בתחילת 2001, בישיבה של "חיים וסביבה", ארגון הגג של רוב הארגונים לאיכות חיים וסביבה בישראל, יזם הארגון "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון" את הרעיון לכתיבת דו"ח צללים כאמצעי להפעלת לחץ על הממשלה לקידום נושאים סביבתיים בישראל. כעשרים ארגונים חברתיים וסביבתיים השתתפו בכתיבת הדו"ח, ששואל: האם ישראל בדרך לקיימוּת? התשובה היא לא. אף שיש בארץ ידע ומומחיות, הם אינם מתורגמים למודעות סביבתית. למרות ההבנה שקיימת לגבי הדברים שצריכים להיעשות ואפילו לגבי הדרכים לעשותם, נמנעת הוצאתם לפועל בשל מכשולים ממסדיים, הנובעים לעתים קרובות מחוסר נכונות פוליטית ליישם שינויים. פיתוח הוא האתוס השולט בישראל, בעוד היבטים סביבתיים וחברתיים זוכים להתייחסות מועטה. העדרה של נכונות פוליטית מונע אימוץ חזון מקיף לחברה בת קיימא ומדיניות מנחה המקדמת קיימוּת. ההתייחסות לאיכות הסביבה היא רק במקרה שיש בעיה, ואז עוסקות הרשויות בכיבוי שריפות. איכות הסביבה ומקדמיה נתפסים כמעכבי פיתוח, וכתוצאה מכך נחלש מעמד אנשי המקצוע הסביבתיים, מוסדות התכנון הופכים שוליים, יש שחיקה ביכולות ובהתלהבות, הציבור נרתע מהשתתפות, האכיפה לא מוקפדת גם במקרים שבהם קיימת חקיקה מתקדמת, ויש התרסקות של פעולות ומנגנונים סביבתיים. דו"ח הממשלה מזהה למעשה רבים מהכשלונות האלה, ולזכותו ייאמר שהוא מאוד ביקורתי. אבל הדו"ח, שהוכן על ידי המשרד לאיכות הסביבה, משקף עד כמה עמוק חוסר הנכונות הפוליטית לקיימוּת ולא יכול אפילו להמליץ על סדר יום לשינוי, על מנת להציב את ישראל במסלול הנכון. האתגר בפני מקדמי הקיימוּת בישראל הוא לעזור ליצור את הרצון הפוליטי ההכרחי שיקדם אימוץ סדר יום מקיף לפיתוח בר קיימא בישראל. את נוסח הדו"ח המלא אפשר לקרוא ב: www.foeme.org |