ממכתב ששלח דה ברלנגה למלך ספרד ניכר שהוא לא התפעל מהנוף העגמומי שנגלה לעיניו – איי לבה אפורים וצחיחים. הדיווח שלו נשכח בגנזך המלכותי, ורק כעבור שלושה עשורים הופיעו לראשונה איי גלפגוס על מפות ספרדיות. ייתכן שבני שבטים מאמריקה הדרומית הגיעו לאיים לפני דה ברלנגה. אחריו הגיעו, גלים גלים, יורדי ים ספרדים, שודדי ים אנגלים, ציידי לווייתנים וציידי אריות ים, שחיפשו מעגן בטוח, מסתור, צידה וציד. אבל המבקר המפורסם ביותר שהגיע לאיים, כ־300 שנה אחרי שהתגלו, היה צ'רלס רוברט דרווין הצעיר, במסעו סביב אמריקה הדרומית בספינה בִּיגֶל.חמש שנים
נמשך המסע. חוקר הטבע הרשמי של הספינה, רוברט מֶקְקוֹרְמַק, עזב את הספינה בריו דה ז'נירו ב־1832. דרווין, לעומתו, התמיד – אסף צמחים, בעלי חיים ומאובנים, ערך תצפיות וכתב יומן. פעמים אחדות הוא אף ביצע גיחות לעומק היבשת. חמשת השבועות של דרווין באיי גלפגוס היו שיאו של המסע, ובמהלכם הספיק לאסוף חומר שהיה בעל חשיבות מכרעת בגיבוש תפישתו את הטבע ואת החיים.רבות דובר על כך שבגלפגוס גילה דרווין את האבולוציה. האמירה נכונה רק חלקית. רוחות האבולוציה נשבו עוד קודם (ז'ן בפטיסט למארק כתב את ספרו ב־1809, השנה שבה דרווין נולד). גדולת דרווין התבטאה ביכולתו לתת משמעות לכל הפרטים שהצטברו ובמתן הסבר הגיוני, שעיקרו: הברירה הטבעית היא הכוח המניע באבולוציה. מסקנותיו מרשימות שבעתיים לנוכח העובדה שמדע התורשה טרם נולד (גרגורי מנדל פירסם את תוצאות ניסוייו באפונה בשנים 1865/6; דרווין פרסם את "מוצא המינים" ב־1859), התהליכים השונים של חלוקת תאים (מיטוֹזיס) ושל יצירת תאי מין (מיוֹזיס) טרם נחקרו, ועדיין לא היה ידוע דבר על מקור השונוּת הגנטית בבעלי חיים ובצמחים, נדבך חשוב בתורתו של דרווין. עם זאת לנגד עיניו של דרווין עמד ניסיון מצטבר של ברירה מלאכותית, שהיתה נהוגה באנגליה בקרב מטפחי כלבים, כבשים ויונים. גם ספרו הידוע של מַלְתוֹס (שדן בגידול של האוכלוסייה האנושית בטור גיאומטרי לעומת הגידול הליניארי של מקורות המחיה), שאותו קרא דרווין לאחר מסעו, סייע לו בגיבוש רעיונותיו.המיתוס שלפיו זכה דרווין להארה בעת שהייתו בגלפגוס אינו מדויק. דרווין יצא למסע כמאמין בבריאה האלוהית ונשאר מאמין גם כשהפליג הביתה. אמנם "הרהורי חטא" אבולוציוניים עלו במוחו תוך כדי השיט הארוך לאנגליה, אבל רק לאחר בדיקת החומר שנאסף במסע, הוא נהיה לחסיד מושבע של האבולוציה. סביר שללא הביקור בגלפגוס, הכל היה מתגלגל אחרת. אחד הקשיים בחקר האבולוציה הוא שבכל נקודת זמן רואים את התוצאות ולא את התהליכים שגרמו להן. על קושי זה התגבר דרווין בעקבות מסעו, לאור הממצאים הרבים שאסף וראייתם במבט כולל.
|
