אין עוד קבוצת בעלי חיים שנעשה לה עוול תדמיתי גדול יותר מאשר לכרישים. נציגי הקבוצה, המונה כ־400 מינים, נחשבו בפולקלור של עמים רבים כצמאי דם וכנציגי הרשע בממלכת הים. תדמית זו הגיעה לשפל חדש בסדרת סרטי "מלתעות", שהציגה אותם כטורפים אכזריים המונעים על ידי רגשי זדון ונקם. כיום מנוצל מיתוס הפחד והמסתורין הזה כדי לשווק צלילה בחברתם כחוויה מרטיטה. על מנת לשפר את "יחסי הציבור" של הכרישים, יש להכירם, ללמוד את אורחות חייהם באופן מפוכח. כך גם יפחתו החרדות מהבלתי נודע. יחד עם הבטאים (תריסניות, טריגונים, מנטות ועוד) משתייכים הכרישים למחלקת דגי הסחוס. מחלקה זו נבדלת מדגי הגרם במבנה השלד, בנוכחותם של חמישה עד שבעה זוגות של פתחי זימים (לעומת זוג בודד בדגי הגרם) ובמספר תכונות פיסיולוגיות. גיבור המאמר הוא הכריש שחור השוליים (Carcharhinus limbatus), המשתייך למשפחת הכרישיים (CARCHARHINIDAE) הכוללת כחמישים מינים. תפוצתו מקיפה את כל הימים החמים, בין קווי הרוחב 35 מעלות משני צידי קו המשווה, וכוללת גם את חופינו הים תיכוניים ואת חופי ים סוף. סימן ההיכר הבולט ביותר של כריש זה הם הכתמים השחורים בקצות סנפיריו, למעט באונה העליונה של סנפיר הזנב, צבע גופו האפור וחרטומו החד. בחופי ישראל נמצא מין דומה, הכריש שחור הסנפירים (Carcharhinus melanopterus). אצל מין זה יש כתמים שחורים בכל הסנפירים, צבעו אפור־צהבהב, וחרטומו עגול. אורכו של הכריש שחור השוליים עשוי להגיע לכ־2.5 מטרים. הוא מגיע לבגרות מינית כשהוא בן ארבע־חמש שנים ואורכו אז 1.5 מטרים. למרות מבנה גופו ההידרודינמי, המאפיין בדרך כלל כרישים נודדים, הכריש שחור השוליים מבלה את מרבית זמנו בקרבת החוף, לרוב בלהקות חד־זוויגיות. הרבייה, כמו בשאר הכרישים, היא פנימית וההריון נמשך כ־11 חודשים. העוּבּרים מתפתחים ברחם ומקבלים את מזונם ישירות מגוף האם. הנקבה משריצה אחת לשנתיים, ארבעה עד שבעה ולדות, שאורכם בין 40 ל־60 סנטימטרים. אחרי ההשרצה מתרחקות הנקבות מלהקות הזכרים, על מנת להפחית את התחרות התוך־מינית ולמנוע קניבליזם. מזונו של הכריש שחור השוליים מורכב בעיקר מדגים להקתיים ממשפחות הסרדיניים, הצנינתיים והקיפוניים. תפריטו כולל גם דגים קוצניים במיוחד כמו קיפודגים ונצרנים, ואפילו דגים רעילים כגון שפמנונים ימיים. הוא אינו בוחל גם בכרישים מזדמנים, אפילו כשהם בני מינו. לכריש זה התנהגות של שיחור טרף מעניינת במיוחד. הוא נצפה לעיתים מזנק אל מחוץ למים, תוך כדי מרדף אחרי להקת דגים, ואז בהיותו באוויר הוא מבצע שניים־שלושה סיבובים סביב צירו לפני שהוא נוחת בחזרה למים. הנחיתה יוצרת גל הדף במים, המהמם את הטרף. אולם התכונה הבולטת שעשתה אותו למתאים מאין כמוהו ל"מופעי הרודיאו התת־ימיים" היא תאבונו הרב ובולמוס הטריפה שלו, המתוארים בהתלהבות במאמר. אלה המארגנים את הצלילות בחברת הכרישים יודעים בוודאי היטב – אך ייתכן שאינם מעוניינים לתת לכך פרסום – שהכריש שחור השוליים אינו מסוכן לאדם. רק במקרים בודדים יוחסו תקיפות לכרישים ממין זה. מכל מקום, אי־אפשר לסכם סקירה על כריש זה או אחר בלי לעמוד בקצרה על סכנת ההכחדה שבה מצויים מספר מינים, ועל החשיבות לדאגה להישרדותם. עד כמה שהדבר ייראה מוזר, דווקא כרישים ששרדו כמעט ללא שינוי לאורך מיליוני שנות האבולוציה זקוקים עתה להגנה. לכרישים חשיבות אקולוגית מכרעת בסביבתם. כטורפי־על יש להם תפקיד חשוב בוויסות אוכלוסיות בעלי חיים, הנמצאים בשלבים נמוכים יותר של פירמידת המזון. השכלולים הטכנולוגיים בשיטות הדיג והביקוש הגובר לבשר הכרישים, בעיקר לסנפיריהם, וכן לתכשיטים העשויים משיניהם, הביאו את לחץ הדיג על הכרישים לנקודה קריטית, המעמידה מינים רבים בסכנת ממשית. יש לזכור שבגלל שיעור הרבייה הנמוך שלהם (מעט צאצאים ובגרות מינית מאוחדת יחסית), הכרישים פגיעים במיוחד לסכנות השמדה, ויכולת ההתאוששות שלהם מוגבלת מאוד. היעלמות מינים מסוימים של כרישים, ואף ירידה דרסטית באוכלוסיותיהם, עלולה להפר את האיזון האקולוגי העדין. מינים שנטרפים על ידם עלולים להתרבות באופן חסר שליטה, ותגובות השרשרת בלתי צפויות. המאמץ לשמירת הכרישים חייב להיות בינלאומי, ועליו להתמקד בהגבלת הדיג ומניעת סחר בלתי חוקי במוצריו. כתב: דני גולני |