במשך כ־450 שנה, עד מחצית המאה ה־19, נכתבה שפת הלדינו באותיות עבריות, כמו רוב לשונות היהודים. לכתיבת הלדינו באות עברית היו כללים, למשל: כדי ליצור הבחנה בין עיצור רפה לדגוש השתמשו בגרש לסימון העיצור הרפה (כמו המילה פ'אבלאס = Favlas); גם כדי לציין עיצורים שאין להם אות מקבילה בעברית השתמשו בגרש (כגון ז' ליצירת j, ג' לציון djוגם ch וכו'). באות יו"ד השתמשו לציון תנועות eו־i, ובאות ו"ו השתמשו לציון תנועות o ו־u. תנועת aצוינה באל"ף באמצע מילה ובה"א בסוף מילה. השיחון הוכן על ידי ניבי גומל, מורה ודוקטורנטית במרכז לחקר הלדינו ע"ש נעימה ויהושע סלטי באוניברסיטת בר אילן > בבקשה פּוֹר פָ'אב'וֹר, Por favor |