כוחו של ראש המנזר

בעשרות השנים האחרונות הולך וגדל מספר הלהמו בלדאק. יש הטוענים שהסיבה לכך היא הכיבוש הסיני בטיבט, שבעקבותיו ברחו אלים ומצאו מפלט בקרב ההרים הנישאים והקהילה הבודהיסטית של לדאק. אחרים טוענים שככל שלדאק נעשית חומרנית יותר ומתרחקת מערכיה הקדומים, נזקקים תושביה ליותר עזרה. על כך מגיבים האלים באמצעות התגלותם בלהמו רבות יותר.
הקשר בין פולחן הלהמו ובין הדת הבודהיסטית מורכב. לאמות רבים מתנגדים לפולחן בטענה שמדובר בשריד של דת הבון, ששלטה בטיבט עד שהבודהיזם תפס את מקומה במאה השביעית לספירה. אחרים מתנגדים לנוהג להשתחוות ללהמו ולהגיש לה קטאק – אותו צעיף לבן המוגש לאלים ולאנשי דת בכירים כאות לאמונה, כניעות וכבוד. הם חוששים מהזיהוי שעושים אנשים בין כוח הלהא לגוף הפיזי שמשמש אותו, דבר שמתבטא בסגידה ללהמו במקום לאל.
חרף התנגדות זו, לא אחת באים נזירים לטיפול אצל הלהמו. אם זהו נזיר בעל מעמד, תבצע הלהמו את הטיפול כשבד מפריד בינה ובין עורו, ותימנע ממגע ישיר. להמו רבות טוענות שהאחראי לכוחן של כל הלהמו בלדאק הוא סטקנה רינפוצ'ה, ראש המנזר של סטקנה (Stakna). לעתים הן מתארות אותו כמתג ראשי שיכול באחת "לכבות" את כולן.