הצרות של צפון אירלנד

בצפון אירלנד, היא אלסטר, ביקש הרוב הפרוטסטנטי לדכא את בני המיעוט הקתולי. הוא הצליח בכך עד לסוף שנות השישים של המאה הקודמת. כמו במאות שנות השלטון הבריטי בכל האי, הופלו הקתולים לרעה בכל המגזרים, ובייחוד בעבודות הקשורות במפעלים שנתמכו בידי הממשלה המקומית (מספנות, הרכבת מטוסים) ובמכרזים לעובדי ממשל. כמה פעמים ניסו הקתולים להשיב מלחמה שערה, אולם נכשלו. 
בסוף שנות השישים של המאה הקודמת החלו התנגשויות בין פרוטסטנטים לקתולים, וזכו בפי הבריטים לכינוי המרגיע "הצרות" ("The Troubles"): שני הצדדים הקימו ארגוני מחתרת צבאיים ולחמו זה בזה (ראו עמוד 74). לאחר כשלושים שנות מאבק, אלפי קורבנות בנפש ועשרות אלפי פצועים, הגיעו הצדדים להסכמים הנקראים "הסכמי יום השישי הטוב".
בעת שחולקה אירלנד מנו הקתולים קצת יותר מעשרים אחוזים מהאוכלוסייה בצפון. כיום היחס הוא 52 אחוזים לרוב הפרוטסטנטי מול 48 אחוזים לקתולים. הפרוטסטנטים נאלצו להגיע להסכם עם יריביהם הקתולים. הם יודעים כי הזמן פועל לרעתם. בשל הריבוי הטבעי הגדול של הקתולים וההגירה הפרוטסטנטית, בעיקר לבריטניה, ישתווה מספרם ב־2012 לזה של הקתולים, ובשנת 2015 יהיה באלסטר רוב קתולי.
לאחר הפסקת האש בצפון אירלנד והשגת ההסכמים החל המתח העצום להתפוגג. השקט שאפיין את האזור בעבר חזר, למרות תקריות אחדות שעדיין מתרחשות פה ושם, והתיירות החלה לחזור לאלסטר, שהוא אחד האזורים היפים במדינה. גם בלפסט, בירת צפון אירלנד, שינתה את פניה והיתה מעיר רפאים שהטרור שולט בה למרכז תוסס של תעשייה, מסחר ובידור; ניגוד מוחלט לתקופת ה־Troubles המתוחה והסוערת שהיטיב לבטא קירֶן קרסון, אחד מחשובי המשוררים באירלנד, קתולי יליד בלפסט המספר בשירו "יציאה לילית" על בילוי לילי באמצע מהומות הדמים בשנות השבעים:

כל חמישי בלילה כשאנו לוחצים על כפתור הנחושת
בשער הרשת המלופף בתיל מגולוון
מופיעה לרגע דמות בקצה
מַעֲבָר הבטון המוּאר
ואז נעלמת. השער נפתח בחריקה, נטרק־נסגר כמעט
מיד אחרינו.
אחר כך דרך הדלתות הנהדפות האטומות־למחצה מפלסטיק קשיח
אותן לקחו כנראה
מבית חולים. בבר סורקים אותנו פעם ועוד פעם.

אחרי שבע כוסיות וויסקי, הלהקה פוצחת ב"ארבעה שדות ירוקים".
מהיכן שהוא
בחוץ מאחורי קירות לבני הבידוד שומעים מקצב מקוטע
של ירי מקלעים.
מקהלה צורמנית. וכך המשפט של הלילה
נקטע שוב ושוב
בסיבובים של משקאות,
יריות, תשואות.