| מסע אל בקתות מבודדות בלב הסוואנה של סנגל, שם פועל הארגון המקומי "טוסטאן" להעלאת מודעות של נשים בנושאי היגיינה, איידס, קרוא וכתוב, והזכות לא להיות מוכה ולא לעבור מילה. גם על אורגזמה ועל אוננות מדברים שם לבַּגַדָאז'ִי (Bagadazhi) שליד קולְדָה (Kolda), בקרבת הגבול הדרומי של סנגל עם גיניאה ביסאו, הגענו במסגרת תפקידה של אנידי כמתנדבת בתחומי בריאות ותזונה ב"חיל השלום", ארגון אמריקאי שהוקם במטרה לעזור למדינות מתפתחות. המתנדבים באים לשנתיים, ולעוד שלושה חודשים של קורס הכנה אינטנסיבי בארץ היעד, ומתגוררים עם משפחה מקומית מאמצת. נסענו עם שרונה וקתרין, שתי מתנדבות מקליפורניה, שהגיעו כל אחת מן הכפר המרוחק שלה. שרונה מתגוררת בכפר ששייך לבני המנדינקה, בחצר משפחתו של ראש הכפר. הוא אחראי על ארבעה כפרים. תפקידו לגבות מיסים, כשני דולרים בשנה, ולפתור בעיות משפחתיות. יש לו שלוש נשים, שתיים מהן נשות אחיו, שאותן ירש כשבעליהן נפטרו. לפני כשנתיים החליט לעבד שטח של אדמה פורייה יותר ליד הנהר, במרחק כ־15 קילומטר מהכפר, והעביר לשם את אשתו הראשונה ואת ילדיה. הוא חוזר לכפר רק פעם בשבועיים לבקר את שתי הנשים האחרות, שנשארו ללא יכולת לקיים את עצמן ואת ילדיהן. כמו כל הגברים בסנגל, הוא זה שמחליט מי מילדיו ילמד בבית הספר ומי יעזור לו בשדות. התוצאה היא שמעטים מאוד מגיעים לבית ספר ומעטים עוד יותר לומדים יותר מכמה שנים. רבים מהגברים הצעירים בכפר נוסעים לחפש עבודה בדקר או בספרד ושולחים כסף הביתה. חלקם לא חוזרים. הנשים נשארות עם הילדים, לעיתים קרובות ללא מקור פרנסה. כששרונה ניסתה ללמד אותן להקים כוורות דבורים או לגדל ירקות ליד הבית, היא נתקלה באדישות. קתרין סיפרה על אביה המאמץ הסנגלי. אשה אחת עזבה אותו, שנייה נפטרה, את השלישית ירש עם מות אחיו הבכור. לפני כשלוש שנים התחתן עם אשה שעזבה את בעלה לאחר שהיכה אותה נמרצות. אם לשישה ילדים, שרק אחד מהם נשאר בחיים. בבגדאז'י פועל מרכז מדריכים של ארגון "טוסטאן", "פריצת דרך" בשפת הוולוף, שהוקם במטרה לעורר את מודעו.ת הנשים בכפרים מרוחקים בנושאי היגיינה, חיסונים ובריאות, קרוא וכתוב, זכויות האשה למידע, לא להיות מוכה ולא לעבור מילה. הארגון מבוסס כולו על צוות של מדריכים סנגלים מקומיים, היוצאים להדריך בכפרים המרוחקים. עד היום רשם "טוסטאן" לזכותו 108 כפרים שבהם הגיעו התושבים להחלטה לחדול ממילת נשים. הגענו ליום הסיכום של קורס מדריכים שנמשך חצי שנה. בחדר גדול בבניין לבנים ישבו כ־30 מדריכים מכל הגילים, גברים בלבוש מערבי, נשים בשמלות סנגליות ססגוניות, ורשמו. רופא סנגלי עמד לפני רישומים אנטומיים של גבר ואשה, ותיאר בפרטי פרטים אמצעי מניעה, מחלות מין, ולהפתעתנו, לא פסח על אורגזמה נשית ואוננות. בלילה הצטופפנו עם כמה מדריכים סנגלים במשאית טויוטה קטנה ונסענו לכפר אחר לצפות בסרט וידיאו על מחלת האיידס. חשכה מוחלטת. כמה הבהובי אור נרות או מנורת נפט הבליחו מתוך כוכים זעירים בצד הדרך. הטויוטה סטתה מן הכביש ונסעה בדרך לא דרך בין השיחים והעצים. לבסוף נעצרה ליד כמה בקתות חומר חשוכות. בחצר כבר ישבו אנשים על ספסלים ועשרות ילדים הצטופפו על מחצלת פרושה על הקרקע. באמצעות גנרטור קטן הפעילו מכשיר וידיאו, ועל צג של טלוויזיה הקרינו סרט שנמשך שעה, ובו תמונות חושפניות ונועזות של איברי מין גבריים ונשיים. גברים, נשים וילדים צפו בו יחד. אף הורה לא נחפז לקחת את ילדיו הביתה. למחרת, מלווים בחמישה מדריכים, העמקנו אל תוך הסוואנה. לא היה סימן לדרך. במשך יותר משעה נסענו בין עצים, עשב גבוה, שיחי בננות ושדות אורז מוצפים, ולבסוף נעצרנו ליד כמה בקתות. הוזמנו לשבת על שני ספסלים בצל עץ מנגו, כשכל תושבי הכפר עומדים סביבנו. ראש הכפר, נייטו.רי בַּאלְדִי, בירך את הבאים והציג לפנינו את סָנְקַארָה באלדי, הנשיאה של אגודת הנשים. בשמלה אדומה כדם, צעיף אדום קשור ככובע לראשה, פניה היפות עזות הבעה, סיפרה בקול סמכותי שזה כשנה נערכים בכפר שיעורים לנשים בענייני בריאות וחינוך ילדים, שהן לומדות קרוא וכתוב ושהן יודעות עכשיו כיצד לטפל במחלות קיבה ומעיים הנפוצות כאן מאוד. המשאית המשיכה עמוק יותר ויותר אל לב הסוואנה, שוב בדרך לא מסומנת. כעבור שעה הגענו לכפר קומבה קרא (Koumba Karaa). ישבנו על ספסלים בצל עץ מנגו באמצע החצר, כשהגברים בצד אחד, והנשים והילדים בצד שני. כאן דיברו בעיקר הגברים. הם טענו שזה לא צודק ש"טוסטאן" מיועד רק לנשים; שהתחושה כי אינם שותפים לפעילות הארגון וכי הנשים רוכשות ידע שנמנע מהם פוגעת בחיי המשפחה. בניגוד חריף לכפר הקודם, הנשים כמעט שלא דיברו. מאוחר יותר הוסבר לנו שהמנהיג הדתי היה נוכח, ונשים אינן אמורות לדבר במחיצתו. כמה חודשים אחר כך, קיבלתי מאנידי מכתב המודיע לי בשמחה ש"טוסטאן" קיבל תרומה קטנה, שתאפשר לפתוח כיתות לימוד במשך חצי שנה ב־60 כפרים באיזור טמבה, בהם מיסירה טבאדיאן, הכפר שאימץ אותה ואותי. |