מהמערות הפרהיסטוריות למסיבות הטראנס

"קעקועים – זה מה שהולך היום", הכריזה כותרת של אחד מטורי הרכילות בעיתוני סוף השבוע. מתחתיה הופיעו תמונותיהם של סלבריטאים שחשפו למצלמה את כתובות הקעקע האופנתיות שלהם.
זה מה שהולך היום, אבל מתברר שהאופנה האחרונה התחילה בעצם כבר בתקופת האבן. במערת ציורים שבהרי הפירנאים התגלה גוש של אוֹכְרָה (אדמה שמפיקים ממנה צבע) ובצידו מחטי עצם, עדות לקעקועים בני 25 אלף שנה. ציידים קדומים, לוחמים סקיתים (עם שישב לחופי הים השחור) וכוהנת של שבט נוודים מסיביר, שגופותיהם השתמרו בקרח, היו מקועקעים בסמלים שונים ובדגמי בעלי חיים.
כמה מהחברות השבטיות בנות זמננו ממשיכות במסורת העתיקה הזו של קישוטי גוף: ילידי אוסטרליה ואמריקה הדרומית נוהגים להצטבע בשלל צבעים, וילידים רבים ברחבי אפריקה חורתים על עורם צלקות. דגמים של ציורי חינה וקעקועים מעטרים עמים שוכני מדבריות, מדרום חצי־האי ערב ועד חוליות הסהרה.
"טאטו" (Tattoo), המלה המשמשת לכתובת קעקע ברוב השפות המערביות, מקורה בפולינזיה, שם התוודעו אליה לראשונה האירופאים בעת המודרנית, במהלך מסעותיהם בים הדרומי. אומני, יליד מטהיטי שקפטן ג'יימס קוק לקח עימו בחזרה לאנגליה, הציג את הקעקועים שלו לנציגי האקדמיה המלכותית למדעים. נוסעים מפורסמים אחרים – ז'אן־בפטיסט הצרפתי, ה"צ'יף הלבן" ג'ון רוטרפורד האנגלי ואוקונל האירי – שבו מקועקעים בדגמים מסורתיים ממסעותיהם באיזור.
יורדי ים שבאו אחריהם ביקשו להם טכניקה דומה של עיטורי גוף, שביטאו את עולמם, גבריותם וגעגועיהם לאהובות ליבם. הספינות והעוגנים, הכרישים והלבבות הפכו מאפיין בולט גם של אסירים. כך הפכו כתובות הקעקע לסימן היכר של אנשי שוליים בעולם המערבי.
בהשראת ה"גל האתני", המתחולל במערב בעשורים האחרונים, זכו קישוטי הגוף לעניין בקרב אמנים ויוצרים, שהפכו אותם ללהיט אופנתי בכל השכבות החברתיות. התחייה של אמנות הקעקועים משתלבת היטב, איפוא, בפולחני עיצוב הגוף של בני עידן ה־MTV, הטראנס והאינטרנט (ראו "מסע אחר" 90).