"כאשר אדם עייף מלונדון, הוא עייף מהחיים; כי יש בלונדון כל מה שחיים יכולים להעניק" (המשורר, המבקר והמילונאי הבריטי, ד"ר סמואל ג'ונסון, 20 בספטמבר 1777). "מבין כל הרבעים המצויים בתוך המזיגה המוזרה וההרפתקנית הנקראת לונדון, דומה כי הסוהו הוא הפחות מתאים לרוח פורסייט… הוא מזוהם, מלא יונים, ישמעאלים, חתולים, איטלקים, עגבניות, מסעדות, תיבות נגינה, חפצים צבעוניים, שמות מוזרים…" (הסופר והמחזאי הבריטי, מחבר "ההגדה לבית פורסייט", ג'ון גלסוורתי, 1867־1933) "אין לה לתבל דבר יפה יותר להציגו. מי אשר יכול לעבור מבלי משים על פני מראה כה מרטיט בהדרו – ריקה היא נפשו" (המשורר הבריטי וויליאם וורדסוורת', 1770־1850, על לונדון). "שלח פילוסוף ללונדון, אך בשם אלוהים, אל תשלח משורר! שלח לשם פילוסוף… הרוח הנצחית המנשבת מעל העיר תנשוב על פניו, ולפתע יתגלו לו הסודות הכמוסים ביותר של הסדר החברתי; הוא יחוש את דופקו של העולם. אולם אל תשלח משורר ללונדון! הרצינות המוחלטת הזו, אותה אחידות ענקית, התנועה הכמו־מכנית, הקדרות הזו… העיר המתוחה הזאת כולה מדכאת את הדמיון וקורעת את הלב" (המשורר היהודי גרמני היינריך היינה, 1797־1856). |