התקשרתי ללואיזה להגיד שלום "יש לי יומולדת" היא צהלה "בוא למסיבה, אני עושה את זה בדירה יפה עם סאונה, תביא מגבת ומשהו צמחוני לנשנש". קניתי סלט מוכן בסופר, הכנתי רוטב לימון מלח שמן זית שתמיד עובד לי, והגעתי. נכנסתי לפיסת גן עדן, דירה מעוצבת בריהוט אוריינטלי ובדים צבעוניים, מטבח קטן, חבר'ה חמודים שמחבקים לשלום, וסאונה שאליה נכנסים בעירום, מקסימום עם מגבת. כשיוצאים מתעטפים בחלוק, כשמתקררים שוב מתפשטים ונכנסים לסאונה, וחוזר חלילה.

נכנסתי לפיסת גן עדן, דירה מעוצבת בריהוט אוריינטלי ובדים צבעוניים

לינדוו (Lindow) היא עיירה קטנה ועתיקה הנוגעת בשלושה אגמים. באחד מהם יש אי קסום עם יער, סוסים וקמפינג. בקיץ הגעתי לשם ברכבת מברלין עם אוהל ושק שינה לקחת חלק בפסטיבל של מדיטציות ומוזיקה. המקום טבעי ויפה ומזג האוויר באוגוסט היה חם. טיילתי בשבילי האי, השתתפתי בפעילויות עם כולם, רקדנו לצלילי מוזיקה חיה, ונכנסנו לטבול באגם בכל רגע פנוי. שם גם הכרתי את לואיזה. עכשיו הגעתי עם האוטוקרוואן לרגע של נוסטלגיה בעיירה ובאגם. רוחות חזקות קידמו אותי, גלים ואגם רוגש. טיילתי ברגל עטוף במעיל בין הבתים היפים של העיירה והאגמים הפסטורלים. למים הקפואים לא העזתי להיכנס.

טיילתי בין הבתים היפים של לינדוו

בתקופת הקרח האחרונה ששיאה היה לפני כעשרים אלף שנים כל צפון אירופה הייתה מכוסה בקרחונים בעובי של מאות מטרים. הקרח נע מסקנדינביה דרומה אל צפון גרמניה, ובמהלך גלישתו חרץ בקרקע ויצר שקעים ועמקים. כאשר האקלים התחמם הקרחונים נמסו נסוגו והותירו אחריהם אלפי אגמים בנוף שטוח עד גבעי עם יערות ירוקים ונהרות איטיים, באזור הנרחב שמכונה היום 'ארץ אלף האגמים'.

רוחות חזקות קידמו אותי, גלים ואגם רוגש

תקופת השלכת בעיצומה כעת. נסעתי בנוף יערות צבועים בצבעי שלכת אדומים וצהובים, וביניהם מנוקדים כפרים מטופחים, עיירות ציוריות, כבישים צרים ואינספור אגמים. עצרתי ללילה בעיירת הנופש נוירופין (Neuruppin) צעדתי ברחובות בין בתים וותיקים ויפים, על כבישים מאבנים מסותתות, כיכרות וגנים ירוקים וטיילת לחוף האגם שפיתתה אותי לגלות בה פינות קסומות.

תקופת השלכת בעיצומה כעת. נסעתי בנוף יערות צבועים בצבעי שלכת אדומים וצהובים

הטיילת לאורך חוף האגם בנוירופין

 

פינה קסומה בטיילת של נוירופין

במרכז העיירה על שפת האגם נמצא הספא 'פונטנה תרמה', האבן השואבת של האורחים המתפנקים בעיירה. בשעה שש בערב כבר ירד הלילה ונכנסתי אל הספא, ארבע שעות בילוי בארבעים יורו. בקומה התחתונה בריכה גדולה ומחוממת המיועדת לכולם. משם עולים לקומה השניה, משילים את בגדי הים ונכנסים בעירום עם מגבת וחלוק אל מבחר של בריכות ושפע של סאונות. יום הולדתה של לואיזה עשה לי הכנה טובה. השיא של המקום הוא חדר סאונה גדול הצופה אל האגם, ומכיל עשרות גברים ונשים. יש הטוענים שזהו חדר הסאונה הגדול בגרמניה. כאשר החום כבר גבוה והגוף מגיר זיעה, יורדים במדרגות המובילות לטבילה במי האגם. בשעות החושך הטמפרטורה נושקת לעשר מעלות. איזה עונג. אחרי ההזעה והטבילה וחוזר חלילה ארבע פעמים לפחות, הזדחלתי למיטתי בקרוואן לשינה עמוקה וארוכה.

במרכז העיירה על שפת האגם נמצא הספא 'פונטנה תרמה'

בבוקר חדרה מחשבה פעוטה למוחי הקודח שאין לי מה למהר לשומקום כדי להספיק עוד משהו. החיים שלי הם כאן ועכשיו ולא מעבר לסיבוב. יצאתי להליכה לאורך טיילת האגם, בין בתי העיירה הציורית, טיילתי בשביל ביער ורמסתי ערמות של עלי שלכת. לקראת צהרים נפרדתי מהעיירה ובחרתי דרכים צדדיות להתקדם לאיטי צפונה בין אגמים ויערות, בלי תכנית מוגדרת.

טיילתי בין בתי העיירה הציורית נוירופין

חניון עם כמה מכוניות ושער מרשים הוביל אל גן מטופח ומשך את תשומת לבי. עצרתי, נכנסתי בשביל והגעתי אל ארמון מהאגדות. עמדתי מול טירה עם צריחים חרוטיים שהשתקפו במים שקטים של אגם גדול והכפילו את המראה המופלא. זוג ברווזים התרחק ממני, הרעיד קלות את המים והאדוות טשטשו לאיטן את הארמון התת מיימי. על שער הטירה היה כתוב, ברוכים הבאים לריינסברג (Rheinsberg).

חניון עם כמה מכוניות ושער מרשים הוביל אל גן מטופח ומשך את תשומת לבי. עצרתי, נכנסתי בשביל והגעתי אל ארמון מהאגדות

עמדתי מול טירה עם צריחים חרוטיים שהשתקפו במים שקטים של אגם גדול והכפילו את המראה המופלא

על שער הטירה היה כתוב, ברוכים הבאים לריינסברג

בשעה חמש החלה השמש במופע שקיעה אדום ומתמשך בין עצי היער. רציתי לצלם את השקיעה ופניתי לדרך צדדית. כל דרך שאני בוחר בה מובילה להפתעה אחרת. דלתות מסתובבות. הפעם מול השקיעה הגעתי לפסטיבל בכפר מולין משהו, שפירושו טחנת קמח. הדוכנים מכרו בירות ומשקאות חריפים, סטייקים ונקניקיות עבות על האש. להקת מתנדבי מולין ניגנה ושרה אבל אף אחד לא רקד פרט לאשה אחת שקמה לשירותים ולרגע הגניבה נענוע אגן. בתור לסטייק בלחמניה שאלתי מישהו לכבוד מי ומה המסיבה. "סוף העונה" ענה לי "הימים מתקצרים, החורף בפתח, קר בחוץ, והבר מסעדה האהוב שלנו נסגר ממחר ועד ראשית האביב בחודש מרץ, והיום זו מסיבת פרידה". שאלתי מה יהיה פה מחר, וקיבלתי תשובה שבחורף כולם ספונים בבתים מול האח.

בשעה חמש החלה השמש במופע שקיעה אדום ומתמשך בין עצי היער

הגעתי לפסטיבל בכפר מולין משהו, שפירושו טחנת קמח

להקת מתנדבי מולין ניגנה ושרה אבל אף אחד לא רקד

בלילה הגעתי אל העיר העתיקה וארן (Waren), השוכנת על גבעה עם שתי כנסיות, מעל האגם הגדול בצפון גרמניה. התמקמתי במרינה מול היאכטות. קר בחוץ, התעטפתי היטב ויצאתי לשוטט בעיר העתיקה. האלווין הערב ודלעות כתומות וגדולות מציינות את הקדושים, הנשמות ושאר גיבורי החג. הילדים יצאו מחופשים לרחובות וביקשו מטבעות בפתחי הבתים. אני חגגתי עם עצמי במסעדה קטנה מול שטרודל חם עם קצפת וכדור גלידת וניל עד הליקוק האחרון.

העיר העתיקה וארן Waren שוכנת על גבעה עם שתי כנסיות, מעל האגם הגדול בצפון גרמניה

אני חגגתי עם עצמי במסעדה קטנה מול שטרודל חם עם קצפת וכדור גלידת וניל עד הליקוק האחרון

בכל בוקר אני מחליט על היעד הסופי של אותו יום ויוצא אליו בדרכים צדדיות. הבוקר הגעתי אל הכפר יאבל (jabel), מקום קטן ושקט, יום שבת עם שמש של חורף שהגוף עורג אליה. על שפת האגם הקטן יאבלשר jabelscher see פגשתי זוג צעיר מטייל עם כלב. הוא מכאן דורי דורות, היא מברלין. המעבר מהעיר ההומה אל הכפר השקט דווקא עשה לה טוב. סירת מנוע קטנה חלפה באיטיות באגם. "זאת אמא שלך" אמרה הבחורה ושניהם ציחקקו. "חלק מהתושבים חיים בעיר גדולה ומגיעים לפה רק בסופי שבוע, אבל יש כאלו שגרים פה כל השנה ואפילו בחורף כאשר קר פה ויורד שלג שלא נשאר הרבה זמן. כן, עדיין יש פה גם מעט איכרים שמגדלים ירקות.

בבוקר הגעתי אל הכפר יאבל jabel, מקום קטן ושקט

על שפת האגם הקטן יאבלשר jabelscher see פגשתי זוג צעיר מטייל עם כלב

עם כל כך הרבה אגמים מסביב, יש לכל כפר יש אגם משלו ולכל עיירה אגם משלה. מאלצ'ו (Malchow) היא עיירה היסטורית קטנה שבתיה ממלאים אי קטן באגם עד תומו. האי מחובר בסכר אל החוף מצד אחד וגשר מסתובב המאפשר מעבר סירות פעם בכמה שעות מצד שני. בית קפה עם מדורה תחת כיפת השמיים משך את תשומת לבי. נכנסתי אל הגינה המטופחת שהובילה עד לשפת האגם. המדורה הקטנה יחד עם יין חם Gluhwein ועוגת שוקולד' התמודדו בהצלחה מול קור נובמבר.

עם כל כך הרבה אגמים מסביב, יש לכל כפר יש אגם משלו ולכל עיירה אגם משלה

מאלצ'ו היא עיירה היסטורית קטנה שבתיה ממלאים אי קטן באגם עד תומו

בית קפה עם מדורה תחת כיפת השמיים משך את תשומת לבי

זוג מטיילים מלייפציג ישבו לידי וחיככו ידיהם מול האש. שאלתי אותם אם יש להם מה להמליץ לי לראות בדרך לשוורין. הם שוחחו ביניהם, עברו לגוגל טרנסלייטור והאשה אמרה 'פלאו אם סה' Plau am see, בתרגום מילולי: 'העתיקה לצד האגם'. עשרים דקות מכאן. אז נסעתי.

זוג מטיילים מלייפציג ישבו לידי וחיככו ידיהם מול האש. שאלתי אותם אם יש להם מה להמליץ לי לראות בדרך לשוורין. הם שוחחו ביניהם, עברו לגוגל טרנסלייטור והאשה אמרה 'פלאו אם סה'

פלאו היא עיירה בונבוניירה. בתיה העתיקים בנויים בשיטת בניה גרמנית מסורתית בשם Fachwerk – שילוב של לבנים וקורות עץ – והכל צבוע בשלל צבעים. לכאורה ביטוי של קיטש, ילדותיות ועליזות, אלא שהשמיים אפורים ומטפטפים קלות, והמטיילים המעטים חנוטים במעילים חמים ומטריות. בית הטוחן עם שרידי גלגל המסתובב בכח המים, ודמות מיתולוגית של מכשפה טובה בשם פלאולינה משלימים את המיסתורין. שקט סגרירי פרש כנפיו על העיירה.

בתיה העתיקים של פלאו בנויים בשיטת בניה גרמנית מסורתית בשם Fachwerk – שילוב של לבנים וקורות עץ

בית הטוחן עם שרידי גלגל המסתובב בכח המים משלים את המיסתורין

בתי העיירה פלאו אם סה משתקפים במי התעלה

פלאו היא עיירה בונבוניירה. לכאורה ביטוי של קיטש, ילדותיות ועליזות, אלא שהשמיים אפורים ומטפטפים קלות

הגעתי אל העיר החלומית שוורין (Schwerin) עם גשם באור אחרון והתאהבתי. דבר ראשון עצרתי בצד רחוב ובדקתי באפליקציה park4night אפשרויות לינה. בחרתי באחת חינמית, בפארק ליד אגם, שמונה מקומות בלבד, עשר דקות נסיעה. בדרך ראיתי שהארמון ההיסטורי הענק של שוורין מואר נפלא. מקום החנייה היה ריק לחלוטין, כנראה עקב העונה והגשם. אשוב לישון שם, אבל כעת רציתי להתקרב לארמון ולהתבונן בו מקרוב. נסעתי בשבילי הפארק והגעתי ממש אליו. עדיין גשם. יצאתי להרף עין וצילמתי.

הגעתי אל העיר החלומית שוורין עם גשם באור אחרון והתאהבתי

בדרך ראיתי שהארמון ההיסטורי הענק של שוורין מואר נפלא

עכשיו רק חמש וחצי ואני רוצה לראות תרבות ומסעדה ואנשים. כיוונתי גוגל מפס לכיכר המרכזית שתמיד שמה מריאן פלאץ. מצאתי חנייה בקלות, ככה זה כשמטיילים מחוץ לעונה. צעדתי לעבר צלצול פעמונים בלתי פוסק, והגעתי לכנסיה. שלט גדול בפתח הודיע שהערב יש קונצרט… איכשהו הדלתות הסתובבו גם ביום הגשום הזה והכוכבים הסתדרו לי, והפעם בעזרתו של ישוע.

זה היה קונצרט לעוגב, אותו כלי קלידים כמו פסנתר שמחובר לצינורות ארוכים, וכל צליל מקבל עטיפה דרמטית. הבס הוא דבר אלוהים והסופרן מהדהד את השכינה. מושבי הכנסיה ישרים וקשוחים, תפקידם להותיר אותי זקוף ולמנוע ממני להירדם בזמן התפילות ודרשת הכומר. זה עבד.

קונצרט לעוגב, אותו כלי קלידים כמו פסנתר שמחובר לצינורות ארוכים, וכל צליל מקבל עטיפה דרמטית

שוורין של בוקר יפה לא פחות מזו של הלילה. יצאתי להליכה ארוכה דרך הפארק הגדול שעמד בשלכת. הלכתי לאורך שפת האגם, בין העצים בשלכת והגעתי עד לשער הארמון מהמאה ה 12 על מגדליו המרשימים. הארמון עומד כאן כבר קרוב לתשע מאות שנים, מאז שנבנה על ידי מלך פיאודלי בשם ניקלוט. מאז הוא עובר שיפוצים למשעי כל כמה מאות שנים.

שוורין של בוקר יפה לא פחות מזו של הלילה

הגעתי עד לשער הארמון מהמאה ה 12 על מגדליו המרשימים

ישבתי על ספסל בפארק והתבוננתי סביבי. שמתי לב שעורבים ושחפים מתחרים כאן על המרחב האווירי מעל יבשה ומים כאחד. מול שער הארמון ריחף שחף ושמט ממקורו אגוז שנפל והתפצלח על רצפת האבן. התרגשתי לראות מול עיני את הטכניקה שאימצה הציפור לפצח אגוזים. השחף ריחף בקלילות לאסוף את האגוז ואז הבחין בשלושה עורבים אפורים שמתחרים עמו מי יגיע ראשון. הוא פלט קריאת טרוניה, אסף את האגוז ונס על נפשו.

הפארק מול הארמון

להקת אווזי בר מול הארמון שעומד כאן כבר קרוב לתשע מאות שנים

המשכתי בדרכי. אני אוהב את הנסיעות הארוכות הללו ביום סגריר. בחרתי פלייליסט של ג'אז נשמה בלוז בספוטיפיי והפלגתי בדרכים לקול: Take my heart but please don't break it.אחר הצהרים הגעתי אל חוף הים הבלטי, גבולה הצפוני של גרמניה, בין ויסמאר לרוסטוק, שתי ערי נמל. מי הים היו קרים, השמיים אפורים והרוח מקפיאה. כאן נמצאת ממלכת השחפים הברווזים והברבורים. הם נמצאים בקבוצות של עשרות, לעתים מאות. ככה הם אוהבים להתקבץ, סוגדי חורף ומלנכוליה למיניהם. אני מזמזם בראשי את שירו של ליאור ייני, אגדה יפנית, על צייד הברבורים, ומתבל אותו עם נהי השחפים של נעימת הים המכושף.

חוף הים הבלטי, בין ויסמאר לרוסטוק

כאן נמצאת ממלכת השחפים הברווזים והברבורים. הם נמצאים בקבוצות של עשרות, לעתים מאות

בנמל של וויסמאר צצו דוכני דגים טריים ישר מן הים, מעושנים ומטוגנים, ומוגשים חמים בלחמניות. בתי המרזח על המזח מגישים בירות, יין חם – המצאה גאונית, ומשקאות חריפים. בעיר העתיקה והנאה מוקפת החומה וצמודה לנמל יש בתי קפה ומסעדות. נראה שרוב תושבי העיר בימינו מתפרנסים מהתיירים המקומיים בעיקר בסופי שבוע, ורק חלקם הקטן מן הדייג והמסחר. בכפרי הדייגים שעל הים עדיין דולקים מגדלורים מידי לילה וסורקים באלומות אור את האופק לכוון את הספינות בדרכן.

בנמל של וויסמאר צצו דוכני דגים טריים ישר מן הים, מעושנים ומטוגנים, ומוגשים חמים בלחמניות

בתי המרזח על המזח של וויסמאר

בכפרי הדייגים שעל הים עדיין דולקים מגדלורים מידי לילה וסורקים באלומות אור את האופק לכוון את הספינות בדרכן

שקיעה מעל נמל סירות דיג בפר קטן בים הבלטי

ליבק (Lubeck) היא עיר קטנה ומרכזית עם חומות שערים ומבני ציבור מרשימים. ברית ערי האנזה להגנה על המסחר הימי מפני פיראטים נוסדה פה. ליבק משופעת בכנסיות טיפוסיות מלבנים אדומות וצריחים גבוהים עם שפיץ. הגודל כן קובע אומרים הגרמנים. תעלות מים יוצאות מן הנהר טראבה ומקיפות את העיר העתיקה. פעם הן שימשו להגנה. היום הן חלק מן הנוף העירוני ובצידם נסללו שבילי הולכי רגל ורוכבי אופניים.

ליבק משופעת בכנסיות טיפוסיות מלבנים אדומות וצריחים גבוהים עם שפיץ

ברית ערי האנזה להגנה על המסחר הימי מפני פיראטים נוסדה פה

ליבק Lubeck היא עיר קטנה ומרכזית עם חומות שערים ומבני ציבור מרשימים

תעלות מים יוצאות מן הנהר טראבה ומקיפות את העיר העתיקה

חניתי על גדת הנהר מחוץ לעיר ושכרתי זוג אופניים ליממה. תענוג לדווש בסמטאות של עיר עתיקה ובשבילי הפארקים לצד תעלות המים. ליבק ידועה גם כמרכז לייצור מרציפן. עצרתי בבית קפה ותיק. בחלון הראווה התנוססה תערוכת כריסמס עם כל הקדושים, האורווה ועדר הצאן. הכל עשוי מרציפן מכף רגל ועד ראש. אני הסתפקתי בקפוצ'ינו עם קרואסון מרציפן. לקראת הערב נכנסתי למכבסה אוטומטית. תמיד יש במכבסות מקומיים שיודעים איך להפעיל את המכונות. כיבסתי סדינים מגבות ואת הבגדים שנערמו בעשרת ימי הטיול. המסע מתקרב לקיצו ואני אוהב להשאיר את הקרוואן נקי ומוכן לטיול הבא.

תענוג לדווש בשבילי הפארקים לצד תעלות המים

בחלון הראווה התנוססה תערוכת כריסמס עם כל הקדושים, האורווה ועדר הצאן. הכל עשוי מרציפן

למחרת יצאתי צפונה. מעבר הגבול לדנמרק כבר קרוב. אני מרים טלפון להודיע לחברת אחסון הקרוואנים שאני בדרך ואגיע תוך שעות ספורות. "הכל תפוס כבר, לא נשאר מקום בשבילך," אומרת לי המנהלת על הקו. עצרתי בצד הדרך כדי לעכל את הידיעה. בהתחלה כעסתי על המנהלת, אחר כך כעסתי על עצמי. אמנם שלחתי מייל אישור, אבל לא בדקתי אם הוא התקבל ולא שילמתי מקדמה. אחר כך הבנתי שחבל לכעוס וכדאי לפעול. בדקתי עם הבינה המלאכותית איפה יש מחסני חורף לקרוואנים מברלין וצפונה, וקיבלתי מספר טלפונים. שלחתי הודעה ללואיזה ושאלתי האם יש לה רעיון היכן להשאיר את הקרוואן. "בודקת אצל חברים", ענתה לי. כתבתי בקבוצת הפייסבוק Europe overlanders שנעזרתי בה כבר מספר פעמים בענייני חנייה ארוכת טווח בסלובניה, איטליה ושוויצריה, אם יש למישהו מקום לקרוואן שלי.

נוף הכבישים הצרים בין חוות וכפרים בואכה הים הבלטי

אלכסנדר שלח לי את מספר הטלפון של שטפן. השיחה היתה נעימה ועניינית. כן, האסם שלו גדול ויכול להכיל את האוטוקרוואן שלי. הוא ממתין לי למחרת בערב אחרי שהוא יחזור מהעבודה "אולי אפשר בבוקר לפני שאתה יוצא לעבודה" ניסיתי. "טוב, אז תגיע בשש וחצי בבוקר" הודיע שטפן.

האסם של שטפן גדול ויכול להכיל את האוטוקרוואן שלי

הפוסט נדודים 14: צפון גרמניה – הכן רכבך לחורף הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לרומניה
• מידע מעשי על רומניה
• מפגשים עם צוענים בטרניסלבניה
• טרק בקרפטים

שלושה צלמים ברכב, תוכנית טיול מסודרת עם נקודות ציון על מפת גוגל – אבל מישהו אחר מכתיב לאן נוסעים ומה עושים היום – גנרל מזג האוויר. בהרי הקרפטים בחודש אוקטובר מזג האוויר מכתיב את ההתנהלות. גשם, שלג, ערפל – כל אחד מהם יוביל לכיוונים אחרים, ואנחנו זורמים ומשתפים פעולה. בדיעבד, השינויים במסלול, הדברים שוויתרנו עליהם, ואלה שנוספו במקרה – הם אלה שהפכו את הטיול הזה לחוויה כל כך מוצלחת עבור כל אחד מאיתנו.

כביש הטרנספגרשאן, המכוסה שלג, נסגר זמן קצר אחרי שנסענו בו

שלושה ימים לפני היציאה, היקום שולח מסר חזק. סופת שלגים ראשונה מכסה את הפסגות והכבישים באזור שבו רצינו לנסוע בשכבה עבה של שלג, מוקדם מהרגיל לעונה. במקביל, גשמים בקנה מידה היסטורי מציפים את רחובות בוקרשט ואת האינטרנט בתמונות מהבירה. אנחנו לא נבהלים – כבוגרי צפון נורווגיה בחורף, הקור לא מפחיד אותנו ויש לנו את כל הציוד הדרוש. גשם וערפל שמשפיעים על הראות בכבישים ההרריים המפותלים, ובעיקר החשש הכבד שיסגרו את הכבישים לעונה, מטרידים אותנו הרבה יותר. דיווחים ממטיילים באזור מספרים שהדובים הפסיקו לצאת לקרבת הכבישים כפי שהם נוהגים לעשות בקיץ, ויש חשש שהם מקדימים את הכניסה לשנת החורף שלהם. הקור המוקדם משפיע גם על השלכת שעדיין לא הגיעה לגוונים האדומים שאנחנו כל כך אוהבים לצלם. מה עושים? נוסעים ומגלים.

שלכת בהרי הקרפטים

הטרנספגרשאן: פיתולים, שלג והמון הפתעות לצד הדרך

הטיול שלנו מתחיל בנחיתה בבוקרשט, ויציאה מיידית לכיוון הרי הקרפטים. אחרי שעתיים של נהיגה "מנהלתית" ולא קשה, אנחנו מגיעים למקום הלינה של הלילה הראשון, בעיירה Curtea De Arges. כמו בכל מקום שנעבור בו בעשרת הימים הבאים, גם כאן יש כנסיות יפות ונהר זורם – אבל אנחנו כבר לא יכולים לחכות לעלות על הכביש, ויפה שעה אחת קודם. וזה לא סתם כביש… זהו הטרנספגרשאן, אחד הכבישים היפים בעולם, שמגיע עד לגובה של 2,042 מטר. הדרך חוצה את הרי הקרפטים, שרשרת ההרים השנייה בגודלה באירופה (אחרי האלפים), שעוברת בין היתר באוסטריה, צ'כיה, סלובקיה, פולין, הונגריה ואוקראינה ומכסה שטח גדול במרכזה של רומניה. הכביש נבנה בתחילת שנות השבעים בהנחייתו של צ'אושסקו, שליט רומניה דאז, כדי לאפשר מעבר לכוחות צבא בין ההרים. העבודות, בתוואי שטח כל כך קשים ותנאי אקלים קיצוניים, הביאו למותם של מאות פועלים, לפי דיווחים לא רשמיים. היום יש ברומניה כבישים מהירים ורחבים יותר שחוצים את ההרים, והטרנספגרשאן נותר בעיקר כאטרקציה לחובבי טבע – ולחובבי נהיגה מאתגרת.

הפיתולים של הטרנספגרשאן

הכביש מתחיל לטפס בהרים ואנחנו איתו. הנופים מדהימים, וכל סטיה קלה מהדרך פותחת חלון לטבע עוצר נשימה. חצי שעה לתוך הנסיעה, אנחנו יורדים לכפר קטן לצד הכביש, וחונים לצד כנסיה קטנה ומקסימה. מתוך הכנסיה יוצא אלינו קוסטנטין שעובד בגינה – אנחנו מספרים לו שהגענו מישראל, והוא מתעקש לפתוח בפנינו את המבנה שמעוטר כולו בציורי קיר מרהיבים ולעשות לנו סיור קצר במקום. הוא יהיה הראשון מבין הרבה רומנים מקומיים שנפגוש בימים הקרובים, שכולם ממש שמחים לפגוש תיירים מישראל, וכולם נוצרים שאחד החלומות שלהם הוא לבקר בישראל ובמקומות הקדושים לנצרות. אנחנו נפרדים מקוסטנטין המקסים ומהכנסיה היפה, לא לפני שהוא מתעקש לצייד אותנו בליקרים תוצרת בית וריבה שהנזירים מכינים ומוכרים בחנות הקטנה בחצר.

סטיה מהדרך מובילה אותנו לכנסייה מרהיבה באמצע היער

סטיה נוספת מהכביש ואנחנו מגלים דרך קצרה שמובילה ללב היער. בקצה עומדת כנסיה מרהיבה באמצע שום מקום. בשני הצדדים מפלים אינסופיים ונחלים שזורמים לכל עבר. בקתה קטנה עם גג אדום ועשן שיוצא מהארובה משלימה את הסצנה. אגב, בשלב הזה עוד לא ברור לגמרי אם הדובים אכן התחילו מוקדם את שנת החורף שלהם, או שהם רק חיכו לאורחים הנכונים… אנחנו הולכים דרוכים בין העצים, מסביב פזורים שלטים ברומנית עם ציורים של דובים ("זהירות דובים!", ו-"לא להאכיל את הדובים"), וכל רעש קטן מקפיץ את הלב. כמה קליקים, וממשיכים לטפס.

בקתה קטנה עם גג אדום ועשן שיוצא מהארובה משלימים את הסצנה

מתקרבים לפסגה והכל מסביבנו נצבע בלבן. שלג ומפלים, זה שילוב שצלם לא יכול לעמוד בו. אנחנו עוצרים באמצע שום מקום ומסתובבים במשך דקות ארוכות, נושמים עמוק לריאות ומצלמים. עוברות כמה דקות, והשלג מתגבר. אנחנו בתוך ענן, והראות הולכת ונהיית מוגבלת יותר ויותר. עכשיו אנחנו כבר לא רחוקים מהפסגה ומאגם בלאה שנמצא לידה. החשש שהכביש ייסגר ונצטרך לחזור את כל הדרך מביא אותנו להחלטה לוותר על האגם וסביבתו ולהמשיך לנסוע. בדיעבד – אחת ההחלטות הטובות שקיבלנו….את הנסיעה הזו אנחנו מסיימים בחושך בדירה בעיר סיביו (Sibiu), נכנסים לפורומים של מטיילים ברומניה ומגלים שהכביש אכן נסגר מעט אחרי שעברנו. צלמים קוראים לזה "מזל של שועלים".

מפלים אינסופיים ונחלים שזורמים לכל עבר

דרכים נופיות, ערים עתיקות ומצודות מרשימות

הגשם יורד כבר 24 שעות ומזכיר לכולם מי בעל הבית האמיתי. יש הרבה יתרונות בטיולי סתיו, אבל מזג האוויר הפכפך ואתה לא יודע מה יהיה מחר – התחזית היא רק הסתברות סטטיסטית שבחלק מהמקרים גם מתגשמת. אנחנו מנסים לעשות מהלימונים לימונדה ומבלים אחה"צ וערב גשום בשוטטות בסיביו, נמלטים מהגשם מפעם לפעם לאיזה פטיסרי מחומם וטעים. במרכז העיר שוק מקורה עם סחורה טרייה מכפרי האזור, עיר עתיקה עם כנסיות מפוארות, גשרים וסמטאות צבעוניות, ועיר קצת יותר מודרנית, שהיא למעשה מדרחוב מלא מסעדות וחנויות מקומיות ובינלאומיות, מהסוג שאפשר למצוא בכל עיר גדולה.

בעיירה היפהפיה מדיאש (Medias) נמצא אחד המרכזים ההיסטוריים השמורים ביותר ברומניה, לצד עוד אחת מהכנסיות המבוצרות המרשימות

הבוקר עולה, ואנחנו יוצאים בנסיעה ארוכה יחסית לטירת קורבין (Corvin castle), אחת הנקודות שסומנו "בתחקיר" שערכנו בארץ. מגיעים ומגלים שהטירה בשיפוצים וחלקה החיצוני מכוסה בפיגומים מכוערים. מאות שנים החזקתם מעמד ועכשיו זה הזמן? מתוסכלים קלות אנחנו פונים לג'ימיני לטכס עצה, והוא לא מאכזב ושולח אותנו לטירה אחרת שלא שמענו את שמה ולא היתה ברשימה שלנו. איזה מזל שהקשבנו לו! מצודת דבה (Cetatea Deva) המרשימה בנויה על גבעה מעל העיר. רכבל תלול מביא את המבקרים עד לפסגה שם אפשר לסייר במצודה שמוקפת בנוף עוצר נשימה. אנחנו יורדים ברכבל ואני פוגש את אסתר, נציגת משרד התיירות של האזור. היא שומעת שאני מישראל ומבקשת ממני להצטלם לסרטון קצר בעמוד הפייסבוק המקומי שלהם, ואז משתפת אותי בחלום הגדול שלה – לבקר בנצרת וירושלים. אני מעניק לה מגנט עם תמונה של נצרת שהבאתי מהארץ, ואנחנו ממשיכים.

אנחנו רואים חניה קטנה לצד הכביש, עוצרים ומגלים גן עדן

כביש נופי נוסף שחוצה את שרשרת הרי הקרפטים הוא הטראנס אלפיין (Transalpina, 67c), הכביש הגבוה ביותר ברומניה שמגיע לגובה של 2,145 מטרים. אנחנו נוסעים לכיוונו, כשעדיין לא ברור אם הכביש כבר נסגר בשל מזג האוויר. כמה קילומטרים לפני החיבור לכביש, אנחנו רואים חניה קטנה לצד הכביש. עוצרים ומגלים גן עדן – נהר שזורם בתוך היער, מפלונים מפכים בין עצים וסלעים, פטריות מסוגים שונים… אנחנו מתמסרים ומשקיעים זמן אור יקר במקום. ממשיכים ומגיעים לחיבור עם הטראנס אלפיין, ושם מבינים שהכביש סגור בכיוון דרום, ופתוח רק בכיוון צפון – לשם אנחנו מחליטים להתקדם. לא עובר הרבה זמן, ואורח מפתיע יוצא אלינו מבין העצים והשלג – שועל אדום וידידותי להפתיע. כמה קילומטרים נוספים, ועוד אחד. אנחנו מצלמים בהתלהבות ולא שמים לב איך הזמן עובר…עד שאנחנו מוצאים את עצמנו נוסעים את אחד הכבישים המפותלים ביותר באירופה בעיקולים חדים ובחושך כמעט מלא. עוד חוויה שלא נשכח בקלות.

מבין העצים והשלג יוצא אלינו שועל אדום וידידותי

ביום הבא אנחנו יוצאים מסיביו צפונה. עצירה ראשונה בבירטאן (Biertan), כפר סקסוני שבמרכזו כנסיה  מרשימה עם גגות אדומים ומגדלים מחודדים. זוהי אחת מהכנסיות המבוצרות שהקימו הסקסונים כדי להגן על עצמם מפלישה, ומוכרות היום כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. ממשיכים לעוד המלצה של הבינה המלאכותית ומבקרים בעיירה היפהפיה מדיאש (Medias) שם נמצא אחד המרכזים ההיסטוריים השמורים ביותר ברומניה, לצד עוד אחת מהכנסיות המבוצרות המרשימות. הכנסיות והמצודות הרבות עשירות בפולקלור, ובחלק גדול מהם הסיפור קשור לסלבריטי האמיתי של האזור – הדמות הבדיונית דרקולה, המבוססת על סיפורו האמיתי של ולאד צפאש "המשפד" שנולד בשנת 1431 ושלט על אחד האזורים הגדולים ברומניה, והיה ידוע באכזריותו הרבה. בחלק מהמצודות האגדה היא ששם הוא נכלא לכמה שנים. באחרות יש דוכנים שבהם אפשר לקנות שלל מוצרים שנושאים ציורים של דרקולה. סלב, כבר אמרנו…

מסביב נוף, וטבע, ושדות חקלאיים על שטחים עצומים עם איכרים שחורשים וזורעים וקוצרים

דרכים צדדיות

רומניה גדולה מישראל פי עשרה בשטח, ופי שתיים באוכלוסייה. תעשו לבד את החשבון מבחינת הצפיפות… אנחנו נוסעים ונוסעים, ומסביב נוף, וטבע, ושדות חקלאיים על שטחים עצומים עם איכרים שחורשים וזורעים וקוצרים. בכלל, אנחנו פוגשים שתי "רומניות" שונות  מהותית זו מזו – האחת של כבישים מהירים וערים, לא שונה בהרבה ממקומות אחרים בעולם המפותח שביקרנו בהם. השנייה, זו של הכבישים הצדדיים יותר, תופסת אותנו בכל קילומטר וכל עיקול של הכביש. עוברים בכפרים קטנים עם כנסיה יפה ומכולת קטנה שמגישה קפה במחירים מצחיקים. מדי פעם עגלה רתומה לסוסים מופיעה על הכביש. כשאתם נוסעים, תעשו לעצמכם טובה גדולה – כמה שפחות זמן אוטוסטרדה. תודו לי אחר כך.

מדי פעם מופיעה עגלה רתומה לסוס

בין הכפרים אנחנו עוצרים ליד שדה תירס קטן, ופוגשים את אלסנדרו ואווה שקוצרים את העשב שצמח במהלך הקיץ, כדי שישמש אוכל לבהמות במהלך החורף. העבודה נעשית באמצעות חרמש עצום שאלסנדרו מניף במיומנות, בזמן שאווה עורמת את העשב לייבוש במבנים דמויי פירמידות. אנחנו מנסים את החרמש (תענוג קטן מאד), משאירים לזוג הנחמד מגנט של נצרת, וממשיכים בדרכנו. מסכמים יום של טירות, מצודות וכפרים בקלוז' נאפוקה. סיבוב קצר בפארק העירוני לתצפית על העיר, ואנחנו נופלים שדודים במלון קטן בכניסה לעיר.

מקלוז' אנחנו ממשיכים לטרגו מורש, העיר שתהיה הבסיס שלנו שני הלילות הבאים. כמה מילים על לוגיסטיקה – רומניה עצומה, באמת. גם ב-12 יום, לא ראינו חצי ממה שיש למדינה הזו להציע. הטיול שבנינו התמקד בטרנסילבניה, אזור עצום שכולל את החלקים המרכזיים והמערביים של רומניה. המדינה עצומה, ויש חבלי ארץ שלמים ואטרקטיביים שאנחנו בכלל לא מגיעים אליהם – משאירים משהו לפעם הבאה.

שלג ומפלים, זה שילוב שצלם לא יכול לעמוד בו

כשבנינו את התוכנית בארץ, התחלנו להבין את מה שיתחדד מאד בהמשך – אין טעם לתכנן מסלול מעגלי, גם כי לא מצאנו מסלול כזה שיש בו הגיון, וגם בגלל שמזג האוויר מכתיב ויתורים ושינויים תוך כדי תנועה. כאן קורה עוד נס קטן – אנחנו בוחרים בצורה כמעט אקראית כביש קטן במקום לנסוע על הכביש המהיר. הכביש עובר בין כפרים ושטחים חקלאיים, ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו לצד חווה שבה מסתובבים איילים מסוגים שונים. הדברים הכי טובים הם אלה שלא יכלנו לתכנן…

פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו לצד חווה שבה מסתובבים איילים מסוגים שונים

ידוע שהצלם צועד על קיבתו, ורומניה לא מאכזבת במובן הזה. כמעט בכל מסעדה אקראית על הדרך שנכנסנו אליה מצאנו אוכל מקומי טרי וטעים. כל מקום כזה מגיש לפחות 4-5 סוגי צ'ורבה, המרקים המקומיים, שהפופולריים מביניהם הם צ'ורבה דה בורטה (מרק בשרי מחלקי פנים), צו'רבה דה לגום (מרק ירקות), וצ'ורבה פסולה (מרק שעועית) סמיך וטעים, שבגרסה המהודרת יותר מגיע בתוך לחם. בשר יש בכל מקום, החל מהמיצ'י, הלא הוא הקבב הרומני המפורסם שלא חוסך בשום, והרבה מאד אופציות של מנות עוף, בקר וחזיר. סלטים מסוגים שונים, הרבה מאד חמוצים, ותפוחי אדמה בכל צורה ומרקם אפשריים. המחירים זולים ביחס לארץ, כאשר ככל שמתקרבים לבירה בוקרשט או לעיירות התיירותיות יותר המסעדות נהיות יקרות יותר.

הכפרים מלאים בהפתעות

בכפרי הצוענים

בטרגו מורש אנחנו פוגשים את גיולה, צלם ומורה לצילום שמתעד את קהילות הצוענים בכפרים ברומניה כבר למעלה מ-30 שנה. תמונות של גיולה מופיעות במגזינים ובתערוכות בינלאומיות, והוא מסתובב בכפרים כמו בן בית. הוא לוקח אותנו למסע מדהים בכפרים שנמצאים בשולי כפרים אחרים, ואין שום סיכוי שהיינו מגיעים לשם בעצמנו. כשאנחנו איתו, הדלתות נפתחות, משפחות מזמינות אותנו לתוך הבתים הדלים אבל צבעוניים, וחבורות ילדים מלוות אותנו מדלת לדלת כשגיולה מספק להם סוכריות.

כשאנחנו עם גיולה, דלתות נפתחות ומשפחות מזמינות אותנו לתוך הבתים הדלים אבל צבעוניים

קהילת הצוענים ברומניה עוברת שינוי גדול בשנים האחרונות. הגברים נוסעים לעבוד באיטליה וגרמניה, ובכסף שהם מרוויחים הם משפרים דיור. עדיין, הכפרים עניים, ורוב הבתים לא מחוברים לתשתית של מים וחשמל. רק אחד מכל חמישה ילדים לומד בבית ספר, והמדינה לא מספקת שירותי בריאות (למעט שירותי חירום) לרבים שלא מחזיקים בתעודת זהות רומנית. באחד הבתים אנחנו פוגשים את יאנוש, שקולע סלים גדולים מקש – על כל סל כזה הוא יקבל בערך שני יורו, וכל אחד לוקח כמה שעות עבודה. בכפר אחר, לאג'י ואשתו מארחים אותנו בביתם הקטן. הוא חוזר מהמכולת עם כמה בקבוקי בירה, ומדליק לעצמו מקטרת בחצר. הנכדה שלהם, בת 13, מאכילה את חיות הבית – אווזים, תרנגולות, חזיר וסוס. תחושה של עולם שלא השתנה בהרבה במאה האחרונה.

כפרי הצוענים באזור טרגו מורש. תחושה של עולם שלא השתנה בהרבה במאה האחרונה

הפתעות בדרך

שעה נסיעה מטרגו מורש, בכפר סובאטה (Sovata), רכבת קיטור תיירותית – אחת מכמה כאלה שפועלות ברומניה – לוקחת מטיילים (בעיקר משפחות עם ילדים)  לנופים של שלכת ונהרות. לא רחוק משם אנחנו מוצאים מתחם של אגמי מראה צלולים עם שביל הליכה אינסופי שנמתח מסביבם. זמן טוב לשבת בבית קפה קטן לצד האגם, עם קפוצ'ינו ופאי דלעת נהדר, ולנשום את הנוף.

רכבת הקיטור התיירותית בכפר סובאטה

את הלילה הבא אנחנו מעבירים בסיגישוארה (Sigishoara), עיירה קטנה על גדות נהר, יפה להפליא, עם מרכז היסטורי שהשתמר בשלמותו ומוכר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. המלון שלנו כאן נמצא ממש על סף העיר העתיקה, במבנה עתיק ומדהים. הנוף מחלון החדר עוצר נשימה, אבל אנחנו מחליטים להיות חרוצים ומטפסים במעלה גבעה לתצפית על העיירה בזמן השקיעה. השמש שוקעת, האורות מתחילים להידלק, ומאירים את הסמטאות, הכנסיות והמצודות הרבות שפרושות עכשיו מתחתינו.

סיגישוארה יפה להפליא והמרכז ההיסטורי שלה מוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו

אחרי ארוחת בוקר משובחת, אנחנו ממשיכים בנסיעה שלנו. כל הדרך מלאה הפתעות – בכל פינה מסתתר כפר ציורי, ובו כנסיה או מצודה מרשימים. אחת העצירות היפות היא ברופאה (Rupea), מבצר סקסוני מרהיב שנבנה במאה ה-14 על צוק בזלת בגובה 120 מטר. אנחנו עולים במעלה המבצר, ובכל פינה הנוף יפה יותר מקודמתה. בצד אחד מתפרש כפר קטן עם בתים בעלי גגות אדומים, ובצד השני נמתחים שדות ירוקים אינסופיים עד האופק. את היום אנחנו מסיימים בבראשוב, שתהיה הבית שלנו בשני הלילות הקרובים.

רופאה, מבצר סקסוני מרהיב שנבנה במאה ה-14 על צוק בזלת בגובה 120 מטר

בראשוב היא עיר עתיקה עם מרכז היסטורי עשיר ומרשים – אבל אנחנו אנשים של טבע ונוף, ומשאירים את העיר לאחרים. ממש מעל העיר נמצאת פויאנה בראשוב, עיירה קטנה שהופכת בחוף לאתר הסקי הגדול ברומניה. כשאנחנו מגיעים המדרונות עדיין לא מכוסים בשלג, אבל מכל פינה משתקף נוף מרהיב. ממשיכים משם בכבישים קטנים ועוצרי נשימה לזרנשטי (Zarnesti). אנחנו עושים סיבוב קצר בפארק הלאומי פיאטרה קראיולוי (piatra craiului) ומוקסמים מצבעי העצים בשלכת.

אנחנו מוקסמים מצבעי העצים בשלכת

על דובים ואנשים

גולת הכותרת של החלק הזה של המסע תהיה צפיה בדובים החומים המפורסמים של רומניה. בפארק אנחנו פוגשים את דן מארין (Transylvanian Wolf), מדריך רומני מנוסה שלוקח אותנו למסתור שנמצא באמצע היער. המסתור הוא מבנה קטן שצופה למעין קרחת יער, שם מניחים הריינג'רים של שירות היערות הרומני אוכל שימשוך את הדובים. הרעיון שהתחיל עוד בעידן הקומוניסטי הוא להרחיק את הדובים מריכוזי האוכלוסייה והכפרים. אוכלוסיית הדובים החומים ברומניה נמצאת בעליה מתמדת, וכך גם מספר המקרים בהם נוצר מפגש אלים בין דובים ובני אדם – למעלה מעשרים איש נהרגו בשנים האחרונות, ורבים אחרים נפצעו. אנחנו מחכים בסבלנות, ואחרי מספר דקות (וכמה שועלים סקרנים!) מגיע הדוב הראשון ומתחיל לכרסם. בזה אחר זה יוצאים דובים מהיער, כולל דובה בהריון מתקדם, אוכלים קצת ומפנים את הזירה לבאים אחריהם. סך הכל זכינו לראות שישה דובים ודובות, במשך קצת יותר משעה.

בזה אחר זה יוצאים דובים מהיער

הדובים מרתקים אותנו ואנחנו מחליטים לחזור ולבקר למחרת במחסה הדובים שליד זרנשטי (Libearty Bear Sanctuary). זה פרויקט מקסים במיוחד – לכאן מגיעים דובים חומים שעברו התעללות בקרקסים בכל רחבי רומניה ומזרח אירופה. הדובים האלה איבדו את האינסטינקטים "הדוביים" שלהם ואת כישורי ההישרדות בטבע, ולכן צריך לספק להם מזון (2 טון ביום!) וטיפול וטרינרי. המימון לפרויקט מגיע מתרומות וממבקרים בפארק. ניתן לצפות בדובים ממרחק קטן יחסית אבל מאחורי גדר עץ וגדר חשמלית, כך שמדובר בחוויה בטוחה למבקרים – וגם לדובים… המתחם עצום ובנוי בצורה שמזכירה את הסביבה הטבעית בה חיים הדובים ביערות. אנחנו עוברים בין מתחמים שונים, רואים גורי דובים צעירים, ואפילו שני זאבים שהובאו למחסה אחרי שעברו התעללות.

הנסיעה עוברת דרך העיירות התיירותיות (מאד) סינאיה ובראן. בשתיהן ארמונות מרהיבים – בבראן זוהי הטירה המפורסמת של דרקולה (שספק רב אם ולאד צפש האמיתי שהה בה אי פעם), ובסינאיה נמצא בין היתר ארמון פלש העצום. אנחנו מתרשמים, שותים קפה טוב, וממשיכים בנסיעה. המסע שלנו מסתיים בבוקרשט, משם יוצאת הטיסה חזרה לישראל. 12 יום, 2,000 ק"מ, עשרות קבבים (לכל הפחות…) ואנחנו מגיעים הביתה עייפים אך מרוצים, ועם כרטיסי זיכרון עמוסים בתמונות. רומניה שאנחנו חווינו היתה אחד היעדים העשירים (בנוף…) והמגוונים שפגשנו. אנשים מרתקים, טבע פראי ועשיר בבעלי חיים, מבנים מרהיבים, אוכל טעים… מה עוד אפשר לבקש? מתישהו נצטרך לחזור לגלות את השאר.

הרכב למסע הושכר דרך חברת "אופרן" הישראלית העובדת עם ספקים רבים ברחבי העולם ובמקרה הזה – אוויס רומניה

————

אמיר ירחי הוא צלם נוף המתגורר בקיבוץ כברי בגליל המערבי. מוזמנים לעקוב באינסטגרם – @amiryarchi

הפוסט רומניה שמעבר לכבישים המהירים הופיע ראשון במסע אחר

סרביה היא יעד מושלם לטיולי טבע והרפתקאות

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לסרביה
• טיולי ג'יפים קרובים >
• מידע מעשי על סרביה

בשבע שנות טיולי הג'יפים שלנו במדינה, אנו ממשיכים לגלות אותה שוב ושוב – לפתח מסלולים חדשים, לחשוף אזורים שלא הכרנו, ובעיקר, להכיר מקרוב את אנשי ההרים ולהפוך אותם לחברים.

ערפל מעל שמורת אובץ – יום מרגש במסע

"איזה באסה," אמר לי אצה (אלכס), המדריך המקומי שלנו, וסינן קללה בסרבית כשהתחלנו את הנסיעה. "יש ערפל סמיך, לא נראה את הנוף, ובטוח שלא יהיו נשרים."

חייכתי אליו ואמרתי: "תחשוב חיובי, יהיה חיובי! נראה לי שיהיה לנו מזל. לפי התחזית, הערפל אמור להתפוגג."

כך יצאנו לאחד הימים היפים ביותר במסע הג'יפים שלנו בסרביה – עם נופים הרריים עוצרי נשימה, נסיעת שטח מאתגרת, תצפית על קניון "הנחש" ונהר האובץ (Uvac), ובשיאו – שמורת הנשרים, שלרוב אינה מאכזבת. במקום הזה עשרות ולעיתים מאות נשרים מקראיים ממריאים מתחנת ההאכלה, ופורסים כנפיים למחול אווירי מרהיב מעל הקניון.

בדרך לאגם אובץ יש אגם נוסף המכונה "האגם המוזהב" , הודות לגוון של מימיו בזריחה ובשקיעה. הערפל התרומם מעל המים ויצר מראה מיסטי. שלכת סתווית השתקפה במי האגם השקט, וערפילים נעו בעדינות ברוח הקלה.

אגם פרוצ'ס, על הגבול עם בוסניה, מהפנינים של סרביה

מפת "אגם פרוצ'ס"

המשכנו לתצפית הראשונה. "אתה רוצה שנדלג על התצפית ועצירת הקפה?" שאל אצה. "חמש מעלות בחוץ!"

"חמש זה לא נורא," עניתי לו, "חם בלב! נלבש מעיל, נשתה קפה ונחכה לנשרים." המטיילים זרמו איתי.

לפעמים צריך מזל, ולא רק תכנון מוקפד. ואכן, כעשר דקות אחרי שפרסנו את ערכת הקפה, הערפל החל להתפזר, והקניון המרהיב נגלה במלוא הדרו לעינינו הנלהבות. הנשרים עדיין לא התרשמו, אבל אחרי חצי שעה של ייבוש כנפיים, כאילו ניתנה הפקודה – עשרות מהם התרוממו בבת אחת מעל קו המצוק, והעניקו לנו אחד המופעים המרהיבים ביותר שראינו בטבע.

נשר בשמים

למה דווקא סרביה?

סרביה, שהייתה בעבר מרכז השלטון של יוגוסלביה, ממוקמת בצומת שבין הבלקן לאירופה המערבית. המדינה מתגאה בשמורות טבע עוצרות נשימה ובכפרים שנשארו כפי שהיו לפני עשרות שנים. הנופים הפראיים שלה משתלבים עם מפגש מרתק עם תושביה – הסלאבים אנשי ההרים.

סרביה מתגאה בכפרים שנשארו כשהיו לפני עשרות שנים

הקסם של סרביה טמון בכך שבמקומות רבים ניתן לראות כיצד האדם חי בהרמוניה עם סביבתו. התושבים אינם מנסים לשנות את הטבע לנוחיותם, אלא מתאימים את חייהם לתנאים הסביבתיים. הם נהנים ממה שיש להם, אוהבים את עונות השנה השונות, ויודעים להפיק מכל עונה את המיטב.

באביב ובקיץ, השדות פורחים בשלל צבעים, ועצי הדובדבן והפטל מניבים פרי מתוק. בסתיו, העלים נצבעים בגוונים עזים, וזו גם תקופת בציר הענבים. בתקופה זו קוטפים את הפלפלים האדומים, ומכינים מהם את אחד המאכלים המסורתיים של האזור – אייוור (Ajvar) – ממרח פלפלים שמהווה חלק בלתי נפרד מהמטבח הבלקני, כמו שהחומוס אצלנו.

בסתיו, העלים נצבעים בגוונים עזים

אתרי הטבע היפים בסרביה

סרביה עשירה באתרי טבע. הנה כמה משמורות הטבע היפות במדינה:

שמורת טרה

השמורה, שממוקמת בדרום-מערב סרביה, בסמוך לגבול עם בוסניה והרצגובינה, מציעה נופים דרמטיים של האלפים הדינריים, של יערות עבותים, של מצוקים ושל קניונים עמוקים. גולת הכותרת של השמורה היא קניון נהר דרינה (Drina). הקניון מאופיין בצוקים תלולים, שביניהם מתפתל נהר דרינה הצלול.  זהו יעד נהדר לחתירה בקיאק או שיט בקטמרן.

תצפית דרמטית בשמורת טרה

שמורת אובץ

השמורה, עליה כבר סופר כאן, היא אחת מהיפות במדינה. היא ממוקמת בדרום-מערב סרביה שמפורסמת הודות לקניון אובץ, המכונה גם קניון הנחש הודות לעיקולים שבו שמזכירים את צורתו של נחש מתפתל.  כאן נמצא גם אגם אובץ. גולת הכותרת של השמורה היא כאמור אוכלוסיית הנשרים המרשימה – השמורה נחשבת לאחד מאזורי שימור הנחשים החשובים ביותר במערב הבלקן.

קניון אובץ המפותל שזכה לכינוי "קניון הנחש" | צילום: שאטרסטוק

שמורת סטרה פלנינה

אחת השמורות הפראיות והפחות מתויירות בסרביה היא שמורת סטרה פלנינה (Stara Planina), השוכנת בדרום-מזרח סרביה, בסמוך לגבול עם בולגריה. בשמורה הרים גבוהים (ובהם ההר הגבוה בסרביה, סטרה פלנינה, שמתנשא לגובה 2,169 מ'), יערות צפופים, נחלים ומפלים. בשמורה יש גם מערות עם תצורות גאולוגיות ייחודיות.

שמורת סטרה פלנינה. טבע פראי | צילום: שאטרסטוק

בנוסף לנופים, סרביה מציעה גם מלונות נוחים, אוכל משובח, והרבה שמחה. ראקיית שזיפים, יינות מקומיים, מוזיקה צוענית וסיפורים מרתקים – כל אלו מבטיחים מסע בלתי נשכח, מלא בהרפתקאות והפתעות.

______

לטיולי ג'יפים קרובים >

נעם תדהר – מדריך טיולי שטח באופניים, בג'יפים וברגל, מנהל גו אדוונצ'ר. נעם הוא מחלוצי טיולי ההרפתקאות בחו"ל, והוא שם לו למטרה לאפשר לעוד מטיילים לצאת להרפתקה הבאה שלהם.

הפוסט סרביה בג'יפים: הפנינה הסודית של אירופה הופיע ראשון במסע אחר