סר וויליאם סינקליר (סנט קליר), אחד מצאצאיו של בונה הכנסייה ברוסלין, היה ראש מסדר הבונים החופשיים של סקוטלנד במאה ה־15. האם זה מקרה? לפי אחת הסברות, לאחר שנמלטו הטמפלרים מנחת ידו של המלך פיליפ ב־1307, הם המשיכו לקיים את מסדרם בחשאי, כאגודת סתרים שהתגלגלה לארגון המוכר כיום כמסדר הבונים החופשיים, הנקראים גם מסונים (Freemasons). המסדר מונה כחמישה מיליון חברים בכל רחבי העולם, כולל ישראל. כיום נוטים הבונים החופשיים להציג את עצמם כארגון צדקה בינלאומי, בדומה ל"רוטרי" ולארגונים דומים. לדעת רבים, תיאור זה הוא חלקי ומיועד ל"צורכי חוץ" בלבד, בגלל הסודיות המקובלת בארגון. מקור החשאיות בכך, שלפי חוקי המסדר אין למסור מידע שמסווג כ"גבוה" למי שלא עבר את שלבי החניכה המתאימים. במסגרת הסודיות הגורפת, סירבה הנהלת הבונים החופשיים בישראל לשתף פעולה עם כתבה זו. כמו הטמפלרים, גם המסונים מאורגנים באחווה מיסטית שנועדה לקדם את הטוב בעולם, גם הם מקיימים טקסים סודיים, משמעת חמורה והיררכיה פנימית נוקשה וסודית. כטמפלרים בשעתם, מגלים הבונים החופשיים עניין רב בדתות קדומות, במיוחד אלה של המזרח. אבל הקישור החזק ביותר בין הבונים החופשיים לטמפלרים הוא מקדש שלמה. אחד הטקסים העתיקים של הבונים החופשיים היה "טקס הקשת המלכותית". במהלך הטקס היה על המועמד לקבלת דרגת הקשת המלכותית לשחזר באופן סמלי חפירה מתחת למקדש שלמה בירושלים, ולאתר שני עמודים ומגילה. העמודים סימלו את עמודי בועז ויכין בבית המקדש, המגילה צפנה בתוכה סודות של המסדר. גם לדרגות אחרות במסדר יש שמות העשויים לרמז על עבר טמפלרי: "נסיך ירושלים", "אביר המזרח" או "האביר קדוש" (Knight Kadosh, בעברית, באותיות לטיניות). מסורת הבונים החופשיים מקשרת את שורשי המסדר לבנאים הקדומים שהעסיק שלמה המלך לבניית בית המקדש, וכן לדמויותיהם האגדיות של חירם מלך צור וחירם אמן הנחושת, השותפים לבניית המקדש. השלושה נחשבים לאבות הבנייה החופשית ומהווים מרכיב חשוב בסימבוליקה של התנועה עד היום. "העמודים הסמליים בבנייה החופשית מבטאים את החוכמה, העוז והתפארת. עמוד אחד, ליד הנשיא, הוא סמל החוכמה, שלמה המלך. השני, ליד המפקח הראשון, הוא סמל הכוח, חירם מלך צור. השלישי, ליד המפקח השני – סמל התפארת, חירם האדריכל", מתאר ספר פנימי של לשכת הבונים החופשיים הישראלית. הבונים החופשיים של היום טוענים שרוב הטקסים העתיקים של המסדר עברו מן העולם כבר בתחילת המאה, אבל באותו ספר, שיצא בשנת 1968, מתואר טקס שמתייחס לעמודים הללו: "בהרבה לשכות קיים נוהג שהנשיא מדליק את האור בעמוד הראשון, ואומר: 'החוכמה – במזרח'. המפקח הראשון מקבל ממנו את האור, מדליק את האור בעמודו ומוסיף: 'הכוח – במערב'. המפקח השני מקבל את האור מהמפקח הראשון ואומר: 'התפארת – בדרום'". ועוד נכתב שם: "בכל הדרגות של הבנייה החופשית עוברים כחוט השני תיאורים של בית המקדש כסמל המפואר והנעלה של הבנייה החופשית הוותיקה, וכהמשך למשכן שהוקם במדבר". למרות הייחוס העצמי לבנאי המקדש, אוצר הדימויים שלהם שואב ממסורת הגילדות של ימי הביניים. הבונים החופשיים של היום אינם בנאים במובן הפיזי של המלה, אך בעבר היו אלה "בונים מעשיים". גם כאן, אגב, יש קשר לטמפלרים, שהיו פטרונים של אגודות הסתתים. הגילדות האלה לא היו רק איגודים מקצועיים של סתתים, גלפים ובנאים, אלא גם אגודות אחווה מיסטיות ודתיות, שערכו טקסים ופולחנים שונים ומשונים. טקס החניכה של אגודה צרפתית של שורפי פחמי האבן, למשל, כלל השתטחות החבר החדש בפישוק ידיים ורגליים על בגד לבן, הפרוש על אדמה בלב יער, כשבידו האחת מלחייה ובשנייה גביע מים. החבר קיבל סיסמה סודית ונשבע לעזור לאחיו לאגודה בכל אשר יידרש. טקס החניכה של אגודת "הבנאים הוותיקים" באנגליה כלל, בין היתר, קשירת חבל לצווארו של המועמד, שנשבע ליד מזבח מיוחד. לפי מסורות אחרות משביעים על חודה של חרב או של מחוגה. לכלי העבודה של הבנאים והאדריכלים – המחוגה, מד הזווית, הפלס, האנך וכף הסיידים – יוחסה, ועדיין מיוחסת, משמעות רבה. מד הזווית, סמלו של נשיא הלשכה, מסמל את הדרך שבה צריכים האחים ללכת. כף הסיידים מסמלת את מלט האחווה והרעות בין הבונים החופשיים באשר הם. בדומה לטמפלרים, גם לבונים החופשיים יצאו מוניטין רעים. יש לא מעט תיאוריות של קונספירציה, שלפיהן הטמפלרים והבונים החופשיים ממתינים (עדיין) לרגע המתאים להשתלט על העולם; שהאחווה המפורסמת שלהם אינה אלא רשת סודית להשתלטות על עמדות כוח בפוליטיקה, בצבא, במשטרה ובכלכלה העולמית; שהם עומדים מאחורי סדרה של רציחות מסתוריות, מג'ק המרטש ועד ההתנקשות בנשיא קנדי. לחיזוק טענתם, מזכירים חסידי הקונספירציה שמות של בונים חופשיים שהגיעו לעמדות מפתח וזכו לפרסום: נשיאי ארצות־הברית ג'ורג' וושינגטון, תומס ג'פרסון ונשיאים נוספים (שבזכותם מעוטר שטר הדולר האמריקאי בסמלים של בונים חופשיים, כמו המשולש שבתוכו עין), אבי איטליה המודרנית ג'וזפה גריבאלדי, וולפגנג אמדיאוס מוצרט, לודוויג ואן בטהובן, לורד ביירון, רודיארד קיפלינג, פרנסואה מיטראן ושלל ראשי ממשלות, בנקאים, מפקדי צבא ומפקחי משטרה. לפי טענה זו, הטמפלרים היו הזרוע המבצעת של ארגון אחר, סודי, בשם "מסדר ציון" (Prieur de Sion), הקיים עד ימינו. חברי המסדר אינם מזדהים כמובן ככאלה, אבל יש להם השפעה תרבותית, פוליטית ודתית רבה. עם חבריו, נטען, נמנו גם ליאונרדו דה וינצ'י, אייזק ניוטון, ויקטור הוגו, ז'אן קוקטו ועוד רבים וטובים. לא כולם מייחסים למסדר ציון כוונות זדון דווקא. יש הרואים בו תנועה החותרת להקמת עולם טוב יותר, ניסיון להקים סוג חדש של נצרות, מעין דת אוניברסלית. בשל כך, לפי המיתוס, נרדפו הטמפלרים (וגם הבונים החופשיים) על ידי הכנסייה הקתולית (ובמאה הנוכחית, גם על ידי היטלר). גם לכאן משתרבבת משפחת סנט קליר: מארי סנט קליר נישאה לאחד מראשי מסדר ציון, ז'אן דה גיזור (Jean de Gisors), ואחרי מותו אף כיהנה במקומו בתפקיד הרם. סר וויליאם סנט קליר, צאצא לאבירים טמפלרים וראש לשכת הבונים החופשיים בסקוטלנד, הכיר היטב את הסמלים של כל הארגונים הללו. כנסיית רוסלין מלאה בהם. יש בה צלבי ורד (סמל מיסטי של אגודה מקבילה לבונים החופשיים, "הרוזנקרויצים"), יש בה נחשים מתפתלים לרוב (סמל פגאני עתיק לחוכמה) גילופי פרחים, שדים מקורננים ומלאך נופל – הרבה סמלים בלתי שגרתיים לכנסייה סקוטית בת תקופתה. חוקרי בונים חופשיים מכל העולם עולים לרגל לכנסיית רוסלין, באמונה שאינה אלא "ספר שנכתב באבן", וכי הארכיטקטורה שלה משקפת ומשמרת ידע עתיק, המבוסס על גיאומטריה מקודשת. הגיאומטריה הזו אמורה לשקף, בין היתר, פרופורציות סמליות להרמוניה שבין האדם ליקום. שעות רבות ביליתי בכנסיית האבן הקרה, מגלה עוד ועוד גילופי אבן מרהיבים, פינות נסתרות, כרכובים מקושטים. אבל יותר מכל משך את ליבי מבנה הכנסייה שלו שמונה צלעות, כמקובל בכנסיות טמפלריות – שקיבלו את השראתן ממבנים איסלאמיים. באחד מהמבנים האלה השביע סב־סבו של סר וויליאם את שמונת חבריו, הטמפלרים הראשונים, בירושלים הרחוקה, אשר ממנה באנו ואליה אנו חוזרים תמיד. |