הפנים המיוזעות של השוטר, המבע המבועת שלו כשהחל להכות בנו עם אלה, כמו החדירו לתוכי את ההבנה שמשהו נורא קורה ושהשוטרים התוקפניים שמסתערים עלינו, בעצם, נאבקים על חיינו. נלחמים על כל מי שעמד לעלות בעוד דקות ספורות יחד איתי על "גשר המוות". הגשר מעל הגנגס התמלא ברבבות מאמינים משולהבים. חדורים כולם להגיע אל גדת הגנגס, אל נקודת הטבילה המרכזית של פסטיבל הקומבה מלה. הם היו בדרכם להיטהר ולהשיג את ה"מוקשה", השחרור ממעגל החיים והמתים על פי תפיסתם ההינדואיסטית. הם לא שיערו שהם עומדים לרמוס ולהירמס למוות כבר בגלגול הזה.

רבבות מאמינים משולהבים נוהרים אל אללה אבאד כדי להשתתף בפסטיבל

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר להודו
• בצל הגולגולות: מפגשים עם סאדואים בקומבה מלה
• קומבה מלה: הטבילה הגדולה
• הקומבה מלה: פסטיבל הכד הגדול

המסע שלי לפסטיבל הקומבה מלה: בין עדשה לנשמה

מתוך הקלחת של וורנאסי ועד לאורות המנצנצים של הפסטיבל, יצאתי, ביחד עם הצלם עמית אלוני, למסע שהוא הרבה מעבר לעבודה ככתבת וצלמת. מסע אל פסטיבל שהוא לא רק אירוע תרבותי ודתי אדיר, אלא גם חלון אל נבכי הנשמה ההודית. שילוב בין תרבות, צבעים, ריחות, קולות וצלילים שהלב מתקשה להכיל בבת אחת.

ככתבת המורגלת לחקור ולהתבונן, הרגשתי הפעם כמו נוודת הנסחפת בין מיליוני משתתפים, ביד אחת אוחזת מצלמה וביד השנייה "מחברת רשימות" אסוציאטיבית על ספידים. המראות והחוויות התערבבו יחד למסע בלתי נשכח, כזה שרק הודו יכולה להציע, ומהר מאוד גיליתי שהלב הוא הכלי החשוב ביותר במסע הזה, מסע שהפך להיות אישי.

היציאה ל"אוקיינוס אנושי" הטבול בלהט דתי טוטאלי, עוררה בי חששות רבים. גם אני כמוהם עלולה ברגעי צילום לא לראות בעיניים ולאבד כיוון ואחריות אישית. פחדתי ללכת לאיבוד. פחדתי להידרס בהמון, פחדתי שציוד הצילום היקר ייגנב או ייהרס – ומרבית החששות האלה, כפי שתקראו בהמשך, התגשמו בתוך המסע המטלטל.

משפחות שלמות עוקרות מהבית ויוצאות למסע, לפעמים למשך שבועות ארוכים

טבילה בנהר במהלך הקומבה מלה מביאה למצב של מוקשה – שחרור ממעגל החיים והמוות ומגלגול הנשמה, מה שגורם למיליוני מאמינים להגיע לפסטיבל

"הקומבה מלה" הפכה ל"מהא קומב"

ההתכנסות האנושית הדתית הגדולה בעולם מתרחשת בפסטיבל ה"קומבה מלה" בהודו, אחת לשלוש שנים, בכל פעם בעיר קדושה אחרת – פסטיבל שבמהלכו מיליוני מאמינים מגיעים לטבול בנהר הגנגס הקדוש.  אחת ל-12 שנים מתקיים אירוע גדול יותר בעיר אללה אבאד. רק כאשר הגעתי להודו, הבנתי שהשנה מדובר במשהו שהוא בסדר גודל מטורף ואחר לגמרי, פסטיבל הבולע במימדיו את ה"קומבה מלה" פי מספר מונים. פסטיבל ה"מהא קומבה מלה". הפעם האחרונה בה הוא נחגג כאן, היתה לפני 144 שנים.

הפסטיבל הוא חלון אל נבכי הנשמה ההודית

ה"מהא קומבה מלה" מתרחש כאשר הצמתים האסטרולוגיים של הירח, יופיטר ואל השמש – סוריא, נמצאים במיקום המכונה "מומנט אסטרונומי". בתזמון קוסמי היסטורי זה משתחררת, על פי האמונה ההינדית, אנרגיה רוחנית מיוחדת על פני כדור הארץ. בימי הפסטיבל מתקדשים מי הגנגס ומייחסים להם סגולות רפואיות של פוריות, טוהרה ושפע. מפגש הנהרות כמו הופך למכבסה ענקית של חטאי ההינדים. אך החשוב ביותר מכל הוא שטבילה בנהר במהלך הקומבה מלה מביאה למצב של מוקשה – שחרור ממעגל החיים והמוות ומגלגול הנשמה. עובדה זו, היא שגורמת למיליוני מאמינים להגיע בהמוניהם לאורך כל הפסטיבל ובעיקר לארבע טבילות עיקריות.

לפני 12 שנים הגיעו  לעיר "אללה אבאד" כ-170 מיליון איש. הפעם הגיעו לאורך 45 ימי הפסטיבל, למעלה מ-450 מיליון אנשים. חוויתי את זה על בשרי. רגעים רבים של מחנק, של רצון להתחבר לשנורקל שיחלץ אותי מתוך הצפיפות האנושית ויזרים אלי חמצן. דחיסות של המון משולהב הדוחף קדימה, כמעט על אוטומט, בטוח שהוא בדרכו אל ה"מוקשה" עד ששוכח לשמור על חייו "כאן ועכשיו".

הנשים מכבסות את הסארי בנהר הגנגס ולאחר מכן מייבשות אותו, תוך שהן עומדות שעות ארוכות כשהסארי פרוש

כמו להקים עיר חדשה על המאדים

ההכנות לפסטיבל ערכו מספר חודשים. עשרות אלפי פועלים הקימו מתחם מיוחד על פני שטח של 640 קמ"ר. מאות אלפי מקומות לינה של אוהלים או חדרים מלוחות עץ דקים, מאות אלפי עמדות של שירותים ומקלחות, 15 בתי חולים, אלפי מקדשים, שמונה גשרים צפים מאולתרים לצד עשרות גשרים בנויים, מטבחי ענק, שבילים ודרכים. עיר שלמה שעם סיום הפסטיבל, תתפרק ותעלם, לפחות עד למאה הבאה.

המתחם נבנה סמוך לעיר "אללה-אבאד" שפירושו: "משכן האל". העיר ממוקמת כ-650 ק"מ מדרום מזרח לדלהי. אנחנו הגענו לכאן בנסיעה מוורנאסי. למרות שהמרחק ביניהן מסתכם ב-85 ק"מ בלבד, הנסיעה לעיר בדרך הפקוקה נמשכה יותר מארבע שעות, וכפול מזה בדרך חזרה. עבור אלה שיצאו אחרינו הפקקים נמשכו זמן רב יותר – היו מכוניות שעמדו בפקק לכיוון ורנאסי במשך 30 שעות ויותר, במה שכונה "פקק התנועה הגדול בעולם". אללה-אבאד, היא עיר גדולה, אפרורית, חסרת ייחוד וצפופה,  עם למעלה ממיליון תושבים. הבחירה לקיים את הפסטיבל דווקא כאן קשורה למיקום של העיר סמוך לחיבור של שלושת הנהרות: היאמונה, הגאנגס והנהר המיתולוגי התת קרקעי – סאראסווטי.

בימי הפסטיבל מתקדשים מי הגנגס ומייחסים להם סגולות רפואיות של פוריות, טוהרה ושפע

אבודה בים אדם

ביום הראשון לפסטיבל, מקץ שעות רבות של הליכה, כשהגב והרגליים התחרו ביניהם למי כואב יותר, נעזרתי באבישק, המדריך המקומי, בנשיאת התרמיל שלי. הלכנו בטור – אני, עמית ואבישק – בניסיון לחצות את ההמון. הובלתי בראש. הבטתי לאחור כל כמה דקות על מנת לשמור על קשר עין. ברגע אקראי לגמרי, כשהבטתי לאחור, אף אחד מהם כבר לא היה שם. הופתעתי מהקלות הבלתי נסבלת שבה זה קרה. נשארתי לבד, ללא טלפון, ללא כסף ושם מחנה הלינה שלנו נשכח מזיכרוני. הרגשתי לגמרי אבודה. עמדתי בתוך המון אדם שלא חוויתי כמותו מימי. זרם אנשים בלתי פוסק שטף מכל כיוון והצטופף בניסיון להידחק אל שדרת הדרכים הראשית. העיניים התרוצצו בניסיון להצליח לזהות ולדוג מישהו מוכר. "גיהצתי" את הרחוב בו התנתקנו הלוך ושוב. בדיעבד גם הם עשו את זה, אבל לשווא.

היינו בדרכנו למתחם הטרנס-ג'נדרים וידעתי שזו הנקודה המוחשית היחידה שדוברה בינינו. שיערתי שאם אצליח להגיע לשם, זו תהיה נקודת המפגש הבאה שלנו. ניסיתי לברר עם המקומיים היכן נמצא המתחם הזה. התשובות סתרו זו את זו וביניהן גמאתי כשישה קילומטר נוספים בריצה קלה. ניסיתי להגיע לשם לפני שחבריי יתייאשו. במקביל ניסיתי לעצור זרים ולהתקשר מהם אל הטלפון שלי שהיה בתרמיל הגב, אבל האינטרנט במתחם קרס. לבסוף התקשרתי לארץ לבעלי, מספר הטלפון היחיד בערך שאני זוכרת בעל פה בעולם, כדי שהוא יצליח להתקשר לעמית אלוני, השותף שלי. למזלי ושמחתי, זה עבד! עמית שלח את המיקום שלהם לעובר האורח שסייע לי ובאמצעות הגוגל מאפס שלו, הצלחתי מקץ שעתיים נוספות, לנווט את דרכי חזרה אליהם.

המשיט פצח בקריאות "הו, הו" ומאות שחפים צייתו לו וחגו סביבנו

הטבילה בסאנגאם

לאחר הליכה של כשבעה קילומטר ממקום המחנה שלנו, הגענו אל מזח של סירות עץ קטנות על גדת הגנגס. קפצנו לסירה ויצאנו לשיט לכיוון ה"סאנגאם" – מקום המפגש של  שלושת הנהרות הקדושים. במהלך פסטיבל הקומבה מלה, מיליוני מאמינים נוהרים לנקודת המפגש הזו הנחשבת לנקודה בה המים טהורים במיוחד. הטבילה בהם מסייעת לטהר את הגוף והנפש מחטאים. בנקודה זו מתחברים נתיבי המים הפיזיים וגם האנרגיות האלוהיות.

משיט הסירה שלנו הצביע בהתרגשות על נקודת החיבור בין הנהרות והורה לי להבחין בצבעים השונים של הנהרות. כאותה ילד/ה בסיפור "בגדי המלך העירום" לא ראיתי שום הבדל בצבעים, אך הנהנתי ושיתפתי פעולה עם ההתרגשות שלו. המשיט פצח בקריאות "הו, הו" ומאות שחפים צייתו לו וחגו סביבנו. הם ידעו שבעקבות הקריאות יגיע גם האוכל. המשיט השליך לכיוונם חטיף מזון בצורת חוטים דקים וצהבהבים והשחפים התקהלו סביבנו בהמוניהם.

מעגן עץ כיתר את ה"סאנגאם". סירות עץ רבות עגנו סביבו. משפחות שלמות ירדו מהן ונכנסו לטבול במים הרדודים בהתרגשות ובהתמסרות של קדושה. נסחפנו איתם ובהחלטה ספונטנית נכנסנו אל המים הקרים יחפים, עם מצלמה ביד. המים הגיעו בחלקים מסוימים עד לקו המותניים. המחשבות על מי הגנגס העכורים, המזוהמים, על אפר הגופות והגולגולות שצפות במימיו, הודחקו.

טבלנו יחד, השפרצנו מים, החלפנו לבקשתם טלפונים ואינסטגרם והפכנו למשפחה | צילום: עמית אלוני

המפגשים האנושיים בסאנגאם ותופעת ה"סלפי" של המקומיים איתנו, הפכה להפנינג מרגש. טבלנו יחד, השפרצנו מים, החלפנו לבקשתם טלפונים ואינסטגרם והפכנו למשפחה. לקראת השקיעה, כשהטמפרטורה צנחה, צעדנו רטובים חזרה למחנה לאורך שבעת הקילומטרים. למדנו שלקראת השקיעה, הצפיפות האנושית הופכת לבלתי נסבלת ומסוכנת. בשעות הזריחה והשקיעה, כשהמים קפואים ממש, אנשים נוהרים אל הגנגס לטבילה כהודיה לאל סוריא, אל השמש. הם מתפשטים ומתמסרים לטבילה. מצד אחד בתוך ההמון הצפוף, היה לנו פחות קר, אך היו רגעים בהם ההמון כמעט ניתק אותנו מהקרקע ואיבדנו אחיזה ושיווי משקל.

רק כששבנו למחנה והבגדים שלנו התייבשו, יכולנו להריח את ריח הסירחון העז שעלה מהם. קרצפתי את עצמי תחת נגלות מים פושרים במקלחת של דלי פלסטיק אדום קטן.

המפגשים האנושיים בסאנגאם ותופעת ה"סלפי" של המקומיים איתנו, הפכה להפנינג מרגש

בין מקלחת עם דלי לארוחת ערב בעמידה

ההתמודדות עם תנאי המחייה בפסטיבל היתה מאתגרת. הליכה של עשרות קילומטרים מדי יום. מעברים חדים בין עומס חום בשעות הצהריים לקור אימים מהשקיעה. אובך מאובק וחולי אפף את המתחם כולו באופן קבוע וכיסה את הגוף. ציוד הצילום דרש ניקוי סיזיפי ללא הועיל. המקלחת המאולתרת מדי לילה בקור מקפיא עם "הוט באקט" של דלי פלסטיק אדום קטן, היתה מאתגרת, בעיקר בחפיפת השיער. ההמון שטף בקולי קולות את המתחם בתנועתיות בלתי פוסקת יום ולילה והרעש הדיר שינה מעיני במשך שלושה לילות רצופים, בחדר שקירותיו עשויים מחיצה דקה מעץ. הפסקות החשמל התכופות התחלפו בטרטור מנוע של גנרטור. לאורך ימים ארוכים לא היה בכלל מה לאכול, להוציא ארוחת בוקר הודית של אורז וכדורי בשר חריפים וארוחת ערב חריפה עוד יותר אותה אכלנו כששבנו למחנה. "חדר האוכל" המאולתר – שולחן ארוך ועליו ארבעה סירים מעל מפה מוכתמת, היה תחת כיפת השמיים. כסאות הפלסטיק והשולחנות הבודדים, גרמו לרובנו לאכול בעמידה בקור של 9-6 מעלות.

למעלה מ-450 מיליון מאמינים הגיעו לפסטיבל | צילום: עמית אלוני

בין מיסטיקה לליצנות

הנאגה סאדו – הסגפנים האדוקים ביותר מבין הסאדואים ההינדואים – ריתקו אותנו במיוחד (ראו כתבה קודמת). שערם קשור וסבוך בצמות וראסטות, דביק מאפר מדורות ואבק דרכים. הם הולכים עירומים כביום היוולדם, משוחים באפר לבן וקדוש ונוהגים לחיות בבדידות בחיק הטבע.

במהלך ימי הפסטיבל, הנאגה סאדו משתתפים בארבע הטבילות הגדולות, אך גם עוברים "טבילה סודית" ייחודית בנפרד משל עצמם. הטבילה נעשית במתחם סגור וזרים לא מורשים להתקרב אליו. הודות לתעודות העיתונאים של "מסע אחר אונליין" יכולנו לעבור במחסומים הסגורים. רצינו לשהות כמה שיותר זמן בחברתם, ללמוד אותם ולנסות לפענח את התופעה הזו שבין מיסטיקה לליצנות. למה ליצנות? כי בנוסף לקישוטים ולציורי הגוף, התרשמתי מסתירות רבות. הם אמורים לאחוז במיסטיות ולגלם התרחקות מהבלי העולם הזה, אבל מחזיקים פלאפונים ונהנים להצטלם. הם עשו לנו הרבה הצגות ופוזות דרמטיות ושנייה אח"כ החליפו אותן בהשתטות.

הנאגה סאדו הולכים עירומים כביום היוולדם, משוחים באפר לבן

שורות על שורות של נאגה סאדו ישבו על גדת הנהר וגילחו את שיערם לקראת "הטבילה הסודית". אני הקפדתי להנמיך פרופיל. התיישבתי על האדמה במרחק מהם והעזתי להתקרב אליהם בהדרגה תוך כדי ישיבה בלבד. גם כשנדמה היה לי שהם כבר התרגלו לנוכחות שלי, גם אז הם היו בלתי צפויים להפליא. רגע אחד הזמינו אותי לכוס צ'אי משותף וברגע הבא שלפו קילשון, איימו לדקור אותי וזרקו עלי אדמה. הם גם ניסו לחטוף לעמית את המצלמה. עם הזמן למדתי לא להיבהל מהפראות הזאת, אלא לראות אותה כחלק מהאופי ההפכפך שלהם. לעתים הם סימנו לי להתרחק ואז שוב אפשרו להתקרב – כמו ריקוד טנגו שצעדיו מסורבלים ולא מתואמים.

רק לאחר שסיימו לגלח את הראש לכולם, החלה "הטבילה הסודית" של "פרחי הנזירות". הטבילה לוותה בתפילה ומנטרה ונעשתה שלוש פעמים ברציפות. הטבילה סימנה את "לידתם מחדש" ואת רגע הפיכתם לנאגה סאדו רשמיים. לאחר הטבילה, כהן בגלימה כתומה עבר ביניהם וחילק להם סרט בד לבן חדש, אתו הם עטפו את אזור החלציים.

הנאגה סאדו – הסגפנים האדוקים ביותר מבין הסאדואים ההינדואים – ריתקו אותנו במיוחד

אסון הטבילה הגדולה

אחד מרגעי השיא של הקומבה מלה והסצנה המרשימה ביותר, היא טבילת הנאגה-סאדו הוותיקים. לפנות בוקר, ברגע אחד שכולם מצפים לו, קורע אוסף מלוכד של נאגה באבא את ים האנשים. הם מסתערים כלוחמים בשעת הקרב אל מי הנהר, שם הם מטהרים עצמם בטקס המתרחש אחת לכמה שנים, על פי אותם כללי טקס הנהוגים מאות בשנים.

בחצות הלילה, עמדנו לצאת לדרך אל הטבילה, אולם אז התבשרנו שבשל חשש מההמון והצורך לווסת אותו, נסגרו הגשרים המחברים בין שתי גדות הגנגס. נדהמנו לגלות שהדרך אל הטבילה הגדולה – הסיבה הראשית שבשבילה הגענו לפסטיבל – נחסמה בפנינו.

כרכרה מקושטת בתחילת התהלוכה

אבישק המדריך המקומי למוד הניסיון, הורה לנו להישאר במחנה וטען שזה אבוד, אבל לא יכולנו להשלים עם זה. באישון לילה, בקור מקפיא, החלטנו לקחת את הסיכון ולצאת לדרך בלעדיו. ידענו שיש מספר מחסומים משטרתיים שיערימו עלינו קשיים ושהמשמעות היא שיתכן שנלך 14 ק"מ לאורך הלילה לשווא. לאורך צידי הדרכים ישנו רבבות אנשים כשהם ארוזים בתוך שמיכות צמר. לא ניתן היה לנחש אפילו היכן נמצא הראש והיכן כף הרגל. מקץ שעה של הליכה הגענו למחסום הראשון בגשר. עבורנו זו היתה נקודת המעבר החשובה ביותר בניסיון שלנו להגיע לטבילה. דרוכים ומתוחים הצגנו את תעודות העיתונאים ולשמחתנו אפשרו לנו לעבור. ידענו שמכאן כבר לא נאפשר לאף אחד לעצור אותנו. כך כשהגענו למחסומים הבאים, בהם התעודות לא הועילו לנו, מצאנו את עצמנו מטפסים על גדרות בדרכים עוקפות ועסקנו בניסיון לחמוק מהמשטרה לאורך כל הלילה. ניווטנו את דרכנו בתוך ההמון בעזרת גוגל מאפס ומקץ שעתיים וחצי של הליכה רציפה, הצלחנו להגיע אל הנקודה בה מתחילה תהלוכת הסאדואים דקות ספורות לפני שזו החלה. נשמנו לרווחה וחילקנו לעצמנו צ'אפחות של גאווה על הנחישות.

מיליוני מאמינים נוהרים לנקודת המפגש בין הנהרות הנחשבת לנקודה בה המים טהורים במיוחד

חצוצרות הודיות הגיחו ממאהל הסאדואים. המנוחה הקצרה שלנו התחלפה בריצה לעבר סוסים מקושטים עליהם רכבו סאדואים שהניפו בידיהם חרבות. הם רכבו בראש התהלוכה ואחריהם צעדו בעירום, בטמפרטורה של 5-4 מעלות, אלפי סאדואים. המחזה הצבעוני המשולהב היה מהמם. באמת חווית חיים.

המון אדם שביקש להצטרף לטבילה עם הסאדואים הקדושים, נדחס לתוך התהלוכה ואנחנו ביניהם. צעדנו אחרי שאגות לאל שיווה וסאדואים עירומים המרוחים באפר לבן. בשעות הקטנות של הלילה, בקור מקפיא, זרמנו עם ההמונים אל הגשר המוביל אל ה"סאנגאם", מקום הטבילה בגנגס. הצפיפות החסירה בנו פעימה. התקשנו לנשום. צוואר בקבוק אנושי ניסה להידחס אל הגשר. חשבנו שמספיק שאדם אחד ימעד בתוך המיליונים סביבנו כדי שיקרה אסון. מרגעים כאלו בדיוק פחדתי עוד לפני שיצאנו מהארץ. המשטרה לא פינתה עולי רגל שישנו בצידי הגשר כשהם עטופים בשמיכות צמר כנגד הקור וכאוס טראגי החל. הצועדים נתקלו בהם, נפלו, מחצו אותם ונמחצו למוות.

צוואר בקבוק אנושי נדחס אל הגשר, רגעים לפני האסון

רגעים ספורים לפני שעלינו גם אנחנו על הגשר, השוטרים עצרו אותנו והחלו להדוף אותנו לאחור. הם הזיעו מבעתה והיכו אותנו באלות. לא יכולנו לסגת כי המון משולהב מאחורינו המשיך לדחוף אותנו לכיוון הגשר הנכסף. חווינו רגעי אימה. בתקשורת דיווחו על 40 הרוגים, אבל הרחוב טען שמדובר בכמה מאות. מודים לאל שלנו ולמזל שהציל אותנו מההמון הנדרס, החלטנו לעזוב את הפסטיבל ולחזור לוורנאסי. בדיעבד שמענו שבעקבות האירועים הקשים, הטבילה הגדולה בוטלה. לא יכולנו שלא לחשוב על המאמינים שרצו להיטבל כדי להשתחרר ממעגל המוות והחיים, הסאמסרה, אך מצאו את מותם מהר מדי בגלגול הנוכחי.

המסע אל הקומבה מלה הוא בשליחות מסע אחר ובחסות אתיופיאן איירלנס, המגיעים לרחבי המזרח הרחוק וליעדים רבים נוספים.

לימור צדוק – פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. כתבת וצלמת מסע אחר בכירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם, מחברת הספר "סיפורי חיים: אשנב לתרבויות נעלמות".
האתר של לימור
פייסבוק
אינסטגרם

עמית אלוני – צלם תרבות, מדריך צילום.
פייסבוק
אינסטגרם

הפוסט המהא קומבה מלה בהודו – הפסטיבל הגדול בעולם הופיע ראשון במסע אחר

נדמה היה כי כל שניים וחצי מיליון תושביה יצאו אל הסמטאות. פקקת של ריקשות, טוקטוקים ואופנועים שהצפצוף הפך לחלק מתרבות הנהיגה שלהם עוד בטרם יצאו בכלל לדרכם. גם לו צעקתי את הצעקה העוצמתית ביותר, הקול שלי היה נבלע כלחישה רפה. נתקענו מספר פעמים מבלי יכולת לזוז בסבך אנושי בסמטאות, בדרך לראיון עם באבא ג'י – סאדו מהזרם האנאגורי.

• המסע אל המהא קומבה מלה – הפסטיבל הגדול בעולם >
• הודו – מדריך מסע אחר >

הפעם פגשתי וורנאסי אחרת – צבעונית, המונית, עמוסה ורועשת יותר, בהיותה העיר הקרובה ביותר בדרך לעיר הקדושה "אללה-אבאד", בה מתקיים השנה הפסטיבל

סאדואים

פסטיבל הקומבה מלה ידוע בין היתר כהזדמנות לפגוש סאדואים – נזירים סגפנים מזרמים שונים. לכן היה לנו חשוב לפגוש ולראיין סאדו בטרם נגיע לשם.

כל קבוצה של סאדואים, מייצגת זהות קבוצתית שמחויבת לאורח חיים מסוים. הם שואפים ליצור אוטונומיה מהחברה הכללית אך לבנות קבוצה עצמאית מבחינה רוחנית וחברתית. בתוך תת הקבוצה שיצרו, הם פועלים כחלק מקולקטיב ומאמצים מנהגים חברתיים משותפים, כמו קבלת אמונה חדשה או סמלים כלבוש, צביעה באפר, תספורת מסוימת וכו'. כך הם מדגישים את שייכותם לקבוצה הזו.

32 זרמי סאדו קיימים בהודו כיום. המשותף לזרמים השונים, הוא התמקדות בעצמיות ומחויבות להגשמה רוחנית באמצעות פרישה מהחיים החומריים והחברתיים. לחלקם היו משפחות, אישה וילדים. חלקם עבדו במשרות מכובדות וביום בהיר אחד, הם קמו ופרשו מהבלי העולם הזה על ידי התנזרות מכל מה שקשור לתשוקות, תענוגות וצרכים חומריים לטובת הארה רוחנית.

קיווינו שבעזרת ראיון מקדים לפסטיבל, נצליח להבין כיצד אנשים בוחרים בדרך חיים המוותרת על כל מה שנותן לי משמעות בעולם הזה – משפחה, אהבה, חברות ומימוש עצמי.

פסטיבל הקומבה מלה, ידוע בין היתר כהזדמנות לפגוש סאדואים – נזירים סגפנים מזרמים שונים

באבא ג'י

באבא ג'י (טרילוק נאט בארו) חי בתוך חדרון קטן של 4 מ"ר על גדת הגנגס, בסמיכות לאתר שריפת הגופות "מניקרניקה גהאט". גחלת לוחשת שהובאה משם, מעשנת את חדרו עשרים וארבע שעות ביממה.

בקירות החדר הצבועים באדום, שלוש גומחות עם תבליט האל גאנש עטוי בשרשראות פרחים כמעט נבולים. בתוכן דחוסים גם מעט החפצים האישיים שברשותו – מברשת שיניים עכורה, מספריים גדולים, קופסת גפרורים, שתי חולצות ושני זוגות מכנסיים שחורים. וזהו.

נאמר לנו כי ברגע שבאבא ג'י יראה אותנו, הוא ידע להסתכל לתוכנו ולראות את עתידנו. ידע בדיוק את מה שאני הכי לא רוצה לדעת.

המיתוס טוען כי בעבר האנאגאורים, בהיותם חופשיים מכל חוק ועניין, נהגו לאכול בשר אדם. כיום הם מקיימים טקסים שמאנים באמצעות גולגולות של אנשים שתהליך השריפה שלהם לא הושלם. הם מקיימים אפילו טקסי וודו וכישוף שהתגלגלו לכאן מאפריקה.

השאלה הראשונה שסקרנה אותי כפסיכואנליטיקאית היתה נקודת המעבר של באבא ג'י מחייו הקודמים לפאזה הנוכחית ומאיזה רקע הגיע.

באבא ג'י טען שחייו הקודמים נגמרו ולכן נמחקו מזיכרונו. לדבריו לפני 12 שנים בשנת 2001, כשהיה בן 26 ולאחר שאביו נפטר, הגיע לראשונה לפסטיבל הקומבה מלה, שם פגש את הסאדואים. כך (לדעתי) מילא את החוסר באב עם דמותו של שיווא, והבין כי סיים את כל תפקידיו בחייו הקודמים.

באבא ג'י השתתק והדליק לעצמו צ'ילום, כלי עישון מחרס דמוי צינור, עם מנה נדיבה של מריחואנה. לאחר שאיפה עמוקה והשתנקות קלה, פלט עשן ודרכו מסר מידע נוסף. במשך חמש שנים הוא שוטט במקומות קדושים בהודו תחת עינו הבוחנת של הגורו ג'י בתקווה שיסכים לפרוש עליו את חסותו ולהוביל אותו.

הוא שקע לתוך שתיקה נוספת ובעיניים עצומות שאף מנה נוספת מהצ'ילום. מרגע שהתקבל על ידו היה עליו ללמוד לתרגל מדיטציה סודית, "סאנדה מנטרה", אל מול שריפת גופות על גדת נהר הגנגס.

חשבתי שאולי שאלות קטנות וקונקרטיות, יחליקו בגרון את התשובות שלו בקלות רבה יותר וכך התנהל הריאיון.

לשאלתי כיצד מתנהל סדר היום שלו, ענה שהוא עושה כל מה שהגורו אומר לו. "אתמול אמר לי להתבונן חמש שעות מול שריפת המתים. היום אמר לי לשבת ליד הגנגס וזה מה שאני עושה בלי לשאול שאלות, בלי לערער. להיות כנוע, זה המפתח".

בתשובה שלו לשאלה שלי, מהי האמונה המובילה את דרכו, מצאתי תשובה, שהבהירה לי משהו על משמעות הבחירה עבורו 'בדרך הסאדו". הבנתי אולי משהו על חוסר הנחת שלו, או הסבל עבורו הוא מחפש פתרון.

באבא ג'י ענה שעבורו יש רק אמת אחת והיא ללכת אחרי האל שיווה. האל שיווה הוא אחד מבין שלושת האלים המרכזיים בהינדואיזם, המכונים "הטרי מורטאליטי". הוא דמות מופת במיתולוגיה ההינדואיסטית, המייצגת את האיזון בין הרס לבנייה. הוא אל השינוי של התחדשות הרוח והיכולת להסתכל מעבר למציאות החומרית של העולם. דמותו משקפת את הרעיון של הגעה להארה מתוך התמודדות עם ההרס. שיווה אחראי על ההרס וההתחדשות, על מחזור החיים, קצת בדומה לעוף החול – הפניקס.

"שיווה הוא האב שלנו", אמר באבא ג'י, "הוא הכל בשבילנו. שיווה לא עושה הפרדה בין אנשים, בעלי החיים או אפילו אבן קטנה. אין שוני ואין קאסטות (ריבוד המעמדות הנוקשה בהודו) וחוקים בהתאם. תהיה פשוט, רגוע ומאושר. אין לי דאגות. אני לא צריך לדאוג לפרנסה או משפחה. אני מסתפק במועט שפשוט מגיע אלי.

נאמר לנו כי ברגע שבאבא ג'י יראה אותנו, הוא ידע להסתכל לתוכנו ולראות את עתידנו. ידע בדיוק את מה שאני הכי לא רוצה לדעת (צילום עמית אלוני)

בקירות החדר הצבועים באדום, שלוש גומחות עם תבליט האל גאנש עטוי בשרשראות פרחים כמעט נבולים

ומה קורה אם דברים לא מסתדרים? שאלתי ובאבא ג'י סיפר שנקע את הקרסול ולא הצליח ללכת. הוא פנה לשיווה ואמר לו שמספר ימים לא יצא לו לאכול משהו מתוק. למחרת חיכו לו עוגיות בחלון.

לבקשתי הוא שיתף ברגע מרגש שחווה. "בשנה שעברה חליתי עם חום גבוה. שכבתי וחשבתי שאני לא אשרוד. הרגשתי לבד ואז דמיינתי או הזיתי את הגורו שלי. ראיתי אותו מלטף לי את הראש. כשפקחתי עיניים החום שלי נעלם".

לדבריו הוא מאמין בגלגול נשמות ובגלגול הקודם שלו היה גם נזיר. בזכות הקארמה הטובה שהייתה לו בגלגול הקודם, הוא שב וחזר להיות נזיר גם בגלגול הזה.

האם מותר לך להיות עם אישה?

"לא זה אסור. אני מתפלל ל'מאדר טארה' וכל אישה עבורי היא האימא שבראה את העולם. אני עושה אימוני טנטרה כדי לשלוט על האנרגיה המינית שלי".

אבל אם כולם יהיו כמוך איך נתרבה ?

"לא כולם יכולים להיות סאדו כמוני. התפקיד שלי הוא לעזור עם האיזון בעולם. אין בי רצון לסחוף את כולם אחרי. זו מהות החופש. זה החלק שלי לטובת הקולאז' החברתי בעולם".

ביקשנו מבאבא ג'י להדגים לנו טקס שמאני והוא הצטנע ואמר שאם כבר טקס אז אין טוב מלצפות בגורו שלו, מוביל הדרך.

לשם כך היה עלינו לקבל תחילה את הסכמת הגורו לפגוש אותנו. באבא ג'י ביקש לצלם אותנו בעזרת הסמארטפון החדיש שלו ולשלוח את התמונות בוואטספ לגורו. ניסיתי לארגן את התלתלים הפרועים ולהגדיל את החיוך. מתח ההמתנה לתשובתו הרגיש כמו לפני תהליך הבחינה לקבלה לקיבוץ.

התמונות נשלחו אך תשובה לא הגיעה. מקץ עשרים דקות, באבא ג'י התקשר אליו. עצרנו נשימה. הבאבא אמר לו שאני כתבת של מגזין חשוב בישראל. לא ידענו האם זה יזדקף לטובתנו או יחתום עלינו את הגולל.

ואז התשובה הגיעה: "תבואו עוד עשר דקות, רבע שעה, אני בדיוק אוכל".

"לא כולם יכולים להיות סאדו כמוני. התפקיד שלי הוא לעזור עם האיזון בעולם. אין בי רצון לסחוף את כולם אחרי. זו מהות החופש. זה החלק שלי לטובת הקולאז' החברתי בעולם"

באבא ג'י (טרילוק נאט בארו) חי בתוך חדרון קטן של 4 מ"ר על גדת הגנגס, בסמיכות לאתר שריפת הגופות "מניקרניקה גהאט"

המסע אל הגורו ג'י

פושקר, המדריך שתיווך ותירגם עבורנו את השיח, אמר שאנחנו ברי מזל. הוא ביקר אותו מספר פעמים ומעולם לא זכה לראות את הגורו.

עשר הדקות הפכו לשעה של המתנה.

משניתן האות שאפשר לצאת אל הגורו, מסע חדש החל. מסע במעלה גרם מדרגות תלול שהתפתל בין סמטאות צרות וקירות מצולקים של שכבות צבע מתקלפות. נעצרנו מול כניסה בצבע תכלת, מנסים להסדיר נשימה. בתוך הבית בן שלוש הקומות, החל מסע נוסף, קשה ותלול יותר מקודמו. מדרגות כחולות, עם רום כפול מהתקן של מדרגה רגילה, הפרידו בין הקומות והפכו את המבנה לסולם אינסופי. חבל גס נמתח לאורך הקיר כמעקה. משכתי בו כדי לסייע לעצמי בטיפוס. הגענו לעליית הגג. כביסה וכפכפים הכתימו אותה בצבע. כסאות פלסטיק נשלפו עבורנו והוגש לנו כדור תמרים ובתוכו אגוזים, קשיו וקוקוס. פצצת אנרגיה שחידשה את כוחותיי.

חלצנו נעליים ונכנסנו לחדר בו נפרשו שלושה מזרונים ושמיכות צמר אדומות עם פרחים. על כיריים הונח סיר מפויח וצ'אי מסאלה ארומטי בחלב תאו מילא את החדר בניחוח.

בחדר ישב דזיין, בחור בן 22 מלוס אנג'לס, עם פני מלאך לבנים שקצת הזכירו לי את ישו, אלא שהוא בחר באל אחר לגמרי. הוא לבש בגדי נזיר אדומים ובשיער מדובלל של ראסטות צעירות סיפר שהגיע לכאן לאחר ארבע שנות נדודים בהודו. מרגע שפגש את גורו ג'י, היה לו ברור שמצא את מקומו, לפחות לעת עתה. "כאן יכולתי לשאול את כל השאלות שהצטברו לי לאורך השנים".

לשאלתי כיצד הוא מצליח להתקיים כאן, אמר שהצרכים שלו מועטים. "אני יכול לישון ברחוב, לאכול אוכל במקדש, להתרחץ בנהר ולכבס בו את הבגדים שלי". הקשר שלו עם משפחתו הולך ופוחת "כי כבר אין על מה לדבר. אני לא מתגעגע ואם כבר רק נעצב על זה שעד כה חייתי חיים אחרים. אני משחרר משהו קטן כדי להרים משהו גדול יותר מזה. אני לא הגוף שלי והתחושות שלי, אני משהו אחר שהיה לפני הגוף הזה ויהיה אחרי הגוף הזה ולכן אין לי משהו לאבד בחיים האלה".

שמעתי את הגורו ג'י, מדבר דרכו ותהיתי מתי נזכה לפגוש אותו סוף סוף. אני בכל זאת מביאה איתי מקצב מערבי מודרני המתדפק עם גבולות ברורים על דלתות השאנטי באנטי.

הספקנו לשתות מספר ספלי צ'אי מסאלה ושעה נוספת חלפה לה  בתוך ה"תוכלו לפגוש את הגורו בעוד עשר דקות"…

משניתן האות שאפשר לצאת אל הגורו, מסע חדש החל. מסע במעלה גרם מדרגות תלול שהתפתל בין סמטאות צרות וקירות מצולקים של שכבות צבע מתקלפות

בחדר ישב דזיין, בחור בן 22 מלוס אנג'לס, עם פני מלאך לבנים שקצת הזכירו לי את ישו, אלא שהוא בחר באל אחר לגמרי

לבסוף התבקשנו לעבור לחדר נוסף. החדר בו חי הגורו ג'י ולמעשה כמעט ולא יוצא ממנו בשנים האחרונות.

על המיטה ישב הגורו הנכסף בלבוש כתום, בזקן מאפיר ושרשראות לצווארו. משהו בנשימה שלי נעצר. הכל כמו נבלע תחת המבט שלו. המבט החודר, הנוקב שבחן כל ניע קטן ולא סר מאיתנו.

התיישבתי מולו על הרצפה, שלפתי לפטופ והתחלתי לעבוד. הגורו אסר עלי להקליד את הראיון ואסר עלי לצלם. בכך כמו הפיל באחת את כל ההגנות שלי והותיר אותי חשופה.

חוויתי אותו הפכפך, עוצמתי ואגרסיבי. לרגעים נראה היה כעומד מעל במה למרות שישב על מיטה עם סדין כתום ולעתים נראה היה כי התחבר למהות רוחנית עמוקה יותר.

המבט שלו פנה ישר לתוך עיני, הציץ לי מקרוב מדי על הנשמה. הרגשתי מאוימת ונאלמתי. משהו בלהיות אישה מולו כיווץ אותי.

לשמחתי, עמית הצליח להיות נוכח בסיטואציה מתוך מרווח שאפשר לו תנועה חופשית וגמישה יותר. הוא נע בין חוויה של עוצמה רוחנית חזקה לשעשוע והומור. הביט בחזרה אל המבט היוקד של הגורו, מגובה העיניים ולא כמוני, שהפכה פתאום לילדה קטנה.

בקרבתו ובשונה ממני, עמית הרגיש שהוא יכול גם להיות הוא עצמו וגם להרגיש בית. מעין תחושה של אל תדאג יהיה בסדר. הוא אפילו יכול היה לראות את עצמו נשאר כאן לעת עתה בנוח, במקום שיש בו תמיכה רוחנית גבוהה יותר המאפשרת לו "להיות". "אבל ברגע הראשון בו היה מבקש ממני להדליק לו את הצ'ילום",אמר עמית, " זה היה גם הרגע בו היה מאבד אותי ברגע ולתמיד…"

למרגלות הגורו ג'י, ישב בישיבה מזרחית על השטיח, בחור צעיר, מתלמד נוסף שלו, לאורך כל המפגש, תפקידו היה להדליק את הצ'ילום לעישון הגאנג'ה של המאסטר. הוא עקב בדריכות אחר הג'סטות של הגורו שהורו לו להצית גפרור נוסף. הרגשתי כיצד נשמה תועה נאחזת בכריזמה של הגורו. מודה שהיה לי מאד קשה עם זה. אותה הכניעות שבאבא ג'י דיבר עליה, הפכה לבלתי נסבלת כאשר ישבתי ליד "הגוזל" האבוד הזה.

האם יצאנו יודעים יותר? מבינים יותר? מבינים אולי בצורה ברורה את העוצמה שבמפגש איתו, את הכריזמה שבקלות ניתן להישאב אליה או להתבטל – גם לתורה וגם לאדם שבעצם לא מייצג דת אלא דרך חיים.

על המיטה ישב הגורו הנכסף בלבוש כתום, בזקן מאפיר ושרשראות לצווארו. משהו בנשימה שלי נעצר

צילום: עמית אלוני

למרגלות הגורו ג'י, ישב בישיבה מזרחית על השטיח, בחור צעיר, מתלמד נוסף שלו, לאורך כל המפגש, תפקידו היה להדליק את הצ'ילום לעישון הגאנג'ה של המאסטר

טבילת הנאגה-סאדו

אחד מרגעי השיא של הקומבה מלה והסצנה המרשימה ביותר, היא טבילת הנאגה-סאדו. הסגפנים האדוקים ביותר מבין הסאדואים ההינדואים. הם מופיעים בהמוניהם במהלך הפסטיבל ונעלמים כלעומת שבאו בסופו. איש לא באמת יודע כיצד הם חיים. יש הטוענים שהם גרים בהרי ההימלאיה המושלגים וביערות. הם הולכים עירומים, משוחים באפר מדורות לבן או באפר משריפת המתים. שערם ארוך ונטוש בתוך ראסטות המבטאות את הפרישות מהחברה.

הינדים המבקשים להצטרף אל קהילת הנאגה-סאדו, צריכים לעשות אקט דרמתי וקיצוני שיוכיח את התמסרותם. עליהם לשבור את האשכים שלהם ובכך לעצור את המערכת ההורמונלית. התהליך ימשך לאורך שבע שנים, במהלכו יבצעו סיגופים אותם הם גם מפגינים במהלך הקומבה מלה: החדרת שיפודים לאיבר המין, נשיאת משקל כבד בעזרת הפין ווריאציות נוספות מכל הטוב הזה. מולנו סאדו החדיר מקל עץ לאיבר המין וסובב אותו בתנועה הסוחטת מיץ.

אחד הנאגא'ס התפרסם בכך שכבר שנים רבות רק עומד וכשמתעייף נשען על נדנדה. נאגה אחר שפגשנו והצלחתי לצלם, נדר נדר שלא להוריד לעולם את ידו השמאלית. הציפורניים שלו צמחו ביד הזאת בפראיות. הן מאונקלות, שחומות ומגיעות מעבר לשורש כף היד.

נשים המצטרפות לשורותיהם לא צריכות לבצע אקט מוסדר על מנת להשתייך אליהם. במהלך טקס הטבילה בו צפינו, הן נשארו לבושות בגלימות כתומות ושיערן היה מגולח. הן ישבו בנפרד מהגברים ושמרו עליהן מכל משמר. לא הרשו לנו להתקרב אליהן ובעיקר לא לצלם אותן.

הנאגה-סאדו מגלמים את הבחירה בחיים הקשים ביותר כהקרבה לשיווה. ההינדים תופסים אותם כאלו ששומרים את המסורת והדהרמה-סמטרה. הם יכולים להגיע מכל הקאסטות.

הנאגה-סאדו, הסגפנים האדוקים ביותר מבין הסאדואים ההינדואים
צילום וידאו: עמית אלוני

הם מגיעים לקומבה מלה בהמוניהם לאחר הליכה של מאות קילומטרים וירידה מההרים.

במהלך ארבע טבילות מרכזיות, הם מקיימים תהלוכה מרשימה בשעות הקטנות של הלילה. סוסים ומרכבות מובילים טורים ארוכים של נאגה-סאדו עירומים. הם יוצאים מהמאהלים שלהם, חוצים גשר מעל נהר הגנגס, צועדים כקילומטר וחצי נוספים לאורכו ואז מסתערים אל מי הנהר. שם הם מטהרים עצמם והכל בקריאות פראיות של "בהאר מדאר" המהללות את האדון שיווה.

בדומה לשיווה, מושא ההערצה שלהם, גם לנאגה-סאדו עצבים מתוחים והם בלתי צפויים. לרגע חייכו אלי וביקשו שאצלם אותם, הזמינו אותי לשבת איתם ולשתות איתם צ'אי וברגע הבא שהגיח משום מקום, כמעט והיכו אותי במקלות ההליכה שלהם. אחד חטף את המצלמה לעמית ושני, לאחר שחייך, זרק חופן אדמה הישר לפרצופי. הוזהרתי מכך שצלמת גרמניה שניסתה לצלם אותם בניגוד לרצונם, נדקרה על ידי קלשון ולצלמים אחרים הם ריסקו את המצלמות. בתחילה הם אסרו עלי בתוקפנות רבה להתקרב אליהם או לצפות בטבילה, אבל לאחר שעות ארוכות של שהייה במחיצתם, למדתי להתקדם בישיבה לאט ובזהירות עד שהצלחתי ממש לשבת בסמיכות וקרוב אליהם.

מתוך הקירבה אליהם, למדתי שהפרישות שלהם מהבלי העולם הזה והחומריות, אינה קשורה לפלאפונים. חלקם הסתובבו איתם וממש אהבו וביקשו להצטלם. הבנתי שהפרישות שלהם, מתייחסת בעיקר לחוקים ולנורמות החברתיות. מאחר והם אינם "תפוסים" בתוך אלו, הם משוללי רסן, דחפיים ומסוכנים. מתוך שיחות רבות שקיימנו עם המקומיים, למדנו שכפריים  שהורחקו מהחברה בשל פשעים או שיבוש דעתם, מצאו מקלט קהילתי בקרב שורות הנאגה-סאדו.

אחד מרגעי השיא של הקומבה מלה והסצנה המרשימה ביותר, היא טבילת הנאגה-סאדו

איש לא באמת יודע כיצד הם חיים. יש הטוענים שהם גרים בהרי ההימלאיה המושלגים וביערות

השנה באישון לילה, בדרכם אל הגנגס לטבילה הגדולה, אירע אסון. המון אדם נדחס אל תוך גשר צר מלהכיל ואנשים נמחצו למוות. הייתי שם בפתחו של  אותו הגשר כאשר זה אירע, אך זה כבר סיפור אחר ויפורסם בכתבה הבאה.

—–

המסע אל הקומבה מלה הוא בשליחות מסע אחר ובחסות אתיופיאן איירלנס, המגיעים לרחבי המזרח הרחוק וליעדים רבים נוספים.

לימור צדוק – פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. כתבת וצלמת מסע אחר בכירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם, מחברת הספר "סיפורי חיים: אשנב לתרבויות נעלמות".
האתר של לימור
פייסבוק
אינסטגרם

עמית אלוני – צלם תרבות, מדריך צילום.
פייסבוק
אינסטגרם

הפוסט בצל הגולגולות: מפגשים עם סאדואים בקומבה מלה הופיע ראשון במסע אחר

לפי אומדן משוער, מתרחשים בהודו קרוב לארבע מאות חגים דתיים שונים בכול שנה. מיעוטם הם כלל הודיים ומרביתם נחוגים בקהילות מסוימות, או במקומות מסוימים בלבד. וכזה הוא היריד של סונאפור. הוא מתרחש מדי שנה ב-Kartik Poornima, במילוא הלבנה של חודש קרטיק, בדרך כלל בחודש נובמבר. באותם תאריכים מתקיימים חגים שונים ברחבי הודו. ידוע במיוחד הוא יריד הגמלים המפורסם של פושקר (Pushkar), אשר ברג'סטן.

מכיוון שלוח השנה הוא ירחי, החגים נעים משנה לשנה, הלוח ושוב, על פני הלוח הגרגוריאני.

למידע נוסף:

• מידע וכתבות על צפון הודו
• דרום הודו – מדריך מסע אחר
• הודו – מדריך מסע אחר

במקור, התקיים היריד בעיר הסמוכה חג'יפור (Hajipur) ורק הפוג'ה (puja), התפילה המונית בנהר, התקיימה מול מקדש האריר נאת' (Harihar Nath) אשר בסונאפור. עם זאת, בתקופתו של הקיסר המוגולי אורנגזב (Aurangzeb), בסוף המאה ה-17, הועבר האירוע כולו לסונאפור. המסורת טוענת שהמקדש המקומי הוקם על ידי האל ראמה בעצמו, בדרכו למלך ג'נק (Janak), כדי לבקש את ידה של בתו היפה מטה סיטה (Mata Sita), כחלק מהאפוס ההינדואי הגדול "ראמיאנה" (Ramayana). אגדה אחרת מספרת על פיל מיתולוגי, שכף רגלו נתפשה בשיני תנין ענק, במקום כלשהו בנפאל. הם נאבקו זה בזה, שנים רבות, ובסופו של דבר הגיעו סמוך למקדש זה. הפיל שנחלש מאד, לקח בחדקו פרח לוטוס מהנהר והתפלל לאל וישנו שיציל אותו. וישנו שעה לתפילתו וחתך את התנין עם הסודארשן-צ'קרה, גלגל האש, שהוא הנשק העיקרי שלו.

סופר כי ביריד הבקר של סונאפור נמכרות בפומבי חיות משק רבות: כלבים מגזעים שונים, תאואים, סוסים פרסיים, סוסי פוני, ארנבות, עזים ולעתים גם גמלים. כמו כן, מוצעות למכירה ציפורי שיר ועופות שונים

נשים בסארי אדום, טובלות במים ומדליקות נרות על קו המים

יש פילים למכירה?

העניין שלי במקום התחיל בשנת 1996. במהלך טיול שהדרכתי,  עצרנו בפטנה בדרכנו לדרג'ילינג שבהימלייה ההודית. הספק המקומי, הפציר בי לנסוע ליריד הבקר הגדול של סונאפור; הגדול בהודו. היססתי. השבתי לו שכבר ביקרתי ביריד הגמלים הגדול של פושקר שברג'סטן. הוא טען שימיו הגדולים של יריד פושקר מאחוריו. שהוא כבר מתוייר וממוסחר. ואכן, כבר בשנת 1993, היה יריד פושקר, צבעוני ומלהיב ככול שיהיה, עמוס בתיירים, חלקם צופים עליו ממרומי כדור פורח.  היססתי. הוא המשיך להלהיב אותי בסיפורים על גמלים, גורי פילים ומה לא. לא הספקנו. חלפו שנים.

סופר כי ביריד הבקר של סונאפור נמכרות בפומבי חיות משק רבות: כלבים מגזעים שונים, תאואים, סוסים פרסיים, סוסי פוני, ארנבות, עזים ולעתים גם גמלים. כמו כן, מוצעות למכירה ציפורי שיר ועופות שונים. האזור שמושך את תשומת הלב העיקרית הוא האתי בזאר (Haathi Bazaar), שם נמכרים פילים. יריד סונאפור הוא המקום היחידי בהודו, בו נמכרו  פילים בכמות גדולה, למרות שהדבר אסור על פי החוק. מכירת הפילים נאסרה בשנת 2004, בהתאם לצוו לשמירה על חיות הבר, שניתן כבר ב-1972 ואסר על העברת בעלות של פילים. למרות זאת, האירוע לא נשמר בסוד (כאילו שאפשר לשמור בסוד מכירת פילים) והוא הופיע בתמונות ענק על גבי לוחות המודעות ובאתרי האינטרנט.

מעת לעת קראתי על היריד של סונאפור, ולא חדלתי מלשמוע סופרלטיבים על שפע חיות המשק הנכרות שם ועל התכונה הרבה של המוכרים והקונים. ראיתי תמונות של פילים טובלים בנהר, בקרב המוני מתרחצים, כשהם מתיזים מים מחדקיהם. למרות הסקרנות, היריד ירד לתחתית רחם החלומות שלי, שם מבשילים החלומות המאוחרים, כמו בהיריון מושהה אצל הדובים.

חלפו למעלה כמעט שלושה עשורים, עד שהגעתי.

כולם נוהרים ליריד

כמה ימים קודם לכן, כשנחתי בפטנה, בישר לי הספק המקומי, שהיריד קיים, חי ובועט, אבל הממשלה המקומית לא מרשה לשנע אליו בעלי חיים ממדינות אחרות בהודו. מספר הפילים שנמכרו ביריד ירד בהדרגה. בשנת 2004 נמכרו של 354 פילים ובשנת 2016, רק 13. לתדהמתי התברר לי שכבר בשנת 2017, אסרה ממשלת ביהאר, לשנע בעלי חיים ליריד, כחלק מחוקי צער בעלי חיים. כך שזה כבר לא יריד הבקר הגדול באסיה ואפילו לא בהודו. יריד בקר ללא גמלים, ללא פילים, ללא כבשים.

התקשיתי להסתיר את אכזבתי. אבל נסענו.

בדרך לשם, נסענו בתוך נחיל של כלי רכב. אוטובוסים עמוסים אנשים על גגותיהם (איני ממליץ על כך. גם מאות קטועי ידיים ורגליים בהודו, אינם ממליצים), טנדרים מתפקעים מאנשים שתלויים עליהם, משפחה שלמה על אופנוע, רעש של אגזוזים וצופרי אוויר. בכניסה ליריד פרקו המכוניות את מטענם האנושי וזה החל לנוע ללכת רגלית. נחיל אנושי ססגוני לעייפה, התפתל ברחובות המאולתרים של היריד. עיר שלמה אולתרה כאן ביד אומן. מוזר ככל שיישמע, ההודים, שהם גם אלופי הבלגן, הם גם מלכי הארגון. מכל עבר הוקמו דוכנים, חנויות, מטבחים, אטרקציות של לונה פארק לילדים. בשולי היריד, הקימה ממשלת ביהאר מאהל מאולתר, ובו אוהלים גבוהים ובהם מיטות נוחות ולכל אחד מהם צמודה מקלחת חמה. זה היה נראה כחזיון תעתועים בלב המדבר. אי של סדר, שקט וניקיון בתוך ההמולה הרועשת. הגם שהיה לנו מלון מוזמן, במרחק של כשעה נסיעה מהיריד, אי אפשר היה להתעלם מהחן של מאהל נעים בלב הבלגן. לא היה לנו ספק, שאנחנו מוותרים על המלון ונשארים כאן

זרם של בני אדם, נעים מרחבי ביהאר ואף מחוצה לה. מבקרים סקרנים שהגיעו ממדינות אחרות בהודו. פגשנו אנשים שהגיעו לפטנה, בנסיעה של עשר שעות ברכבת ומשם היטלטלו לכאן באוטובוסים, על מטלטליהם וטפם. כולם נוהרים ליריד, שזהו אירוע המוני-דתי-חברתי, מסחרי,  שמתרחש מדי שנה, בירח מלא של חודש נובמבר. במשך יומיים ראינו מבין האלפים, רק שני מערביים, לבושים ב"דוטי", מנסים להתמזג. נראינו כל כך חריגים, כל כך לא שייכים, כך שמשכנו תשומת לב רבה והראייה, ביום המחרת, הופענו בשער של עיתון מקומי.

גולהר בפטנה הוא אסם ענק שבנו הבריטים ב-1786. מכאן יוצאים לסונאפור

זרם של בני אדם, נעים מרחבי ביהאר ואף מחוצה לה. מבקרים סקרנים שהגיעו ממדינות אחרות בהודו

מנלנדה – האוניברסיטה הבודהיסטית

קליידוסקופ של פרצופים

יצאנו לשוטט, אמנם לא הוצעו הפעם למכירה, לא  גמלים ולא שוורים. רק מעט תאואים ועזים, אבל היו שם הרבה מאד סוסים אצילים, מטופחים להפליא, שהוצגו לראווה. הסוחרים טפחו על צווארם בגאווה, הברישו את שערם וניהלו שיחה ערה עם הקונים הפוטנציאליים. חלקם משופמים, חלקם קרחים, חלקם כחושים, אחד כרסתן, אך כולם נראו כ…סוחרי סוסים. מעת לעת מישהו גרר אותי מהשביל, או דחף אותי הצידה, מחשש שאדרס בפרסותיו של סוס, שהונהג על ידי פרש נלהב מדי. בין הסוסים הסתובבו מעט קונים פוטנציאליים ובעיקר סקרנים. ההודים הם העם הסקרן בעולם. הם נועצים בבוטות עיניים חצופות בתוך עיניך, כאילו לומדים בעל פה כל תנועה מתנועותיך. אינם חדלים מלשאול שאלות, בעיקר מאין באנו ואם אנו אוהבים את היריד. כולם רוצים להצטלם. עומדים זקופים מול המצלמה המכוונת לעברם, דומה ותיכף יישאו נאום לאומה. רבים יותר חפצים להצטלם אתנו. עוד תמונה ועוד תמונה. עוד זוג, עוד משפחה. סבלנות, גם אם היא גדולה, היא משאב שנגמר. שלי היא לא גדולה מדי. ברחבה שליד הסוסים, נפרשו בדים ארוכים שצבעו את הדשא בפסים אדומים, סגולים, לבנים וורודים. משפחות שלמות, לבושות ססגוניים, שכבו פרקדן, השתרעו או סעדו משהו. המשכנו לנוע בנהר האנושי, מתבוננים בקליידוסקופ של הפרצופים, של הקרחות, של הציציות, של הראשים העטופים במטפחת או בטורבן. של הזקנים, השפמים, הפנים החלקות, של הפנים העטויים בעדיים. עגילים בתוכי האוזניים, נזם באף, ענק לצוואר.

במרכז היריד הוקם תיאטרון פתוח. על הבמה רקדניות חוללו בריקוד קלאסי עדין, גופן נמתח כלפי מעלה, אל השמיים, מפליאות להטט באצבעותיהם ובשרירי פניהם. לידם, רוקדים, נכים בכיסאות גלגלים, מפגינים וירטואוזיות מפליאה של ממש. הקהל צופה, מחייך, צוחק. לא נלהב. לא מוחא כפיים.

אנו חוזרים לנוע עם ההמונים. הנשים עטויות צעיפים וגלימות באדום בהוק, בוורוד, בשחור. בצהוב. צריך לשבת בקרן רחוב, עם כן ציור ומכחול, או למצער עם מצלמה ולנסות להנציח את הרגע. אנו איננו חדלים מלצלם. את הפנים, את הבגדים, את הדוכנים, את מאכלי הרחוב, כאן מטגן בטורה, מעין בלילה שמתנפחת בשמן חם. במקום אחר, מישהו רוקח תרופה מעשבים. כאן גריל, כאן תירס חם. כאן דברי מתיקה. כאן מגיד עתידות צופן סוד. שם עושה להטים. כאן מישהו מהמר. סחורות ושטרות עוברים מיד ליד. אנו אוחזים במצלמות, במין גרגרנות כזו, שואפים להנציח ולקחת הביתה משהו מהמראות.

המדריך המקומי שהספק צירף אלינו, לוחש לי כממתיק סוד: כאן מאורה שבה ניתן לשתות לשוכרה. גם אם לא כל כך חוקי. בביתן אחר, צדדי, נסתר משהו, אפשר לעשן חשיש בצוותא. בניגוד לייטרות, העליות לרגל אל ההימליה, לא ראיתי כאן עישון חשיש פומבי. אבל הוא זמין, לכול דכפין. הוא מאוכזב ממבטי הקפוא וקורץ לי בעינו, כאומר, יש כאן בילויים מרנינים עוד יותר. אני מעווה את פני והוא מניח לי.

לפנינו צועד סהאדו כחוש, כזה שזנח את משפחתו ועסקיו ויצא לחפש דרך. מקלו בידו, בראשו הקלשון של שיווה, פסים לבנים לרוחב מצחו וראסטות מזוהמות מגולגלות על ראשו. איש אחר, לא סהאדו, אבל עטור זקן צחור ופסים מאונכים של וישנו על מצחו. כמה חסידים של זרם הבהקטי בולטים בחליפותיהם הכתומות. הבהקטי הוא זרם דתי אשר נוצר כתוצאה מסינתזה ברהמינית של דתות דראווידיות דרומיות אשר לוותה כמו כן גם בתופעות ויתור על ערכי דת מסוימים. היתה זו תנועה דתית, שהשמיטה את עקרונות הייחוס הדתי ויצאה נגד ההיררכיה החברתית. המאמינים שרו שירים מלאי רגש, שהזכירו לי במידת מה את חסידי ברסלב אצלנו.

ההמונים פסעו כנחש ענק, צרורותיהם על כתפם, נעים בזרם איטי אך נחוש. לא פוסק. עד לנהר. לאורך זרם המים האטי, הוקמו מרפסות עץ ועליהם נמתחו בדים. אלו הפכו לאכסניות מאותרות להמונים שהצטופפו בהם, מתעלמים מהאור ומהרעש. המוני אדם, שכבו פרקדן, כמעט צמודים זה לזה, כמה בהו בשמים, כמה נעצו מבטים סקרניים בעוברים ושבים, אחרים בישלו לעצמם ארוחה. או שתו תה שמכר להם אחד הרוכלים שדילג ביניהם ומעליהם.

מכיוון שסונאפור נמצא על מפגש הנהרות גנגס וגנדק (Gandak), הוא מקום קדוש עבור ההינדואים. אחת המטרות של המבקרים במקום, מעבר ליריד, הוא טבילה בנהר ותפילה במקדש האריאהרת. המוני נשים החליפו בגדים, כשהן מסתירות את גופן בסארי גדול. מפעם לפעם נשמט הבד, לרגע נתגלו שדיה של מישהי. איש לא התרגש והיא המשיכה במלאכתה. נשים התייפו מול מראה, או סרקו זו את זו.

אנו חוזרים לנוע עם ההמונים. הנשים עטויות צעיפים וגלימות באדום בהוק, בוורוד, בשחור. בצהוב

לפנינו צועד סהאדו כחוש, כזה שזנח את משפחתו ועסקיו ויצא לחפש דרך

_autotone

מהדורה הודית של סלבדור דאלי

יצאנו בשייט, כדי לראות את הפעילות מכיוון הנהר. היו שירדו לטבול במים, היו ששחו, היו שרחצו ידיים ופנים, היו שהדליקו נרות, היו שהשיטום בנהר. היתה זו פוג'ה המונית, לאור הירח שזהר בעיגול לבן, מבעד למעטה דקיק של עננים. היו שהתפללו, אחרים השתעשעו, אחרים שקעו במדיטציה עמוקה. ביניהם שוטטו רוכלים, מנסים להתפרנס מהמאמינים ומהסקרנים. היו שם גם ברהמינים, כוהנים שניכרו בחוט המשי שמתוח על חזם. הם ישבו, מולם אדם שקיבל ברכה והשאיר בידם כמה מעות. ריכוז של סוחרים ומתפללים. ללא הפרדה בין תורה לסחורה. אין כאן מבדיל בין קודש לחול. אין מקום לישו שיגרש את הסוחרים מבית המקדש. גם כאן, שיוויתי לעיני רוחי, צייר דמיוני, מהדורה הודית של הצייר ברויגל, ממלא את הדף במאות פרטים. חבר לו, לכן הציור שראיתי בעיני רוחי, צייר פסיכודלי, מהדורה הודית של סלבדור דאלי, שיחד מרחו במכחול ענק, ציור שקשה לתפוס, את כל הפרטים שבו, וקשה להכיל את הסוריאליסטיות שלו. ערבוביה של בדים, של צבעים של פרצופים, של קולות, של ריחות. הודו בעצמה, כפי שרק יודעת. במרחק אפס משם, מתעלמות מהתכונה, כמה נשים בסארי אדום, טובלות במים ומדליקות נרות על קו המים. חיים שוסטר, האיש ששלח אותי להודו לפני 35 שנה, כינה את הודו "מלכת הנוודות". אין עוד מקום מרתק ומגוון כל כך.

למחרת בבוקר, אנו שבים לנהר, דרך שוק הבדים, המאכלים, התבלינים. היו שם דוכנים לכלי בית, לכלי עבודה חקלאיים, של שמיכות פוך במגוון צבעים, של כלים קלועים מקש ובעצם של כל מה שאפשר לדמיין ואפילו יותר המון מוכרים. מעט קונים. כולם מסתובבים. ניכר עליהם שבאו לכאן גם לאירוע מבדר. לאי צוהל בים של שגרה. מרבית ההודים אינם מטיילים בעולם וגם לא ברחבי הודו. אינם מרבים ללכת להצגות תיאטרון ויריד מסוג זה, הוא הדרך להימלט משגרת החיים, לעולם פנטזיונרי, אלטרנטיבי, של צבעים, קולות, מסחר ותפילה.

פילסנו דרכנו עד לנהר. לאורכו, במרפסות המאולתרות, רבצו בצפיפות המונים, מותשים מפעילות ליל אמש. הצד החושני, היצרי של העלייה לרגל, דבר שקיים בכול הדתות, אך בהודו, קיים בהגזמה. כמו כל דבר. תוך כדי הליכה בצוותא והצטופפות במקום הקדוש, מתקהים  הבדלי ההכנסה והמעמד, מה שהאנתרופולוגים קוראים "קהילת השווים". לגדות הנהר נערכה טבילה גדולה. הנרות של אמש שטו עם הזרם וההמונים טובלים בנהר, סופגים מעט קדושה. בלטו של כמה הִיגְ'רָה – אלו גברים, שאימצו זהות מגדרית נשית. הם לובשים בגדי נשים ומאמצים תפקידי מגדר נשיים. הם נראו כנשים גבוהות ומטופחות, ש"נשיותן" מוחצנת, שרק הגרוגרת הבולטת הסגירה את מינם. קהילות אלו מתקיימות מזה דורות רבים על ידי אימוץ נערים צעירים שנדחו ממשפחותיהם או ברחו משם. רבות מהן עובדות כזונות ממין זכר כדי לקיים את עצמן. בניגוד לאיפוק ההודי, הם הפגינו מיניות בוטה, חצופה. כאילו הברהמין אינו מברך לידם.

ברקע נשמעה נגינה זכה של סיטאר, שבמקום אחר היו צליליו מרעידים את האוזן והלב, אך כאן הוא נבלע בשאון, אך לנגן לא אכפת. לא הרחק משם, שני נערים קירחים, שרק ציצית הזדקרה ממרכז גולגלתם,  תופפו באקסטזה. הכול צפוף, דחוס. עמוס. עוצמתי. רוחש, לוחש. מכה בחושים. קשה לדעת לאן להתבונן קודם. הכול גדוש במראות. ללא מטר רבוע לבן. נקי מגירוי. כמו "פחד החלל הריק" באומנות. אין רגע דל. נראה כמו מחזה פרוע, שהפיק במאי שיכור מאל אס די. זוהי הודו על טורבו. על סטרואידים. אין רגע של מרגוע. אני מייחל למנוחה. לדקה של שפיות. להפסקה לרגע של המחזה. לתת מרגוע לעין ולנפש.

אמנם, המטרה העיקרית לבואנו, יריד הבקר, לא הושגה, אבל הסנפנו לריאות חוויה הודית מרוכזת. ביקשנו אתונות ומצאנו מלוכה.

מפת פטנה, מדינת ביהאר, צפון הודו

———
ד"ר גילי חסקין: יליד כפר ביל"ו (1957); בוגר החוג ללימודי ארץ-ישראל במכללת בית ברל, מורה דרך מוסמך ובעל תואר דוקטור מטעם החוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטורט שהגיש עוסקת ב'טוהר-הנשק', באתוס, במיתוס ובמציאות, בתקופה שבין ראשית ההתיישבות הציונית ועד להקמת המדינה.

הפוסט יריד הבקר הגדול של סונאפור, הודו הופיע ראשון במסע אחר

בפעם האחרונה שביקרתי בוורנאסי נשבעתי לעצמי שלא אחזור לעולם. החום והלחות, הקבצנים הרבים והצפיפות הקשה עשו את שלהם ואפשר להודות שפשוט ברחתי אל היעד הבא בטיול. לאחר מספר שנים שוב מצאתי את עצמי בעיר לביקור של "פעם אחרונה וזהו", ועכשיו תוך כדי כתיבת שורות אלו… שוב עולה הגעגוע. ממש כפי שלירושלים יש את "סינדרום ירושלים" גם לוורנאסי הקדושה יש את גורם המשיכה הפסיכו-מיסטי שלה, הגורם למיליוני מאמינים ומטיילים מכל העולם לפקוד אותה שוב ושוב, למרות שהיא ידועה כאחת מהערים הקשוחות והמאתגרות בהודו.

ורנאסי הנקראת גם בנארס (Banaras), נחשבת לאחת מהערים הקדומות בעולם ומעריכים שהיא הוקמה לפני יותר מ-3,500 שנה. הסופר מארק טוויין שביקר בה בשנת 1897 אמר שוורנאסי "עתיקה יותר מההיסטוריה, מהמסורת, עתיקה יותר אפילו מהאגדה, ונראית פי שתיים עתיקה יותר מכל אלו יחד". קדושת העיר וחשיבותה הדתית והרוחנית מציפות כל קרן רחוב, לכל מקום אליו תפנו את מבטכם תראו מקדשים מסוגים שונים, נזירים ואנשי דת, תמונות ועיטורים דתיים, וכל אלו עטופים בריח קטורת ואווירה מכושפת וקסומה כאחד. שיטוט בסמטאותיה הצפופות של העיר הוא כמו מסע אחורה בזמן אל הודו של פעם, לא סתם מכנים אותה המטיילים הישראלים "הודו האמיתית".

סאדהו (Sadhu), נזיר-סגפן מקומי, על גדות נהר הגנגס. כל הצילומים: חמי כרם

בסמוך לגשר קאשי (kashi bridge) שחוצה את נהר הגנגס

איך ומתי מגיעים לוורנאסי?

ורנאסי נמצאת במדינת אוטר פרדש (Uttar Pradesh), כ-800 ק"מ דרומית מזרחית לדלהי (Delhi) בירת הודו. התקופה הטובה ביותר לביקור בוורנאסי היא בין החודשים אוקטובר למרץ, כאשר הטמפרטורות סבירות וימי הגשם מועטים באופן יחסי. תוכלו להגיע אל ורנאסי בטיסה, שדה התעופה המקומי נמצא כ-25 ק"מ מחוץ לעיר, כ-40 דקות נסיעה ממרכז העניינים. ישנן טיסות פנים לוורנאסי ממגוון ערים בהודו אך סביר להניח שתבחרו בטיסה מדלהי שאורכת כשעה ורבע. אפשרות הגעה נוחה נוספת היא רכבת וונדה בהרט אקספרס (Vande Bharat Express) מדלהי אל ורנאסי, משך הנסיעה הוא 8 שעות בלבד. ישנם גם אוטובוסים מכל קצוות תת היבשת אבל הנסיעות ארוכות ומתישות ומתאימות בעיקר לתרמילאים.

מוכרת צמידים מקומית

היכן לנים בעיר?

בוורנאסי שני אזורי לינה עיקריים:

אזור קנטונמנט (Cantonment) – נמצא קצת מחוץ לעיר באזור תחנת הרכבת Varanasi Junction, ומציע בתי מלון ברמת 4-5 כוכבים, תוכלו למצוא גם קניון לא רע בכלל ולאכול מקדונלד'ס ופיצה האט. החיסרון כאן הוא המרחק מהעיר העתיקה וגדות נהר הגנגס בהם נמצאים מוקדי העניין והאוירה המיוחדת של העיר. על מנת להגיע מאזור זה לעיר העתיקה תצטרכו לקחת מונית או ריקשה, הנסיעה אורכת כחצי שעה ואף יותר, תלוי במצב התנועה.

סמטאות העיר העתיקה וגדות הנהר – באזור זה נמצאים הגסטאהוסים הפשוטים בעלי האופי התרמילאי, החיסרון הבולט הוא התנאים הבסיסיים שמקומות לינה אלו מספקים, הפסקות החשמל לעיתים וכן, ייתכן גם ריח עשן שריפת הגופות, ככל שמתקרבים לגהאט שריפת הגופות מניקרניקה (Manikarnika Gaht). אך כאן תוכלו להנות מגישה מהירה לכל מוקדי העניין, מחיר לכל כיס, מרפסת עם נוף אל הגנגס, ויותר מכל – זה המקום לחוות בו את קסמה של ורנאסי האמיתית.

איש דת מקומי על גדות הנהר

אטרקציות מרכזיות בוורנאסי

אז מה יש לראות ולעשות בוורנאסי? לפניכם חמשת מוקדי העניין הייחודיים ביותר בעיני בעיר, בהם ורנאסי מתגלה בשיא עוצמתה ותפארתה, עיר של ניגודים: ישן מול חדש, מפואר ועלוב, קדוש וטמא, שמחת חיים לצד אבל ומוות. תוכלו לסקור את כל מוקדי העניין עליהם אפרט ביום יומיים, אך אמליץ על ביקור של מינימום ארבעה לילות בעיר על מנת להספיק לצאת מ"הלם ורנאסי" ולהתחיל ליהנות ולספוג את האוירה.

הגהאט המרכזית בשעות הבוקר

שייט על הגנגס בשעות הזריחה

עיר המתים מתעוררת לחיים בשעות הבוקר המוקדמות, מעט לפני עלות השחר. גשו אל אחד מבעלי הסירות שעל גדות הנהר (הם ימצאו אתכם אל דאגה) וצאו לשייט לאורך הגהאתות. הגהאתות הן מדרגות האבן לאורך גדות הנהר המאפשרות גישה אל המים. בשעות הזריחה נוהרים אלפי מקומיים אל נהר הגנגס הקדוש לטובת טבילת הבוקר, נושאים תפילה, שרים שירי הודיה, מדליקים קטורת ומניחים מנחות ל"אמא גנגה". ערב רב של צבע, צלילים ואווירה שאין דומה לה בשום מקום אחר בעולם.

זריחה על נהר הגנגס

בסמטאות העיר

בסמטאות העיר

טיול רגלי בסמטאות העיר העתיקה

אין טעם להיעזר במפה או GPS בסמטאות הצרות והצפופות של ורנאסי. קחו בחשבון שאתם הולכים לאבד את דרכם וזה בדיוק מה שכדאי לכם לעשות. העיר העתיקה של ורנאסי פרוסה לאורך הגדה המערבית של נהר הגנגס ובנויה מעשרות קילומטרים של סמטאות צרות ועתיקות. מה תראו בסמטאות? מה לא. אנשי דת צבעוניים, נזירים הינדים ובודהיסטים, שווקים מכל סוג, רוכלים ואנשי מקצוע שחשבתם שנעלמו מהעולם, מטיילים מכל קצוות תבל ומגוון עצום של ריחות, טעמים וצלילים שתוקפים יחד את כל החושים. איבוד האוריינטציה הוא חלק מהחוויה הרוחנית שוורנאסי מעבירה אתכם כמטיילים, ועל מנת למצוא את דרכם תצטרכו להיעזר בתושבים המקומיים שישמחו לסייע, וזוהי עוד דרך נהדרת להתחבר לאוכלוסיה המקומית ולהכיר את הרובד האנושי של העיר.

גילוח וטיפוח על גדות נהר הגנגס ממש לפני הזריחה

דשאשוומד – הגהאט המרכזית (Dashashwamedh Ghat)

דשאשוומד גהאט היא לב ליבה הפועם של ורנאסי ומרכז העניינים. זו הגהאט המרכזית, העמוסה ביותר, הצבעונית ביותר והפעילה ביותר בוראנסי. עיקר הפעילות במתחם היא בשעות הבוקר והערב,  בכל בוקר מגיעים אלפים אל הגהאט הרחבה לטובת תפילה, טבילה להיטהרות, גילוח ותספורת, מקלחת הבוקר או כיבוס בגדים ומצעים במי הנהר. בערב מתקיימת בגהאט הפוג'ה המרכזית (Puja = טקס), הטקס הדתי היומי החשוב ביותר בעיר הנקרא גם גנגה ארטי (Ganga Aarti).

בסמטאות של ורנאסי

טקס הגנגה ארטי Ganga Aarti))

בכל ערב לקראת השקיעה מתכנסים אלפים בגהאט המרכזית לטובת טקס הארטי (Arti) היומי  המוקדש כולו לנהר הגנגס הקדוש, הטקס כולל שירת הודיה, מופעי אש ועשן, וקטעי מוזיקה המשלבים צלילי כלי נגינה מסורתיים ופעמונים. האירוע מנוהל ומבוצע בניצוחם של כהני דת צעירים בלבוש מסורתי אל מול קהל של אלפים שנאסף על גדות הנהר ומאות סירות המצטופפות במים אל מול בימת האירוע. טקס מרגש ומרשים ביותר שאסור לפספס.

הרחוב הראשי המוביל אל הגהאט המרכזית

טקסי שריפת הגופות במניקרניקה גהאט (Manikarnika Ghat)

על פי דת ההינדואיזם, כאשר גופת המת נשרפת ואפרה מפוזר בנהר הגנגס, הוא יזכה ל"מוקשה" (Moksha), היטהרות, גאולה וסיום מעגל גלגול החיים. המקום הנעלה ביותר לבצע זאת הוא בעיר ורנאסי, עירו של האל שיווה. זו בדיוק הסיבה לכך שמיליוני מאמינים נוהרים אל העיר מדי שנה, רבים מהם מבוגרים מאוד, במטרה לסיים את חייהם בוורנאסי, שזכתה כאמור לכינוי "עיר המתים". מניקרניקה גהאט היא המוקד המרכזי של טקסי שריפת הגופות, היא פעילה 24/7 לאורך כל ימי השנה ונשרפות בה כ-150 גופות בממוצע ליום. כיום כניסת תיירים למתחם אסורה (למעט מקרים מיוחדים) ורצוי שלא להתקרב למקום עם מצלמה. אם כן תרצו לקחת חלק בחוויה הלא פשוטה אך המרתקת הזו, תוכלו לעשות זאת על ידי שייט לאזור בסירה, ממנה תוכלו להביט אל הנעשה.

במניקרניקה גהאט (Manikarnika Ghat) נערכים מרבית טקסי שריפת הגופות

סגפן הינדי מקומי מישיר מבט אל מצלמה

גן עדן לצלמים

ורנאסי נחשבת בעיני רבים לגביע הקדוש של עולם צילום התרבויות. הדבר האמיתי. צלמים מכל מדינות העולם עושים את דרכם אל העיר ומנציחים את יופייה ואת ה"כאוס המסודר להפליא" שהיא מציעה. לחובבי הצילום שבניכם אני ממליץ לצאת קצת מעבר לאזור הגהאט המרכזית, קחו סירה צפונה אל ראג' גהאט (Raj Gaht) ומשם היכנסו אל הסמטאות ונועו דרומה בהליכה, שם לאורך הנהר ובסמטאות המרוחקות תמצאו את ורנאסי האמיתית, את האנשים המעניינים ביותר ואת התמונות הטובות ביותר.

טיפוס צבעוני וחייכן באחת מסמטאות העיר

הטיול בוורנאסי לא קל וייתכן שבסוף הביקור בעיר תמצאו את עצמכם ממהרים במיוחד אל שדה התעופה. גם אני כאמור, הבטחתי לעצמי ש"די עם העיר הזאת, מספיק! לכאן אני לא חוזר לעולם!". אבל משהו בוורנאסי נוגע, עוד לא ברור לי מה, אולי אבין זאת במהלך הביקור הבא.

ילדונת מאופרת לכבוד טקס הארטי (Arti) המקומי

אישה מתפללת ל"אמא גנגה"

תפילות הבוקר בגהאט המרכזית

————–
חמי כרם – מתעד תרבויות רחוקות, טקסים ופולחן, דת ואמונה ומנציח נקודות קיצון במרחב האנושי מסביב לעולם. לעבודות נוספות של הצלם חמי כרם, היכנסו לאינסטגרם שלו, או לאתר.

הפוסט מסע צילום אל עיר המתים, ורנאסי הופיע ראשון במסע אחר

פירוט המסלול

ימים 1-2: תל אביב – דלהי – רישיקש

ברוכים הבאים לדלהי, בירתה של הודו! עם הנחיתה בשדה התעופה נעלה על רכבת ונצא בנסיעה להרידוואר ומשם נמשיך צפונה אל עבר רישיקש, השוכנת בגבעות הירוקות שלמרגלות הרי ההימלאיה ולגדות נהר הגנגס ונחשבת למרכז הרוחני ואחד המקומות הקדושים ביותר לדת ההינדו.
לינה: Godwin (או דומה)

יום 3: רישיקש – שיעור יוגה, סיור בעיר וטקס הגנגה פוג'ה

כיאה לבירת היוגה העולמית, נפתח את הבוקר עם שיעור יוגה בקרבת הנהר, ולאחריו נצא לסיור בעיר המרתקת והססגונית, הטומנת בחובה שילוב הרמוני בין תיירים מקומיים ומערביים, קופים ופרות המסתובבים חופשי ברחובות, קדושים עטויים גלימות כתומות וזקנים מרשימים, מקדשים, אשרמים, ונהר הגנגס המפורסם. במהלך הסיור נהלך על שני הגשרים המחברים את שני חלקי העיר, לקשמן ג'ולה וראם ג'ולה, נהנה מארוחת צהריים אותנטית במסעדת Choti Wala, נבקר במקדש Har Ki Pauri וב- Parmarth Niketan, הנחשב לאחד האשרמים המיוחדים בהודו. לקראת הערב נצפה בטקס התפילה המסורתי הגנגה פוג'ה, המתקיים לגדות הגנגס ומלווה בשירי תפילה, לפידי אש, והמחזה המרהיב של פרחים ססגוניים ונרות דולקים הנשלחים על פני הנהר.
לינה: Godwin (או דומה)

יום 4: שייט בגנגס, סיור בהרידוואר וחזרה לניו דלהי

לאחר ארוחת בוקר ושיעור יוגה נצא לשייט מהנה בנהר הגנגס בין המפלים המרהיבים, לאחריו נצא בנסיעה אל עבר הרידוואר – "שער השמיים" – המהווה את שער הכניסה לממלכת ההימלאיה ונחשבת לאחד משבעת האתרים הקדושים ביותר בדת ההינדו, שם נבקר באחד השווקים הססגוניים. בשעות הערב המוקדמות נצא ברכבת חזרה לניו דלהי.
לינה: Tavisha Hotel (או דומה)

יום 5: סיור בדלהי – המבצר האדום, שער הודו, קבר הומאיון ועוד

בוקר טוב דלהי! לאחר ארוחת הבוקר נצא ליום מרתק בבירתה הסואנת של הודו, המהווה בית לכ-12 מיליון תושבים. נפתח את היום בסיור המשלב נסיעה בריקשות בין האתרים הבולטים בדלהי העתיקה, במהלכו נבקר במבצר האדום, מבנה מרשים מתקופת האימפריה המוגולית המכיל בתוכו מסגד עתיק, מרחצאות מלכותיים וגנים מטופחים, נתרשם מהראג' גהאט- אנדרטה לזכרו של מהטמה גנדי הממוקמת בדיוק במקום בו נרצח בשנת 1948, משם נמשיך לניו דלהי דרך מסגד יום השישי, הנחשב למסגד הגדול ביותר במדינה, בית הפרלמנט ומשכן הנשיא המרשים.  עם ההגעה לניו דלהי נבקר בשער הודו – אנדרטה לזכרם של חללי הצבא ההודי-בריטי במלחמת העולם הראשונה, ובקבר הומאיון – מתחם קבורה מפואר של הקיסרות המוגולית השוכן בלב גנים יפיפיים ומבנים עתיקים, ונתרשם ממגדל הניצחון (Qutab Minar) אשר הוקם במאה ה-12 ומסמל את כיבושה של העיר בידי האיסלאם. נחתום את הסיור המרתק במקדש Bangal Sahib המתהדר בכיפות מוזהבות ועיטורים מרהיבים, ומקדש Laxmi Narayan, מקדש הינדו עשוי שיש המוקדש לאלת העושר לאקשמי.
לינה: Tavisha Hotel (או דומה)

יום 6: אגרה – מבצר אגרה, טאג' מאהל ושיעור בישול הודי

הבוקר נצא בנסיעה אל אגרה, הידועה בעיקר בזכות הטאג' מאהל השוכן בה. עם ההגעה לעיר נצא לסיור במבצר אגרה המרשים, הבנוי אבן חול אדומה. מבצר זה היה המקום בו נכלא ובילה את שארית חייו מתכנן הטאג' מאהל, הקיסר שאה ג'האן, תוך שהוא מציץ מחלון תאו על פאר יצירתו. בשעות הערב המוקדמות נגיע לגולת הכותרת של אגרה בפרט והודו בכלל  – הטאג' מאהל – אחוזת הקבר המפוארת שנבנתה ע"י הקיסר לזכר אשתו. הטאג' מאהל, אשר בנייתו לקחה כ-22 שנים, תוכנן על-ידי אדריכל פרסי נודע, ומורכב מחומרים ייחודיים, ביניהם אבני הבהט שהגיעו מסין, אפגניסטן, טיבט ותימן. האגדה מספרת כי בתום הבנייה כרת הקיסר את שתי ידיו של הארכיטקט על מנת להבטיח כי לא יוכל לבנות עוד מבנה מרהיב שכזה. בתום הביקור המרתק נבקר בבית משפחה מקומית ונהנה משיעור בישול הודי וארוחת ערב אותנטית.
לינה: The Fern (או דומה)

יום 7: סיור באורצ'ה – המקום החבוי

לאחר ארוחת בוקר במלון נעלה על רכבת מהירה לעיר ג'אנסי, משם נמשיך לסיור בכפר אורצ'ה, אשר הוקם במאה ה-16 ומהווה שריד מרשים לתקופת שלטון האימפריה הרג'פוטית והמוגולית. במהלך הסיור נעבור בין הארמונות והמקדשים המפוארים ונלמד על אורח חייהם של תושבי הכפר. בתום הסיור נמשיך בנסיעה אל עבר יעדנו הבא, קהג'וראהו.
לינה: Syna Heritage Hotel (או דומה)

יום 8: סיור במקדשי קהג'וראהו – טיול ריקשות בוראנסי

נצא לסיור מרתק בין המקדשים ההינדיים בקהג'וראהו, הנחשבים בין האתרים המפורסמים והפופולריים ביותר בהודו, שניים רק לטאג' מאהל. המקדשים, אשר נבנו במהלך המאה ה-16, התפרסמו בעיקר בזכות הפסלים הארוטיים הרבים הפזורים באתר וכן התבליטים הארוטיים המעטרים חלק מקירותיהם, אשר זיכו את המקום בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ואף נחשבים לאחד משבעת פלאי הודו. בתום הסיור נעלה על טיסה לורנאסי, השוכנת לגדות הגנגס ונחשבת לעיר הקדושה ביותר בעבור העם ההודי. עם ההגעה לעיר נעבור למלון, ומשם נצא לטיול ריקשות ברחבי העיר תוך שאנו סופגים את האווירה הקדושה המציפה את העיר וצופים בתפילות המקומיים לאורך נהר הגנגס.
לינה: Hotel City Inn (או דומה)

יום 9:

ורנאסי – שייט בגנגס וסיור בעיר

בשעות הבוקר המוקדמות נצא לשייט בנהר הגנגס, במהלכו נהנה מהשלווה והערפל העוטפים את הנהר בשעות אלו ומשווים לו אווירה כמעט מיסטית, ונצפה בהמוני עולי הרגל הבאים להיטהר במימי הגנגס הקדוש ולהתפלל במקדשים. משם נמשיך בסיור רגלי לאורך הנהר ונצפה באחד המחזות המזוהים ביותר עם העיר – גהאט השריפה המרכזית – שם מתבצע מדי יום טקס שריפת הגופות, לאחריו מפוזר האפר למימי הגנגס ומביא לנפטר  מנוחה נצחית. בתום הסיור המרתק נשוב למלון בזמן לארוחת הבוקר, לאחריה נמשיך לטיול ברחובות העיר, בין השווקים ההומים, המקדשים המרשימים, הגאהטות השונות לאורך הגנגס, הצבעים והריחות הייחודיים לוראנסי.
לינה: Hotel City Inn (או דומה)

יום 10: ורנאסי – דלהי – תל אביב

יום אחרון לטיול. לאחר ארוחת בוקר במלון נצא אל עבר שדה התעופה, נעלה על טיסה לדלהי, ומשם נמשיך בטיסה ישירה חזרה לתל אביב, עם אהבה חדשה בלב לתת היבשת הקסומה והמרתקת ששמה הודו.

מחיר הטיול

מחיר לאדם בחדר (הרכב) זוגי: 2795$

תוספת לאדם בחדר יחיד: 300$

המחיר כולל

• טיסות בינלאומיות ישירות עם חברת Air India
• 2 טיסות פנימיות
• לינה במלונות בדרגת תיירות טובה
• הטיול הקלאסי לצפון הודו – כל האתרים החשובים ובשיא העונה
• שייט בסירה בוראנסי
• טיול בריקשות
• שיעורי יוגה
• הטיול על בסיס חצי פנסיון – ארוחת בוקר וארוחת ערב
• אוטובוס ממוזג המותאם לגודל הקבוצה
• טיפים לכלל נותני השירות המקומיים
• שירותי סבלות כולל טיפים
• מדריך מנוסה ומומחה מצוות מיי טריפ
• פעילות חברתית/מודרכת בערבים
• מים מינרלים ליטר לאדם ליום

המחיר לא כולל

• כל מה שלא צוין במחיר כולל
• ביטוח נסיעות
• סיורים אפשריים נוספים
• שתיה קלה ומשקאות במהלך הארוחות
• ויזה להודו – ניתן לרכוש דרך מיי טריפ בעלות של 450 ש"ח או באופן עצמאי
• טיפ למדריך הישראלי
• מיסי נמל מקומיים

הערות

• יש לפנות למשרד הבריאות לקבלת הנחיות לחיסונים – בהתאם למסלול הסופי
• יש להצטייד ב-2 תמונות פספורט לצורך הנפקת הוויזה
• כל שינוי במחירי הטיסות, מיסי הנמל והיטלי הדלק יגרמו לשינוי במחיר לנוסע
• ביטול לאחר הרשמה: נא לעיין בתקנון החברה לטיולים מאורגנים

מקומות הלינה

ייתכן במקרים נדירים כי מלונות שנבחרו לא יהיו זמינים עבור הלקוחות. ספקי השירות הם האחראים לאספקת חדרי המלון. במקרה כזה החברה תעשה כל שביכולתה להעביר את הלקוחות למלון שאינו נופל ברמתו מהמלון הנבחר, בכפוף לאמור בתוכנית הטיול.

פרטי הטיסות

למעבר מפרט הטיול המלא ולבחירת תאריכי יציאה לחצו כאן – טיול מאורגן להודו

הפוסט הודו – אל הגנגס וארץ המהראג'ות הופיע ראשון במסע אחר

בסיום הטיול תוצג תערוכה ממיטב הצילומים של המשתתפים במסע אחר אונליין

מסלול הטיול:

יום 1: 21.10, ת"א – דלהי
ניפגש בנתב"ג בשעות הערב ונצא בטיסה ישירה אל דלהי, עיר הבירה של הודו. את הלילה נבלה במטוס.

יום 2: 22.10, דלהי, היהלום שבכתר
ננחת בדלהי בשעות הבוקר וניסע למלוננו להתארגנות קצרה. דלהי הנה עיר קוסמופוליטית המשלבת ישן וחדש. דלהי הישנה, שנבנתה בסגנון מוגולי במאה ה- 17, וניו-דלהי, הבירה מימי הבריטים שנבנתה במאה ה-20. נצא לסיורינו ונחווה מכל העולמות: נבקר בעיר העתיקה על שווקיה הססגוניים ואתריה ההיסטוריים, נשלב סיור ריקשות ונחזה בסמטאות ובמקדשים המרהיבים. נגיע גם אל העיר החדשה על מבניה המרשימים וסיפורה המעניין. טיולינו בדלהי הינו חוויה עשירה של ה"מסאלה" ההודית – תערובת עשירה של ריחות, צבעים, טעמים, דתות, תרבויות והיסטוריה מגוונת אשר תשפוך אור על המשך טיולינו. לינה בדלהי.

יום 3: 23.10, אגרה
היום נצא בנסיעה אל העיר המפורסמת אגרה. אגרה הייתה בעבר בירתה של האימפריה המוגולית שחלשה בשיאה במאות ה-16 וה-17 על רוב הודו, ועל חלקים ממרכז אסיה. נבקר במבנה המפורסם הנחשב לאחד מפלאי עולם – הטאג' מאהל. פאר האומנות ההודית מהמאה ה- 17. זהו מבנה קבר שבנה הקיסר המוגולי שאה ג׳האן לזכר אשתו האהובה מומתאז' שמתה בעת לידת ילדם ה- 14. עד היום מהווה סיפור זה, והטאג׳ מהאל, סמל לאהבה עמוקה ונצחית. נערוך סיור בסמטאות העיר הציוריות ובמבצר האדום. לינה באגרה.

צילום: גולן ​לובנוב

יום 4: 24.10, פטהפור סיקרי וג'איפור
היום נבקר בעיר הנטושה פטהפור סיקרי, עיר עתיקה עם ארכיטקטורה מדהימה אשר נבנתה על ידי גדול הקיסרים המוגולים – אכבר. נבקר במתחם הארמון היפהפה אשר השתמר באופן מרהיב מהמאה ה-16. נמשיך בנסיעה אל בירתה של מדינת רג׳סטן – העיר הוורודה, הלוא היא ג׳איפור. ג׳איפור הינה העיר המתוכננת הראשונה שנבנתה בהודו, ומהווה פלא ארכיטקטוני מרשים ביחס לתקופה בה נבנתה. בעיר מבנים מיוחדים, שווקים תוססים, סמטאות ציוריות ואתרים היסטוריים מיוחדים במינם. בג׳איפור נמצא גם אחד מבתי הקולנוע הגדולים בהודו, שם נזכה לחוויה של צפייה בסרט בסגנון "בוליווד". הצפייה בקהל החווה את הסרט ומשתתף בו לעיתים מעניינת יותר מהסרט עצמו. לינה בג'איפור.

יום 5: 25.10, ג'איפור, העיר הורודה

בבוקר נצא לפגוש את שווקי הבוקר של ג'איפור. נכיר גם את ההיסטוריה העשירה והמעניינת של העיר הוורודה. נבקר במבצר אמבר אשר נבנה עוד לפני ייסודה של ג׳ייפור, ונמצא בתחומי העיר העתיקה והמבוצרת, המוקפת כולה חומה, אשר הייתה קיימת בסמוך לג׳איפור של ימינו. נמשיך לביקור בארמון העיר, אשר שימש את שושלת המלכים, המהאראג׳ות, אשר שלטו בעיר. נבקר גם במצפה אסטרונומי עתיק ומרשים ביותר, המראה על גדולתו וחכמתו של המלך אשר ייסד את העיר כולה. נמשיך ונבקר באתרים,בשווקים ובמקדשים מעניינים ככל שיותיר לנו הזמן. לינה בג׳איפור.

יום 6: 26.10, פושקר
היום נגיע אל העיירה הקסומה פושקר, השוכנת בלב מדבר, מסביב לאגם יפהפה. המיתולוגיה מספרת שזהו המקום בו החליט האל הבורא ברהמה לברוא את העולם. העיירה פושקר נחשבת למקום קדוש ומהווה מוקד משיכה למאמינים הינדואים רבים, אך לא רק. עקב יופייה והשלווה אותה היא משרה היא הפכה גם ליעד מרכזי המושך תיירים רבים. נטייל בעיירה, סביב האגם הקדוש ובשוק הססגוני בו נוכל להתרשם משפע הצבעים, הצלילים, הטעמים והמוצרים אשר לא תמיד יימצאו בשווקים הודיים אחרים. לינה בפושקר.

יום 7: 27.10 אודייפור, ארמונות, אגמים וגנים מלכותיים
נצא מפושקר אל עבר העיר הרומנטית אודייפור. אודייפור ידועה כ"עיר הלבנה", המשובצת אגמים וארמונות קסומים. בדרכינו לאודייפור נחלוף לצד כפריים לאורך הדרך, נחווה ונלמד מעט על אופיים של חיי הכפר הרג׳סטניים. נגיע לאודייפור ונצא לסייר בסמטאות העיר היפות ועל שפת האגם הציורי. בערב נהנה ממופע ריקוד רג׳סטני מסורתי. לינה באודייפור.

יום 8: 28.10 אודייפור, העיר הלבנה
העיר אודייפור נחשבת לאחת הערים היפות והרומנטיות ביותר בהודו. העיר ממוקמת על גדות אגם פיצ'ולה וכוללת בתוכה מגוון של מקדשים וארמונות מתקופות שונות. נצא לבקר במקדשים היפים ובארמון המהרג'ה המרשים. נטייל לאורך האגם ונשוטט בסמטאות העיר ובשוק המקומי. נחווה את אווירת העיר הצבעונית והחיה. הביקור באודייפור אינו מושלם ללא שייט באגם הגדול והנאה מיופייה של העיר הקסומה לעת ערב. לינה באודיי פור.

יום 9: 29.10, אל רנקפור ורג'סטן הלא מתויירת
ניסע לבקר בקומפלקס מקדשי רנקפור הג'איניסטים מהיפים בהודו. המקדשים שוכנים בעמק מבודד והינם עבודת אומנות מדהימה של חריטה ופיסול בשיש, המתארים את סיפורי המיתולוגיה ההודית. נמשיך אל עבר כפר עתיק הנמצא באזור של מישורי סלע היוצרים מראה ציורי. נטייל בכפר ובסביבותיו ונפגוש תושבים מקומיים ומספר מקדשים עתיקים ומיוחדים, אשר בשילוב עם האזור הייחודי יוצרים תחושה כאילו אנו נמצאים בתוך אגדה רג'סטנית. הכפר נמצא בסמוך לאגם יפהפה המהווה מוקד משיכה מרהיב. לינה במלון ייחודי הנמצא במקום.

יום 10: 30.10, אל ג'ודפור "עיר השמש"
לאחר סיור בוקר בין כפרים קטנים הנמצאים בלב המדבר, נצא אל העיר הכחולה – ג׳ודפור, העיר המדברית הידועה גם בכינוי ״עיר השמש״, ונמצאת ממש במרכז רג׳סטן. נבקר במבצר המרשים החולש על העיר, שהוא אחד המבצרים הגדולים בהודו כולה. בתוך שטחי המבצר ארמונות יפים המפורסמים בגילופי האבן והעיטורים המקשטים אותם והפריטים ההיסטוריים הממלאים אותם, מהם נוכל ללמוד על אופי חייהם של המהראג׳ות אשר שלטו בנסיכויות אשר ברג׳סטן. נמשיך ונבקר בסמטאות ושווקי העיר המשמרים את המלאכות המסורתיות. לינה בג'ודפור.

יום 11: 31.10, דצ'ו – חוויה ראג'פוטית ייחודית
בשעות הבוקר נצא אל הכפר המדברי דצ׳ו. נקדיש את היום לחוויה כפרית מדברית כמיטב המסורת הרג׳סטנית. לאחר הגעתנו נצא בג׳יפים אל הדיונות, ונבקר בכפר מקומי. ברג׳סטן, מעבר לערים והארמונות המפוארים, המוני כפרים הפזורים בלב המדבר. היום נוכל לחוש מעט את אופי החיים הכפרי הייחודי לאזור ציורי זה. לינה במלון קסום על שפת המדבר.

יום 12: 1.11, ג'איסלאמר – העיר הזהובה
היום נעמיק עוד יותר אל תוככי המדבר הרג׳סטני, ונצא לדרך מדברית, אשר בסופה נגיע אל "העיר הזהובה – ג׳איסלאמר. ג׳איסלאמר בנויה באבן חול צהובה בסגנון מדברי יפהפה, ובשעת השקיעה זוהרת כולה בצבע זהוב, ומכאן כינויה זה. העיר שוכנת בעומק המדבר, באזור בו נמצאים כפרים המשמרים אורח חיים פשוט ומסורתי בלב מדבר. לינה בג׳איסלאמר

יום 13: 2.11, ג׳איסלאמר – אגם ציורי על שפת המדבר
היום נסייר בעיר הזהובה ובאתריה. נבקר במבצר המרשים של העיר אשר בתוכו עדיין נוכל למצוא חיי יומיום שוקקים, נראה את בתיה המסורתיים והמיוחדים של העיר ונגיע אל האגם הקסום והציורי אשר העניק את החיים לנווה מדבר זה. בהמשך היום נצא אל המדבר, נרכב על גבי גמלים בשקט וביופי המדברי הקסום, נבקר בכפר מסורתי ונהנה מהשקיעה המדברית הצובעת את העיר כולה בזהב. לינה -בג׳איסלאמר.

יום 14: 3.11, טיסה לדלהי
לאחר סיור בוקר בשוק המקומי נצא בטיסה בחזרה אל הבירה דלהי. לאחר הגעה והתארגנות נספיק עוד לבקר באתרים נוספים בדלהי המרתקת, ונזכה לנקודת מבט נוספת וססגונית בהיסטוריה העשירה של דלהי (ושל הודו בכלל), כמו גם חוויה של העיר המודרנית התוססת, לה פנים רבות מספור. לינה בדלהי.

יום 15: 4.11, דלהי – תל אביב
היום נמשיך לטייל בעיר דלהי, נסייר באיזורי העיר השונים, אשר כל אחד מהם מספר סיפור שונה, ככל שיאפשר לנו הזמן. בשעות הצהריים המוקדמות ניסע אל שדה התעופה לטיסה ישירה אל ת"א. נחיתה בת"א בשעות הלילה.

המחיר בטיול לצפון הודו לאדם בחדר זוגי: 3695 $
תוספת חדר ליחיד: 825 $

המחיר כולל:
1. טיסת ישירה של "אייר אינדיה" אל דלהי וחזרה
2. מיסי נמל בסך 370 דולר (נכונים להיום וכפופים לשינויים. יעודכן ביום הכרטוס).
3. טיסת פנים מג'איסלאמר לדלהי.
4. אוטובוס תיירים נוח וממוזג. ג'יפים בטיולי הספארי ברג'סטן
5. לינה במלונות מעולים (4-5*), חלקם מלונות מורשת אשר נבנו בתוך ארמונות מהרג'ה.
6. ארוחות בוקר וארוחות ערב לאורך כל הטיול.
7. מדריך הטיול – עופר צבי ומדריך מקומי מלווה דובר אנגלית לאורך הטיול.
8. כניסות לאתרים.
9. מופעי פולקלור.
10. שיעור יוגה, שיעור תיפוף, רכיבה על גמלים ועוד הפתעות
11. טיפים לנותני השירותים בהודו .
12. מים מינרלים – 2 בקבוקים לאדם ליום.

המחיר אינו כולל:
1. ארוחות צהריים שאינן כלולות , ושתייה בארוחות.
2. ביטוח רפואי ומטען.
3. ויזה להודו – כ -300 ש"ח דרך משרדינו. ניתן לעשות את האשרה ישירות דרך האינטרנט בעלויות נמוכות יותר.
4. הוצאות אישיות (כביסה, תשלום עבור צילום באתרים וכו') וכל מה שאינו מופיע בסעיף "כולל".
5. תוספת משקל בטיסות הפנים בהודו – לעיתים חברות התעופה המקומיות מגבילות את המשקל בטיסות הפנים ל 15 ק"ג למזוודה. התוספת עבור כל ק"ג נוסף בטיסה הוא כ-5 דולר, משולם בדלפקי הצ'ק-אין בטיסות בהודו.

לתשומת ליבכם:
• תרופות וחיסונים. – חברתנו אינה גוף רפואי ולפיכך אינה מוסמכת לתת מידע בנושא זה. אנא פנו ללשכות הבריאות או למרפאות המטיילים הסמוכות למקום מגוריכם.
• טיול מסוג זה ובאזור כזה צפוי לשינויים הנובעים משינויי מזג האוויר או תקלות שונות הקשורות לאזור מרוחק (כבישים סגורים, מפולות וכיוצ"ב). אף שאנו עובדים עם ספקים איכותיים, על מטייל היוצא לטיול שכזה לקבל את השינויים בהבנה וחיוך כחלק מהחוויה. מדריכנו יערוך שינויים (לטובת ורווחת הנוסעים) וזאת רק ע"מ לשפר את מסלול הטיול להביא להצלחתו המלאה.
• עם ההתחייבות לטיול אנו נדרשים להעביר מקדמה בסך 150 דולר לנוסע עבור התחייבות על הטיסות. במקרה של ביטול – לא תוחזר מקדמה זאת.
• המחיר מבוסס על מינימום 15 מטיילים – במידה ומספר המשתתפים יהיה נמוך יותר, תחול תוספת על המשתתפים.
• הושבה בטיסות – לצערנו מדיניות חברות התעופה לגבי הושבת קבוצות היא לא לאפשר הושבה מראש בטיסות קבוצתיות. אנו מודעים לחשיבות ומנסים לעשות ככל הניתן, אך אנו מדגישים כי לא נוכל להתחייב למקום הושבה.
• אי הגעה לטיסה -(non-show) חברות התעופה גובות קנסות מן הנוסעים שלא יודיעו על אי הגעה לטיסה. חשוב מאוד לעדכן אותנו לפחות 3 ימי עבודה טרם יציאת הטיול על מנת שלא ייווצר מצב זה של non show ותשלום קנס.
• על הדרכון להיות בתוקף לחצי שנה לפחות מיום החזרה לישראל, ובתוכו לפחות שני דפים ריקים. על המטיילים לעשות ביטוח בריאות ומטען.
•

רשימת המלונות לדוגמא:
city Hotels
Delhi Leela Kampanskii
Agra Double Tree By Hilton
Jaipur Hilton
Pushkar Brahma Horizon
Udaipur Ananta Spa & Resorts
Jodhpur Fairfield by Marriott
Dechu Samsara Retreat
Jaisalmer Rang Mahal

פרטי טיסות:

1. AI 140 T SU21OCT TLVDEL 2215 0820+1

2. AI 139 T SU04NOV DELTLV 1800 2145

הפוסט ממלכת המהרג'ות – רג'סטן, הודו הופיע ראשון במסע אחר

למידע נוסף:

• רג'סטן – מידע וכתבות
• מידע וכתבות על צפון הודו
• דרום הודו – מדריך מסע אחר
• הודו – מדריך מסע אחר

הצבעוניות של רג'סטן נראית מכל עבר: באדריכלות, באוכל, בלבוש של האנשים | צילום: גולן לובנוב

ערים וארמונות

ברג'סטן אפשר לטייל בין ערים יפות, שהיו ממלכות בעבר, כל אחת עם הייחוד והצבע שלה. כל עיר כזאת נבנתה על ידי המהרג'ה המקומי והיא קרויה על שמו: ג'איפור נבנתה על ידי המהרג'ה ג'אי, אודייפור על ידי השליט אודיי, ג'ודפור על ידי המהרג'ה ג'וד וכך הלאה (משמעות המילה פור, pur, היא עיר).

ארמון הרוחות (Hawa Mahal) בג'איפור | צילום: שאטרסטוק

בכל עיר שכזאת נמצאים כמה ארמונות שהיו שייכים למהרג'ה המקומי וכיום הם הפכו למוזיאונים המספרים את חיי משפחת השליטים. המוזיאונים ברג'סטאן נראים כ"מערת אוצרות של אלדין", עם פגיונות מעוטרים ואקדחים משובצים, שמלות מקושטות ונוצצות, כלי כסף ענקיים, והכל בעושר ובססגוניות רבה. חלק מהארמונות המקסימים הללו הפכו לבתי מלון ייחודיים, המשמרים את אווירת המלוכה כשאורחי המלון  מרגישים כאילו הם עצמם מהרג'ות.

חלק מהארמונות של רג'סטן הפכו למלונות ייחודיים עם כל הפינוקים | צילום: גולן לובנוב

לכל עיר בראג'סטאן צבע שונה: ג'איפור, בירת המדינה, היא העיר הוורודה, אודייפור היא העיר הלבנה, ג'ודפור היא העיר הכחולה וג'איסלמר העיר הזהובה על שום הגוון המוזהב שלה. מאחורי כל צבע יש סיפור – מהכחול המחשמל של בתי הבראהמינים, החכמים, בג'ודפור ועד הוורוד של ג'איפור, שהוקמה בשנת 1875 ונצבעה בהוראת המהרג'ה בצבע ורוד כהה, המסמל הכנסת אורחים, לכבוד ביקורו של הנסיך מווילס בעיר. מסורת זאת ממשיכה עד ימינו ממש.

אודייפור, העיר הלבנה | צילום: שאטרסטוק

שווקים – לב הכלכלה ההודית

למרות המודרניזציה והגלובליזציה בעולמנו, הודו עדיין משמרת את חיי המסורת, דבר הבא לידי ביטוי בשווקים הרבים שלה. סיור בוקר בעיר ג'איפור נפתח בשוק החלב בו איכרי האזור מוכרים בכדים קטנים חלב פרות או חלב בפאלו. משם ממשיכים  לשוק הפרחים הריחני והמדהים ביופיו. הבא בתור הוא שוק הפירות והירקות.

שוק בגיידפור, העיר הכחולה | צילום: Christophe Cappelli / Shutterstock.com

אבל אל תטעו, השווקים ההודים הם לא רק ססגוניים, אקזוטיים ותוססים – הם לב-לבה של הכלכלה ההודית. לכל עובד בשוק יש תפקיד הנעשה במסירות רבה (עם חיוך רב קסם), חלק ממערכת המגלגלת מיליוני רופי מדי יום ומפרנסת מאות אלפי משפחות.

את הכינוי העיר הזהובה קיבלה ג'איסלאמר בזכות בתיה הבנויים מאבן חול זהובה | צילום: שאטרסטוק

בג'איפור יש אמנם קניון עם חנויות מותגים (כשהייתי שם, הקניון היה ריק למדי והמחירים דומים לאלה שבארץ), אבל רוב התושבים רואים בשווקים ובחנויות סביבם את ציר החיים הראשי. החנויות שמסביב לשווקים עוברות מדור לדור: חנות למיצים טבעיים קיימת 85 שנה, חנות למאכלים הודים מסורתיים (טעימים להפליא!) היא בת 110 שנה וחנות לחמוצים הודים מכל הסוגים ועם כל התבלינים בת יותר מ-100 שנה. בכל חנות כזאת תמיד תלויה על הקיר תמונה של הסבא, מייסד החנות, ולעתים קרובות גם גזיר עיתון מקומי המספר את ההיסטוריה של המקום.

חייט בפעולה. החנויות הקטנות מסביב לשווקים עוברות בירושה מדור לדור | צילום: גולן לובנוב

ראג'סטאן הכפרית, הלא מתויירת

אחרי ביקור בערים הצבעוניות ובשווקים הנהדרים, החלטתי לנסוע אל רג'סטן הפחות מתוירת, אל חבל שקוואטי הנמצא בצפון המדינה. זהו אזור מדברי עם עיירות קטנות וכפרים המשמרים את תרבותם. ייחודם הוא בבתי האוולי המעוטרים בציורי קיר מרשימים של סוחרים עשירים שהתגוררו באזור זה.

רועת עזים | צילום: גולן לובנוב

סביב העיירה הקטנה מנדווה הוקמו מלונות שהם ארמונות מורשת. המלון שהגענו אליו ממוקם בבית האוולי בן 135 שנה – ארמון מפואר עם ציורי קיר וארכיטקטורה ייחודית מתקופת המהרג'ות. המבנה עבר שיפוץ המשמר בקפדנות את עברו האמנותי המפואר.

טיול ברחובות מנדווה הוא בגדר מסע בזמן אל הודו בשיאה, עם מכוניות חבוטות מעוטרות להפליא, פרות ושוורים המתחרים על מקומם בדרכים עם אופניים וריקשות המונעות היום על גז. המולה אינסופית עם גמלים, סוסים וקופים ארוכי זנב ברחובות, חנויות קטנות ומוכרי צ'אי צעקניים וחייכניים להפליא. כמובן שכל זה גורם לרצות לאכול מיד את המאכלים המקומיים הפיקנטיים, כמו סמוסה, פאקורה ופוריף ושתות את הצ'אי המקומי.

איך אפשר לעמוד בפני המאכלים המקומיים הפיקנטיים? | צילום: גולן לובנוב

כשמטיילים ברג'סטן ומגלים משהו מעניין, חשוב לעצור לידו ולנסות להכיר ולחוות – תמיד תתקבלו בהכנסת אורחים חמה. אנחנו טיילנו כאן בעונת החתונות ובדרכנו פגשנו מכוניות חתן וכלה מקושטות בפרחים, מה שהוביל אותנו אל המשתלה שבה מקשטים את המכוניות. גילינו עולם מרשים של אומנות ייחודית בשיאה, וכל שנותר לקוות הוא שהנהג יצליח לראות משהו מבעד לפרחים.

מכונית של חתן-כלה מעוטרת בפרחים | צילום: גולן לובנוב

בשנה האחרונה התחילו טיסות ישירות בין העיר המוזהבת ג'איסלמר לדלהי הבירה, מה שמאפשר לשלב ביקור גם בג'איסלמר, היושבת במערב רג'סטן ומהווה את שער הכניסה למדבר. ג'איסלמר נראית כאילו יצאה מסיפורי אלף לילה ולילה, עם מבצר עתיק וסמטאות צרות. מכאן אפשר לצאת לספארי גמלים בנופי המדבר הקסומים ואף ללון מתחת לכוכבים.

עוד מידע לקראת טיול להודו

הפוסט טיול לרג'סטן: תמצית הודו כולה הופיע ראשון במסע אחר

עוד טיולי ג'יפים כאן

מנופי ההימלאיה ההודית, באזור הכונה "הארץ האסורה" | הצילומים באדיבות איילה גיאוגרפית

הדרכים הצרות, העקלקלות והתלולות מחייבות נסיעה ברכבי שטח, ומוטב להשאיר את הנהיגה לבעלי הניסיון, נהגים מקומיים מנוסים, המכירים את השטח היטב ויודעים לתמרן בדרכים הקשות. לא רק דרכי השטח הנופיות, גם הלינה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה הייחודית. במהלך הטיול לנים בכפרים קטנים ומבודדים, לעתים אצל משפחות מקומיות, מה שמאפשר להכיר מקרוב את חיי היום היום של אנשי האזור.

מוטב להשאיר את הנהיגה בדרכי השטח המאתגרות לנהגים מקומיים מנוסים

הטיול מספק מגוון נופי מסחרר, אשר משתנה תדיר. העיר צ'נדיגאר, למרגלות ההימלאיה, היא נקודת המוצא לטיול. התחנה הראשונה שעוצרים בה היא שימלה (Shimla), בירת מדינת הימצ'ל פרדש ואחת הערים המפתיעות בהודו. הבריטים ששלטו פה אימצו את שימלה כבירת הקיץ שלהם, הודות למזג האוויר הנעים, שהיווה מפלט מהחום והלחות של הודו, והנופים הירוקים מסביב. מסיבה זו שימלה היא מעין שענטז בריטי-הודי. רחובותיה משובצים בבתים קולוניאליים ובכנסיות אנגליקניות, אבל לא נדיר לראות קופים מקפצים ברחובות, בין החנויות ודוכני הצ'אי.

אישה מקומית טווה צמר. המפגש עם תושבי האזור הוא חלק חשוב בחוויית הטיול

משימלה ממשיכים בנסיעה לעומק ההרים, דרך עמק קינור המיוער בצפיפות. אחד מהכפרים המעניינים בעמק הוא הכפר סרחאן המוקף בפסגות מושלגות. לכל כפר באזור יש את האלים שלו ובכפר הזה נמצא מקדש בהימאקאלי המוקדש לאלה קאלי, אלת הזמן, השינוי וההרס. בעבר הוקרבו במקדש העתיק קרבנות אדם, היום אפשר לצפות במקום בטקסים דתיים מרתקים ופחות מרתיעים.

המשך הטיול כולל נסיעה בדרכים שיגרמו לכם לעצור נשימה, לא רק בגלל הפיתולים התלולים, אלא גם בגלל הנוף הנשקף מהן. אחת הדרכים האלה היא זו העוברת בעמק סנגלה ומובילה לכפר צ'יטקול, ששוכן בגובה 3,450 מטר. הכפר נמצא קרוב לגבול עם טיבט, והוא מוקף בפסגות מושלגות אדירות. כפר נוסף לאורך הדרך הוא הכפר העתיק קלפה, אשר שוכן למרגלות הר קאילש הקדוש ונחשב לבית החורף של האל שיווה. המקום מזמן חוויה תרבותית ונופית מיוחדת, עם ביקור בשוק ובמקדשי העץ ההינדואיסטים, טיול בין בוסתני תפוחים ותצפית מדהימה על פסגת ההר שמזדקרת לגובה 6,050 מטר.

מרבית האוכלוסייה באזור היא בודהיסטית-טיבטית וסימנים לכך ניכרים בכל מקום

דגלי תפילה מתנפנפים ברוח

בהמשך המסע הנופים משתנים, הצמחייה הופכת דלילה והירוק מתחלף בגוונים הצחיחים של הרמה הטיבטית המדברית. אחד העמקים היפים ביותר באזור הוא עמק ספיטי. הנוף המדברי, האגמים התכולים שמנקדים את המדבר והפסגות המשוננות והמושלגות שמסביב יוצרים תמונת נוף מהפנטת. האוכלוסייה בעמק היא בודהיסטית-טיבטית ודגלי התפילה המתנפנפים בשלל צבעים הם חלק מהנוף. באזור הזה נמצאים כמה מהכפרים הגבוהים בעולם, וכאן גם נמצאת בירת העמק, קאזה, שבה יש שוק ססגוני של עבודות יד, מנזרים חשובים ומקדשים בודהיסטים.

מכאן ממשיכים בחציית ההימלאיה, דרך כמה מעברי הרים דרמטיים, שגובהם עולה על 4,500 מטר, עם תצפיות מרהיבות על הפסגות המושלגות.

נופי מדבר ירחיים משובצים באגמים תכולים בלדאק | צילום: שאטרסטוק

טיול השטח יוצא הדופן מסתיים בחבל לדאק, המכונה "טיבט הקטנה". החבל מציע לא רק נופים מדבריים חשופים מדהימים ביופיים, אלא גם חוויה תרבותית. בשל מיקומו המבודד, האזור לא נכבש על ידי הסינים והצליח לשמור על המורשת הטיבטית. אפשר לראות כאן מנזרים עתיקים גדושים באוצרות אמנות. כאן גם נמצא מעבר ההרים הגבוה בעולם, קארדונג לה, בגובה 5,606 מטר. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר בטיול, וכשנוסעים עם רכב השטח בגובה הזה, כשממול נשקפים הנופים של רכס הקארקורם באפגניסטן, שם נמצאת הפסגה השנייה בגובהה בעולם, אי אפשר שלא להתרגש.

מעבר ההרים הגבוה בעולם, קארדונג לה. איך אפשר לא להתרגש? | הצילום באדיבות איילה גיאוגרפית

אחרי כל הריגושים האלה אפשר להמשיך לבירת החבל, לה, הגדושה במנזרים ובשווקים ססגוניים. מקום טוב לשוטט בנחת ולהירגע מהרפתקאות המסע.

עוד מידע לקראת טיול להודו

הפוסט חציית ההימלאיה ההודית – טיול ברכבי שטח הופיע ראשון במסע אחר

בהדרכת יואב בן זקן ובהנחית אודליה אייזנברג
טיול בוטיק – להעצמה אישית ורוחנית
31.10.17 – 15.11.17

הקסם ההודי הוא טיול בוטיק ייחודי, שונה מסוגו
מיועד לנשים וגברים כאחד, משלב הדרכה מקצועית של יואב בן זקן, יועץ ומלווה קבוצות בכיר ומנוסה להודו, שבקיא בכל רזי התרבות ההודית, המראות ההודים, עם ליווי רוחני, טיפולי ואימוני של אודליה אייזנברג מנחת קבוצות, מאמנת ומטפלת רוחנית.
בטיול שלנו אתם יוצאים למסע מעשי ורוחני, שיאפשר לכם להציב מטרות ויעדים בחייכם האישיים, לעבור דרך המראות והתרבות ההודית כשיקוף של המסע הפנימי שלכם, ולחזור מהטיול מחוזקים, בעלי עוצמה פנימית, יכולת קבלת החלטות וניהול עוצמתי של החיים.

איתנו תלמדו –שהכל אפשרי

יוצאים לדרך

תוכנית הטיול:
31.10.17
ניפגש בהתרגשות בשדה התעופה בן גוריון כ-3 שעות לפני הטיסה ונטוס לניו דלהי דרך יעד ביניים .

1.11.17
לאחר הנחיתה נפתח את היום בארוחת בוקר במלון ובסיומה נצא להכרות ראשונה עם הרחוב ההודי הססגוני . נתחיל בביקור במסגד הגדול של דלהי. לאחריו נצא לטיול על ריקשות, לחוות את השוק הססגוני מקרוב, נמשיך לביקור בשער הודו , נצפה במשכן הנשיא ובגנים המטופחים . נבקר בראג' מנדיר , אתר ההנצחה לגנדי , שם נערוך מדיטציית יעדים .
לעת ערב נסע לבקר בקנין הגדול של דלהי .
לינה וארוחת ערב בדלהי .

02.11.17
לאחר ארוחת בוקר מוקדמת , נטוס בטיסת פנים לאמריצר, הממוקמת במדינת פאנג'אב. אמריצר משלבת את האווירה האורבנית הפשוטה של בעלי המקצוע מול הרוחניות הדתית השוררת בה.
לאחר הנחיתה נסע לבקר במקדש הזהב המקודש לדת הסיקית , נראה את מפעל ההסעדה במקדש ואת הטקסים הנערכים במקום.
נסייר בעיר ונכיר את בעלי המקצוע: סנדלר, רופא השיניים.
אחר הצהריים נצפה בטקס הצבעוני והמרשים של החלפת המשמרות בגבול הודו-פקיסטן בו חיילים הודים ופקיסטנים צועדים במצעד מיוחד לתרועות עידוד של הקהלים משני הצדדים.
נחזור למלוננו למנוחה קלה ולאחר ארוחת ערב במלון, נצא לביקור לילי במקדש הזהב המהמם ביופיו ונצפה בטקס הלילה המרשים.
לינה במלונינו באמריצר

3.11.17
לאחר ארוחת הבוקר במלון, נצא בדרכנו לצ'אנדיגר היפיפייה בירת פנג'אב.
נבקר בגן הפסלים המפורסם, נצפה בפסלים המיוחדים שעשויים מפסולת ממוחזרת כדון שברי צלחות, כדים וצמידיםונשלב מדיטציה ושיחות שיתוף על הדמויות והמסרים . נמשיך לביקור בפארק האגם ונראה את ציירי הרחוב הפזורים במקום.
הערב נאכל ונלון במלון הפנאי
LEMON TREE

04.11.17
לאחר ארוחת הבוקר במלון, נפתח את היום בביקור בגן הוורדים המרשים, שם נערוך מדיטציית העצמה קבוצתית.

מצ'נדיגר נמשיך בנסיעה לרישיקש, המהווה מוקד עליה לתיירים מכל העולם בשל הקדושה הרוחנית שניתן למצוא בה.
בהגיענו לרישיקש בשעות אחר הצהרים, נשוט על מימי נהר הגנגס השקטים ברישיקש, נסייר ברחוב הראשי שעל גדות הנהר, נעבור דרך החנויות המשקפות את האווירה במקום, בתי ספר ללימוד יוגה נבקר באשראם, ונשתתף בטקס הפוג'ה המרהיב על גדות הגנגס אליו מגיעים אנשים מכל קצות העולם
DIVINE RESORTנאכל ארוחת ערב ונלון במלון
ששוכן על גדות הגנגס.

05.11.17
לאחר ארוחת הבוקר הצופה אל הגנגס, נצא ברכבים קטנים לתצפית על רכסי ההימלאיה הרגועים, נשקיף על הנוף המדהים, נערוך מדיטציית הגשמת משאלות ליד עץ המשאלות. נערוך טקס פוג'ה במקדש המקומי ונמשיך לביקור באחת משמורות המפלים הרבות שבאיזור.
בערב נחגוג אצל משפחה הודית בערב מסיבת פולקלור מקומי וארוחה.
נחזור למלוננו ברישיקש.

06.11.17
לאחר ארוחת הבוקר בדרכנו להרידוואר, נבקר בכפר צוענים ונתרשם מאורח חייהם המיוחד.
בהמשך נגיע לעיר הקדושה הרידוואר, הנחשבת לאחד מהאתרים הקדושים ביותר בדת ההינדו ומכונה גם השער לוישנו. מהווה מוקד עליה לרגל עבור ההינדים ומורגשת בה אווירת קדושה וססגוניות. נעפיל ברכבל למקדש המשאלות שבראש ההר, נסייר בשווקים הססגוניים ולעת ערב ,נשתתף בטקס פוג'ה על גדות הנהר הקדוש
נחזור לרישיקש לארוחת ערב וללינה.

07.11.17
נפתח את הבוקר בשיעור יוגה על ידי עישה, מדריכת יוגה מקומית. לאחר ארוחת הבוקר, נצא ליעד הבא – ניו דלהי, עיר הבירה של הודו. נבקר במקדש לקשמי מנדיר שנבנה לכבוד אלת השפע ובן זוגה וישנו . לעת ערב, נחגוג אצל המשפחה המארחת שלנו במסיבת קוקטייל בסגנון הודי.

HOLIDAY INNנגיע למלון, לארוחת ערב ולינה במלון

08.11.17
יום גדוש מראות ואתרים בניו דלהי. נפתח את היום בביקור במקדש הלוטוס של הבאהיים, שנחשב למקדש האם של תת-היבשת ההודית, אחד משמונת בתי התפילה הבהאיים ברחבי העולם.
נבקר במוזיאון גנדי. מהאטמה גנדי היה מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית.

MAIN BAZAR ניסע לטייל ב-
מעוז הגסטהאוסים של התרמילאים, נראה את בית חב"ד,
connaught placeומשם נמשיך, להפסקת צהריים ב-
השוק המקומי המרהיב והצבעוני בהתגלמותו, בו תוכלו למצואבדים, מפות, צמידים, תיקים וכל מה שתעלו בדמיון.
שם גם נפגוש את המשפחה המאומצת שלנו.

בהמשך נגיע לקוטובמינאר, הוא מגדל עתיק במתחם קוטוב שבדלהי זהו המינרט הבנוי מלבנים הגבוה ביותר בעולם, גובהו 72.5 מטר.
נסייםאת היום בקניון הגדול והמפורסם של דלהי (בהתאם לזמנים ולאפשרות) ארוחת ערב ולינה בדלהי.

09.11.17
נצא ברכבת בוקר מוקדמת לא'גמר, המהווה תחנת מעבר לפושקר הסמוכה.
שם ימתין לנו האוטובוס שלנו, שאיתו נמשיך בנסיעה לפושקר המהממת, השוכנת לגדותיו של אגם פושקר היפהפה, שהטבילה בו נחשבת לבעלת סגולות ריפוי מנטליות ופיזיות. פושקאר היא עיר ציורית הנמצאת במדינת רג'אסטן ונחשבת לאחד מחמשת המקומות הקדושים ביותר לדת ההינדו.
לאחר מנוחה והתארגנות,נצא לספארי גמלים בפאתי מדבר טהר ונצפה בהופעת
פולקלור מרהיבה של הצוענים החיים במקום.
בערב, ניסע בריקשות לשפת האגם, לקפה מול האגם.
. BRAHAMA HORIZON נלון במלון

10.11.17
היום מוקדש ליום כיף בפושקאר. לאחר ארוחת בוקר, נצא ביחד לטייל בעיר המדהימה, נראה את העיר מתעוררת לעוד יום צבעוני ושוקק, נגיע לאגם הקדוש של פושקאר שם נערוך טקס פוג'ה מיוחד הכולל ברכות לשפע, פרנסה, בריאות.
לאחר מכן, תוכלו להסתובב באופן חופשי בשוק הססגוני ובו צעיפים מרהיבים, תכשיטי כסף, סארי, קטורת, אבנים, מוצרי הימלאיה
והפלאפל הכי שווה בעיר.

אחר הצהריים, מדיטציית הדלקת נרות משותפת.
בערב נצא יחד לבית חב"ד לקבלת שבת בלתי נשכחת עם מאות התרמילאים הישראלים,
הכוללת ארוחת ערב.

11.11.17
את הבוקר , נפתח בשעור יוגה עם יוגי המדריך המיתולוגי.
לאחר ארוחת הבוקר–נצא בדרכנו לג'ייפור–הידועה בכינויה העיר הוורודה, בירתה של מדינת רג'סטאן.
כדי ללמוד על התעשיה הענפה בעיר, נבקר במפעל שטיחים וטכסטילבו נלמד איך אורגים את השטיחים בעבודת יד, נמשיך לביקור במפעל תכשיטים של אבני חן יקרות, נלמד על האבנים, על תכונות האבנים, אופן כריית אבני החן מהאדמה, ותוכלו כמובן לרכוש שטיח, טבעת, מצעים.
נקנח בסרט הודי בקולנוע, ראג'-מנדיר המפואר, ונחווה את חוויתהצפיה בסרט יחד עם הקהל GOLDEN TULIPההודי המשמש שותף פעיל במהלך הסרט.ארוחת ערב ולינה בג'ייפור במלון

12.11.17
נשכים בבוקר ונצא לרכיבה על פילים צבעוניים, במעלה מבצר אמבר. המבצר נבנה בשנת 1592 ע"י הראג'ה מאן סינג ה-1 ושימש למגורים של הראג'ות ושל משפחותיהם. שמו של המבצר נובע מן השם אמבה, שהיא האלה האם.
, מצפה הכוכבים המדהים, Jantar Mantarנבקר במתחם
בו נלמד איך עובד המצפה ואיך ניתן לחזות באמצעותו, וכל אחד יוכל להצטלם ליד המזל האסטרולוגי שלו.
, הידוע בשמו ארמון הרוחות ולאחר מכן, HAWA MAHAL נראה את ה-
תוכלו לטייל בזמנכם החופשי בשווקים הססגוניים שבסביבתו.
בערב נתארח בארוחת ערב מסורתית אצל משפחה הודית מקסימה
ונחזור ללינה במלון.

13.11.17
לאחר ארוחת הבוקר , נצא לביקור במקדש הקופים, נטייל בין הקופים ונאכיל אותם, יחד עם מוגלי מלך המקום. בדרכנו לאגרה, נעצור לביקור בעיר פטהפור סיקרי, שהייתה בירת האימפריה המוגולית בתקופת שלטונו של אכבר. ונראה את המסגד הגדול והארמון שתוחזקו לאחר שהעיר חרבה בעקבות מגפה.
לקראת ערב נגיע לאגרה, הנחשבת לאחת הערים הצפופות בהודו. העיר הייתה בעבר אחת הערים החשובות והמפוארות בשלטון המוגולי, ובה נמצא אחד מפלאי תבל – הטאג' מאהל.
נצפה במופע מרהיב המספר את סיפור הטאג' מאהל כהכנה לדבר האמיתי.
. לארוחת ערב ולינהCLARKS SHIRAZ נגיע למלונינו

14.11.17
הגענו לגולת הכותרת, אחד מפלאי תבל – הטאג' מאהל. בהינדית הוא "כתר הארמון" נחשב לאחד המבנים היפים והמרשימים ביותר בעולם. המבנה הוא מעין אחוזת קבר אותו בנה הקיסר המוגולי שאה ג'האן, על מנת להנציח את אשתו שמתה בגיל 38 לאחר לידת בתה. הטאג' מאהל הפך להיות סמל בינלאומי לאהבת נצח ורומנטיקה.

במתחם הטאג' נעשה מדיטציית העצמה.
נבקר במבצר האדום הסמוך לו, ולאחר מכן ,

נצא בנסיעה בחזרה לניו דלהי .
לקראת ערב בדלהי, נבקר בבאקשרדהאם, מתחם מקדשים מרהיב ביופיו שבו נטייל בתוך הגנים המקסימים, נראה את הפסלים המרשימים של האלים, נכיר את נפלאות הודו מתוך סיור מדהים בסירות בתוך המוזיאון ונסיים את הביקור בצפיה במופע האורקולי המרשים של המזרקות הצבעוניות.

בהמשך נצא לארוחת ערב ושיחת סיכום הטיול . בסיומה , העברה לשדה התעופה לטיסת לילה לתל אביב

15.11.17
נחיתה בשעות הבוקר בתל אביב

אז מה תקבלו בטיול?
14 ימי טיול מלאים (ללא ימים חופשיים וסיורי בחירה)
טיסות תל אביב – ניו דלהי
ניו דלהי – תל אביב
טיסת פנים ניו דלהי – אמריצאר
נסיעה ברכבת בוקר מניו דלהי לאג'מאר
מלונות מפוארים בדרגת 4 כוכבים
על בסיס חצי פנסיון
אוטובוס תיירים נח וממוזג, כמקובל בהודו
מדריך ישראלי מנוסה–יואב בן זקן ,
ומלווה, קאוצ'רית, מנחת קבוצות ומטפלת – אודליה אייזנברג.
מדריך מקומי
כניסה ללא תשלום נוסף לכל האתרים
מופע צוענים מרהיב בפושקר, ספארי גמלים בפושקר, סיור בריקשות בניו דלהי, כניסה לסרט הודי בקולנוע ראג'מנדיר בג'איפור, רכיבה על פילים במבצר אמבר בג'איפור, שיעורי יוגה עם מדריכי יוגה מקומיים ומדיטציות העצמה אישיות וקבוצתיות
עלייה ברכבל בהרידוואר
אירוח אצל משפחות מקומיות ממעמדות שונים בחברה ההודית
טיפים לנותני שירות מקומיים
שירותי מזוודות עד החדר
ועוד הפתעות בדרך
כולל תשלום מס ממשלתי

* זמנים ואתרי הביקור יכולים להשתנות בהתאם לתנאי השטח בהודו.
** יש לזכור שזו עונת התיירות בהודו והמלונות עשויים להשתנות אך יהיו באותה רמה.
***הטיול מותנה ברישום ספר מינימום של משתתפים

מחיר הטיול:
3,580$ לאדם בחדר זוגי
780$ תוספת ליחיד בחדר

התשלום מתבצע דרך חברת דיזנהאוז חיפה באמצעות העברה בנקאית
מזומן, כרטיס אשראי ((ניתן לשלם ב 3 תשלומים ללא ריבית).
דמי הרשמה הכלולים במחיר הטיול 450$ המשולמים ביום הרישום
ואינם מוחזרים במקרה של ביטול מצד הנוסע.

המחיר אינו כולל:
ויזה להודו
מיסי נמל בחו"ל במידה ויחולו
כל מה שאינו כלול בסעיף הטיול כולל.
טיפ למדריך הטיול (נהוג לתת 5$ ליום)
טיפ לנהג האוטובוס
ביטוח נסיעה

באחריות המטיילים:
דרכון בר תוקף (יש לוודא דרכון בתוקף של 6 חודשים לפחות מיום תחילת הטיול)
ויזה להודו (ניתן לעשות דרך משרדי דיזנהאוז בעלות 160$)
ביטוח אישי ל- 16 יום כולל טיסות
חיסונים בהתאם להמלצות מרפאות מטיילים
תרופות אישיות
תקשורת סלולרית (מומלץ לעשות חבילה לשיחות ולגלישה)

הפוסט הקסם ההודי- טיול בוטיק להעצמה, תרבות, היסטוריה ונוף אנושי הופיע ראשון במסע אחר