| אם אתם באיסטנבול ומזג האוויר נאה, אל תוותרו על ערב באוֹרטָקוֹי (Ortaköy). אורטקוי היה בעבר כפר דייגים קטן על הבוספורוס. היום הוא שכונה באיסטנבול שהיתה למרכז בילויים לתושבי העיר, במרחק של כחצי שעה נסיעה מאזור טקסים (תלוי בפקקים). בערבי הקיץ החמים שום דבר לא בוער. תורכים רבים משוטטים בסמטאות בין בית הכנסת העתיק, הכנסייה היוונית והמסגד הגדול, צופים באוניות, קונים תכשיטים בדוכני האומנים, או יושבים במסעדות ומשחקים שש־בש. אבל בעיקר באים לאורטקוי לאכול קומפיר וגוזלמה. קוּמְפִּיר (Kumpir) באנטוליה זה סתם תפוח אדמה, אבל באורטקוי זה מטעם. המאכל הזה, התורכי כל כך, הוא בעצם חדש. לפני כ־15 שנה, כשאורטקוי החלה למשוך מבלים, התפרסם בה הדוד רגֵ׳פּ, שהיתה לו עגלה קטנה עם תנור נייד ובו הוא אפה תפודים. לאט־לאט הוסיף הדוד תוספות לתפודים, והתור ליד עגלתו התארך. ראו אחרים כי טוב, והקימו דוכנים. ראתה העירייה כי טוב, וארגנה אותם בשורה, שיהיה סדר ושישלמו מיסים. וכך זה עובד: בשורת דוכני הקומפיר המוכרים אופים תפודים גדולים, חוצים אותם לשניים ומערבבים את תוכנם עם חמאה וגבינה צהובה מגורדת. או אז מגיע שלב השאלה הקשה – בחלון הראווה של הדוכן מוצגת שורה ארוכה של פירמידות צבעוניות מקושטות: מיונז, פרוסות נקניק, זיתים, סלטים שונים ועוד. חייבים לבחור תוספות. מזל שאפשר לבחור כמה וכמה מהן. לאחר שמקבלים מנה גדושה על מגש מרדיד כסף, עם כפית קטנה, מוצאים ספסל פנוי הצופה אל הנוף ונהנים מכל ביס. גם הגוזלמה (Gözleme) חדש בעיר. במקורו הוא מאכל נוודים, דומה לפיתה הדרוזית המוכרת לנו, והוא הגיע לסביבה רק בשנים האחרונות. עד לאחרונה היה אפשר לראות במקומות רבים כפריות בבגדים מסורתיים אופות את הפיתות הגדולות הרכות, הנראות כמו סמרטוט עגול, מורחות בפנים לפי הזמנה גבינה, בשר טחון, יוגורט ועוד, מקפלות ומגישות בנייר. במדרחוב איסתיקלאל יש שתי מסעדות גוזלמה, המתהדרות ב״אווירה כפרית״, עם כלים ישנים ואפילו עם פוחלץ של חמור. גם באורטקוי פינו הכפריות בשנה האחרונה את מקומן לדוכנים מסודרים, אבל המטעם עדיין טעים. |