קפריסין בקיצור נמרץ

האשורים כבשו את קפריסין ב־709 לפני הספירה, המצרים – ב־560, ובשנת 525 לפני הספירה היא נפלה לידי הפרסים. בשנת 333 כבש את האי אלכסנדר מוקדון וב־30 לפני הספירה – הרומאים. שאול התרסי, השליח הנוצרי פאולוס, הוא שהביא להתנצרות המושל הרומאי בשנת 45 לספירה. בכך הפכה קפריסין לחבל הארץ הנוצרי הראשון בעולם. 

אחרי פילוג האימפריה הרומית, שלטו באי הביזנטים, אך ב־647 פלשו אליו הערבים, טבחו, בזזו והרסו מכל הבא ליד. ב־300 השנים הבאות החליף האי ידיים בין הביזנטים לערבים 11 פעמים. אבל המאות העשירית וה־11 היו שנים של שגשוג, ובמרכז האי נבנתה בירה חדשה לפכוֹשָה (ניקוסיה).
במאה ה־12 הגיעו לקפריסין הצלבנים, האי הוחכר למסדר הטמפלארים שמסרו אותו לידי בית לוזיניאן, ששלט בממלכת ירושלים. שושלת זו שלטה בקפריסין עד אמצע המאה ה־14. בסוף מאה זו כבשה את האי גנואה, ומאה שנה אחר כך הוא חזר לידי בית לוזיניאן. בסוף המאה ה־15 הורעל המלך על ידי אשתו הוונציאנית, וקפריסין עברה לידי ונציה. ב־1570 כבשו אותה התורכים. 

במשך שנות שלטונם של התורכים הלך האי והתנוון כלכלית וחברתית. ב־1821, במהלך המאבק לעצמאות ביוון, הוציאו התורכים את מנהיגי הקהילה היוונית להורג. הבריטים, שהגנו על האימפריה העות'מאנית מפני מוחמד עלי שליט מצרים, דרשו בתמורה לשפר את היחס לתושבי קפריסין. המצב השתפר רק ב־1878 כשהבריטים פלשו לאי. 

הקפריסאים היוונים קיבלו את השליטים החדשים ברצון: הם קיוו שהבריטים יעזרו להם לממש את תקוות האיחוד (אֶנוֹסִיס) עם יוון. אך הבריטים התעלמו מרצונם. ב־1914 חכרו הבריטים את האי מידי התורכים, וב־1925 סופחה קפריסין כמושבת כתר. ב־1950 נערך משאל עם, שבו הצביעו 96 אחוזים מהיוונים בעד איחוד עם יוון. בריטניה, שחששה מהתנגדות תורכיה, התעלמה מתוצאות המשאל. ארבע שנים אחר כך הקימו היוונים את מחתרת B־EOKA שבראשה עמד הקולונל יורגוס גריבס. מטרת המחתרת היתה אנוסיס. המאבק בבריטים נמשך עד סוף שנות החמישים. ב־1959 הבין הארכיבישוף מקריוס השלישי שתורכיה ובריטניה לא ייתנו לאי להתאחד עם יוון והסכים שקפריסין תקבל עצמאות וחוקה, לפיה יהיה הנשיא יווני, סגן הנשיא תורכי, ובמוסדות המשותפים יקבלו היוונים ייצוג של 70 אחוזים והתורכים – 30 אחוזים. ב־16 באוגוסט היתה קפריסין למדינה עצמאית. 

זה לא הביא את השקט. ב־1963 התחילו מהומות בין היוונים לתורכים. כוח או"ם נשלח להפריד בין הניצים. ב־1964 תקף המשמר הלאומי החדש מובלעת תורכית בכפר קוקינה שבחוף הצפוני, וצבא תורכיה הגיב בהפצצות מהאוויר. בסופו של דבר נפגשו ראשי העדות לשיחות בחסות האו"ם. השיחות הסתיימו ב־1974 ללא תוצאות. ב־15 ביולי הסתערו אנשי הצבא תומכי החונטה ביוון על ארמון הנשיאות, במטרה לחולל הפיכה ולהביא לידי איחוד עם יוון. אבל בין ה־16 ל־19 באוגוסט השתלט הצבא התורכי על 37 אחוזים משטח האי, וב־1983 הוקמה הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין. 

מאמצי התיווך בראשות האו"ם, נמשכים. בשנת 2004 הצטרפה קפריסין לאיחוד האירופי, למרות שהיא עדיין מחולקת, אך בחירתו של נשיא חדש בשנת 2008 בקפריסין מהווה תמריץ לחידוש השיחות על איחודו של האי.