נשים: הקריירה של רוב נשות יפן היא גידול הילדים ודאגה לרווחתו של הבעל, לכן כשעושים עסקים ביפן זה יהיה בדרך כלל מול גברים או מול נשים שהן זוטרות בתוך צוות גברי. אישה מערבית שתגיע לבדה לנהל עסקים ביפן תתקבל במקרה הטוב בהרמת גבה. יהיה לה נוח יותר אם תגיע כחלק מצוות גברי.ברכת שלום: כשנפגשים לא נהוג ללחוץ ידיים אלא לקוד. עומק הקידה תלוי בגילו ובמעמדו של האדם שאיתו נפגשים: ככל שהוא מבוגר או בכיר יותר, כך קדים כלפיו קידה עמוקה יותר.פנייה בשם: כשפונים לאדם אחר נהוג להוסיף אחרי שמו את הסיומת המנומסת san(גם לנשים).כרטיסי ביקור: החלפת כרטיסי הביקור בתחילת המפגש היא טקס חשוב. בכל פעם שמקבלים כרטיס ביקור יש למסור אחד בתמורה. מגישים את הכרטיס בשתי ידיים כשהכתוב פונה כלפי המקבל. כל הגשה אחרת תיחשב לא מנומסת ותגרור יחס עוין.חליצת נעליים: בכניסה לבית יפני או למסעדה מסורתית חולצים נעליים. על הטאטמי, מחצלות הקש המחפות את רצפת הבית, הולכים תמיד יחפים או בכפכפים מיוחדים. בשירותים יש כפכפים אחרים, ואין לצאת בהם מחדר השירותים.התנצלות עם כל בקשה: היפנים הם ממש הפולנים של המזרח. לפני שמבקשים משהו מתנצלים מראש על ההטרדה שאנו גורמים.שאלות דיפלומטיות: מכיוון שהיפנים לא נוהגים להגיד "לא", לא כדאי לשאול אותם שאלות ישירות אלא עקיפות ודיפלומטיות. אם שואלים או מבקשים משהו שהתשובה עליו יכולה להיות כן או לא, והיפני שממול מתחיל לזוע על מקומו ולגרד בפדחתו, הרי שהתשובה היא לא, והוא לא יודע איך להעביר את המסר. מוטב גם שלא תענו "לא" חד משמעי בעצמכם. תשורות: כשמבקרים יפני בביתו חובה להביא מתנה, רצוי מתכלה, כמו בקבוק וויסקי או סט של מוצרי קוסמטיקה מים המלח (פופולריים מאוד ביפן). לא מדברים בסלולרי: לא מדברים בסלולרי ברכבת, זה מאוד לא מנומס. כולם מפטפטים ב־SMS. |