אזור האלטיפלאנו שבהרי האנדים של בוליביה הוא אגן ההיקוות הסגור הגדול ביותר בדרום אמריקה, עם כ־75 אגני מלח סגורים, בהם הסלאר. את האלטיפלאנו של בוליביה תוחמות שתי שרשרות הרים שנישאים לגובה של כ־6,000 מטרים: הקורדיליירה אוקסידנטל (Cordillera Occidental) במערב, והקורדיליירה אוריינטל (Cordillera Oriental) במזרח. את רמת האלטיפלאנו של בוליביה כיסו בתקופת הפלייסטוקן המאוחרת (עד לפני כעשרת אלפים שנים) שתי ימות ענקיות. הצפונית נקראה לגו בוליביאן (Lago Bolivian), והיא הכילה את אגם טיטיקקה של היום. הדרומית שבהן נקראה ימת מינצ'ין (Lago Minchin). בתום תקופת הקרח האחרונה, לפני עשרת אלפים שנים, החלה ימת מינצ'ין להתייבש ולהצטמק. כמויות גדולות של סידן פחמני שקעו על קרקעיתה ויצרו מרבצים של משקעי גיר שנכלאו בהם אצות, וככל שתהליכי ההתאדות והשקיעה התמשכו, כך המים שנותרו בה נעשו מועשרים במרכיבים מלחיים מסיסים יותר, כמו כלורידים וסולפטים, עד שנוצרו בה משקעי גבס ומעליהם שכבת מלח בישול בעובי של כעשרה מטרים. שכבת המלח העבה של הסלאר מעידה על כך שהיובש במקום נמשך כבר כמה אלפי שנים, ושהסלאר הוא אכן אגן סגור מאז תקופת הקרח האחרונה. בעבר, כשמפלס המים באזור היה גבוה יותר, הסלאר דה אויוני קיבל מים מהסלאר דה קויפאסה, הגבוה ממנו בכשבעה מטרים. |