הדרווישים המחוללים הם מוסלמים סוּפים, חברי המסדר המוולאווי, הקרוי על שם מייסדו, המשורר, הפילוסוף והמיסטיקן הגדול מַווְלָאנַא (בערבית, אדוננו) ג'לאל א־דין רומי. הדרווישים אף מכונים לעיתים "הפרחים של רומי". מרכזי המוולאווים נמצאים בתורכיה: בגלטה (Galata) שבאיסטנבול ובקוניה, עיר בחבל אנטוליה שבה חי רומי רוב ימיו. מסדרים סופיים קיימים גם במדינות מוסלמיות נוספות. מקומות המפגש של הדרווישים הפכו עם השנים לאקדמיות למחשבה ולאמנות – שירה, מוזיקה, קליגרפיה ופילוסופיה – אשר השאירו חותם חשוב ביותר על התרבות התורכית והמוסלמית. ג'לאל א־דין נולד ב־1207 בעיר בלח' באפגניסטאן (יש הטוענים שחמש שנים קודם). כשהיה ילד היגרה משפחתו מבלח' מאימת המונגולים והקנאות הדתית. לאחר מסע שנמשך כמה שנים ועבר גם במכה, בדמשק, בבגדאד ובירושלים, הוזמן אביו על ידי הסולטן הסלג'וקי עלא א־דין קייקובאד והשתקע עם משפחתו ב־1228 בקוניה. הסולטנות הסלג'וקית הגדולה שכללה את עיראק ואיראן, ואשר 100 שנה קודם לכן דחקה את רגלי הביזנטים גם מאנטוליה, כבר היתה בתהליכי התפוררות. באיזור אנטוליה (שנודע אז בשם "רום" – אסיה הרומית – מכאן קיבל רומי את שמו) עדיין שלטו הסלג'וקים ביד רמה. העיר קוניה נודעה בפתיחותה והיתה מרכז שלטוני ותרבותי. הארכיטקטורה והעיצוב של הסלג'וקים נחשבים עד היום כאחת מפסגות היצירה המוסלמית. המשורר הנודע עומר אל־ח'יאם פרח אף הוא תחת אותה סולטנות, שהיתה חממה לבונים, לאמנים ולמשכילים. רומי קיבל חינוך קלאסי נרחב בידי אביו ונחשב עילוי כבר בילדותו. הוא למד תיאולוגיה ומדעים במדרסות הנחשבות של זמנו – חַלֶבּ ודמשק – ונודע כמורה מבריק כבר בגיל 23. הוא כתב ודיבר בערבית, פרסית, יוונית ותורכית, ויש הטוענים שאף בעברית. אולם האירוע ששינה את חייו והפך אותו למה שהוא לא התחולל בין כותלי המדרסה. בשנת 1244, לפי אחת הגרסאות, רכב המלומד המכובד על פרדו ברחובות קוניה. שמס א־דין תבריזי, מהעיר תבריז שבפרס, נווד עני, לבוש קרעים ואפוף מסתורין, שהיה דרוויש ומורה רוחני סופי בעל כריזמה אדירה, ניגש אליו, אחז במוסרות הבהמה והוביל אותה, כשם שעשה גם לרוכב עליה, אל מחוזות שרומי לא הכיר, למרות למדנותו, דבר שהתבטא בפרץ יצירתי, אמנותי ופילוסופי אדיר. במחווה הכי גדולה שיש קרא רומי לספר שיריו על שמו של הנווד. בין שני האישים יוצאי הדופן נרקמה אהבה גדולה וטעונה. הם הסתגרו בחדר חודשים ארוכים וסירבו לראות כל אדם אחר, למעט בנו של רומי, שהביא להם אוכל. שלוש פעמים נעלם תבריזי לרומי, פעמיים שלח רומי לקרוא לו מדמשק ונענה, בפעם השלישית אבדה לו השמש (שמס) לתמיד. תבריזי נעלם ב־1247 בנסיבות מסתוריות. הסברה המקובלת היא שנרצח על ידי תלמידיו של רומי, שקינאו בקרבתו למורה שלהם. היעלמותו של תבריזי הותירה את רומי אפוף געגועים וצער עד סוף ימיו, ב־17 בדצמבר 1273. יום זה נקרא על ידי המוולאווים "יום האיחוד" והוא נחוג בקוניה בכל שנה מאז מותו של רומי. יצירת המופת של חייו היא ה"מת'נאווי" – כ־30 אלף חרוזי שירה המשתרעים על פני שישה כרכים, שהוכתבו במשך שנים לעוזרו הנאמן ולמדובבו חוסאם א־דין צ'לבי, ובהם עושר של חוכמה וידע. רומי גם הוסיף והעלה על כתב רבות מהרצאותיו. בעשורים האחרונים התפרסמה שירתו גם במערב, וכיום הוא אחד המשוררים המתורגמים ביותר בארצות הברית ובקנדה. תורתו האוניברסלית וחוכמתו נוגעות בישירות, בפשטות ובתחכום בעומקי נפשו של כל אדם, עומקים כאלה שהזמן באמת לא יכול להם. בקרב האיסלאם הסוני האורתודוקסי היו שהתנגדו להשמעת מוזיקה בעת טקס הזִכְּר, למעט שירה. החידוש של רומי וממשיכיו היה בהכנסת הריקודים אל הטקס כאלמנט המחזק את האמונה, מסייע לאדם להתנתק מכבלי היומיום, להתרומם מן המציאות ולשמוע, כדברי המשורר, את המוזיקה של שערי גן העדן. תפיסתו זו מזכירה מאוד את התפיסה החסידית של עבודת השם בשמחה, בריקוד ובשירה, ויש בה גם הרבה מתורת הסוד של הקבלה. העולם הפנימי אצל רומי הוא אוקיינוס אינסופי, בעוד שהעולם החיצוני הוא קצף הגלים. רציונליסט בגישתו לעולם החיצוני, מול רגשנות מוחלטת בענייני רוח ומיסטיקה – רק הלב יכול לראות את אהבת אלוהים, זאת היוצרת ומפעמת בכל התופעות והברואים בעולמנו. דוגמה קטנה למה שאמר איש שהאלוהים בליבו: "אם לא יבוא היום שבו ייהרסו המונומנטים של הדת הממוסדת… אז אהובי, אנחנו באמת נהיה בצרות!". |