| העיקרון האופטי העומד בבסיסה של כל מצלמה היה ידוע כבר במאה החמישית לפנה"ס: חלל אטום ובו חריר, המשמש כעדשה פשוטה הממקדת את קרני האור המגיעות מהאוביקט. קרני האור פוגעות במראה אלכסונית המוצבת בתוך הקופסה ויוצרות דמות הפוכה של האוביקט. אמצעי אופטי זה, הידוע בשם Camera Obscura, או בעברית "לשכה אפלה", שימש כנראה ציירים רבים, ובהם ורמיר, רמברנדט וקראוואג'ו, לרישום פרטים עדינים בציוריהם בדיוק רב. למעשה, העין האנושית מהווה גם היא "לשכה אפלה", ובה עדשה וחיישן הרושם את הדמות — הרשתית.
היכולת לרשום ולקבע את הדמות המוקרנת על ידי הלשכה האפלה נעשתה אפשרית רק מאז המצאת תהליך הצילום הכימי בסוף שנות השלושים של המאה ה־19. על ידי הנחת לוח המצופה בחומר הרגיש לאור מול החריר, חשיפתו לאור ועיבודו בתמיסות מתאימות, התקבלה תמונה מונוכרומטית (חד צבעית, שחור־לבן) של הנושא. מאוחר יותר פותחה גם היכולת ליצור תמונה צבעונית. |
