מעבדה אבולוציונית.

הסיפור של האיגואנה הימית מרתק. מוצאה ממין יבשתי, שנסחף לגלפגוס והסתגל למזון חדש – אצות ים. בהמשך עברה שינויים פיזיולוגיים שאפשרו לה לצלול (בדרך כלל עד 15־20 דקות, אבל ידוע על איגואנות שהוחזקו מתחת לפני הים שעה ושרדו) תוך כדי הפחתת קצב פעימות הלב ובאופן זה לחסוך בחמצן.

האיגואנה עברה גם שינויים מורפולוגיים: זנב פחוס המותאם לשחייה, קרום שחייה חלקי בין אצבעות הרגליים וחוטם קהה לגירוד אצות מסלעים. הזכרים, הגדולים והחזקים, הם הצוללנים המצטיינים, המעיזים לזנק למים עמוקים בים הפתוח. הנקבות והצעירים צוללים במים רדודים ובבריכות שנוצרות בעת השפל. כך ניזונים הזכרים והנקבות בזמנים ובמקומות שונים. עקב שינוי מורופולוגי מתעטשת האיגואנה לעתים קרובות. כך היא נפטרת מעודפי המלח.

אלופי התמרון, טובי הצוללנים
את פני המבקר באיים מקבלות הפְריגָטות כבר ליד מעגן הסירות. שני מיני העוף הימי הזה, הנפוצים ברחבי האיים ובחופי אמריקה, הם אלופי התמרון האווירי. מוטת כנפיהן של הפריגטות, 2.3 מטרים, היא הרחבה ביותר יחסית למשקל הגוף, וזנבן דמוי מזלג כזנב הסנונית. בעונת הקינון בולט הזכר במאמציו להרשים את הנקבה, התנהגות המזכירה את זו של הזכר האנושי: הוא מנפח שק אדום, הנמצא מתחת לגרונו, ומטלטל אותו אנה ואנה. מדהים לראותו בתעופה: הוא נראה כבלון אדום המרחף בשמים וזוג כנפיים שחורות פרושות מעליו – מראה שכנראה ממס את לב הנקבה. את כישוריה התעופתיים מנצלת הפריגטה כדי לחמוס דגים מציפורים אחרות. היא מציקה להן עד שהן פולטות את שללן, ואז, בתרגיל אירובטי מרשים, היא צוללת אחר המלקוח. מכאן נגזר שמה (באנגלית: Man-of-War).

בין ציפורי גלפגוס נפוצים גם שלושה מיני סוּלות, בני סדרת השקנאים – סולה כחולת רגל, סולה אדומת רגל וסולת המסכה. חלק מטקס החיזור שלהן כולל את הצגת הרגל הצבעונית בפני בן הזוג המיועד. שלושת מיני הסולות מחפשים את מזונם, דגים, באזורים נפרדים בים וכך אינם מתחרים זה בזה. גם התנהגות הקינון של כל מין שונה: הסולה כחולת הרגל אינה בונה קן, אלא תוחמת על הקרקע מעגל המסומן בלשלשת, ובתוכו היא מטילה את ביציה. עם זאת הזכר, כחלק מהחיזור, מביא לנקבה חומרים לבניית קן – התנהגות שנשארה טבועה בגנים שקיבל מאב קדום. הסולה אדומת הרגל מקננת על צמרות העצים, וסולת המסכה – בין הצוקים הגבוהים.

לסדרת השקנאים שייכים גם הפֶתוֹן, ציפור לבנה ויפת מעוף, שנוצות זנבה ארוכות במיוחד, השקנאי החום והקורמורן, שחי על האיים איזבלה ופרננדינה (Fernandina). בהעדר טורפים איבד הקורמורן את יכולת התעופה לטובת אורח חיים של צולל, בדומה לפינגווין, וכמוהו גם כנפיו מנוונות. הוא מצטיין בהתנהגות חיזור מיוחדת, הכוללת ריקוד ימי וקידות, ולבסוף הזכר מביא לזוגתו שי – אצות המשמשות לריפוד הקן. איבוד הכנפיים הוא אחת הדוגמאות לסיכון שיש בהתמחות: הקורמורן לא יכול לנדוד מכאן למקומות אחרים.

הפינגווין הוא אחד מפלאי גלפגוס: אף שאינו שייך לעולם הטרופי, הוא כאן, הצפוני מבין 17 מיני הפינגווינים. האב הקדום של מין זה הגיע מהדרום הרחוק, ככל הנראה עם זרם הוּמְבּוֹלְדְט הקר, בכרטיס לכיוון אחד בלבד. באבולוציה, מתברר, אין דרך חזרה.

פרח ענקי, דרקון ותאו גמדי
גם לארכיפֶלָג האינדונזי הגיעו נציגים של פָאוּנָה מיבשות שכנות: אסיה ואוסטרליה. מי שחקר את האיים האלה לראשונה היה החוקר אלפרד ראסל וואלאס, בן דורו של דרווין. וואלאס גילה במסעות מחקר רבים מאות מינים אנדמיים, וידע להסביר את השוני בין הפאונה של מזרח אינדונזיה לבין זו שבמערבה ולזהות את הקו המפריד בין שתיהן, שנקרא קו וואלאס. הוא נתן את דעתו על הפאונה המיוחדת של האי סוּלאווסי (Sulawesi), ובמחקריו ייסד למעשה את מדע הביוגיאוגרפיה.

בין המינים האנדמיים של אינדונזיה נמצאים הרַפְלֵסְיָה, הפרח הגדול ביותר בעולם (בקוטר של כמעט מטר!), הדרקון מקוֹמוֹדוֹ , האורנג אוטן, הבָּבּירוּסה והאָנוֹאָה, מין תאו גמדי שגובהו כמטר. נראה שאותם תהליכים שיצרו את המינים האנדמיים באינדונזיה גרמו גם להתפתחות מאות קבוצות אתניות וניבים לשוניים בקרב תושבי האיים.

לאיי הוואי היסטוריה גיאולוגית דומה לזו של איי גלפגוס. הם עשירים יותר בחי ובצומח, וגם הם מצטיינים באנדמיות. כ־94 אחוז מהצמחים בעלי הפרחים בהוואי הם אנדמיים. ציפורים אנדמיות מעניינות באיים אלה הן הצוּפָנים. כל 22 המינים (ו־39 תת המינים) התפתחו מציפור קדומה, שהגיעה להוואי לפני זמן רב. הצופנים עברו הפצלה הסתגלותית, והן ממלאות היום מגוון של גומחות אקולוגיות. עיקר השוני ביניהן ניכר במבנה המקור ובגודלו. אפשר להביא עוד דוגמאות לתופעה זו, בהן הכּיסָאים (חיות הכיס), שהתפשטו באוסטרליה ובסביבתה לכל גומחה אקולוגית אפשרית, העֲדָנים (ציפורי גן העדן) בגיניאה החדשה (New Guinea) והסֻכִּיים בגיניאה החדשה ובאוסטרליה.

מדגסקר (Madagascar), אי הנמצא רק 400 קילומטר ממזרח למוזמביק (Mozambique), מצטיין בפאונה מיוחדת, אנדמית ברובה: יש בו כארבעים מינים ותת מינים של לֶמוּר וכשלושים מיני טֶנֶרֵק (אוכל חרקים הדומה לקיפוד). כתשעים אחוז מזוחלי מדגסקר הם אנדמיים (בהם עשרות מיני זיקיות), כך גם 148 מתוך 150 מיני הדו חיים, כמו גם בעלי חיים אחרים. בין העופות יש כמה מינים אנדמיים ללא יכולת תעופה, ובכלל, אובדן כושר תעופה נפוץ באיים – קורמורן גלפגוס אינו היחיד שעשה זאת.

כמה דוגמאות הם הקָזוּּאָר באוסטרליה ובגיניאה החדשה, האֶמוּ האוסטרלי, הקיווי, התוכי קאקאפוֹ וכל מיני המוֹאָה בניו זילנד, הדוֹדוֹ שנכחד במאוריציוס וקרוביו מהאיים הסמוכים, וציפור הפיל הענקית, שהוכחדה במדגסקר. אובדן יכולת התעופה, בשילוב עם העדר פחד, זירזו את הכחדתם המהירה של רבים מהעופות האלה בידי האדם.

הודות לבידודם של האיים ולהעדר טורפים, הם שומרים לעתים על צורות חיים מהעבר הרחוק, כדוגמת קיפודן הנמלים, הברווזן של אוסטרליה וטסמניה, הטוּאָטַרָה, זוחל קדום דמוי לטאה, החי על איים סמוך לניו זילנד, והטֶנֶרֵקים של מדגסקר.

יצורים עתיקים אלה מכונים לעתים "מאובנים חיים", כי רוב בני תקופתם כבר חלפו מהעולם. הטואטרה, למשל, שייך לקבוצה שקדמה לדינוזאורים. גם קבוצות מגוונות יותר, כמו הלֶמוּרים והכּיסָאים, שרדו הודות לעובדה שהן חיות על איים. אמנם, כמה כיסאים חיים באמריקה הדרומית והצפונית ומין אחד חי על האי צ'ילואה (Chiloe), לחופי צ'ילה, אבל רובם הגדול חי באיזור אוסטרליה. גם מההיבט של שמירת דוגמאות מהעבר, משמשים האיים כמעבדות לחקר האבולוציה.

הפוסט חיות מוזרות באיים מבודדים – הגלפגוס ועוד הופיע ראשון במסע אחר

אתרים מומלצים ברשת: הקוטרים מהלסינקי

Sat, 20 Sep 2008 13:41:29 +0000

הייתם חושבים שהחיים מחייכים לתושבי הלסינקי. יושבים להם שם בבירת פינלנד, מוקפים בים, בלי איומים מהותיים מבית או מחוץ, ומעבירים את החיים בסבבה. מסתבר שלא: הבטן שלהם מלאה בטענות על מה שקורה להם ומסביבם, ונמאס להם לשתוק. אז הם שרים. "מקהלת התלונות" של הלסינקי היא חלק מפרויקט שיזמו שני אמנים פינים שבו התושבים שרים יחד על מה שמציק להם. גם בירמינגהם, המבורג וסנט פטרסבורג כבר הצמיחו מקהלות כאלה, אבל עושה רושם שזו של הלסינקי הייתה הכי מגניבה. על הם מתלוננים? על אנשים בעלי ריח גוף בעייתי שנוסעים בתחבורה ציבורית, על זה ששוודיה תמיד מנצחת אותם באירוויזיון, ועוד טענות ומענות מהותיות.

התוכניות לבנות את "הידרופוליס", מלון תת-ימי בדובאיי, עלו בינתיים על שרטון, כמו שאומרים, בעיקר בשל החשש מהשפעה הרסנית על הסביבה הימית. עם זאת, עדיין יש תוכניות להקים מעין "הידרופוליס" אחרת בסין, לקראת תחילת המשחקים האולימפיים ב-2008. לחברה המתכננת את הפרוייקטים הללו יש גם תוכניות לגבי לונדון, מונקו, והאי מאן. אתר האינטרנט של החברה לא כולל הרבה מעבר לאיורים וסקיצות של הערים הטבועות הללו, אבל היי – מי צריך יותר מזה כדי להתחיל לשוט על סנפירי הדמיון?

"הידרופוליס". בקרוב בסין, לונדון ומונקו

הדמות האקסצנטרית של העיתונאי הספק-פרימיטיבי ספק-גזען בוראט, הקזחסטני המוזר שמגלם סשה ברון-כהן, הספיקה לעשות כותרות עוד הרבה לפני שהסרט בכיכובו עלה על המסכים. בתחילת הדרך נשמעו קולות מחאה מצד גורמים קזחיים רשמיים על כך שהדמות מציירת את תושבי קזחסטן באופן מזלזל וגזעני; בהמשך נרגעה המחאה, ופעפעה ההכרה שהקזחים יכולים להפיק מכך תועלת, כל עוד מאייתים את שם מדינתם נכון. אז הבה נצטרף גם אנו וננסה להכיר מקרוב את קזחסטן, עריה ואנשיה, וגם את המתכונים העממיים שלה.

ברוכים הבאים לקזחסטן

איי גלפגוס מצויים במרחק של כאלף קילומטר מערבית לאקוודור, שמחזיקה בריבונות עליהם מאמצע המאה ה-19. לא פשוט ובוודאי לא זול להגיע לביקור באיים, אבל מי שבכל זאת בשכונה, לא יוותר על חוויית החיים החד פעמית שמעניק הביקור באי, שבו חיים להם בשלווה יחסית מאות מיני יונקים, עופות, זוחלים ודגים, במה שהפך להיות הפארק הלאומי הראשון של אקוודור. באתר הפארק ניתן לקרוא מעט על נהלי הסדרת התיירות במקום, שנועדו להגן על הסביבה הטבעית, על עושר המינים המקומי, ועל הדרכים להגעה לאיים.

העושר הטבעי של איי גלפגוס

עמר פהאם, צעיר סורי תושב דמשק, לוקח אותנו לסיור בעיר העתיקה של בירת סוריה. באתר שהקים יחד עם חבריו, הוא מאפשר לנו הצצה אל המראות והמבנים ההיסטוריים של העיר העתיקה, וגם היכרות עם אנשיה, טעמיה ומנהגיה. פהאם מתאר את הרקע הדתי של אוכלוסיית העיר, ולאחר שנים של חשיפה לתעמולה ערבית אנטי-ישראלית משומנת, כמעט מפתיע לגלות תיאור ידידותי למדי של האוכלוסיה היהודית.

פינות חמד בדמשק

לצד אתר האינטרנט העוסק בעיר העתיקה של דמשק, מפעיל עמר פהאם גם בלוג פרטי, תחת השם "נודד בסוריה" ("Roaming Syria"), המתעד את הטיולים הרגליים שהוא עורך ברחבי הרפובליקה. את הרשומות בבלוג מלוות תמונות שהוא מצלם בעצמו (שניתן לראות אותן גם בעמוד שלו ב"פליקר"). הטיולים של עמר מביאים אותנו לכל אזורי סוריה, ובעזרת התיאורים הציוריים שלו (האנגלית שלו מצוינת, אם כי לא חפה משגיאות כתיב), אנחנו יכולים להרגיש כמעט כמו בני-לווייתו.

פילים שעומדים על שתי רגליים, נמרים שקופצים דרך טבעות אש, קופים שלבושים כמו בני אדם ומחקים את התנהגותם – כל הדברים הללו משכו אנשים לבקר בקרקסים במשך מאות שנים. היום כבר ידוע שמאחורי ההופעות המדהימות הללו של בעלי החיים, נמצאים שבועות ואף חודשים ושנים של "אימונים", הכוללים שימוש בשלל כלי עבודה, כמו קרסים, שוטים, שרשראות ואפילו שוקרים חשמליים. באתר של ארגון PETA למען יחס מוסרי לבעלי חיים, מצוטט האנתרופולוג דזמונד מוריס: "הרעיון שזה מצחיק לראות חיות בר מתנהגות כמו אנשים מגושמים או חיות פרא מתגמדות מול מאמן אנושי המחזיק בשוט הוא פשוט פרימיטיבי". אם אתם מסכימים עם האבחנה, באתר הזה תוכלו לדעת איך תוכלו לסייע למאבק.

בשנת 2005 השתמש העולם בכ-84 מיליון חביות נפט בכל יום. מגזרי התחבורה והתעשייה אחראים לחלק הארי של צריכת הנפט, שאמורה להמשיך לגדול, ובשנת 2030 היא צפויה להגיע ל-118 מיליון חביות נפט ביום. אשר על כן, תעשיית הנפט מחפשת כל העת פתרונות כיצד להגיע לעתודות נפט שבעבר היו לא נגישות. אסדת קידוח ושאיבה חדשות ומשוכללות מפותחות כל העת, ומגבירות את היכולת של האנושות לנצל את משאבי הטבע. אסדת הנפט "Ocean Star" הממוקמת ליד האי גלבסטון, המחובר לחופי טקסס, משמשת גם כמוזיאון ומרכז מבקרים עבור מי שמעוניין בהצצה לעולם ייצור האנרגיה. אחרי ביקור במוזיאון הצף לא נותר אלא לקוות שאותם מוחות גאוניים שיצרו את הפיתוחים הטכנולוגיים שמסייעים להפיק יותר ויותר חביות נפט, יקדישו קצת מחשבה למה שיקרה למחרת היום שבו תאזל חבית הנפט האחרונה.

מוזיאון על המים

הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא ככל הנראה סכסוך-הקרקעות המפורסם ביותר בעולם. כל כך הרבה דם נשפך בגללו, בכל כך הרבה מקומות, שנדמה לעיתים שהוא הסכסוך הטריטוריאלי היחיד בעולם. ולא היא: מגזין האינטרנט Foreign Policy, העוסק – כמה מפתיע – ביחסים בינלאומיים ודיפלומטיה, מביא רשימה של סכסוכים טריטוריאליים נוספים בפינות נוספות של העולם, שכולם כנראה שכחו. המגזין מתאר בקצרה את הרקע לכל אחד מהסכסוכים הללו, ובעיקר מסביר מדוע מומלץ לא לשכוח אותם ולהמשיך לשים עליהם עין.

בעשור האחרון, נדמה כאילו ניו-זילנד הפכה לאולפן הסרטים הטבעי של העולם. טרילוגיית שר הטבעות שצולמה בה, וגם סרטים אחרים כמו "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים", חסכה למפיקי הסרטים הרבה עבודה: הטבע סיפק להם שטחים אדירים של נופי-בראשית שיד אדם לא נגעה בהם, וכל זה עטוף בחבילה מפתה של הטבות מס שונות ומשונות. חברת "Film South" מתמחה בסיוע לחברות הפקה זרות למצוא "לוקיישנים" ברחבי האיים, וליצור קשרים בינם לבין עסקים מקומים בתחומים תומכי-הפקה, כמו סוכנויות שחקנים וניצבים, צוותי צילום, פעלולנים ועוד. שימו שקית ניילון על המקלדת, כי אלבום התמונות באתר, המביא דוגמאות קטנות של אותם נופים ציוריים ודרמטיים, יגרום לכם לרייר מקנאה.

נוף להשכרה: אפשר לבחור נהר גועש, אגם רוגע או סתם נוף משגע

הפוסט אתרים מומלצים ברשת: הקוטרים מהלסינקי הופיע ראשון במסע אחר