הפסל הגדול בעולם

בכל רחבי ארצות הברית וקנדה נאבקו שבטים אינדיאניים על נחלותיהם מול זרמים אינסופיים של מתיישבים לבנים, שזכו, בדרך כלל, גם לגיבוי צבאי סדיר. מאבקם של בני הסיו על הגבעות השחורות היה רק אחד מרבים.
ב־1868 העניקה ארצות הברית את הגבעות לבני אומת הסיו באמנת פורט לאראמי, שנחתמה בוויומינג הסמוכה. שש שנים לאחר מכן, כשנמצאו עקבות זהב בגבעות, ניתן האות להסתערות של מחפשי זהב לבנים. כל ההבטחות שניתנו לאינדיאנים נשכחו מיד, נחלותיהם נכבשו על ידי האדם הלבן והאמנה הפכה ללא יותר מאשר חתיכת נייר.
מנהיגי הסיו, רד קלאוד (ענן אדום) וספוטד טייל (זנב מנוקד), נדרשו למכור את האדמה לממשל הפדרלי. השניים סירבו, ובעמדתם תמכו גם מצביאי הסיו – סיטינג בול (פר יושב) וקרייזי הורס (סוס משוגע). המשא ומתן התפוצץ, והנציב המקומי לענייני אינדיאנים דרש ממנהיגי הסיו להוביל את עמם אל שמורות שהוקצו להם במיוחד ולפנות את רוב שטחי הגבעות לכורים. בני הסיו סירבו לפנות את האדמה שמבחינתם היתה בעלת סגולות מקודשות. הממשל פתח בתגובה בפעולה צבאית נגד "בני הסיו העוינים".
לילה אחד, במרץ 1876, תקף כוח אמריקאי כפר של אינדיאנים משבטי האוגלאלה והשאיין. האינדיאנים, שישנו בזמן ההתקפה, נטבחו בזה אחר זה. 1,500 אינדיאנים נרצחו, בתיהם הועלו באש וסוסיהם נשדדו.
האינדיאנים שהצליחו להימלט התנהלו חסרי כל במשך שלושה ימים, בטמפרטורה שירדה אל מתחת לנקודת הקיפאון, עד שהגיעו למחנהו של קרייזי הורס. האחרון ארגן את כוחותיו, ובמארב מתוכנן הצליח שלושה חודשים מאוחר יותר לגבור על כוח צבאי אמריקאי ליד נהר רוזבאד (Rosebud). שמונה ימים לאחר מכן, הוביל קרייזי הורס את כוחותיו לניצחון הגדול ביותר של האינדיאנים במישורי ליטל ביגהורן (Little Bighorn) במונטנה, שבו יחידה שלמה מחיל הפרשים של גנרל קאסטר הושמדה כליל. עבור האינדיאנים, היתה זו שעתם היפה ביותר.
אבל המישורים של ליטל ביגהורן הם במונטנה הסמוכה, ובינתיים נותרו הגבעות השחורות באין מגן. מנהיגי האינדיאנים נאלצו לשאת ולתת על תנאי הכניעה. נציבי האינדיאנים באיזור הזהירו כי אם לא יחתמו כל מנהיגי הסיו במקום על תנאי הכניעה, יוחרמו כל סוסיהם וכלי נשקם של בני השבט, והם יוגלו דרומה. רד קלאוד, ספוטד טייל וחבריהם חתמו בלית ברירה על הסכם הכניעה המשפיל.
ארבעה שבועות בלבד לאחר החתימה, פשט כוח אמריקאי על השמורות, החרים את כלי הנשק וחלק מהסוסים של בני הסיו, עצר את רוב הגברים וגירש את היתר לאיזור פורט רובינסון (Fort Robinson) – מבצר בנברסקה, הגובלת בדקוטה מדרום. ב־5 בספטמבר 1877 לכדו האמריקאים את קרייזי הורס. במהלך הבאתו לפורט רובינסון נעץ חייל לבן כידון בבטנו, וקרייזי הורס נפח את נשמתו באותו הלילה.
ב־29 בדצמבר 1890 ניחתה על האינדיאנים מכה נוספת. כמה מאות מבני הסיו, שהתכנסו בוונדד ני (Wounded Knee) שבשמורת פיין רידג' (Pine Ridge), נטבחו על ידי חיילים לבנים. הטבח בוצע בעת שגברים, נשים וילדים קיימו את טקס ריקוד הרוחות העתיק, אשר נועד להשיב להם בעזרת שירה וריקודים את אדמותיהם ואת דרך חייהם האבודה.
עד היום נערכת מדי שנה עלייה לרגל לקבר האחים. למרות החורף הקשה, האינדיאנים מגיעים על סוסיהם, משחררים באופן סמלי את רוחות אבותיהם ומשמרים את גחלת שבט הסיו. כיום מקימים בני הסיו מרכז חינוכי על שם קרייזי הורס באתר לא רחוק מפסלי הנשיאים של הר ראשמור (Rushmore), שבו חצובים בסלע דיוקניהם של אבות האומה האמריקאית. במרכז האתר הולך ונחצב בהר פסלו הענקי של הלוחם האינדיאני הרכוב על סוסו.
את הפרויקט החל לבצע ב־1949 פסל אמריקאי ידוע בשם קורצ'אק זיולקובסקי. הוא הפך את הפרויקט למפעל חיים, ולאחר מותו ב־1982, המשיכו עשרת בניו בפרויקט. הוא האמין ביוזמה פרטית, ולשם כך גייס בעצמו חלק מהמימון לאתר. עד היום מסרבים האינדיאנים לקבל סיוע ממשלתי במימון הבנייה ומעדיפים לגייס את הכספים מתורמים וממבקרים המשלמים תמורת הביקור באתר. זיולקובסקי עצמו, וכמוהו גם בני הסיו, דחו הצעות פדרליות למימון הפרויקט, בטענה כי לממשל אין שום זכות להיות מעורב בו לאחר שהפר חוזים כה רבים שעליהם חתם עימם.
פסלו של קרייזי הורס עתיד להיות הגדול ביותר בעולם. הוא יתנשא לגובה 171 מטר, ועל ידו המושטת יוכלו לעמוד כ־4,000 איש. ראשו של קרייזי הורס יהיה כגודלם של כל ראשי הנשיאים של הר ראשמור גם יחד. נוצת האבן שלו לבדה אמורה להתנשא לגובה 13 מטר.
על הקרקע שלמרגלות ההר נבנה מוזיאון המוקדש לאינדיאנים של אמריקה הצפונית, וכן אוניברסיטה ומרכז ללימודי רפואה. מעניין מה חושבת על כך רוחו של הלוחם הגדול שוודאי סובבת עתה במרחבי הגבעות השחורות.